מעשיות מייקל ג'ורדן והמבחנים האולימפיים של ארה"ב ב-1984 – ג'ון וורטהיים / תרגום Smiley

מעשיות מייקל ג'ורדן והמבחנים האולימפיים של ארה"ב ב-1984 – ג'ון וורטהיים / תרגום Smiley

מעשיות מייקל ג'ורדן והמבחנים האולימפיים של ארה"ב ב-1984

ג'ון וורטהיים / SI.com
אפריל 19, 2020

מאמר מקורי: https://www.si.com/nba/2020/04/19/michael-jordan-stories-1984-olympic-trials

חודשים לפני שג'ורדן החל את קריירת ה-NBA שלו, הוא – יחד עם עוד 71 שחקנים אמריקאים אחרים – נבחן למקום בנבחרת האולימפית של ארה"ב ב-1984. עדות מהאירוע, שנלקחה מהספר שעומד לצאת לאור "ימי התהילה: הקיץ של 1984 ו-90 ימים ששינו את הספורט" [Glory Days: the Summer of 1984 and 90 Days That Changed Sports]על ידי אל. ג'ון וורטהיים.

זה היה כאילו הקרקס הגיע לעיר. רק שהפעם האטרקציות לא היו בעלי חיים, ליצנים ולוליינים שהולכים על חבל, אלא גברים גבוהים באופן חריג בשנות ה-20 לחייהם. באביב של 1984, בוב נייט נבחר להרכיב סגל עבור קבוצת כדורסל הגברים של ארה"ב שאותה הוא הלך לאמן במשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס. ככה שהוא הזמין שש תריסרים של השחקנים החובבים הבכירים לאזור של ממלכתו ועיר הולדתי – בלומינגטון, אינדיאנה – עבור המבחנים.

כפי שקארל מלון, אז פורוורד מגושם מלואיזיאנה טק, תיאר זאת ל-SI בזמנו, "הם אמרו שהם לוקחים את 72 הטובים ביותר והם לא סיפרו סיפורים כלשהם". מלון לא שרד את הניפויים.

בהתאם לתחושת הרגישות של נייט, השחקנים לא בדיוק פונקו. ג'ו קליין, אז פורוורד מארקנסס, נזכר שטס לאינדיאנפוליס – היית הולך לנייט, הוא לא היה ניגש אליך – וקיבל את הטיפול ללא הסלסולים של נייט מיד כאשר נחת. "כולנו אספנו את התיקים שלנו ואז עלינו לאוטובוסים הללו. זה היה כאילו הלכנו למחנה וונג-א-מונגה או משהו כזה. רק שהיית מסתכל ברחבי האוטובוס, וזה היה מייקל ג'ורדן מעבר למעבר וצ'ארלס ברקלי בשורה מאחוריך ופטריק יואינג בשורה מלפנים".

הנבחנים הללו שוכנו בחדרים באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת אינדיאנה ואכלו בקפיטריה. הם הוסעו ברחבי העיר ברכבי ואן, שלושה שחקנים בשורה. המבחנים לא נערכו באסמבלי הול הנערץ אלא בפילדהאוס של אוניברסיטת אינדיאנה, אולם לא גינונים המריח מבנגיי וללא מקלחות. לא הייתה שום קבלת פנים, שום סימן לאבטחה, שום נספחים. כאשר האימון הסתיים, השחקנים היו בראשות עצמם, הולכים לאיטם ברחבי העיר, לפעמים מקבלים איזו הסעה לסרטים מאנשים זרים.

עבור בן 13 מטורף על כדורסל, זה היה חתיכת תמריץ. לאחר בית הספר, הייתי רוכב על אופניים שלי בערך מייל עד לאגודת הסטודנטים ומתבונן/ניגש לאותם השחקנים שצפיתי בהם בטלוויזיה מספר חודשים לפני כן. עמדתי מאחור וראיתי את ה-130 ק"ג של ברקלי נותן תצוגת תכלית מעוררת השראה לאכילה. שיחקתי משחקי וידאו עם ויימן טיסדל וסנוקר מול כריס מאלין. הם נראו שמחים לחברה.

לאדם, השחקנים הגיבו בצורה רגועה, חסרת הפרעה של תהילה/כסף ומסוחררים לגבי האולימפיאדה, ובאופן כולל, על עתידם הזוהר. זה היה כאילו המשך לחיי הקולג', רק בקמפוס שונה.

אף על פי כן, שחקן אחד היה ברמה אחרת של מגנטיות וכריזמה. לובש מכנסי ברמודה, חולצה עם צווארון וחיוך תמידי, מייקל ג'ורדן הסתובב באזור עם ביטחון נועז שרמז על איזו הצלחה שעומדת לבוא. הוא התייסר לגבי החלטתו לעזוב את אוניברסיטת צפון קרוליינה וללכת למקצוענים. הוא רצה להישאר. כך גם אימו. היו אלה אביו ומאמנו, דין סמית', שרצו שילך ל-NBA, ירוויח כסף ראוי, ויסיר את הסיכון בפציעה מקרית בזמן שהוא שחקן קולג' שלא מרוויח כסף.

בבלומינגטון, ג'ורדן צחק בקלילות בקול עמוק וחילק כינויים. יום אחד, הוא זיהה אותי עם מחבט טניס. "היי ג'ון מקנרו!" הוא אמר, מחקה חבטת טניס. "מתי אנחנו הולכים לשחק?" באזור העיר, החתימה שלו לא הייתה שווה הרבה באותו הזמן, שכן ההיצע היה באותו קצב של הביקוש.

ג'ורדן היה פופולרי בקרב חבריו החדשים לקבוצה. הוא הסתדר טוב במיוחד עם עוזר המאמן השחור הבודד, ג'ורג' רוולינג. הוא האזין בקשב רב בזמן שרוולינג דיבר על כך שהיה על הבמה עבור "נאום היש לי חלום" של מרטין לותר קינג. הוא גלגל את עיניו כאשר רוולינג ניסה לשכנע את ג'ורדן לנעול נייקי, לא נעלי אדידס שג'ורדן, מסתבר, העדיף לנעול.

לג'ורדן אפילו היה מקום רך עבור נייט. הוא היה בשוק משפתו של המאמן. "למדתי את התקפת ארבע הפינות מהמאמן סמית'. למדתי מילה בת ארבע אותיות מהמאמן נייט", ג'ורדן התבדח יותר מפעם אחת. אבל הוא יכול היה לסמוך על הדחף המתמיד של נייט לשלמות.

ברור, ג'ורדן היה מסוגל גם לשחק אחרי הכל. הוא בדיוק סיים את עונתו השלישית בצפון קרוליינה – באופן אירוני, הפסד לאינדיאנה במשחק הקולג' האחרון שלו – והיה בוודאות בחירת לוטרי גבוהה. במבחנים האולימפים, ההילה שלו גדלה, כאשר הוא הפריד את עצמו מהאחרים. ידידי וחבר כיתתי, פט נייט, בנו של המאמן, התענג בזמן אסיפות הקפה בכיתה ז' על מעללי ג'ורדן במהלך האימונים.

בוב נייט דיבר בצורה לא אופיינית לגבי השוטינג גארד שלו והזהיר שכל קבוצת NBA אשר בטיפשותה תפסח מעליו בבחירת הדראפט תתחרט על ההחלטה הזו. "המשחק של ג'ורדן בנוי ל-NBA", הוא הצהיר.

פורטלנד טרייל בלייזרס החזיקו בבחירה השנייה בדראפט ה-NBA לשנת 1984. היה זה סוד גלוי שיוסטון רוקטס תבחר באקים – ה-ה' בשמו הגיע מאוחר יותר – בבחירה הראשונה. אבל נייט דחק בג'נרל מנג'ר של פורטלנד, סטו אינמן, לקחת תחילה את ג'ורדן.

"אנחנו צריכים סנטר", אינמן אמר.

"ח**", נייט אמר, "קח את ג'ורדן ותשחק איתו בעמדת הסנטר".

הבלייזרס, כמובן, בחרו בסנטר קנטקי סאם בואי, והשאירו את הבולס לחטוף את ג'ורדן בבחירה השלישית.

נייט לא ממש ראה במדויק את הנולד באותו הקיץ. השחקנים שהוא חתך מקבוצתו כללו את מלון, ברקלי, ג'ון סטוקטון וג'ו דומארס. אבל הוא בהחלט קלע עם ג'ורדן.

ג'ורדן חלף בקלילות על פני מספר סבבי ניפויים כאשר הסגל הצטמצם ל-12 שחקנים ושני מחליפים. הקבוצה עכשיו התאמנה באסמבלי הול, ובתקווה לתפוס את ג'ורדן בפעולה, כמה מאיתנו תכננו מזימה משוכללת להתגנב לאימון הקבוצתי.

זה לחלוטין לא היה נחוץ. פשוט צעדנו לתוך האולם דרך הדלתות הלא נעולות והתיישבנו ביציעים. ברגע אחד, ג'ורדן הוקף בארבעה אנשים, כולל יואינג, והוריד הטבעה. אפילו נייט שחרר שריקה מתפעלת שפילחה את האוויר. באותו אחר הצהריים, ראיתי את ג'ורדן, לבדו, במשכן האהוב שלו בבלומינגטון, חנות הגלידה הצ'וקולט מוס. אמרתי לו את מה שראיתי. "אתה יודע מה, ג'ון מקנרו", הוא אמר, "זה אפילו לא הייתה ההטבעה הטובה ביותר שלי".

ג'ורדן היה הבחירה השלישית בדראפט ה-NBA באותו הקיץ. מספר שבועות לאחר מכן, הוא הוביל את נבחרת ארה"ב למדליית זהב. ואז הוא ממש התפוצץ. בסיפור מחדש על הנרטיב של מייקל ג'ורדן, הוא לא הגיע באופן רשמי עד שהוא הוביל את הבולס לתואר ב-1991. האמת, מספר חודשים בתוך עונתו הראשונה, הוא כבר פרץ את הדואופול של בירד-מג'יק.

משחק האול-סטאר של ה-NBA נערך באינדיאנפוליס באותה העונה, ושוב עם המון מזל טוב, זכיתי בכרטיסים דרך מבצע של תחנת רדיו. לפני המשחק הצטופפתי עם עוד מספר מבקשי חתימות בצמוד לשפת המגרש. כאשר ג'ורדן יצא לחימון, הוא ראה אותי, עצר והסתובב. "היי, ג'ון מקנרו", הוא אמר, מחייך ולוחץ את ידי. "מה קורה?" אותו קטע הזמן – משהו כמו אולי חמש שניות בסיכום הכללי – יהיה כמובן השיא של שנות הבגרות שלי.

יהיה זה יותר מ-10 שנים עד שאראה את ג'ורדן שוב, מקרוב ובאופן אישי. בזמן הזה, הוא כבר זכה בשלושה תארי NBA, מבסס את עצמו כדמות אייקונית, פרש ואז חזר. ב-1996, כתבתי מאמר NBA עבור מגזין של חברת תעופה על כרוז בולט כאשר ראיתי את ג'ורדן במנהרה של האולם. הצגתי מחדש את עצמי וניסיתי לחפור בזיכרונותיו. "ג'ון מקנרו" כבר היה ללא תהודה. הוא אכן, בכל מקרה, זוכר בחיבה את החודשים האלו בבלומינגטון, ובמיוחד, את הגלידה בצ'וקולט מוס.

מעבר מהיר לעוד שש שנים. ג'ורדן היה בשנות ה-30 המאוחרות שלו, הוא זכה בשישה תארים, וחרט את עצמו באופן בלתי מעורער כגדול ביותר אי פעם. מוקדם בחורף של 2002, הוא היה באמצע הדרן משונה עם הוושינגטון וויזארדס במהלך ריצה מוצלחת, הוטל עלי לכתוב פרופיל עבור SI. תוך כדי צפייה במופע המקדים למשחק, ג'ורדן נרדף על ידי כתבים, אנשי צוות ונספחים שונים, חייכתי כאשר נזכרתי בילד שצעד באזור בלומינגטון לבדו ואף אחד לא הפריע לו ב-1984.במהלך הפוגה קצרה בטירוף המדיה ניגשתי קדימה, בניסיון ליצור מעט קשר, והתחלתי עם מונולוג של "אני בטוח שאתה לא זוכר, אבל…"

"מייקל לא עונה יותר על שאלות", אמר איש צוות בצורה קרה.

ג'ורדן התעלם ממנו. "אני זוכר מקום אחד עם גלידה טעימה בטירוף", הוא אמר, מבלי להביט למעלה.

"בסדר" איש הצוות אמר. "מייקל לא יהיה זמין שוב עד מחר".

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. מעולה
    תודה
    יש קטעי יוטיוב של הנבחרת הזו במשחקי אימון נגד כוכבי נבא שכללו את מגיק וכל הקו הקידמי של הסלטיקס- מרתק

    אפרופו המבחנים. סטוקטון סיפר באוטוביוגרפיה שלו (Assisted) שהוא לא האמין שיבחר בדראפט- לפחות לא בסיבוב הראשון, עד שזומן למבחנים, ובניפוי האחרון הסופי כשהוא ישב עם המנופה ברקלי במונית בדרך לשדה תעופה, הוא היה בדיכאון וברקלי היה מאושר…הבין שיש לו עתיד גדול…

    1. והם ניצחו כל משחק אימון מול כל קבוצת אן בי איי ששמו מולם כולל קבוצת כוכבים. אף קבוצה לא ניצחה אותם.
      אני זוכר שילד באולימפיאדת לוס אנג'לס, כתבי הספורט בעיתונות שדיווחו מהעיר, סיפרו שהצעיר הזה מייקל ג'ורדן נותן הצגות שרק בשבילו שווה ללכת לראות את הטורניר. בגמר הם נתנו איזה עשרים בראש לספרד.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט