מעולם לא היה זמן טוב יותר לא להיבחר בדראפט – זאק קרם / תרגום Smiley

מעולם לא היה זמן טוב יותר לא להיבחר בדראפט – זאק קרם / תרגום Smiley

מעולם לא היה זמן טוב יותר לא להיבחר בדראפט

אי שמיעת השם שלכם בערב הדראפט כבר לא מהווה יותר צלצול מוות. כפי שאלכס קרוסו ודאנקן רובינסון הראו בסדרת הגמר, קבוצות מוצאות ערך לאחר הדראפט כפי שלא מצאו לפני כן מעולם.

זאק קרם / The Ringer
נובמבר 18, 2020

מאמר מקורי: https://www.theringer.com/2020/11/16/21566647/nba-undrafted-alex-caruso-duncan-robinson 

לברון ג'יימס היה חצי מהשילוב הכי אפקטיבי של ה-NBA בעונת 2019-20. העובדה הזו לא מפתיעה אף אחד: הוא, אחרי הכל, השחקן הטוב בעולם.

יותר מפתיע, הוא החצי השני של הצמד. כאשר ג'יימס חלק את המגרש עם אלכס קרוסו, שלא נבחר בדראפט ב-2016, הלייקרס גברו על היריבות שלהם ב-18.6 נקודות ל-100 פוזשנים, הציון הטוב ביותר מתוך 864 קומבינציות ששיחקו לפחות 400 דקות. אין חבר אחר לקבוצה בקריירה הארוכה והגדושה של לברון – לא בחירה מספר 1 נוספת, לא שחקני היכל התהילה עתידיים – שהפיקו כזה צמד יעיל.

ובמשחקי הגמר, הייתה זו ההכנסה של קרוסו לחמישייה שהזניקה את הלייקרס לסיים את הסדרה בניצחון במשחק מספר 6 – הסמל האולטימטיבי לפלייאוף שלאחריו לא עבר יום מבלי ששחקן שלא נבחר בדראפט יצר כותרות. קרוסו ודנקן רובינסון פתחו בחמישייה בגמר. דניאל ת'ייס ופרד ואנווליט זכו לתשואות עם הופעות קלאץ' בזמנים קריטיים. לוגונץ' דורט הפך לאגדת פלייאוף בכך שכמעט והדיח במו ידיו את הרוקטס.

הפריצה עבור שחקנים שלא נבחרו בדראפט הייתה הרחבה של מגמה רחבה יותר. שיא NBA של 136 שחקנים שלא נבחרו בדראפט שהופיעו לפחות במשחק אחד במהלך העונה הרגילה של 2019-20, ובהתאמה למספר הקבוצות ולמשחקים ששוחקו, הם היו יותר פרודוקטיבים מאז ומעולם (טווח הזמן של הגרף הזה מתחיל במיזוג ה-NBA-ABA).

הפלייאוף של עונת 2019-20 בסופו של דבר הציג – כמו תמיד – את השווי של הסופרסטארים, עם הבחירות מספר 1 לשעבר לברון ואנתוני דיוויס, כאשר הם מובילים את ריצת התואר של הלייקרס. אבל הם כנראה שלא היו זוכים באליפות שלהם ללא השחקנים השוליים כמו קרוסו שלקח צעדים ענקיים קדימה באור הזרקורים של הפלייאוף. שלושה מתוך חמשת הראשונים בדקות במאבריקס לא נבחרו בדראפט. כמו כן ארבעה מתוך ה-10 הראשונים של טורונטו, שלושה מתוך ה-10 של יוטה, ושלושה מתוך 10 הראשונים אצל מיאמי.

שחקנים שלא נבחרו בדראפט כבר שיחקו יותר, וטוב יותר, מאשר לפני, ולאחר התצוגה שלהם בפלייאוף, כל הליגה כנראה ששמו לב. שנים של ראיות ומספר עצום של עובדי הקבוצות ושל הסוכנים וכולם מסכימים: המגמה של אלו שלא נבחרו בדראפט רק תלך ותגדל במהלך העונה הבאה ומעבר לכך.

"מיאמי הייתה במקום ה-5 במזרח, והם הגיעו לגמר כשהם משתפים מספר שחקנים שלא נבחרו בדראפט", אומר אחד מסוכני השחקנים. "אני חושב שכל קבוצה עם חצי מוח הולכת לומר, 'מדוע לא החתמנו את דנקן?'"


הסיבה הראשונה והכי ברורה לעלייה של השחקנים שלא נבחרו בדראפט היא היצע וביקוש. החל מ-2011-12 הסגלים הורחבו ל-13 שחקנים (יחד עם שני מקומות לא פעילים), וב-2017-18, ההצגה של החוזים "הדו-צדדיים" נתנה לכל קבוצה עוד שני שחקנים שבעצם רשאים לנוע באופן חופשי בין סגלי ה-NBA והג'י ליג. בהשוואה לעשור לפני, ישנם עכשיו 100 שחקני NBA נוספים בכל עונה. אבל הדראפט נותר באותו הגודל, 60 מקומות. רוב השחקנים הנוספים מגיעים משורות השחקנים שלא נבחרו בדראפט.

דראפט ה-NBA הצטמצם משבעה לשלושה סיבובים ב-1988, ואז לסטנדרט העכשווי העומד על שני סיבובים בשנה שלאחר מכן. פחות מ-1 אחוז של שחקני NBA שהופיעו בעונת 1987-88 לא נבחרו בדראפט בגלל שכל כישרון בר קיימא לפני כן נבחר במקום כלשהו בסיבובים המאוחרים. אבל עם הדראפט המקוצר, אחוז הלא נבחרים בדראפט גדל במהרה, מטפס ל-5 אחוז עד 1990, 10 אחוז ב-1993, ו-15 אחוז ב-1997. הוא נותר בטווח הזה למשך שני העשורים הבאים, עד להופעת החוזים הדו צדדיים שהכפיל את המספרים לרמה אחרת, מעל 25 אחוז.

הגרף הבא מציג את מספר השחקנים שלא נבחרו בדראפט שהופיעו לפחות במשחק אחד בכל עונה מאז המיזוג, יחד עם העונות של החוזים הדו צדדיים המסומנות באדום.

השחקנים שלא נבחרו בדראפט כבר לא בתפקיד המילוי לסתימת המקומות האחרונים בסגל. למרות שמספר הלא נבחרים המופיעים בלפחות 20 אחוז מהמשחקים לא גדל בצורה דרסטית באופן כללי, עונת 2019-20 עדיין קבעה שיא (77 שחקנים עם מעל ל-20 הופעות) למרות שלוח הזמנים קוצר בפתאומיות.

עבור השחקנים, משמעות הדבר הוא הזדמנות שניה עבור אלו ש-30 הקבוצות התעלמו מהם, כמו גם למשכורות גבוהות יותר עבור יותר בעלי תקוות NBA: ב-2018-19, שחקנים על חוזה דו צדדי הרוויחו שכר בסיס של 77,250 דולר בנוסף לאקסטרה מהימים בהם בילו בסגלי ה-NBA, לעומת הבסיס בג'י ליג שעמד על 35,000 דולר. עבור הקבוצות, המשמעות היא כי ישנה דרך למלא את הרוטציה בזול, תוך העמקת הבריכה שממנה אפשר לבחור.

"כאשר ה-NBA עבר לחוזים דו צדדיים, העיניים שלנו נפתחו", אומר מנהל פרסונלי עבור אחת מקבוצות ה-NBA. "עליית הדו צדדי גרם לנו להסתכל על החברה האלה של נבחרו בדראפט בצורה שונה בגלל שזה כמעט כמו שיש דראפט נוסף מיד לאחר שהדראפט מסתיים".

חיפוש אחר ה-"61" או "הבחירה ה-61", כפי שקבוצות מכנות אותם, הפך להיות חלק חשוב בהכנות לדראפט. למעשה חתימה עם אלו שלא נבחרו בדראפט הוא תהליך שונה לחלוטין, הכרוך בערוץ חלופ עם סוכנים בשבועות המובילים לקראת הדראפט כדי לראות אלו שחקנים מוכנים ללכת בדרך הזו.

סוג השחקנים שלא נבחר בדראפט הוא ברובו התוצר ההפוך לשחקנים שכן נבחרים: שחקנים שלא נבחרים בדראפט הם לעתים מבוגרים, עם יותר ניסיון במכללות. "הדראפט הפך להיות משחק של אפסייד, במיוחד בסיבוב הראשון", אומר אותו מנהל פרסונלי. "והרבה מהחברה שהם מאוד מיומנים, וקרובים להיות מוכנים לתרום נדחפים לכיוון ערימת הדו צדדיים, לערימת הלא נבחרים בדראפט".

מתוך 20 שחקנים שלא נבחרו בדראפט שרשמו לפחות 3 אחוז ניצחנות בעונת 209-20, 15 היו סניורים בקולג'ים ושלושה שחקנים בינלאומיים, מה שאומר שרק שניים מתוך ה-20 הגיעו ישירות מהמכללות לאחר פחות מארבע שנים. והחיתוך של אחוזי הניצחונות משמעותו סניורים פרודוקטיביים מהמכללות כמו קרוסו, טורי קרייג, ועוד אשר לא נכללים בספירה הזו.

השחקנים שלא נבחרו בעלי הערך הרב ביותר, עונה רגילה 2019-20

שחקןקבוצהאחוז ניצחונותניסיון במכללות
דניאל ת'ייסבוסטון6.5בינלאומי
פרד ואנווליטטורונטו5.8סניור
דנקן רובינסוןמיאמי 5.3סניור
כריסטיאן וודדטרויט5.1סופטמור
דוריאן פיני-סמית'דאלאס4.9סניור
ג'ו איגנלסיוטה4.8בינלאומי
מקסי קלברדאלאס4.8בינלאומי
דריק ג'ונס ג'וניורמיאמי4.4פרשמן
סת' קארידאלאס4.3סניור
רויס אוניליוטה4.3סניור
ג'סטין הולידייאינדיאנה4.2סניור
כריס בושרטורונטו3.8סניור
רוברט קובינגטוןמינסוטה/יוסטון3.7סניור
דונאל האוס ג'וניוריוסטון3.6סניור
בראד וונאמייקרבוסטון3.5סניור
טי ג'יי מקונלאינדיאנה3.3סניור
ווסלי מת'יוסמילווקי3.2סניור
טרנס דיוויסטורונטו3.1סניור
לנגסטון גאלווידטרויט3.1סניור
ג'מייקל גריןקליפרס3.1סניור

ההבנה כי הטייה בדראפט משמעותה יציקת רשת רחבה יותר בתהליך הקודם לדראפט על מנת לזהות את אותם הסניורים שכנראה יחליקו בין הסדקים. "אתם לא אמורים לדרג רק 60 חברה", אומר איש צוות נוסף ממשרדי ההנהלה של קבוצה אחרת. "עליכם לעבור על בערך 100 רק כדי לוודא שאתם מכסים את כל הבסיסים שלכם ולוודא שיש לכם רשימה מלאה שאולי יהיו מסוגלים להגיע למחנה האימונים או לשחק עבור קבוצת הג'י ליג שלכם".


רק 14 שחקנים שלא נבחרו בדראפט על ידי קבוצות NBA הגיעו להיכל התהילה. אולם אף אחד מה-14 הוא כוכב: שתיים עשרה הופיעו לראשונה ב-1952 או מוקדם יותר, כאשר הדראפט עוד מעד בחיתוליו. הבחירה ה-13 הייתה קוני הוקינס, שהורחק מהליגה במשך שנים בגלל הקשר שלו לסקנדל גילוח הנקודות שהתבצע במכללות. והבחירה ה-14 הייתה מוזס מלון.

מלון, מי שזכה שלוש פעמים בתואר ה-MVP, הוא השחקן הכי טוב שלא נבחר בדראפט אי פעם, אבל סטטוס הלא נבחר שלו מגיע עם דגש גדול: הוא קפץ ישירות מהתיכון ל-ABA, ואז הצטרף ל-NBA כאשר שתי הליגות התמזגו. מעולם לא הייתה לו הזדמנות להיבחר בדראפט באופן המסורתי על ידי קבוצת NBA.

הקריירות הכי טובות של שחקנים שלא נבחרו בדראפט מאז המיזוג

שחקןעונת פתיחהאחוז ניצחונות
מוזס מלון1976-77167.1
בן וואלאס1996-9793.5
בראד מילר1998-9976.4
דיוויד ווסלי1993-9461.4
חוזה קלדרון2005-0658.3
אייברי ג'ונסון1988-8956.6
ווסלי מת'יוס2009-1051.0
בו אאוטלו1993-9450.9
יודוניס האסלם2003-0450.8
ג'ון סטארקס1988-8950.0
דארל ארמסטרונג1994-9549.7
מארק אולברדינג1976-7743.1
ברוס בואן1996-9743.0
כריס אנדרסון2001-0239.8
רג'ה בל2000-0132.6

במילים אחרות: קבוצות לא ימצאו שחקן היכל תהילה עתידיים מחוץ לדראפט (בן וואלאס, מחוץ להיכל אבל כנראה הוא זכאי לכך עם ארבעת תארי שחקן ההגנה של השנה שלו, והוא כנראה יוצא הדופן של התקופה המודרנית). אבל ב-2020, הם יכולות למצוא בשפע שחקני משנה מעבר לבחירה ה-60.

סיפור ההצלחה המודרני של אלו שלא נבחרו בדראפט מתאים למספר פרופילים. השחקן יכול לקלוע היטב עד כדי כך שהקליעה תיצור פער גדול בין המיומנויות האחרות שלו, כמו רובינסון, סת' קארי, ומאט תומאס. השחקן יכול להיות פנינה זרה, כמו ת'ייס, ג'ו אינגלס, ומקסי קלבר. הוא יכול לשרת בתור גארד מחליף מיומן, אם לא מרהיב, כמו גארט טמפל וטי ג'י מקונל. ואנווליט התאים לפרופיל הזה לא מזמן, לפני שהתפתח לאב טיפוס בעל ערך רב יותר. אולי השחקן יכול להיות בעל אנרגיה גבוהה, אך אולי קטן מדי, להיות שחקן גבוה, כמו כריס בושר, ג'מייקל גרין, או כריסטיאן ווד שהופך לשחקן חופשי ערמומי ומעורר צפייה. או, בקטגוריה רחבה יותר, השחקן יכול להתאים לתבנית ה-D&3, כמו דוראין פיני-סמית', רויס אוניל, רוברט קובינגטון, דונאל האוס ג'וניור, ווסלי מת'יוס, ועוד.

מעל לכל, הצלחתו של שחקן שלא נבחר בדראפט חייבת התאמה הגיונית לסגל. "קבוצות מנסות למצוא את ההתאמה הנכונה", אומר קודי טופרט, עוזר מאמן NBA ומאמן ג'י ליג לשעבר, "ולפעמים, זה בעל פוטנציאל להיות שחקן עם תקרה נמוכה יותר, אבל שההתאמה שלו טובה יותר".

ההתאמה צריכה להתקיים גם לחברי הקבוצה וגם לארגון, אשר באופן אידיאלי יודע כיצד לטפח את הצמיחה שלו במהלך הפיתוח מרגע שלא נבחר בדראפט ועד לשחקן רוטציה בעל ערך. "אני חושב שדנקן [רובינסון] היה מצליח לא משנה נה, אבל לעולם אי אפשר לדעת", אומר נבדה סמית', שאימן את רובינסון בסיוקס פולס סקייפורס, קבוצת הג'י ליג של מיאמי. "אם שחקן הולך לארגון שלא מעריך את מה שהוא עושה או שלא מעריכים את תוכנית הפיתוח שלהם בג'י ליג, האם הוא אי פעם יקבל הזדמנות? בגלל שאפשר לראות את החסרונות שלו ולומר שהוא לא מסוגל לשחק ואז למחוק אותו מהרשימה. אז זה באמת קשור למי שמאמין בהם, מי יכול לתת להם הזדמנות, ומה מתאים למשחק שלהם".

בגלל שההתאמה היא כל כך קריטית עבור הצלחת השחקנים האלה, סמית' טוען שעדיף לא להיבחר בדראפט מאשר להיבחר מאוחר בסיבוב השני. "אם בין 50 ל-60 בדראפט, אני חושב שעדיף להיות האופציה הבאה או 10 או 15 חברה, שם אתם יכולים לבחור להיכן אתם רוצים ללכת", אומר סמית', שעכשיו עובד באוניברסיטת טקסס לאחר חמש עונות עם שתי קבוצות ג'י ליג. "אני באמת חושב שזה יתרון עצום. אתם יכולים לומר שנבחרתם בדראפט, אני מניח , אם נבחרתם במקומות האלה. אבל שמים אתכם במקום אחד ואתם חייבים להתרגל אליו".

זה היה הרעיון בשנות ה-80', כאשר ארגון השחקנים ערך משא ומתן על הפחתת מספר הסיבובים בדראפט: פחות סיבובים משמעותם יותר חופש עבור השחקנים לבחור את קבוצות שלהם. "הרעיון מנקודת המבט שלנו [הייתה] שאדם צעיר יכול לחפש מקום תעסוקה לפי המקום שבו הכי צריכים את הכישורים שלו, ההפך ממישהו שרק בחרו אותו בדראפט", אומר צ'רלס גרנטהאם, שכיהן כסגן נשיא ארגון השחקנים באותה התקופה ומאוחר יותר הפך למנכ"ל.

באותו משא ומתן, ארגון השחקנים חיפש במקור לבטל את הדראפט לחלוטין, וגרנטהאם עדיין חושב שזאת הייתה האופציה הכי טובה עבור השחקנים, ככה שהפרוספקטים הטובים ביותר יכלו "לקבל הצעות מחיר מכל ה-20 או 27 או 30 קבוצות עבור השירותים שלהם" במקום שרק קבוצה אחת זוכה באותו הפרס. במינימום, הוא אומר, ונשמע מעט כמו סמית', "הערך של אותו סיבוב שני עדיין מוטל בספק".

הקבוצות עם הרקורד הטוב ביותר של פיתוח שחקנים שלא נבחרו בדראפט לתוך חלקים בעלי ערך ברוטציית ה-NBA נראות כמו החשודות הרגילות, בהתחשב באילו קבוצות מסתמכים בהיקף הרב ביותר על שחקנים שלא נבחרו בדראפט בעונת 2019-20. הגרף מראה את אחוז הניצחונות הכולל משחקנים שלא נבחרו בדראפט עבור כל קבוצה במהלך העשור האחרון. זוהי לא מדידה מושלמת של התפתחות השחקנים שלא נבחרו בגלל שהיא כוללת שחקנים לעומת כל תקופת הקריירה שלהם – אז המאבריקס, למשל, מקבלת תנופה מווסלי מת'יוס וזאת למרות שהוא התפתח לראשונה ביוטה ופורטלנד – אבל הקבוצות בחלק העליון כאן הולכות בעקבות אלו שהוזכרו כמודל לחיקוי על ידי אותו מנהל פרסונלי.

דאלאס לוקחת את המקום הראשון לא רק בגלל התוצרת של מת'יוס הותיק, אלא בגלל התרומה של ג'י ג'י בראה, קלבר, פיני-סמית', ויוגי פארל. מיאמי עובדת עם שחקנים שלא נבחרו בדראפט בצורה נרחבת מעבר לרובינסון ועד לטיילר ג'ונסון, יודוניס האסלם, ג'ואל אנתוני, ודריק ג'ונס ג'וניור לדוגמא.

הקבוצות בקצה החלק העליון של הגרף בעלות תכונה מרכזית אחת משותפת. "הקבוצות שנראות שפגעו בשחקנים שלא נבחרו בדראפט נראות כקבוצות שנותנות עדיפות לקבוצת הפיתוח שלהם בג'י ליג", אומר אותו מנהל פרסונלי. "זה לא שיש להם 12 שחקני NBA או 15 שחקני NBA – יש להם 30 בגלל שהחברה בג'י ליג הופכים להרחבה של מועדון ה-NBA".

קבוצות חכמות כבר לא יכולות להאפיל על המתחרות שלהן בכך שהן מאמצות אסטרטגיות פשוטות במהלך משחקים. העבודה הכי חשובה שלהם מתרחשת לפני המשחקים, רחוק מהעיניים הסקרניות של האוהדים. בבייסבול, לדוגמא, ענף הספורט הראשון שאימץ אנליטיקה מודרנית, כל מועדון הוא עומד יחסית בשוויון עם הסטטיסטיקות והאסטרטגיות כמו גדישת החלק העליון של המערך והימנעות מהקרבת חבטות. הגבול האנליטי הבא הוא פיתוח שחקנים, שם קבוצות חכמות יכולות להבדיל את עצמן מהמוץ בכך שהן ממקסמות את כישרון השחקנים שלהם. אותה התופעה הגיע ל-NBA.

"ההנחה הפשוטה הייתה כאילו, 'אה, בואו נזרוק משלוש והם הולכים לזרוק מרחוק מאוד ואז אנחנו יותר חכמים ממה שהם'. כולם הבינו את החלק הזה", אומר המנהל הפרסונלי. עכשיו, הקבוצות צריכות למצוא יתרונות חדשים, באזורים כמו "מדעי ספורט או תזונה, ואחד הדברים בוודאות הוא חוסר היעילות בהתמודדות של קבוצות בשימוש בג'י ליג".

לפני עשור, הליגה המשנית של ה-NBA – שאז נקראה הדי ליג – הייתה רק בעלת 16 קבוצות, כאשר רק ארבע מהן היו בבעלות או שהיו קשורים למועדון NBA. עכשיו, הג'י ליג כמעט והכפילה את עצמה ל-28 קבוצות, שכל אחת מהן קשורה לקבוצת NBA המסוגלת לשלוט בהתפתחות הפרוספקטים שלה ברמה הכי מופשטת (הנאגטס והבלייזרס הן היחידות בלי קבוצה).

טרנד אחד חשוב במיקוד ההתפתחות הזה הוא המעבר ללימוד התמקצעות מאשר קיבוץ כל השחקנים – אפילו באותה העמדה – ביחד.

"פיתוח השחקנים שלנו היה מבוסס ברובו על איזה תפקידים החברה האלה יצטרכו למלא ברמה הבאה. אתם לא בהכרח רוצים להיות הקלעי המוביל בג'י ליג", אומר טופרט, שעכשיו הוא עוזר שצוות של פני הארדווי באוניברסיטת ממפיס. "ההתפתחות שלהם היא, כיצד אפשר לפתח אותם לדבוק במה שסביר להיות יותר כתפקיד משלים, נכון? כיצד אנחנו הולכים לפתח אתכם להיות השחקן השישי או השביעי? כיצד אנחנו הולכים לפתח אתכם כדי להתאים לאחת מתיאורי התפקיד הספציפים האלו?"

צוות אימון גדול יותר מוביל ליותר תשומת לב פרטנית יותר. התפתחות היא בעיקר עניין של זמן ומשאבים. כאן, בנוסף, קבוצות NBA חכמות התקדמו בקפיצות גדולות בשנים האחרונות. סמית' אומר שבעונה הראשונה שלו בג'י ליג, הקבוצה שלו הייתה רק עם עוזר אחד בתשלום ומחשב אחד לכל הקבוצה. אבל בעונתו האחרונה, 2018-19, היו לו שני עוזרים, שני מנהלי תפעול, איש וידאו, מאמן כושר, ושלושה מתמחים, שכולם עבדו יחדיו כדי לעזור לסגל המועמדים המשני של ההיט להשתפר לנקודה שבה הם מסוגלים לפתוח בקבוצה שהגיעה לגמר.

LeBron scores 28 as Lakers close in on title

במהלך הפלייאוף הנוכחי, רובינסון היה השחקן הבולט ביותר שהמחיש את טרנד השחקנים שלא נבחרים בדראפט, אבל מהר מאוד לאחר שהחל שוק השחקנים החופשיים, הוא פינה את מקומו לאחר. לאחר שקלע 18 נקודות עם כמעט שבעה אסיסטים למשחק בעונה האחרונה (ממוצע משולב של העונה הרגילה והפלייאוף) ב-39 אחוז קליעה מה-3, ואנווליט מהראפטורס אמור לקבל את אחד החוזים הגדולים בשוק שחקנים חופשיים חלש יחסית. בהינתן הצלחתם של רובינסון ושל ואנווליט, זה רק עניין של זמן עד שיותר קבוצות מחות למיאמי ולטורונטו יעקבו אחר המובילים ויקדישו מאמצים נוספים בחיפוש משלהן אחר פנינות חבויות בהיצע השחקנים שלא נבחרו בדראפט.

Image may contain: 2 people

אחד מהסוכנים ב-NBA מספר על מקרה לא מוצלח בו ניסה להחתים את אחד מהלקוחות שלו שלא נבחר בדראפט אצל מספר ג'נרל מנג'רים. כאשר אותו הלקוח מצא לבסוף הזדמנות והצטיין במקום אחר, הסוכן אומר, "מספר ג'נרל מנג'רים ואותה הקבוצה הזו אמרו, 'היי, התוכנית שלנו היא להתקשר למספר חברה ופשוט לגלגל חוזים של 10-ימים בגלל שפספסנו [את אותו השחקן]'".

אחרי הכל, הסוכן ממשיך, השקעה בשחקנים הטובים ביותר בחוזה דו-צדדי היא מינימלית, בהינתן השכר היחסית זעום שלהם, אבל פוטנציאל התגמול הוא עצום. זה הכל עניין של גודל המדגם והשקעה מתמדת בפרוייקט. "עם הבחירה ה-61, כביכול, קשה לפגוע במישהו שהולך להיות תורם משמעותי", הוא אומר. "אבל אם מנסים מספיק פעמים, המתמטיקה אומרת, שאם אתם חכמים ואתם מנסים מספיק והמדגם גדול מספיק, אתם כנראה הולכים לפגוע במישהו".

סיפורי ההצלחות האלה יכולים גם להגדיל את הבריכה של הכישרונות שלא נבחרו בדראפט, במין מחזור המנציח את עצמו, בכך שהוא מעודד סניורים במכללות להמר על עצמם. גם הופעת החוזים הדו-צדדיים והרחבת הג'י ליג עצמה במידה רבה הגדילו את המקומות הזמינים בסגל בארה"ב. הרבה יותר שחקנים אמריקאים שוליים נשארים בארץ הולדתם בתקווה שיצליחו לקפוץ את אותו השלב הבודד לתוך ה-NBA, אומר סקאוט שעוזר לקבוצות אירופאיות למצוא יבוא אמריקאי.

כפי שאותו הסקאוט מציין, ההתפתחות הזו הפכה את העבודה שלו "להרבה יותר קשה. זה מאוד מעצבן. אבל זה טבע החיה, אז אני מבין זאת. ישנו חודש, למשל, יוני שבו אני צריך לשחק את כל משחק הניחושים הזה, כאילו, האם הבחור הזה הולך לחתום על מוצג 10 או לקבל חוזה דו-צדדי, או שאנחנו יכולים להביא אותו לאירופה?"

המעבר הזה של כישרון כלשהו מאירופה לחדר ההמתנה של ה-NBA בעל השלכות אמיתיות עבור הליגה והטוענות לכתר שלה. ב-2018, לדוגמא, הכוכב העתידי של הגמר, קרוסו, היה בשיחות עם מכבי תל אביב. ההתפתחות של גארד הלייקרס הייתה נראית באופן קטן יותר אם קרוסו היה מגיע לישראל במקום לבעה באורלנדו.

המגפה עלולה לסחרר את התפתחות הדינמיקה הזו. אנשי צוות לא בטוחים אם הדחייה בחמישה חודשים של הדראפט הזה, ל-18 בנובמבר, יפיק יותר או פחות הפתעות שלא נבחרו בדראפט. מצד אחד, אמצעי הבטיחות אפשרו מעט יותר אימוני קדם דראפט, והיעדרות ליגת הקיץ תמנע משחקנים הנמצאים על הסף בקבלה מקום בסגל להציג את מרכולתם. מצד שני, להנהלות היה יותר הזדמנויות מאי פעם כדי לבחון בקפידה סרטוני וידאו מהמכללות, ובהינתן הפגרה המקוצרת והפוטנציאל להיעדרויות בסגל עקב וירוס הקורונה, הם עלולים לנטות יותר בכיוון של פרוספקטים בטוחים יותר בדראפט. אי הודאות סביב עונת 2020-21 של הג'י ליג רק מסבכת את השאלות האלה. כך גם האופק הפיננסי של הליגה, בו כמה מהבעלים עלולים להיות להוטים יותר בייצור תפוקה מהחוזים הדו-צדדיים בשכר נמוך.

אבל גם אם המגמה של השחקנים שלא נבחרו בדראפט תסתגל למציאות הבריאות הנוכחית, ישנו מעט ספק אם המגמה לא תמשיך לגדול בעונות הבאות, ברגע שלוח הזמנים הרגיל של הליגה יחזור – מה שאומר יותר הזדמנויות עבור אלו המוכנים לעבוד קשה כדי לשפר ולאמץ תפקידים של שחקנים משלימים, כמו קרוסו עבור ג'יימס והלייקרס האלופים.

"אם אתם לא תהיו מוכנים להתאים את עצמכם … תלמדו לדבר סינית", אומר טופרט. "אתם תצטרכו ללכת לשחק מעבר לים כדי להרוויח את הכסף שלכם".

אבל השיח מלבב, טופרט ממשיך: "תקלעו זריקות ל-3 מהפינה ב-42 אחוז ואתם הולכים לרכוש לאמא שלכם בית. עכשיו תחשבו על זה".

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. הסיבה האמיתית היא אחרת בכלל. אם פעם שחקן היה משחק במכללות עד גיל 22 23 היום הם נבחרים בגיל 19 כבר . מייקל ג'ורדן בגיל 18 19 לא היה נבחר כנראה ב15 הראשונים בדראפט אבל בגלל ששיחק במכללות שם התפתח פיזית ומבחינת המשחק נבחר שלישי. קשה מאוד לחזות בגיל 19 מי יהיה שחקן טוב לעומת גיל 22 23 . זה כמו שיהפכו את בדראפט לדראפט שבוחרים שחקנים בגיל 14 ואז נראה עוד יותר שחקנים שלא נבחרו בדראפט הופכים לכוכבים. יאניס לדוגמא אחרי הבחירה בדראפט גובהה בשמונה סנטימטר ככה שזה שינה הכל

  2. מעניין מאד, תודה רבה סמיילי.
    .
    אני תוהה איך מזהים את הפנינים הנסתרות האלה, נראה לי שזה מחייב רשת מקיפה מאד, בינלאומית ואמריקאית, והרבה אמונה וסבלנות.
    .
    אני מוצא הרבה טעם בקיצור הדראפט לשני סיבובים, על החופש היחסי שזה נותן לשחקנים ולמועדונים, אבל צריך גם לומר שהשכר של חוזי 10 הימים האלה, וגם של הטו-וואי, הוא זעיר, וחבל על כך.

  3. תודה סמיילי על עוד תרגום מעולה. סוגיה מעניינת . אין ספק שמדובר בהרבה מזל וגם חלק קטן למערכי סקאוטינג מאוד רחבים שהולכים גם לג'י ליג ומחוץ לגבולות ארה"ב ומגדילים את הסיכוי במעט למציאות בעיניי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט