מי אנחנו הולכים להיות? – סטן ואן גנדי / תרגום Smiley

מי אנחנו הולכים להיות? – סטן ואן גנדי / תרגום Smiley

מי אנחנו הולכים להיות?

סטן ואן גנדי / ניו אורלינס פליקנס
ינואר 27, 2021

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/posts/stan-van-gundy-nba-basketball-racial-injustice 

היה לנו הפסד ממש קשה לפני כמה לילות לפני שההתפרעות בקפיטול נרגעה, אז אם לומר לכם את האמת, הייתי במצב רוח רע באותו השבוע. אבל כאשר התעוררתי בבוקר של ה-6 בינואר, הדבר הראשון שראיתי היה את תוצאות של אחד מהתמודדויות מהבחירות בג'ורג'יה. רפאל וורנוק ניצח, והפך לסנטור השחור הראשון מג'ורג'יה.

חשבתי, היי, זה נהדר. למעשה יש היום מעט חדשות טובות.

ואז, בזמן ארוחת הצהריים, הכל התפרק.

לאחר צעידת הבוקר, הגעתי הביתה כדי לאכול צהריים עם אשתי ובני, שהגיע לביקור ממישיגן. ובטלוויזיה הם צפו ב-CNN.

אני חושב שאם הייתי יכול לסכם את המחשבה הראשונה שלי היא הייתה משהו כמו, תראו כמה הארץ הזו שבורה.

המחלוקות במדינה שלנו כל כך עמוקות, כל כך קיצוניות שהם למעשה גורמות לקיצוניות באנשים. אני מתכוון, באמת תחשבו על זה, זה מביא אנשים לנקודה שהם יוצאים החוצה ומחפשים אחר דם.

כאשר צפיתי בטלוויזיה שלי, ראיתי הרבה טירוף. אבל דבר אחד שממש הכה בי היה לראות את השלט שאמר, "קחו בחזרה את המדינה שלנו!"

אני חושב שאנחנו צריכים לעשות חיפוש אחר הנשמה פה ובאמת לשאול את עצמנו למי האנשים האלו התכוונו ב"שלנו", וממי הם רוצים לקחת "בחזרה" את המדינה מהם.

לאחר המהומה, הקשבתי להרבה מנהיגים פוליטיים שאמרו דברים כמו, "כן, זה היה באמת רע, אבל הדמוקרטיה שלנו שרדה לפני, ותשרוד שוב".

אני חושב שזה נאיבי. וזאת אותה הנאיביות שהביאה אותנו לכאן מלכתחילה.

זאת הסיבה שרציתי לכתוב זאת.

Image

אני רואה אנשים אשר נרגשים שיש נשיא חדש, ואני חושב שזה נהדר. באמת. אבל זה מעט מוקדם מדי לאנחת רווחה.

אנחנו לא יכולים לבזבז הזדמנות למעשה לעשות חשבון עם הגזענות והשנאה שיש במדינה הזו, הרבה לפני שאיזשהו נשיא בודד נכנס לתפקידו.

עלינו לשאול את עצמנו כמה שאלות קשות.

כאשר אנשים נושאים שלטים האומרים, "לקחת בחזרה את המדינה שלנו", מה הם באמת רוצים? הם רוצים לחזור בחזרה לתקופה שהיו להם מספר פריווילגיות שלאחרים לא היו.

ואיני יודע כיצד לגשר על זה. אני גם כן רוצה אחדות, אבל זה לא משהו שאנחנו יכולים פשוט "להסתכל מעבר להבדלים בינינו".

המדינה שלנו התחפרה בקרב שבו בצד אחד, אנשים נלחמים לשוויון, ובצד השני, אנשים נלחמים עבור הסטטוס והפריבילגיה שהם רואים שחומקים מהם. אני חושב שאותם אנשים הם המיעוט. אבל כפי שכולנו ראינו על מסכי הטלוויזיה, המיעוט הזה הוא די גדול ועוצמתי.

אנחנו באמת במאבק על מהות המדינה הזו ומה אנחנו הולכים להיות, ואנחנו ממש לא קרובים להסכמה על זה. ואני לא חושב שמשהו קסום הולך לקרות כדי לתקן זאת. אני לא מנסה לזרוע בהלה, אבל זה באמת מרגיש כמו הסיכון החמור ביותר שהמדינה הזו עומדת מולו במהלך חיי.

אז, אם טרם אמרתם משהו, זה הזמן לשאול את עצמכם, איפה אני? זה מה שאני שאלתי את עצמי.

ולא רק איפה אני עכשיו? איפה הייתי לפני 20, 30 ו-40 שנה לפני? בגלל שזה לא כאילו שהבעיות האלו לא היו קיימות אז. זה הזמן עבור המדינה הזו להחליט כמה עוד מהדבר הזה אנחנו הולכים לסבול.

מי אנחנו הולכים להיות?

The Ringer on Twitter: "Stan Van Gundy will be the next head coach of the  New Orleans Pelicans, per @wojespn and @_Andrew_Lopez… "

מה שהתרחש בקפיטול לא קשור למפלגה אחת, או אפילו לנשיא אחד. אני חושב שאנחנו עושים טעות כאשר אנחנו חושבים שדונלד טראמפ הוא הבעיה היחידה, וכאשר מתי שהוא הולך, הבעיות נעלמות.

ישנם מיליונים על גבי מיליונים של אנשים שם בחוץ אשר מסתכלים על המדינה שלנו בצורה שונה מאוד מהצורה שבה אני רואה אותה – וכנראה גם אתם, בנוסף, אם אתם קוראים זאת. האנשים האלה לא הולכים להיעלם, והם לא הגיעו לאמונה הזו במהלך ארבע השנים האחרונות.

ישנם אנשים שם בחוץ שבאמת חושבים שהם מדוכאים, שדופקים אותם. ואם לומר לכם את האמת? ברמה האינדיבידואלית, ישנם אנשים שכן. אנשים בקהילות עניות מכל גזע נשכחו ואוכזבו מהפוליטיקאים משני צדי המתרס. אני לא מנסה להטיל ספק בחוויה האישית של כל אחד.

אבל כאשר אנשים לבנים מתחילים להאמין כי העבודות שלהם והחיים שלהם נמצאים באיום בגלל גידול במגוון או בהגירה, והפוליטיקאים שלנו משחקים לתוך זה, זה לא מנחם אנשים – זה זורע פחד. זה משחק על האינסטינקטים הגרועים ביותר של האנשים. זה משחק לתוך גזענות.

אני יודע שיהיו אנשים שיכעסו עלי בגלל שאני אומר את זה, אבל לא אכפת לי. לפני שנוכל להתקדם במדינה, עלינו להבין באופן קולקטיבי מספר עובדות. זוהי תמיד הייתה מדינה גזענית. זאת תמיד הייתה מדינה סקסיסטית. זאת תמיד הייתה מדינה הומופובית.

עשינו מספר הישגים במובנים של צדק גזעני, נושאים הקשורים לנשים ולקהילה הלהטה"בית, אבל זה פחות או יותר מי שאנחנו.

אבא שלי אימן כדורסל במשך 40 שנה, תחילה בתיכון, ואז בקולג'. ובמהלך חיי, הוא היה שמרני בכל דבר מלבד כנראה בסוגיות של צדק גזעני.

אפילו למרות שהלכתי בעיקר לבתי ספר לבנים, כאשר אתם מתבגרים סביב הכדורסל, אתם בסביבה של אנשים בצבע אחר, אתם בסביבה של אנשים אשר מגיעים מרקע שונה. וכאשר עברתי מהקולג' לאימון בקולג', ואז לתוך ה-NBA, החשיפה הזו רק גדלה.

Detroit Pistons on Twitter: "Stan Van Gundy's #Pistons coaching debut ended  with a win. @Keith_Langlois has his quick take http://t.co/JRmFvjiHRg  http://t.co/oRFmqpRaem"

הייתה לי את הפריבילגיה לעבוד עם בוב מקאדו במיאמי כאשר הגעתי לראשונה לליגה. בוב מעט מבוגר יותר ממני, אבל לא בהרבה. ובוב סיפר לי כי הוא עדיין למד בבתי ספר מופרדים כאשר הוא גדל בצפון קרוליינה.

רק לשמוע אותו מדבר על ההבדלים כיצד, בקהילה שלו, אנשים שחורים קיבלו יחס שונה מאנשים לבנים, גם ברמה האקדמית וברמה הספורטיבית, ובכל דבר אחר … ולהיות בסביבת הבחור הזה שהיה כזה בחור נהדר עם אופי אדיר, והידיעה שהוא לא קיבל את אותן ההזדמנויות כמו אנשים לבנים?

כאשר החברים שלכם, וקולגות שאיתם אתם עובדים על בסיס קבוע, ואנשים שאכפת לכם מהם, מספרים את הסיפורים הנוראיים האלה על החוויות שלהם, אתם ככה, "זה לא בסדר. זה לא נורמלי". לשמוע את הסיפורים הללו, זה מכעיס אתכם.

למשל, לדוגמא, אני לא מכיר איש שחור אחד שאיתו עבדתי, שכאשר הילדים שלהם הגיעו לגיל העשרה, במיוחד הבנים שלהם, ולא נאלצו לשבת עימם ולשוחח על מה שעליהם לעשות כאשר הם נעצרים על ידי המשטרה כדי שיצליחו לחזור הביתה באותו הלילה.

ואני אומר, "חכה רגע? זה בלתי יאמן במדינה שלנו". יש לי ארבעה ילדים, כולם בשנות ה-20 שלהם – שלוש מהן בנות, ובן אחד. מעולם לא הייתה לי את השיחה הזו. בראש שלי, אם הילדים שלי נעצרים, כנראה שמגיע להם להיעצר, דבר ראשון. ומעולם לא חששתי שמשהו הולך לקרות להם. מעולם לא הייתי צריך לערוך את השיחה הזו.

העובדה כי שכל, ואני מתכוון, כל – ללא יוצא מהכלל – הורה שחור שאני מכיר היה צריך לערוך את השיחה הזו, זה לבד מכעיס אותי. זאת העובדה שהם היו חייבים לעשות זאת הכעיסה אותי.

אם אתם חושבים שזה רק קשור לכמות הכסף שאתם מרוויחים, אתם טועים. זה לא קשור לכסף. ישנם שחקני NBA שכל הזמן נעצרים בשכונות שלהם בגלל שהם גרים באזורים די יפים, נוסעים במכוניות נוצצות, והם נעצרים בגלל שהשוטר לא חושב שהם שייכים לשם בגלל צבע עורם.

ואני חושב שמה שאנחנו עושים הרבה פעמים עם אנשים כמו בוב מקאדו, או עם האתלטים בליגה שלנו, הוא הניסיון להחזיק אותם כהוכחה כי הגזענות לא קיימת. כמו, תראו, הם עשו את זה, אף אחד לא מחזיק אף אחד, במקום להתמודד עם המציאות הקשה, שהם למעשה היוצאים מהכלל.

בחזרה לתקופה שבה אימנתי את הפיסטונס, מרכוס מוריס וטוביאס האריס ניגשו אלי בסביבות הזמן שקפרניק החל למחות, והם אמרו, "היי, אנחנו חייבים לעשות משהו". וגרמנו להם להיות מעורבים עם ג'סלין בנסון. היא עכשיו מזכירת המדינה של מישיגן, אבל באותה התקופה היא הייתה המנכל"ית של RISE, יוזמת רוס לשוויון בספורט, שעיקרה סביב הגזע וספורט, והיא עזרה להם לארגן שיטור לבית העירייה.

הרבה אקטיביסטים ואנשים מהקהילה הגיעו, ולשמוע את השחקנים שלנו מספרים להם את הסיפורים שלהם – קורעי לב בהרבה מקרים – על מה שעליהם היה לעבור כאשר גדלו, וכיצד התייחסו אליהם בקהילות שלהם, וכמה זה עדיין כואב עבורם? זה היה באמת חריף עבורי, בגלל שאני מאוד מכבד ואוהב את החברה האלה. טוביאס האריס, מרכוס מוריס, רג'י ג'קסון. ובאמת לשמוע על עומק הכאב שלהם? כן, זה כואב.

אני חושב כי השחקנים בליגה שלנו היו לחלוטין מעוררי השראה עבור אנשים כמוני. הם גרמו לי לרצות לעשות יותר על מנת לתמוך בהם ולעזור בנושאים שהם חושבים כי הם חשובים.

הייתי בסביבת שחקני NBA במשך 25 שנים ותמיד התרשמתי מהאישיות שלהם והמחויבות, וכמו גם על הצורה שבה הם מנווטים בין הקשיים בניסיון להשתמש בפלטפורמה שלהם עבור צדק חברתי. תמיד היה לי כבוד רב עבור השחקנים, ויש לי אפילו כבוד גדול יותר עכשיו. אני אשמח לתמוך בהם בכל דרך שאוכל בגלל שהם ראויים לזה.

לפעמים עבורי, אני צופה ב-CNN ורואה דברים כמו המהומה בקפיטול, ואני הולך למקום רע שבו אני לא רואה תקווה עבור המדינה שלנו. ואז אני מסתובב ומקשיב לספורטאים שלנו וצופה במה ששחקניות ה-WNBA עשו כדי לעזור לרפאל וורנוק להיבחר. ואתם ככה, "אתם יודעים מה? לא, יש לנו תקווה. בגלל שהאנשים הללו הולכים להילחם עבור מה שהם חושבים שהמדינה הזו צריכה להיות".

הרבה מהם נלחמים עבור האנשים בקהילות שבהם גדלו. הם יודעים במה מדובר. ואז ישנם גם שחקנים כמו קייל קורבר, שלא גדלו בשוליים אבל היו בסביבת אנשים שהיו ושמע את הסיפורים שלהם ואמר, "זה לא בסדר. זה לא מה שאנחנו אמורים להיות במדינה הזו. ואני הולך לקום ולומר משהו".

אנשים צעירים הם תמיד התקווה שלי, במיוחד ה-WNBA, שלא מקבלת קרוב למספיק קרדיט.

הליגה הזו היא ללא ספק  הליגה הכי מתקדמת במדינה. אני מתכוון, אני גאה באנשי ה-NBA שלנו, אבל אף אחד לא דיבר יותר כארגון מאשר ה-WNBA.

No photo description available.

אני פשוט מוצא כי כל אותם האנשים האלו מעוררי השראה. אם יש לי איזושהי תקווה, זה המקום שממנו היא מגיעה.

אני מבטיח שאני הולך לשתוק בקרוב, אבל לפני שאני עושה כך, אני רוצה לנצל את הפלטפורמה שלי כדי לומר דבר אחד נוסף.

אני הייתי די בוטה במהלך השנים, ואני יודע שיש לי די מוניטין בגלל זה. ישנם הרבה דברים שאכפת לי מהם, כמו שוויון וצדק גזעני, ואני לא הולך לשתוק לגביהם. אני לא הולך להישאר בשקט. אני גאה בזה.

אבל איני רוצה אף שבח או הכרה. אני לא צריך טפיחה על הגב עבור זה. אם להיות כנה, בכל פעם שמישהו משבח אותי על כך שאני משמיע את קולי, אני למעשה מרגיש אשם. אני מתכוון, אני בחור לבן שמאמן קבוצת NBA. ואני יודע כי היו לי הרבה יותר הזדמנויות וסיכויים מאשר למאמן שחור היו בעמדה הזו. אני לא לוקח איזה סיכון עצום. אני לא באמת מקריב הכל על כף המאזניים.

השאלה שאנשים צריכים לשאול היא, מה לקח לך כל כך הרבה זמן, סטן?

הרבה אנשים אמרו זאת, אבל הפעם הראשונה שבה שמעתי את זה מהדהד על ידי מישהו בספורט היה סטיב קר: "גזענות היא בעיה של האדם הלבן". וככה זה. אנשים שחורים סובלים מהתוצאות של הגזענות, אבל זאת הבעיה שלנו. וזאת הסיבה שעלינו להשמיע קול כאשר אנחנו רואים זאת.

אבל ישנם הרבה פעמים שעלינו לזוז הצידה ולתת לאחרים לדבר. אני לחלוטין הייתי אשם בזה, בלנצל את זכותי ואת הפלטפורמה שלי כדי לדבר, אבל לא עשיתי מספיק כדי להשמיע את קולם של האנשים השחורים בדיון הזה.

אני חושב כי זה חשוב שיש לנו אנשים לבנים אשר משמיעים את קולם, אבל גם עלינו להצביע על אנשים כמו לויד פירס ודוק ריברס, ולעודד אנשים להקשיב ללאנקון בולדין ונטשה קלאוד ונקה אוגוומיק וג'ורג' היל ורנה מונטגומרי, לשמוע את הסיפורים שלהם. עלינו לודא שאנחנו משמיעים אותם ולא רק מדברים בעצמנו.

יש לנו דרך ארוכה לעבור.

אבל בואו לא נוותר.

בואו לא נרגיש נינוחים מדי.

עלינו לוודא לשמור כי המאבק הזה ממשיך.

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. תודה סמיילי,
    לא אוהב אותו ואת הצרחות שלו
    ואן גאנדי רוצה להיות כוכב בסרטי סקס,
    השמנדריק קבר את דטרויט לעשור במו ידיו,שידחוף לקרדה.

  2. אני מסכים עם כל מילה של ואן גנדי, אם כי אני לא מאמין שהיה לו גאטס לכתוב זאת כי רוב בעלי הקבוצות ב-NBA – אפילו היהודים – הם אנשי טראמפ כי "טראמפ טוב לביזנס" (בעיקר למיסים של המגה-עשירים בעסקיהם שטראמפ הוריד את מיסיהם לסביבות 20%).
    אבל יש אור בקצה המנהרה: מה שביידן עשה בחודש טראמפ לא עשה ב-4 שנים. טראמפ אמר שהקורונה וירוס 'ייתעלם מעצמה' וביידן כבר הבטיח חיסון לכל העם עד סוף מאי, וחזרה לחיים נורמליים ב-4 ליולי. טראמפ הוא גזען ואנטי הכל. לטראמפ יש רק אחד שהוא מאליל: את עצמו. הוא כמעט הצליחצ להרוס את ארה"ב. ביידן – שאמרו שהוא סנילי – עוד יסיים כאחד הנשיאים הגדולים מכולם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט