חוק האיזונים של דני איינג'/ מאת יאן טומסון / תרגום למופת של מולי

ainge

חוק האיזונים של דני איינג' – מאת יאן טומסון

(תירגם מולי – מאמר שהוא חובת קריאה לרציניים)

המנכ"ל בונה-מחדש את הסלטיקס בעזרת אותן נחרצות ותחושת שליחות שהגדירו אותו כשחקן בעודו נותר נאמן לשורשיו הרוחניים.

תרגום מאמר שהופיע באתר ה nba.com בתאריך 17-02-2015. את המאמר המקורי ניתן למצוא כאן

דני איינג' משמש כמנכ"ל הסלטיקס מאז 2003, והוא זה שבנה את הקבוצה שזכתה לבסוף באליפות ה-נ.ב.א. בשנת 2008.

"היתה לי אז שפעת," נזכר דני איינג'. "ישבתי כאן המשרד שלי, היתה לי הצטננות, הייתי גמור לחלוטין אז החלטתי ללכת הביתה.

הוא טלפן לרופא שלו מהמכונית, וזה ייעץ לו לעבור אצלו לסדרת בדיקות ותרופות, ואחר כך שלח אותו הביתה למיטה.

"באותו לילה היו לי כאבים בחזה." מספר איינג', והתעוררתי בערך בחמש בבוקר, החזה שלי עדיין כאב. חשתי כאילו היד השמאלית שלי רדומה. אשתי הוציאה את האיי-פד שלה ומיד נתנה לי אספירין. לקחתי את האספירין והיא אומרת לי 'נלך עכשיו לבית החולים," בודקת מה שכתוב ברשת ואומרת 'זה סימפטום של התקפת לב, אז קדימה'".

"ואני אמרתי, 'לא, לא, לא, אין לי כאבים כאלו חזקים.' קמתי, התקלחתי, התלבשתי ואז הכאב החמיר. אז בסדר, נלך לחדר מיון. היינו במכונית, חדר המיון הוא המרחק עשר דקות נסיעה מהבית שלי, ולא יכולתי לחכות בסבלנות עד שנגיע לשם. הכאב נעשה חזק יותר ויותר ויותר."

זה היה ב 16 לאפריל, 2009. דני איינג', שהיה אז בן חמישים ומנכ"ל הבוסטון סלטיקס כלל לא טיפל בעצמו. תחומי האחריות שלו התישו אותו. אם הוא היה לבדו, ללא עזרת משפחתו, האם הוא היה נותר בחיים?

"אז אני בהחלט שמח שאשתי היתה שם, ושהייתה לה מספיק ראיית הנולד כדי לתת לי בעיטה בתחת," הוא אומר. "כי די סביר שבלעדיה, פשוט לא הייתי הולך לשם."

הוא החליט לעשות סדר בחייו שלו. האם הדבר החשוב ביותר הוא להמשיך להיות בסדר עם כל אלו שסומכים עליו: משפחתו, אהוביו וחבריו, והבעלים, עובדים ומנהלים של הסלטיקס שכבדו אותו משך שנים ביותר ויותר תחומי מנהיגות? מה בעצם הוא ניסה ומנסה להשיג בחייו?

עד כה הוא הצליח בכל שלב בחייו.

והצלחות אלו איימו כעת להביא עליו את מותו.

בכרעו תחת העול הכבד הנוסף של היות משפחתו בעלת היסטוריה של התקפי לב, היה על המנכ"ל ליצור אסטרטגיה להישרדותו שלו. שיחה אחת שעזרה לו לפתור את תעלומת נפשו היתה עם אוגוסט איינג', בנו הבכור, שעבד אתו במשרד יחסי הציבור של הסלטיקס ושראה את אביו מתיש את עצמו תחת משימותיו הבלתי נגמרות.

"כשהייתה לי התקפת לב, חשבתי לעצמי, 'למה אתה משמש בתור בישוף בכנסייה? אתה חייב להפסיק עם זה. אתה עושה יותר מדי,'" אומר דני איינג' שקודם בשנת 2008 למשרת בישוף בכנסיית ישו הצלוב של קדושי אחרית הימים. "בפרספקטיבה שלי זה ההפך הגמור. אם אני חייב להפסיק להיות משהו, זה להפסיק להיות בישוף. הבעיה היתה כל השאר."

תאריך היעד של סיום עונת ההעברות של ה-נ.ב.א. יגיע ביום חמישי אחר הצהרים, ואיינג' היה באמצע מרדף אחר מספר עסקאות קטנות וגדולות. זה אחד מהזמנים האהובים עליו משך השנה ויריביו בכל רחבי הליגה יכולים לחוש בזאת.

"הוא כנראה המנכ"ל הטוב ביותר בליגה," אומר דאריל מורי, שהפך למנכ"ל של היוסטון רוקטס לאחר שעבד עם איינג' בסלטיקס. "רק תראה את הסגל ב-2003 כשדני קיבל את התפקיד, ואת יכולתו לקחת תואר אליפות חמש שנים אחר כך. זה שינוי שאין כדוגמתו, מעולם לא ראיתי משהו שכזה. ואז, כשאתה בוחן את הדרך בה הוא הרכיב את הסלטיקס של היום, זו הדרך הטובה ביותר בה ראיתי מישהו מתמודד עם מצב של איבוד חוט השדרה של הקבוצה,  ויוצר מצב של המון בחירות עתידיות ומספיק גמישות כדי לשנות את המצב במהירות. אנשים עדיין לא יכולים לראות זאת כי עדיין לא בוצע ה'סיבוב מעבר לפינה' אבל הם בהחלט יראו את זה."

איינג' פעל לנוכח השינויים המתעדכנים במו"מ להסכם בדיוק כפי שהשחקנים הטובים ביותר לוקחים את מה שההגנה נותנת להם. הוא סחר זכויות האימון של המאמן דוק ריברס תמורת בחירת הסיבוב הראשון של הקליפרס. הוא העביר בטרייד את קווין גארנט, פול פירס וג'ייסון טרי לניו-יורק נטס תמורת שלוש בחירות סיבוב ראשון ועוד שחקנים שהפכו לעוד שתי בחירות סיבוב ראשון והגיע סך הכול לחמש בחירות סבוב ראשון בתוספת האפשרות להחליף מיקום בבחירה ב 2017 עם הנטס המתדרדרים. ראג'ון רונדו, ג'ף גרין ועוד אחרים שהועברו לאחרונה גרמו לכך שהסלטיקס אספה עוד ועוד בחירות דראפט, הצעירה את הקבוצה, ויש לה כעת הרבה יותר גמישות. משך חמשת הדראפטים הקרובים אמורים להיות לסלטיקס עשרים ושש בחירות דראפט, שתריסר מהן הן בחירות סיבוב ראשון.

"אפשר לומר שהוא השיג את שיא הנ.ב.א. בבחירות דראפט, שזו בעצם הדרך היחידה להצלחה כי קבוצות כבר לא מוכנות לסחור בשחקנים הטובים ביותר שלהן, וזאת שכן אף קבוצה לא נמצאת במצוקה כספית," אומר הבעלים העיקרי של הסלטיקס, וויק גרוסבק, שעודו מלא אמונה ביכולתו של איינג' להפיק את המרב והמיטב מבחירות אלו. "אם אתה מסתכל אחורה, הרי שלבני הבנייה בהן השתמשנו לבנות את קבוצת האליפות היו כולם בחירות דראפט מהמקום החמישה עשר ומעלה, אל ג'פרסון היה חלק חשוב בטרייד על (קווין) גארנט, וטוני אלן וקנדריק פרקינס ורונדו – הם לא היו בחירות החמישייה הראשונה בדראפט. היו לנו בחירות דראפט בחמישייה הראשונה והשתמשנו בהן כדי לקבל בטרייד את ריי אלן."

בפעם הראשונה השתמשו בג'ף גרין כדי להשיג את ריי אלן, בפעם השנייה כדי להשיג בחירת דראפט

איינג' ניסה בקיץ האחרון לסחור בבחירות הדראפט תמורת קווין לאב, בתקווה ליצור את צמד רונדו-לאב, שיהווה שלד כמו בדיוק כמו שהיוותה השלישייה פירס, גארנט ואלן, אך התברר שרונדו אינו מגנט-מושך כפי שפול פירס היה לגארנט ואלן. "הכי קשה למצוא בליגה הזו סקוררים בעלי יכולת סיום בסוף המשחק," אומר איינג'. "פול [פירס] היה אחד מחמשת או ששת השחקנים הטובים ביותר בנ.ב.א. בזמנו, והוא היה השחקן שהסתמכנו עליו הכי הרבה, ה"גו-טו גאי" שלנו, אפילו כשקווין גארנט, ריי אלן ורונדו היו בסביבה."

התוכנית היא להמשיך להשקיע בכישרונות צעירים עד שהסלטיקס יוכלו לבצע טרייד שובר קופות במטרה לזרז את הבנייה-מחדש שלהם. איינג' יכול להתמקד במטרה זו בצורה עקבית מתמיד למרות תוצאת ה- 88-45 של קבוצתו הצעירה בשתי העונות האחרונות. הוא מבהיר כי הוא התגבר על טראומת התקף הלב שלו מלפני שש שנים, עת הוא היה "לא לחלוטין בקו הבריאות למשך תקופת-מה," אומר אוסטין איינג', הקפטן לשעבר של אוניברסיטת בריגהאם יאנג שהוא כעת בן שלושים ושלוש ומשמש כדירקטור לענייני שחקנים בסגל הסלטיקס. "היו אז מספר דברים שנותרו על השולחן, שתי בעיות לב, ואנשים, הן בצד של הכנסייה והן אצלנו במשרד, ששמו כתף ועזרו לו להתגבר עליהם."

ומה הוא הדבר החשוב ביותר לסלטיקס? בעוד איינג' יושב במשרד שבפרפרי בוסטון, חריקות סוליות נעלי וקולות השחקנים המתאמנים במתקן האימונים של הקבוצה בקומה שמתחת, גורמים לכך שמטרות האליפות שלהם הן קלות להגדרה אך קשות מתמיד לביצוע.

"אין אפשרות לגרום שזה יקרה בכוח," אומר איינג', "אנו לא יכולים פשוט לרצות ולגרום שזה יקרה בכוח, כי זה בדיוק הדרך בה נעשות טעויות. ראיתי אנשים שניצלו הזדמנויות וראיתי אנשים שזה התנקם בהם. זה צריך להיות עניין של סיבולת של כולנו בארגון כקולקטיב: של ההנהלה, הבעלים, סגל האימון וכדומה. לבניית קבוצת אליפות אתה זקוק לסבלנות ואני סבלן. התפקיד שלי הוא למכור לבעלי הבית ולמאמנים שלי את הדילים הנכונים, ולא רק למצוא קיצורי דרך להצלחה."

נראה כאילו גרוסבק, סטיב פאגליוקה (הבעלים השני) והמאמן בראד סטיבנס חושבים כמוהו. הם סומכים על יכולתו של איינג' להמיר את ההפסדים בהווה לאליפות בעתיד הקרוב, להפוך את הפוטנציאל לתוצאות, ולראות את הטוב היותר בכל דבר.

"אימא שלי לא רצתה שאעסוק בספורט כי היא ראתה מה קורה שיש תחרותיות," אומר איינג', "אבא שלי היה אתלט מעולה והוא סבל מפציעה חמורה בברכו שסיימה את הקריירה שלו כבר בזמן הקולג', והיא גם ראתה איך אחי סובל מאיומים על חייו מצד בתי ספר יריבים בזמן עונת הפוטבול. אז אימא שלי ניסתה להגן עליי מפני כל אלו."

מצב האליטה בכדורסל השתנה מאז הימים ההם. אם איינג' היה נולד שלושה או ארבעה עשורים מאוחר יותר, אם הוא היה נער-מתבגר בימינו, סביר שהוא היה מדורג בין השחקנים הטובים ביותר במדינה. גם הוא וגם אחרים היו יודעים את מקומו בהיררכיה. אבל בימים ההם, אף אחד לא ידע מאומה בבטחה.

"ידעתי שאני שחקן תיכון טוב למדי, אבל לא ידעתי עד כמה הייתי טוב," אומר איינג' שהפך להיות שוטינג גארד בגובה 198 ס"מ למשך ארבע-עשר עונות ב-נ.ב.א. "כשסיימתי את התיכון חשתי שהייתי חלק מקבוצה מעולה, שהייתי קצת יותר טוב משאר בשחקנים בקבוצה, אבל גם חשתי שלא הייתי יכול להצליח ללא השחקנים האחרים בקבוצה. ואז הגעתי לאוניברסיטת בריגהאם יאנג לקבוצה בה היו ארבעה גארדים ותיקים ובנוסף לכך הם גם גייסו את שחקן השנה הטוב ביותר ביוטה. והאמת היא שלא עשיתי הרבה החודש הראשון שלי עם החברה האלו ובאמת תהיתי אם אני אשחק בכלל בשנה הראשונה שלי בקולג'. פשוט לא ידעתי. לא חשבתי שאני מעל כולם. שיחקתי פפה ושם במסגרת הסגל השלישי, במסגרת הסגל השני, אבל מעולם לא פתחתי במשחק ובאמת שהיו לי ספקות. בזמן הזה גם נאבקתי עם הלימודים וזו היתה הפעם הראשונה בחיי שקבלתי ציונים כמו "מספיק" וזה בהחלט השפיע עלי. ואז, היה לנו משחק ראווה של הקבוצה בנוכחות 18,000 אוהדים במאריוט סנטר, ונראה לי שקלעתי עשר נקודות או משהו כזה בחצי הראשון ושיחקתי קצת יותר טוב אבל לא בצורה נפלאה. אבל אז, בחצי השני של המשחק, המאמן שיחק עם כל חמשת שחקנים החדשים נגד הוותיקים ומול קהל של 18,000 איש קלעתי 32 נקודות במחצית השנייה."

הוא החל את העונה בהפסד 75-73 ליו.סי.אל.איי. ובסוף העונה האחרונה שלו כסניור הוא כבר כדרר משך חמש שניות לכל אורך המגרש בניצחון 51-50 מול נוטרה-דאם בטורניר גמר המכללות. בזמן חופשות הקיץ מהקולג' הוא שיחק בייסבול במדי הבלו-ג'יי של טורונטו, ובמדיהם הוא השיג ציון יעילות חבטות של 0.220 בשלוש עונותיו בליגה האמריקנית, לפני שחתם בסלטיקס בשנת 1981 ועבר סופית לכדורסל.

למעשה, הוא לא עיכל את סיפורו שלו עד שלא חזר לאורגון לפגישת המחזור אחרי רבע מאה של בוגרי קבוצת האליפות של תיכון צפון יוג'ין. בפגישה הוקרנו-מחדש סרטים ממשחקיה של הקבוצה והוא מצא עצמו מציץ שוב ושוב באני הצעיר יותר שלו ומגלה פרספקטיבה שהגדירה-מחדש את הקריירה החדשה שלו. הוא לא יכול היה להאמין למראה עיניו:

"רק אז באמת הבנתי וקלטתי כמה יותר טוב מהם הייתי אז," הוא אומר בצחוק. "עצם זה שצפיתי בסרטים האלו כשאני מחזיק בתפישה הישנה שלי את עצמי, ואז פתאום אמרתי: 'וואו, באמת הייתי טוב'. ואני באמת ובתמים לא ידעתי את זה."

כעת הוא אמד את עצמו הצעיר ואת יכולותיו אז בצורה אובייקטיבית, באותה דרך בה הוא אמד את יכולתם של אלפי שחקנים צעירים בתריסר השנים בהם הוא היה אחראי על הסלטיקס. הוא יכול היה לראות מי ומה הוא היה, והיכן הכישרון שלו הוביל אותו בצורה בהירה יותר מאשר בזמן שהכדור היה בידיו.

"אף פעם לא הרגשתי את זה מאף אחד אחר," הוא אומר על האתלטיות היוצאת מן הכלל שלו, " מעולם לא שמעתי את זה מהוריי, מעולם לא שמעתי את זה מהמאמן שלי ומעולם לא שמעתי את זה מחבריי."

"היה לי חבר שפעם אחת," הוא אומר ומגניב חיוך, "זה היה כשהיינו במסיבה בתיכון והיו המון דברים שקרו במסיבה הזו: הרבה מריחואנה, הרבה אלכוהול. כל החברים שלי לקחו חלק במסיבה, ואני לא לקחתי חלק במסיבה. ואז איזהשהו בחור בא אלי וניסה לגרום לי לקחת שאיפה מג'וינט שהיה לו והחבר שלי – שהייה שיכור וחצי מעולף, בא ואמר: 'לא! יש לך עתיד ורוד מדי. העתיד שלך ורוד יותר מזה של כולנו.' זו היתה הפעם היחידה שאי פעם שמעתי מישהו אומר משהו כזה."

האתלטיות שלו היא שזו שקנתה לו מקום ב-נ.ב.א., ומה שהבדל אותו מאחרים בליגה היה סגנון החיים שלו. כמורמוני מאמין הוא נמנע מסמים ואלכוהול. השמפניה זרמה כמים בחדר ההלבשה של הסלטיקס אחר שתי הזכיות שלהם באליפות, אבל תכניתו הגדולה של איינג' היתה לחזור הביתה לאשתו ומשפחתו הצעירה ולחגוג עם כוסית של… אורנג'אדה. הוא היה שונה בכל כך הרבה דרכים.

האם הוא היה הופך לאותו שחקן, לאותו בן-אדם, אם היו מגלים אותו כנער מתבגר בימינו? אם הוא היה מודע לעד כמה הוא כישרוני? האם הוא עדיין היה מגיע להיות כל כך טוב? "אולי החלק הצנוע שבי הוא שגרם לי להמשיך לעבוד," הוא אומר, "כל לילה בזמן שהייתי בנ.ב.א. חשתי כאילו באמת עלי להתכונן לבוקר המחרת, שעלי לדעת מה איזיה תומס עושה כי הוא יכול להביך אותי, ושעלי לשחק נגד מג'יק ג'ונסון ומייקל ג'ורדן. הפחד הזה מהכישלון גרם לי לעבוד קשה יותר ולהתכונן בצורה טובה יותר לכל השחקנים האחרים. אני מניח שאני פשוט בנוי בצורה כזו. עד היום יש בי פחד מכישלון."

וגם: אם הוא חי באותו סגנון חיים כמו כל האחרים, האם הוא היה מסוגל להגיע לקבל על עצמו את האחריות של המוביל הראשי במועדון שהוא בעל שיא הזכיות באליפות הנ.ב.א.? זה לא היה קל בכלל להיות כל כך שונה מהאחרים ולהישאר נאמן לאמונותיו מבלי לוותר. היושרה הזו, כך הוא יכול לראות כעת, עזרה לו להבליט את ערכו בחייו המקצועיים אחרי תקופתו כשחקן כדורסל, כשהוא פילס את דרכו מפרשן טלוויזיה למאמן הפניקס סאנס בדרכו להפוך למנכ"ל של הסלטיקס.

הסלטיקס זכו בשלוש סדרות גמר משך חמש עשרה שנים בזמן בו הם שכרו את איינג' שהגיע ללא ניסיון בהנהגת קבוצה. תוך חמש שנים הוא הוביל אותם לזכייה באליפות הנ.ב.א. בשנת 2007-8 בעודו מפלס את דרכו במספר חזיתות.

  1. הדפסת מוח*

[*הדפסת מוח או Brain-typing, היא שיטה שפותחה על ידי ג'ונתן פ. ניידנאנג'ל שמיישמת אלמנטים ממדעי הנוירולוגיה, הפיזיולוגיה והפסיכולוגיה כדי להעריך יכולת אתלטית. מולי].

האדם שאיינג' שכר ראשון כשמונה למנכ"ל הסלטיקס היה ג'ון ניידנאנג'ל, מי שידוע בכינוי "דוקטור מוח". ניידהאנג'ל האמין שאנשים בנויים מבחינה מוחית שדרך שניתנת לאבחון, ושהאופן בו מחווט מוחם קובע עבורם את דרכי התנהגותם. הניתוח שלו סיפק לאיינג' נקודת מבט ייחודית שסייעה לו להעריך את הפוטנציאל של צעירים המועמדים כבחירת דראפט. "כל אדם הוא שונה, ואם לוחצים על אותו כפתור לא כולם מגיבים באופן זהה," אמר איינג'. "לא הייתי אומר סתם סובלני לסוגים שונים של אישויות. למעשה, אני מעריך מאוד סוגי אישיות שונים. אני אוהב את העובדה שכולנו שונים זה מזה."

  1. וידיאו

כאשר אימן בפניקס פיתח איינג' מערכת יחסים עם מתאם הוידיאו של הסאנס גאריק מאר שהמשיך אחר כך והקים בסינרגיה שירות וידיאו מבוסס אינטרנט שמספק קטעי וידיאו ומידע לכל קבוצות הנ.ב.א. . לריאן מקדו, בוגר טרי של צפון קרולינה, לא היה שום ידע בכדורסל כאשר הוא החל ללמוד קטעי וידיאו של מועמדים לבחירה כשעבד עבור איינג' ב 2003. בשנת 2013 הוא הפך למנכ"ל של הפניקס סאנס. "הוא באמת נהנה לראות את ריאן מקדו עושה חיל, וכך גם לראות שחקנים אחרים. הוא חש גאווה רבה מהמחשבה על כך שפרקינס, טוני אלן ואל ג'פרסון הפכן למנהיגים בקבוצותיהם," אומר אוסטין איינג' על אביו. "הוא ממש נהנה מזה."

  1. אנאליטיקס

"הוא היה המאמן הראשון בנ.ב.א. שהשתמש באנאליטיקס על בסיס יומיומי," אומר מורי שעבד בסלטיקס גם בפן הניהולי וגם בפן העסקי לאחר שעזר לקבוצת המשקיעים של גרוסבק להגדיר את ערכה הכספי של הקבוצה. למורי הצטרף במהירה מייק זארן, עורך דין ואנאליסט-מידע שהפך בהמשך לעוזרו של איינג'.

"כשחקן לשעבר אתה לא נחשף לזה, והוא בעל מחשבה כל כך מתקדמת," אומר מורי על איינג'. "הוא תפס מיד את ערכו של הניתוח שעשינו והיה מסוגל לשלב אותו בקבלת ההחלטות שלו. כמובן שהיתה לו דעתו שלו על השחקנים. אני ומייק עבדנו על טיוטת מודל וכאשר האנאליטיקס אישרו את מה שדני האמין בו, זה איפשר לו להיות בטוח יותר באמונתו.  כאשר זה סתר את אמונתו, הוא נהג לשאול עוד ועוד שאלות: האם אני מחמיץ משהו? ואז הוא התקדם במהירות להבנה של איך להשתמש בצורה מיומנת באנאליטיקס."

  1. פיצ'יפקס

אני רוצה שכל אחד מהם יראה את כולם," אמר איינג'.' "אני לא רוצה שיהיו לי סקאוטרים אזוריים שנעולים על הבחור שהם רואים, ושאין להם יכולת להשוות אותו לאותו בחור שהם לא ראו בספרד."

וכך, כל הסקאוטים שלו הבינו שאיינג' ישאל את דעתם לגבי כל אחד ואחד מהשחקנים שנבדקו.

"אבל אז דני הוא זה שעושה את ההחלטה הסופית," אומר גרוסבק.

  1. מאמן מהקולג'.

עד שאיינג' שכר את סטיבנס להחליף את ריברס בשנת 2013 שכירת מאמן מה'ולג' היה בחזקת טאבו. הם שוחחו על כל מני דברים זה במשרדו ובביתו של זה ועל מסלול הגולף. ואולם, כשהסלטיקס שיחקה מחוץ לביתה איינג' הצטרף למסע לעתים נדירות. הוא מאמין בנתינת חופש למאמן וסטיבנס מחזיר באותו מטבע. "אני פשוט שונא להטריד אותו בימי ראשון, ואני עושה זאת לעתים נדירות ביותר ורק כשאני חייב," אומר סטיבנס. "הוא לא מדבר הרבה על זה, אבל הוא איש מאמין מאוד."

"בשנייה בה צפיתי בכריס פול משחק, לא היה בלבי שום ספק שהוא מיוחד אפילו עד כדי גיחוך, " אומר איינג'. "ראיתי אותו משחק באוניברסיטת דיוק, כתלמיד שנה ראשונה בווייק-פורסט, ולא היה לו משחק טוב. זו היתה רק רמת הכישרון שלו: האתלטיות, החוכמה, הנוקשות, הפיזיות. בפשטות ניתן לומר שהיה לו ביטחון בכל מה שהוא עשה למרות העובדה שהוא לא הצליח לקלוע וגם לא בדברים האחרים. פשוט היה בו משהו שהעלה חיוך על פני כשראיתי אותו משחק."

בשנת 2005 איינג' ניסה להעביר את פול פירס לפורטלנד תמורת כריס פול שהיה הבחירה מספר שלוש בדראפט. הטרייד לא צלח ופול נבחר רביעי בידי ניו אורלינס אחרי אנדרו בוגוט, מרווין וויליאמס ודרון וויליאמס. "כריס פול היה בבירור לדעתי בחירה מספר אחד באותה שנה," אומר איינג'. "היה בי ביטחון רב, למרות דעות כל הצוות שלי, למרות דעות המאמנים שלי והאנשים הקרובים אלי שלא חשבו כמוני."

הפחד מכישלון של איינג', אותו תיארנו קודם, מעולם לא מנע ממנו לקחת זריקות גדולות, אפילו כאשר הוא שיחק בבוסטון בחברת חברי היכל התהילה לארי בירד, קווין מקהייל, רוברט פאריש וודניס ג'ונסון.  הוא היה נועז בצורה הזו בדיוק גם בקריירה המקצועית שלו אחרי ימיו כשחקן: זמן קצר לאחר שהסאנס שכרו אותו כעוזר מאמן ב 1996, הוא זוכר שהמליץ על בחירה מספר 15 סטיב נאש כאפשרות השנייה לקובי בריינט שהיה ההעדפה מספר אחת שלהם.

"הייתי סוג של חייל בודד בסוגיית סטיב נאש," אומר איינג'. "ג'רי קולאנג'לו שאל אותי אז שאלה באחד על אחד: 'שאר הצוות חושב שנאש מוצא חן בעיניך כי הוא מזכיר לך את עצמך, וזו דרך טיפוסית בה שחקנים-לשעבר חושבים.' אז הלכתי וחשבתי על זה: 'האם אני רוצה את סטיב כי הוא מזכיר לי את עצמי? האם הבחורים האלו צדקו?'"

איינג' קודם במהירות לעמדת המאמן הראשי לאחר שהסאנס התחילו את עונת 1996-97 במאזן של שמונה הפסדים ואפס ניצחונות. בהתאם לנקודת המבט שלו-עצמו הוא שינה את המנהג על-פיו התנהגה הקבוצה: הנשים, אך לא החברות, הוזמנו לנסוע עם השחקנים. "החברה (בסגל הסאנס) שהיו נגד הבחירה בסטיב נאש חשבו שנתתי לסטיב נאש לשחק כי הייתי חייב שהוא יצליח מאחר והפכתי למאמן הראשי. אני בכל מקרה מעולם לא השוויתי את סטיב נאש אלי עצמי. משך חמש עשרה או עשרים השנה שאחרי לא ראיתי בכדורסל שום שחקן שניתן להשוות אותו לסטיב נאש או אלי ואז, (לפני דראפט 2006) צמד ברנשים בצוות שלי האשים אותי שחיבבתי את ג'יי ג'יי רדיק כשהם אומרים: 'אתה מחבב אותו כי הוא כמוך'. עניין וסקרן אותי לגלות שזו היתה התפישה אז."

(קולאנג'לו זוכר את השתלשלות המקרה בצורה שונה. "זה לא היה שחקן חדש שאנחנו שקלנו לבחור בו," הוא אומר על נאש. לגבי ההשוואה הוא מסכים עם איינג' שהיה להם רק מעט במשותף. "אולי רק קצת עניין של מזג ואתיקת עבודה," אומר קולאנג'לו, "אבל לא היתה שום השוואה מבחינת היכולות הכדורסל. שחקנים שונים לחלוטין".)

הוא האמין שיש לו כישרון לשפוט שחקנים. ואולם, הוא גם הבין שהיו המון שחקנים בדראפט שלגביהם הוא לא בטוח לחלוטין. היה לו הביטחון להשקיע באמונות שלו, ואולם, הרבה מדי פעמים הוא לא חש את הביטחון הזה, אפילו לא בעזרת ניידנאנג'ל והאנאליטיקס ודעות חברי הצוות שלו.

"ישנן מקרים בהם זה מעורפל, בהם אני פשוט לא יודע והדברים אינם ברורים לי," אומר איינג'. "המקרים הללו הם כאשר אני מגייס מספר שבע עשרה או שמונה עשרה, ואני צריך להחליט בין שני שחקנים, ואז, בכל הרצינות, הסגל שלי עובד במלוא הקיטור. ואז, בשורה התחתונה  זה או פשוט להטיל מטבע או שאני אסמוך על האדם שראה את השחקן הזה הכי הרבה ושיש לו דעה חזקה מאוד מאוד לגביו בעוד שדעתי שלי אינה כה חזקה. בהחלט אפשרי שאסתמך עליהם בבחירה שלי, כי לפעמים הדברים הללו הם בחירות קשות מאוד."

ההחלטה בדצמבר באחרון להעביר את ראג'ון רונדו לדאלאס (בעסקה שהיו מעורבים בה חמישה שחקנים ושבוסטון קיבלה בה זוג בחירות סבוב ראשון ותקרת גג של 13 מיליון דולר) נעשתה לדבריו של איינג' פה-אחד בקרב הנהגת הסלטיקס. מאחר ורונדו היה בשנה האחרונה לחוזה שלו הוא ביקש מעוזריו ומההנהלה להתמקד בשתי שאלות: "האם הקבוצה טובה מספיק לשמור עליו כאן? והאם הוא מישהו שאנו רוצים לשלם לו 110 מיליון דולר בעתיד?" איינג' ממשיך ומספר: "רונדו ידע זאת והיו לו בדיוק את אותן זוג שאלות: האם בוסטון היא המקום בו אני רוצה להישאר ומה אני אקבל בשוק הפתוח?"

"זה קשה, זה מאתגר, לקחת פוינט-גארד שלא קולע, שאינו שומר גדול, אבל שהוא אמן המסירות ולשלם לו כל כך הרבה כסף," ממשיך איינג', "וכך המשכנו לדון בזה. וכעת יש לו קבוצה בה השחקנים להם הוא מוסר יצליחו לקלוע אחוז גבוה יותר של זריקות והמסירות שלו, האינטליגנציה שלו והניסיון שלו בזכייה באליפות מהווים כולם נכסים עבור דאלאס."

איינג' לא יכול היה להיות בטוח שחוזה מקסימום בבוסטון יוכל למנוע מרונדו לחתום בניקס כדי לשחק עם כרמלו אנטוני או בלייקרס עם קובי בריאנט. ההחלטה הטובה ביותר בעיניו של איינג' היתה לקבל כמה שהוא יכול עבור רונדו ולהתמקד בפיתוח הפוינט-גארד המחליף שלו, מרקוס סמארט, בחירה מספר שש בדראפט שהוא בעל פוטנציאל להפוך למגן וקלע טוב יותר מאשר רונדו.

"אהבתי את התקופה שלי אתו למרות שמעולם לא היה למאמנים שלי קל להסתדר אתו, כפי שלי היה באחד-על-אחד אתו," אומר איינג' על רונדו. "אהבתי את האינטלקט שלו. אהבתי את התשוקה שלו להשתפר. הוא יצר חלק מהמכשולים שלו עבור עצמו, אבל הוא התבגר, ואני ראיתי אותו מבשיל בזמן שהיה בבוסטון, ואני מרגיש טוב בקשר לכך."

הוא מוצא את עצמו חש סימפתיה לשחקנים דוגמת רונדו, שהודו שיש להם בעיית אמון באנשים אחרי שנזנחו על-ידי אבותיהם בגיל צעיר. "כשאני מסתכל על המקומות מהם הגיעו חלק מהילדים הללו, אני תוהה לעתים קרובות אם אני הייתי מצליח כמותם באותן הנסיבות," הוא אומר. "ולכן אני חש סימפטיה רבה לשחקנים הללו."

"כמה מהם צריכים להתגבר על המון שדים מילדותם וזה מובן בהחלט, ואני חושב ששאפשר לומר שלאורך חיי,  סוג של נמשכתי לחלק מן האנשים הללו שהם בעלי אתגרים ובעלי סיפורי חיים מוטרפים דוגמת טוני אלן, דלונטה ווסט ומרקוס סמארט. היו להם חיים קשים למדי. אני מוצא את הבחורים הללו מרשימים למדי. הן בכך שהם מצליחים למרות חלק ממשפחותיהם, והן מאחר והם במידת-מה תוצרים של סביבתם. אבל אני אוהב לראות אותם מצליחים. אני אוהב לראות אותם מתגברים על האתגרים שעמדו ועומדים בפניהם."

יש שחקן אחד שהוא מייחל לכך שהיה יכול לו עזור לו והוא רוברט סוויפט, סנטר דינאמי בגובה 216 ס"מ מבייקרספילד קליפורניה שנבחר מספר 12 בדראפט של 2004 על ידי סיאטל. "באמת שאהבתי את הבחור הזה," אומר איינג', "תמיד תהיתי, ואני חושב כך עד היום, אף אחד לא יוכל לשכנע אותי שרוברט סוויפט לא היה יכול להיות שחקן נ.ב.א. דינאמי ובסביבה שונה אם רק הוא היה נשאר בריא."

סוויפט שיחק בנ.ב.א. תשעים ושבעה משחקים בארבע עונות לפני ששוחרר על ידי אוקלוהומה בשנת 2009. בשנה שעברה, לאחר מאסרו באשמת החזקת נשק, סיכם עיתון הפוסט-אינטליג'נסר שבסיאטל את סיפורו של סוויפט בצורה שגרמה ללבו של איינג' לצנוח: התובע של מחוז קינג תיאר את סוויפט בן ה-28 כמכור כבד להרואין, שהיה חמוש מכף רגל ועד ראש, שהודה בעזרה לסוחר הסמים שלו שהיה גם חברו לדירה בגביית חוב על סמים.

"זה סיפור עצוב," אומר איינד', "ולעולם לא נדע…"

"כולנו נקראים לשרת במידת-מה במסגרת הכנסייה שלנו," אומר איינג', "אני הייתי מה שמכונה כהן גדול שמנהיג קבוצה. לפני זה, לימדתי ילדי קולג' מהאזור בכנסיה בימי שלישי בלילה והגיעו עשרים וחמישה תלמידים. ולפני זה הייתי מורה של בני ה 15-16 בסאנדיי-סקול, וגם את זה אהבתי."

וכך, כשנתבקשתי להיות בישוף, הגבתי: 'אוי אלוהים. זה יותר אחריות וצורך יותר זמן מאשר כל הדברים האלושעשיתי'. ואז חשבתי לעצמי: 'האם אני יכול לעשות זאת?' יש בערך חמש מאות איש בקהילה שלנו. התפקידים הבסיסיים של הבישוף הם להשגיח עליהם ולחזק אותם כמשפחות וכיחידים  ולדאוג לנזקקים. אפשר לקרוא לזה להשגיח על הלהקה."

"למה יכולתי לעשות זאת ולנהל את זמני, כי יש לנו כולנו סביבנו את כל העזרים והאנשים הנהדרים הללו. היה עלי לארגן באמת ובתמים את זמני. ביליתי את רוב ימי הראשון שלי בהליכה מהכנסייה לבתים של אנשים, בביקור הנזקקים והחולים ובביקור בבתי חולים. ביליתי זמן בהתייעצות עם אנשים ובייעוץ לאנשים בעיקר בימי רביעי וברוב ימי הראשון שלי."

"יש אנשים, בעיקר מבחוץ, שמסתכלים על התפקיד הזה כעל תפקיד בעל כוח. מה שאתה בעצם מוצא הוא שאתה נקרא לשרת,  נקרא לבלות את זמנך בשירותם של אחרים. אתה הופך למשרתם של האנשים. אתה הופך לאבא שלהם."

"אתה פשוט עוזר להם כשהם זקוקים לכך, ויש הרבה סיפוק בחיים שנובעים מכך. הפרספקטיבה הגדולה של החיים היא שאתה לומד מכך. והכרת התודה הגדולה היא לראות כל כך הרבה אנשים שיכולים עדיין להיות מאושרים באמצע כל זה. כל אלו עזרו לי להבין שישו חי והכהונה שלו היא כאן על פני האדמה. יכול הייתי לומר שכל פעם שהנחתי את ידיי על ראשו של מישהו להעניק לו ברכה חשתי מלא-השראה אבל זה לא היה נכון. היו מקרים שהדברים שיצאו מפי לא היו שלי אלא באו מלמעלה, אבל היו גם זמנים בהם כנראה שהצד האנושי שלי לא הצליח לתקשר כל כך טוב."

"אבל בכל פעם ופעם חשתי את כמות המתגברת והולכת של האהבה כלפי האדם שקיבל את הברכה. אין זה משנה אם הם עברו מאבק כלשהו בנישואיהם, אם הם התמודדו עם התמכרויות, אם היו חולים , עמדו בפני ניתוח גדול ומסובך או התמודדו עם מחלת הסרטן או עם כל מה שלא יהיה. תמיד היה הדבר המדהים הזה של הכמות המתגברת והולכת של האהבה לאדם הזה. ואתה באמת לומד שהאהבה היא חסרת גבולות ואינסופית. אני זוכר את ההרגשה כשנולדה בתי המכורה: כאילו, איך אתה יכול לאהוב מישהו יותר מכך? ואז כשנולד בני: איך אני אוכל לאהוב את בני החדש-דנדש באותה עוצמה שאני אוהב את בתי הבכורה? אבל אז, ככל שאתה מתבגר, אתה מבין שאין שום גבולות לאהבה. האהבה היא עבור כולם."

"ישנם בחיים מטרות דגולות יותר מהכדורסל, ויש בעולם הרבה יותר מאשר אם הסלטיקס ינצחו או יפסידו והאושר שלי אינו נקבע על ידי תוצאת המשחק של הסלטיקס, אם הם הפסידו או ניצחו. אבל אני בהחלט מאמין בעשיית הטוב ביותר שאתה מסוגל לו ואני בהחלט מאמין בניצחונות ובכך שעליך לעשות את הכול כדי להצליח בכל מה שאתה עושה, וזה כי הכול רלבנטי."

"אני רוצה להיות בישוף מעולה. ואני רוצה להיות מנכ"ל מעולה של קבוצת כדורסל. ואני רוצה להיות חבר נהדר ואבא נהדר. את כל אלו אני מנסה להשיג. אבל אני גם רוצה ושואף להיות תלמיד נהדר של ישו. אם אתה רוצה לעשות את הטוב ושתהיינה למעשיך השפעות חיוביות, אז עליך להיות מוצלח בכל מה שאתה עושה – זה בהחלט עוזר."

"בשנת 2003 היו לבעלים החדשים רשימה קצרה מאוד של שמות למשרת המנכ"ל," מסםר גרוסבק, רד אוורבך, שהיה אז בן 85 ושהיה גם זה שלקח את הסיכון שבגיוסו של איינג' בעודו משחק בייסבול עבור הבלו-ג'ייז, אמר להם שהם על המסלול הנכון. "רד אמר שהוא היה שם את איינג' בראש הרשימה," מספר גרוסבק, "הוא אמר שהוא ווינר, הוא בר-מזל, הוא בחור עם מזל שמצליח בכל מקום ושיודע לדאוג לכך שדברים ייעשו."

"שים לב שדני לא השתכר את כל מה שיש לו. אבל אני חושב שהוא באמת האמין במידת מה בלפריקורנים, בכך שיש אנשים שהם ברי מזל, אני חושב שרד היה אומר שהבחור הזה הוא בר מזל."

האם זה מזל כשאתה יוצר את הסביבה להצלחה?

לסלטיקס, עם ההתעקשות שלהם על המסורת של עבודה קבוצתית והשלטים הלבנים כרוחות רפאים שלהם, יש מוניטין של מחוברים לעבר. והנה כאן, מופיע השחקן לשעבר מתקופתו של רד אוורבך,  שמכניס לשיקוליו הדפסי המוח והאנאליטיקס כמו-גם כל נקודת מבט חדשה אחרת שהוא רק יכול להשיג.

"אבל הוא לא אוהב ישיבות רשמיות," אומר אוסטין איינג'. "מבחינתו, הפגישה האידיאלית היא ללכת למשרדו או לשולחנו של מישהו ולשאול אותם שאלה ולגרות את מוחם, החל מהמתמחים וכך כל הדרך למעלה. מה אתה חושב ומדוע? אנחנו מקניטים אותו על כך שהוא ינקוט בדעה שאנו יודעים שהוא לא מאמין בה רק כדי להיות פרקליטו של השטן, כדי להתגבר על השעמום שלו וכדי לראות מדוע אנו מאמינים בדברים מסוימים."

"להרבה מהאינטראקציות יש את הנימה הכמו-משחקית הזו," אומר אוסטין איינג'. "הוא נמצא שם עד עשר בלילה, צופה בסרט, ותהיה שם יחד איתו צופה בסרט גם קבוצת מתמחים, וכולם יתווכחו על מה שקורה בארבעת המסכים שעליהם מוקרנים המשחקים: שני משחקים בשידור חי ושני מסכים עם קטעים ערוכים.  והוא תמיד יהיה שם, מתווכח עם האנשים שלו על מה שקורה. זה כייף גדול."

על הדלת של סוכנות הביון הכדורסלנית יש שלט גדול. במקום CIA כתוב בו BIA. ואז את המוטו: "אנו בוטחים ברד" [In Red We Trust מולי].

"אני מעדיף את סוכנות הביון הכדורסלנית שלנו על זו של כל קבוצתה אחרת בליגה." אומר איינג' עם החיוך הנערי הגדול שעאה על פניו בהיותו שחקן.

הכהונה שלו בת חמש השנים כבישוף הסתיימה בשנת 2013, ומאז הוא בעל תפקיד שדורש הרבה פחות בכנסייה. הוא בן חמישים וחמש ונכדים מספר שתיים עשרה ושלוש עשרה שלו הם כעת בדרך. הסלטיקס מפסידים אבל המנכ"ל שלהם נראה יותר מאושר. למה? נראה כאילו הוא יודע לאן הוא שואף להגיע וכיצד להגיע לשם.

בתוך כל הקונפליקטים הקיימים כיום: באשר לתפקיד האנאליטיקס בכדורסל, הסיכון של דעיכה כשמנסים חזק מדי, והאם מחויבות להצלחה מקצועית חייבת לבוא על חשבון התענוגות הגדולים ביותר של החיים? נמצאת גם הדמות הזו של דני איינג' שרודף אחרי בשורה אחת האומרת בפשטות שהכול פשוט והכול הגיוני ושהכול, כן, הכול פשוט נפלא.

יאן טומסון מסקר את ה-נ.ב.א. מאז שנת 2000.

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 32 תגובות

  1. תודה ענקית למולי על תרגום מאמר מצויין – אבל ארוך מאד – זה. תרגום מצויין. טוב להכיר את דני איינג' גם כאדם. המנכ"ל הטוב ביותר ב-NBA? חובת ההוכחה עליו. האליפות הראשונה היתה מבצע שיא. אני לא רואה אליפות נוספת לפני 2020..

    1. הרגת אותי עופר 🙂
      זכרתי את איינג׳ כאחד השחקנים הכי מלכולכים ששיחקו כדורסל
      הסרטון שצרפת הרג אותי מצחוק . הוא שיפר את ממוצע החבטות שלו עם הכדור שפגע בראש של הרוקט כמו טיל אנטי טיל

      1. מה שמשעשע במיוחד זה הפרצוף תמים והמופתע שלו שאיך פתאום הגיע כדור במהירות 120 קמש לתוך הפרצוף של מריו אלי..
        מה שבטוח שפראייר הוא לא היה. הסתכל ערב ערב בלבן של העניים לשחקנים כמו גורדן, אייזה תומאס, מגיק ועוד ועוד

    2. סרטון ענק. הוא היה ההיפך הגמור מפראייר. רוצח לבן ומעצבן, בקליעות במאני טיים, בבכיינות ובמכות מתחת לחגורה. עשה הכל כדי לנצח.

  2. יפה מאוד. אני מאמין שעם אייזיה תומאס יחד עם הצעירים שכבר שם, סלינג'ר סמרט ועוד העתיד טוב. צריך לצרף כוכב ולתת לסטיבנס לעבוד כדי להפוך לקונטנדרים.

    1. צודק. הוא הושק בינואר 2010 וזה אומר שאו שהיא הוציאה מחשב נייד או שדני טעה..

      בכל מקרה במקור כתוב:
      " My wife gets her iPad out, she immediately gets aspirin."

  3. דאריל מורי מדבר על היכולת של איינג׳ ׳׳לשנות את המצב במהירות׳׳… אז הבנייה מחדש החלה עם שליחת קנדריק פרקינס בתמורה לג׳ף גרין… שבינתיים הוחלף בעצמו כי החוזה שלו עמד לפקוע. צב מת מתקדם מהר יותר.

    הטרייד של איזאה תומאס תמורת בחירה של קליבלנד – כנראה נמוכה, הוא טרייד טוב, מדובר בשחקן מוכח ע׳׳פ הימור מהדראפט.
    חוץ מזה כמעט כל הקבוצה עכשיו היא שחקנים צעירים עם חוזים טובים, חלקם מבטיחים יותר וחלקם פחות.

  4. הטרייד ששלח את פרקינס החוצה עלה למועדון באליפות, מאותו רגע הקבוצה היתה חסרת סנטר. הטרייד סיים את תקופת שלושת הגדולים מוקדם מדי.

  5. קודם כל תודה על התרגום, קל לקריאה בעברית.
    עם כל האנאליטיקס והוידיאו, אם בכל הזמן שאיינג' היה בסלטיקס הוא יכול להתגאות בבחירה של פרקינס גרין ורונדו ובהרכבת הביג 3, אני הולך עם בארקלי. תביא כישרונות, תנצח, אנאליטיקס זה שולי.
    מסכים גם עם מנחם, הוא לא נראה כמנג'ר הטוב בליגה עם ההישגים של הסלטיקס.

  6. כתבה יפה מולי. כמה זמן לוקח לתרגם כזה אורך?

    איינג׳ הוא מורמוני אז מושגי כהונה כמו בישוף הם שונים ממה שאנחנו רגילים. זו כנסיה שמאמינה ששתיים עשר השליחים של ישו עדיין חיים והם מדברים ישירות עם הבורא. וזה עוד החלק הפחות מוזר של הדת הזו (חפשו בגוגל: what Mormons really believe in)

    לגבי הסלטיקס הכל תלוי מה הם עושים בבחירות הבאות.

  7. מולי תודה על המאמר, רק עכשיו קראתי.
    איינג' טיפוס מיוחד ביותר, אהבתי אותו בתור שחקן ואפילו הפגנתי נדיבות של מנצחים וסלחתי לו בזמנו על הכדור לראש של מריו אלי. מצחיק לראות בצפייה שנייה איך הוא מרים את הידיים בתמימות ונותן לכדור לצאת החוצה, כאילו הוא התכוון למסור למישהו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט