אנחנו חברה קשוחים – דיאנדרה אייטון / תרגום Smiley

אנחנו חברה קשוחים – דיאנדרה אייטון / תרגום Smiley

אנחנו חברה קשוחים

דיאנדרה אייטון / פיניקס סאנס
יוני 18, 2021

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/posts/deandre-ayton-phoenix-suns-basketball-nba 

אני אומר שזה התחיל בבועה.

שם היה המקום שבו התחלנו לראות לראשונה כיצד כל הדבר הזה יכול להתחבר ביחד.

העניין לגבי הקבועה, וסוג כזה של אווירה, הוא שכל אחד הולך להתנהג לזה באופן שונה. זה אינטנסיבי. זה מבודד. זה 24/7.

זה כאילו שזה סוג של מבחן לקשרים שיש לכם עם אנשים, להיות בסביבתם כל כך הרבה. כאילו – אין כבר "להראות את הצד הטוב ביותר שלכם" כאשר אנחנו כל הזמן בסביבה אחד של השני. אי אפשר לזייף שום דבר. אבל זה די מגניב בצורה מסוימת. זה כאילו, בסדר … ראיתי אותם בארוחת הבוקר לאחר שקמתם על הצד הלא טוב של המיטה, ואתם  פשוט מניאקים ביום הזה. וראיתם אותי מתנהג בצורה דומה. בסדר, עכשיו אנחנו יודעים – והכל עדיין בסדר. זאת אחווה.

אני חושב שהבועה היא מתי שהבנו כי הקבוצה הזו שיש לנו, זוהי קבוצה של מכורים לכדורסל. אתם מבינים מה אני אומר? כאילו, יש בחורים כשרוניים בכל מקום בליגה הזו – אבל רק להיות כשרוני, זה לא בהכרח אומר שאתם עדיין אוכלים, ישנים ונושמים חיים של כדורסל. הקבוצה שלנו … אנחנו בחיים האלה. וזאת האנרגיה שאנחנו מנסים לדחוף קדימה כיחידה. האנרגיה הזו של: בואו נהייה רעבים, ובואו נהייה אסירי תודה. בואו נחייה עבור הדבר הזה.

זה היה כאילו הם זרקו אותנו ישר למים העמוקים – כל הקבוצות הטובות הללו, אין ניצחונות קלים, כל ערב זאת מלחמה. ועם כל משחק ששיחקנו, זה כאילו שקיבלנו רמה נוספת של ביטחון. תחילה, היינו רק נרגשים להיות חלק מזה, נכון?? אבל אז משם, אנחנו מסתכלים ככה: בסדר, אנחנו יכולים להתמודד. ומשם, אנחנו ככה: למעשה, אנחנו שייכים לפה. ואז זה הלך 5, 6, 7, 0-8….. זה כאילו הביטחון שלנו הגיע לרמה הגבוהה ביותר שאפשר להגיע. שם זה בכלל כבר לא ביטחון – זוהי פשוט אמונה. זה כאילו הגענו לסיום של הבועה והבנו, חכו רגע. אנחנו לא רק שוחים עם הכרישים שם בחוץ.

אנחנו הכרישים.

ואני אומר לכם, בחיי, ברגע שהבנו את זה, זה היה כאילו … הכל החבר במקום. יצאנו לפגרה האחרונה בפוקוס. הרחנו דם במים. אני, בוק, מיקאל, קאם, קאם, ג'בון, דריו, פרנק – כל החבורה. אף אחד בכלל לא הבין את הרעב שלנו

אני חושב שהם מבינים עכשיו.

זה מצחיק … אני זוכר שדיברתי עם הג'נרל מנג'ר שלנו, ג'יימס ג'ונס הנהדר, ממש לאחר שהחדשות התפרסמו לגבי זה שערכנו טרייד עבור כריס פול. וג'יימס, אתם חייבים להבין, הוא פשוט אחד מהאנשים האלו שיש לו את סוג הרוגע הזה בו, שבו הוא מדבר על הדברים לתוך המציאות שלהם. זה פשוט כאילו הוא יודע דברים. קשה להסביר זאת, אבל בכל מקרה, הוא מדבר איתי על כריס, והוא ככה, "דה – זה אמור להיות נהדר עבורך".

וכפי שאמרתי: ג'יימס מדבר על הדברים לתוך קיומם.

כל מה שהוא אמר לגבי כריס, בחיי, אני אומר לכם …. הפך למציאות.

זה כאילו שיש את השני צדדים האלו למטבע כאשר יש לכם את כריס פול בקבוצה. מצד אחד, זה כבוד גדול. למדתי ממנו  כל כך הרבה – דברים שאפילו לא ידעתי שאני לא ידעתי. הוא כזה שחקן נהדר. מנהיג בלתי יאמן. זה שחקן ותיק אמיתי. אני מתכוון, זה כריס פול מסטייט פארם, אתם מכירים את העסקה. אבל אז יש גם את הצד השני שלו כחבר לקבוצה…… ואם להיות כנה זה הצד שאליו אני נמשך אפילו יותר. בגלל שזה הצד שלו שהוא בדיוק כמוני.

זה הצד שלו שבו הוא מתחרה מטורף, ומשוגע לאללה.

כאילו זה היה עבורי החלק הכי מואר שכריס פול הגיע. הוא  חסר פחד!! הוא יקבע את הרף בכל צורה שהוא צריך לעשות כך. הוא ילחץ על הכפתורים שלכם. הוא יכנס לכם מתחת לעור. אני זוכר את אחד האימונים ראשנים שלנו ביחד, התחלנו לשחק אחד-על-אחד, שום דבר רציני….. ואז פתאום זה היה כאילו, מעבר מהיר, הם מפסיקים את המשחק. אני חושב שזה היה שוויון ארבע – בלי לשקר, הם לא נתנו לנו לסיים. פשוט נכנסנו אחד בשני כל כך קרוב. הם היו ככה, לא. אין סיכוי. יותר מדי תחרותי. אתם סיימתם. אה!! אני אוהב את הח*א הזה, בחיי. אני אוהב שכריס בסביבה. הוא באמת הבחור הזה.

ככה שאתם לוקחים שחקן היכל התהילה כמו פוינט גאד, בנוסף לשחקן ותיק כמו ג'ה, ואתם מוסיפים את זה לחבורת הכרישים הצעירה שהייתה מוכנה לאכול במשך כל הפגרה? ואתם גם נותנים לנו מאמן כמו מונטי, אחד הטובים בעולם?? בואו נהיה כנים.זאת בעיה.

זאת בעיה לשאר הליגה.

דבר  אחד שאני אוהב לגבי הקבוצה הזו, זה האנרגיה שלנו. ישנה משמעת עבור זה. זה איזון טוב, שם זה ככה – אנחנו שומרים על רצינות מתי שצריך להיות רציני. אבל אנחנו גם לוקחים דברים בקלות אחד עם השני כדי להישאר משוחררים.

למעשה, תנו לי לתאר את זה בצורה פחות מנומסת. יש לנו קבוצה מלאה בטרולים מעצבנים.

וכל אחד עלול לקבל משהו כזה בכל רגע.

אני אתחיל עם עצמי, בגלל שאני צריך לקבל מעט צדק מהטיפשים האלה. אז ככה, הדבר היחיד שאותו אני שונא – שונא – יותר מכל דבר אחר, זה להיקרא "שחקן גבוה". בגלל שעבורי זה כאילו….. איזה סוג של דברים שחקן גבוה עושה?? לא את כל הדברים שאני מסוגל לעשות, את זה אני יודע. אני מביא הרבה יותר מזה לשולחן. אז אני לא רוצה שיקראו לי שחקן גבוה, או שחקן גדול, או בחור גדול או הרבה מזה. חברה גדולים, אין להם שום דבר עלי!! תכירו ברב גוניות, אל אלוהים. בכל מקרה….. ברגע שנתתי לכולם לדעת מזה, זאת הייתה טעות חמורה. מיקאל, ג'בון, כל הטרולים האלו – הם אף לא נתנו לי לשמוע את הסוף של זה. זורקים לי "גדול" בכל הזדמנות שיש להם. אני בצ'אט הקבוצתי, זה ככה "מה המצב בחור גדול?" או כאשר המאמן מחלק אותנו באימון בין גארדים לשחקנים גבוהים, זה יהיה ככה, לאן דיאנדרה אמור ללכת?? או ככה, אה, אתה מתכוון "דיאנדרה והגבוהים", לא "הגבוהים", נכון??? זה מבדר. אני מתכוון, אני שונא את זה, אבל זה מבדר.

כנראה שקורבן הכי גדול לכל הטרולים במשך כל העונה היה מונטי.

אז ככה – אתם מכירים את ליל דורק, איך הוא תמיד קורא לעצמו דה וויס? אנחנו מעריצים גדולים שלו בקבוצה, ואנחנו תמיד אומרים את זה אחד לשני, פשוט שרים את זה או מצרפים את זה למה שזה לא יהיה. דה ווווווויייייס. זה יהיה באימון, בחדר ההלבשה….. בכל מקום. דה ווווווויייייס. אנחנו תמיד נצעק את זה כמו דורק.

אז יום אחד אנחנו צופים בוידאו, ויחד עם זה לפעמים יכולה להיות בנוסף מצגת שהמאמן שילב יחדיו עבורנו – כמה שקופיות עם המסרים האלו לקבוצה שלנו, אתם מבינים. "תשארו מרוכזים", דברים מהסוג הזה. ציטוטי ההשראה הקלאסיים האלו. אבל באותו היום, לאחר השקופיות האלו, מאיזושהי סיבה הייתה אחת נוספת.

והיא פשוט אמרה….. "אנחנו חברה קשוחים".

וממש אז כאשר השקופית הוצגה, מתוך הרמקולים הרועשים זה החל לנגן את השיר, אתם מבינים, "We Dem Boyz".

?????

היי, מה ל…..

?????

אנחנו מבולבלים לאללה. "We Dem Boyz??" לאף אחד מאיתנו לא היה מושג מדוע הוא שם את זה שם – ובשקופית האחרונה, בנוסף לכל, כאילו כרגע גדול כזה עם המוזיקה. בחיי זה כזה רנדומלי. ואז מעל כל זה, מונטי בכלל לא בסביבה להסביר את זה!! אז עכשיו אנחנו פשוט יושבים שם, בחדר הוידאו, כולם מנסים להבין את הדבר הזה, כאשר "We Dem Boyz" מפוצץ מתוך הרמקולים.

ואז לבסוף אחד מעוזרי המאמן נכנס פנימה עם המידע. הנה מה שקרה: בכל הפעמים האלו, במשך כל העונה, כאשר אנחנו אמרנו "דה וווווויייייס"….. מסתבר שמונטי חשב שאנחנו אומרים "We Dem Boyz". ברצינות.

תבינו….. אנחנו אוהבים את מונטי, אכן. זה הבחור שלנו. זה המאמן שלנו.

אבל לא הייתה לנו ברירה.

הטרדנו אותו במשך חודש רצוף.

בכל פעם שראינו אותו, בכל פעם שהוא היה בסביבה, היינו מכים אותו עם, "WEEEE DEMMM BOYYYZ". גרמנו להם לנגן את זה במערכת השמע באולם רק עבורנו וכל זה. זה היה חסר רחמים. זה היה אדיר, למרות הכל.

אני אספר לכם דבר נוסף לגבי זה – וזה אחד מהשיעורים הכי חשובים שלמדתי בזמן שלי בליגה. למדתי שזה סוג התרבות הזו שיש לנו כאן, שאנחנו מרגישים כל כך קרובים, שאנחנו מרגישים כמו משפחה, שבה כולנו יכולים לחוות את הבדיחות האלו והרגעים הקטנים הללו…. כל זה חלק מהבנייה של האמון שהולך לתוך מה שאנחנו עושים על המגרש. כל זה זורם פנימה והחוצה מכל אחד.

וזה הקרדיט שיש מנהיג כמו כריס בוודאות, וכאשר יש שחקנים ותיקים כמו ג'ה בסביבה – ואני אוהב לחשוב שאנחנו הופכים לוותיקים צעירים, כמוני וכמו בוק ומיקאל, אנחנו תורמים לתרבות הזו כמו כן. 

אבל אם להיות אמיתי: התרבות של פיניקס סאנס – כל האנרגיה הטובה הזו שיש לנו כאן?? זה מתחיל מלמעלה. זה מתחיל עם מונטי ועם ג'יימס.

ואני אפילו אומר דבר נוסף: זה מתחיל עם הבעלים שהחליט לתת את ההזדמנות למאמן שחור, ולג'נרל מנג'ר שחור.

אני מכיר ממקור ראשון איזו עבודה נהדרת החברה האלו עשו כאן – וזה מאוד משמעותי עבורי להיות חלק מזה. וכשחקן NBA שחור, זה לחלוטין שאפתני גם עבורי. לראות שני גברים שחורים שהתחילו במקום שאני נמצא בו, ועכשיו ממלאים את התפקידים האלו ומצליחים ברמת ההנהלה בליגה שבה אני משחק, ובקבוצה שעבורה אני משחק ….. זה הכל.

ואם מדברים על הצלחה – זה פשוט מה שאנחנו מצפים עכשיו.

זה פשוט מי שאנחנו. אם אנחנו מנצחים משחק, בסדר, נהדר. אבל אז מורידים את הראש. ממשיכים לבא אחריו. אם מנצחים בסדרה, בסדר, בואו ניקח כמה שעות. בואו נהנה מהטיסה הזאת הביתה. בואו נשחק בקלפים. בואו ניתן כמה שעות לנמנם. בואו נדבר את השטויות שלנו, בואו ניתן לג'בון לדבר בקול רם כמה שרק אפשר במהלך כל הטיסה. בואו ניתן לו לדבר כל כך חזק שאפשר יהיה לשמוע אותו מהסוף של המטוס, וכנראה גם מהמטוס שנמצא מאחורינו. אבל לאחר מכן?? מורידים את הראש. ממשיכים למשחק הבא.

הקבוצה הזו, בחיי – אנחנו לא מרוצים ממספר ניצחונות ברצף. אנחנו לא מרוצים מכך שהעפלנו לגמר האזורי. אנחנו לא מרגישים כאילו יש לנו איזו "ריצה קסומה", אתם מבינים למה אני מתכוון?? שום דבר קסום. שום ריצה.

זה הכל עבודה קשה, ותחרותיות, ולשחק ולהוציא את הפוטנציאל שלנו.

זה פשוט להיות היכן שציפינו להיות.

דבר אחרון לפני שאני הולך – אני רוצה להדגיש את החלק של פיניקס בכל זה.

בגלל שהייתי באריזונה מאז שאני בן 16, בחיי ….. אני לא בטוח שכולם מבינים את זה. תיכון, מכללה, ועכשיו כמקצוען. הייתי חלק מהקהילה הזו במשך זמן מה – וראיתי את הכל. כאילו, הייתי אוהד של בוק לפני שאפילו הפכתי לחבר קבוצה שלו. הייתי רק ילד ששיחק כדורסל לפני שבכלל נבחרתי בדראפט על ידי הסאנס.

אז אני מרגיש שאני יכול לדבר על בסיס האוהדים הזה, בגלל שהייתי חלק מבסיס האוהדים הזה.

ומה שאני אומר לגביהם הוא: הם לחיות-או-למות. ממש ככה. לא משנה אם היה מדובר בתקופה קשה….. אוהדי הסאנס מעולם לא איבדו תקווה בקבוצה הזו, והם עבדו קשה לאללה כדי לשמור על תרבות הכדורסל של העיר הזו בחיים. ועכשיו כאשר חזרנו לפלייאוף, התמיכה שהם נותנים לנו – גם בבית וגם בחוץ – הפכה את המסע הזה שחווינו העונה לכל כך הרבה יותר מיוחד.

אז אם ישנו דבר אחד שאיתו אני מעוניין לסיים את המאמר שלי, זה רק לתת לפיניקס את ההערכה האמיתית הזו.

ביום ראשון הזה, עבורי, זהו יום מיוחד: יום האב הראשון מאז שהפכתי לאבא שבעצמי. אלו היו מספר חודשים מדהימים….. ואני יכול לספר לכם שכבר ערכנו החלטה אחת גדולה של הורות: אנחנו מגדלים את הבחור הקטן שלנו כאוהד הסאנס, ללא ספק. יש לו את התלבושת, הוא עם הצבעים, יש לו את שמיכת התינוקות – זה פיניקס מכף רגל עד ראש עליו.

ואני מרגיש טוב לגבי זה.

לא רק בגלל שמדובר בקבוצה של אבא שלו – אלא בגלל שאני רוצה שיהיה לו את הכי טוב בחיים. אני רוצה שהוא יכנס בקומת הקרקע, אתם מבינים מה אני אומר? להתחבר לקבוצה מהרגע הראשון….. בעיר שנשארת נאמנה, ואוהבת כדורסל.

אני רוצה שהוא יצפה איך העבודה הקשה הופכת לדברים נהדרים.

לפוסט הזה יש 7 תגובות

    1. גיא אכן אמרת כל הזמן וצדקת אבל אני מהפוסט הזה מבין עוד דברים על השחקן הענק הזה תרתי משמע ששנינו אוהבים. קודם כל יש ראש על הכתפיים. תמיד חשדנו בזה אחרי הפוסט הזה זה ברור. שנית זה שחקן שנראה קצת "רך" על המגרש אבל המספרים שלו בכלל לא רכים הם מספרים של חיה רעה. אז הפוסט הזה מלמד שאכן החזות החיצונית מטעה והמספרים צודקים: הוא קומפטיטור אמיתי. שלישית: אנחנו מאוד אוהבים את היד הרכה שלו הקליעה המצויינת והנה הוא אומר בעצמו. אל תתייחסו אלי כגבוה יש לי עוד סקילס בארסנל מה שאפשר לראות מידי ערב.
      והכי חשוב לגבי הסאנס. גם אני הרגשתי בבועה הקודמת לגביהם שמה שהיה לא יהיה יותר. שבאמת מדובר בחבורה מטורפת לכדורסל שמאוד התחברה. רואים את זה בכל משחק. אני מת שהם יקחו אליפות. אמן אמן אמן.
      סמיילי המון תודה על התרגום זה פוסט מעולה ממש.

      1. המחשבה הכי מעודדת?
        הוא כל כך צעיר.
        זה נדיר לראות במטרים בגילו מציגים גרף למידה כל כך מרשים.
        גרף למידה בכל התחומים "האפורים'. הגנה, תנועה, חסימות. ההתקפה?
        אין לי ספק שאנחנו הולכים לראות קפיצה משמעותית בתפוקה שלו בשנים הקרובות.
        כאמור,
        עדיין ילד.
        איזה כיף!

  1. בעולם מקביל
    https://www.nba.com/news/2021-finals-mvp-ladder-first-edition

    התאגיד עובד שעות נוספות וממליך את כריס פול. ראיתם פעם מס 2 שמוביל במירוץ לfmvp לפני תחילת הסידרה?
    גילרי וגיא טענו שזה סתם עיתונאים. כולם יודעים לאן הרוח נושבת ולמי מחפשים לתת בכוח….
    מעניין מה חושב דווין בוקר….😎 אני בטוח שהיא שמח בשביל חברו לקבוצה😂😂😂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט