חמשת השחקנים שהכי היה קשה לי לשמור עליהם – מרכוס סמארט / תרגום Smiley

חמשת השחקנים שהכי היה קשה לי לשמור עליהם – מרכוס סמארט / תרגום Smiley

חמשת השחקנים שהכי היה קשה לי לשמור עליהם

מרכוס סמארט / בוסטון סלטיקס
נובמבר 27, 2019

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/en-us/articles/marcus-smart-celtics-5-toughest

המשחק הכי פיזי ומעצבן שאי פעם שיחקתי בחיי היה מול האחים שלי כאשר גדלתי.

אתם מכירים איך אחים יכולים להיות. תמיד נלחמים – על הכדור במגרש, מקום במקלחת, על שלט הטלוויזיה … על כל דבר. ובבית שלנו, פה סגור לא היה מקבל אוכל. הייתם צריכים לדבר. לעמוד על שלכם. אז כאשר היינו על המגרש ביחד, כמעט שכל משחק היה מסתיים בקטטה.

אני הצעיר מבין ארבע, אבל אני צעיר בתשע שנים מזה שהכי צעיר אחרי, מייקל, וצעיר ביותר מ-20 משני אחי הגדולים, ג'פרי וטוד.

ככה שתמיד הייתי הצעיר ביותר בהפרש ניכר –  בעיקרון ילד קטן שנמצא שם בחוץ במשחק עם גברים.

הרבה מהצורה שבה אני משחק היום אפשר לייחס לאותם משחקים עם האחים שלי. הייתי צריך להיות פיקח. הייתי צריך לפצות על החיסרון שלי ב … פחות או יותר בהכל … בכך ששיחקתי חכם וביצעתי את כל הדברים הקטנים שהרבה חברה לא אוהבים לעשות. לצלול על הבטון לכדור אבוד. לעמוד עם הגוף מול מישהו גדול ממני. לקבל מכות, לרוץ, ליפול … ואז לקום בחזרה.

זאת פשוט הדרך שבה למדתי לשחק.

ככה גדלתי במשחק.

זאת הסיבה למה אני כל כך גאה בהגנה שלי – להיות מסוגל לשמור מאחד עד חמש. כל מי שתציבו מולי, אני הולך לעבוד מולם, באותה הצורה שבה עשיתי מול האחים שלי באותם ימים.

ואני אהיה כנה אתכם: אני חושב שאני יכול להתמודד פשוט מול כל אחד. אין הרבה חברה בליגה הזו שקשה לי לשמור עליהם. זוהי רשימה קצרה.

אבל יש כמה שעושים את העבודה שלי לקשה במיוחד. חברה שאפילו לשומרים הטובים ביותר ישנה בעיה איתם. חברה שבעיקרון הם בלתי ניתנים לעצירה.

הנה כמה מהם.


קוואי לנארד, פורוורד, לוס אנג'לס קליפרס

בפעם הראשונה ששיחקתי מול קוואי היתה ב-2015, במהלך שנתי הראשונה, כשהוא היה בסן אנטוניו. אני רק זוכר שהוא היה כל כך שקט. ממש צנוע. כאילו שאם לא הכרתם אותו טוב יותר, הייתם חושבים שהוא בחור רגיל שעולה מהספסל. היה לו את הוייב הזה איתו.

ואז המשחק החל.

קיבלתי את השמירה עליו, וממש מהתחלה הוא לקח אותי למטה לפוסט. בפעם הראשונה הוא גבר עלי, היה לו גוף לדחוף אותי. אני פשוט רק הרגשתי אותו, כאילו, בסדר, הבחור הזה די חזק

ואז הוא נתקע בי שוב וגרם לי לקחת צעד לאחור, ואני הייתי ככה, וואו … הוא הרבה יותר חזק ממה שחשבתי.

הדבר הבא שאתם מקבלים, שהוא פשוט דוחף אותי בפוסט, הולך בדרכו. זה היה כאילו אני בחזרה על מגרש הבטון עם האחים שלי אשר משחקים מולי.

הוא קלע מעלי כל כך הרבה פעמים שהמאמן שלי החליף אותי בשמירה. ועבורי, מישהו שגאה בעצמו על ההגנה שלו ולהיות מסוגל להחזיק את שלו מול כל אחד? זה היה קשה לעכל, בחיי. זה גם באמת פתח לי את העיניים על הכישרון הייחודי שיש לקוואי. הבחור הוא יוצא דופן.

והדבר המטורף, בשנים האחרונות האלו, הוא פיתח את משחק האול-אראונד שלו אפילו יותר. איכשהו, הוא ממשיך להשתפר.

לנסות לשמור על קוואי בעצמכם זה קשה. צריך להרחיק אותו מהסל ולדחוף אותו לכיוון העזרה. אתם רוצים שהוא יקח זריקות קשות כמה שיותר רחוק מהסל, בגלל שהמשחק מטווח הביניים שלו הוא פנומנלי. הוא החזיר בחזרה את הזריקה מטווח הביניים, ללא ספק. זוהי אומנות אבודה במשחק הזה, במיוחד בעידן האנליסטים. כולם אומרים שעל הנייר הזריקה מטווח הביניים היא זריקה רעה. אבל עבור קוואי, הכסף בבנק. והוא יהרוג אתכם עם זה אם תתנו לו. אז כל מה שאתם באמת יכולים לעשות זה לגרום לו לזרוק מרחוק כשהוא מתמודד מול שמירה.

אבל הוא עדיין מסוגל לקלוע באחוז גבוה מרחוק, ככה שזה די … מה אתם עושים?

אני אומר לכם את זה: דבר אחד שאתם לא יכולים לעשות מולו הוא לנוח בהגנה. בגלל שהוא יריח את זה וילחץ על המתג. אם אתם עצלים בהגנה – או אם הקבוצה שלו בפיגור, או שזה בזמן המכריע במשחק, או אם הקבוצה שלו צריכה מישהו שיעשה מהלך – הוא ידליק את זה. ומתי שהוא ממש נכנס לקצב, אף אחד לא מסוגל לעצור אותו.

אני בהחלט אומר שהוא השחקן הכי בלתי עציר בליגה כרגע. הדרך שבה הוא מסוגל לקלוע עם הגודל שלו – הוא יכול לגבור עליכם בכדרור, בפוסט, לזרוק מטווח הביניים או מהשלוש – זה מטורף.

קוואי הוא פשוט … שונה.

הוא בספרה אחרת.


פול ג'ורג', פורוורד, לוס אנג'לס קליפרס

כל המשחק של פול קשור לקצב. זה כאילו רואים שזריקה אחת נכנסת, ואז שתיים … והמומנטום נבנה. זה אמיתי. להיות בזון זה אמיתי. היד החמה, לעלות באש – זה הכל אמיתי.

ופול ג'ורג' ישאר חם למשך כל הלילה אם תתנו לו.

עם פול, התזמון הוא הכל. המשחק שלו כל כך חלק. אז עם הכדור או בלעדיו, כל דבר שאתם יכולים לעשות מלמנוע ממנו להגיע למקומות שלו ולהיכנס לקצב – לשבש את התזמון הזה – כדאי שתעשו זאת.

תרשמו שלא אמרתי שיש לקוות שהוא יחטיא.

אמרתי לגרום לו להחטיא.

עבורי, הדרך הכי טובה היא להישאר קרוב אליו. ללא מבטים פתוחים. אני יודע שהוא רוצה לזרוק מעלי – לא חסרים לו סנטימטרים מעלי – אז אני צריך להיות שם כדי להפריע לכל זריקה. הוא אחד מהבחורים אלה שאתם תקריבו עבירה מדי פעם רק כדי להראות לו שאתם שם כדי לשבש לו את הקצב. לתת עבירה זה פשוט התשלום בעסקים האלה.

ואני בחור חזק. קשה להזיז אותי. אז בזמן שאני מנסה להשתמש בפיזיות שלי כדי לעמוד במקום ולהישאר מולו, באותו הזמן, אני מנסה להכריח אותו שמאלה – ליד החלשה שלו.

אני תמיד מנסה להכריח מישהו לעבר החולשות שלו. פול הוא מסיים נהדר עם ידו הימנית. הוא עדיין יכול לסיים עם שמאל, אבל זה לא חזקה שלו. והוא יודע זאת. אז אם אני מסוגל להכריח אותו לשם – לבטוח שהעזרה שלי שם והידיעה של זה, ולפחות, אני מכריח אותו לעשות משהו שהוא לא אוהב – אני שולט במשחק שלו במקום לתת לו להכתיב את הקצב. זה נותן לי יתרון. אם אני הולך לשמור על ג'ורג' בתוך הקשת במשך כל המשחק, הוא הולך לקחת את שלו, וזה יהיה ערב ארוך עבורי.

כאשר יש לכם את קוואי ואת פול ג'ורג' על המגרש באותו הזמן – שני חברה שבאמת יכולים לקלוע ואי אפשר לשמור לבד – צריך להישען על העזרה שלכם. זה קשה בגלל שאם בחור אחד על קוואי ואני על פול, אני לא עוזב את פול כדי לבוא לעזרה על קוואי, ולהפך. יש פשוט פחות עזרה לקבל מסביב.

יהיה מעניין לראות הם ינצלו את זה כאשר הם באמת יתחברו ביחד.


קיירי ארווינג, פוינט גארד, ברוקלין נטס

Tom Westerholm on Twitter: "Marcus Smart says reports that Kyrie Irving  killed the team's chemistry are “bullshit. That's bullshit.” "Not one of us  on this team knows what Kyrie's been through.” https://t.co/Oxw4SF629Q…

יש הרבה דברים שהופכים את משחקו של קיירי לבלתי ניתן לעצירה. אבל היכולת שלו להביא דברים ללא הכנה מוקדמת תוך כדי תנועה היא מיוחדת.

זאת הסיבה שאני אוהב לקרוא למהלכים של קיירי "מהלכי דקה אחרונה".

זה כאילו, כאשר שעון הזריקות סופר לאחור והוא חייב לעשות משהו. כמגן, אתם מריצים את הארסנל של קיירי בראש, מצמצמים את מה שראיתם אותו עושה ומה שהוא אולי יבצע באותו הרגע, בהתבסס על המקום שלו על המגרש. הוא קצר בזמן, ככה שהאפשרויות שלו מוגבלות.

זה פשוט בשנייה האחרונה, הוא מכה בכם עם משהו שלא ציפיתם לו. ואתם כאילו, וואו … איך הוא בכלל חשב על זה?

הוא באמת טוב ללכת למהלך השני והשלישי כאשר עוצרים לו את הראשון, או שאין לו זמן לסדר משהו.

הוא מסוגל לעשות זאת בגלל שהוא מבצע טוב מאוד במקומות קטנים. אולי יהיה לו בחור אחד ליד הרגל ועוד אחד מולו, והוא ילך ביניהם – הוא יזרוק את הכדור ביניהם ואיכשהו יצא מהצד השני איתו. יש לו את שינוי הכיוון הכי טוב במשחק. הוא יכול לתת סטפ-בק. יש כל כך הרבה דרכים שהוא יכול לגרום לכם להסתובב או לצאת מאיזון וליצור מרווח.

הכל מתנקז לשילטה שלו בכדור. הוא מחזיק את הכדור עם חוט. זה אף פעם לא רחוק מדי, לא צמוד מדי. הוא משתמש בכדור כדי לגרום לכם לחשוב. לתפוס את תשומת לבכם ולהוציא אתכם מהעמדה שלכם. הוא יכול לתפעל את הכדור – ואיתו, את המגן – כמו שאף אחד אחר לא עושה. הוא פשוט מעביר את זה מסביב, מחכה לראות מה אתם נותנים לו ואז מכה ברגע הנכון. ועם היכולת שלו לרדת נמוך, לשנות את הקצב ושינויי כיוון ברגע אחד, הוא מסוגל להגיע לכל מקום על המגרש. ככה שהוא ממש מכריח את ההגנה לבחור על מה הם מוכנים לוותר, ואז מנצל זאת היטב.

וכגארד קטן, היכולת שלו לסיים בטבעת היא מגוחכת. כפי שאמרתי עם פול ג'ורג', אני מנסה לשלוח את הבחור לעבר היד החלשה שלו בכל פעם שאני יכול. אבל כל מה שקיירי מסוגל לעשות עם יד ימין שלו, הוא מסוגל לעשות גם עם יד שמאל שלו.

אז מה אתם עושים?

כל מה שאתם באמת יכולים לעשות הוא להישאר קרובים אליו. אתם לא יכולים ליפול בהטעיות שלו. הוא יזרוק הרבה מהלכים עליכם ויבחר את הנקודות שלו. אז אתם חייבים להישאר דרוכים. להישאר ממושמעים.

ולהיות מוכנים לכל דבר.


סטפן קארי, פוינט גארד, גולדן סטייט ווריורס

אין באמת דבר כזה זריקה רעה עבור סטף. הוא יכול לקלוע מכל מקום. הוא עלול לזרוק מחצי המגרש ולקלוע. והוא לא צריך הרבה מקום כדי לשחרר את הזריקה. יש לו הדק זריז. אפילו שאתם ממש צמודים אליו, הסנטימטר הבודד הזה של המרווח שאתם משאירים בגלל שאתם חושבים שאתם מספיק קרובים?

אתם לא.

הוא עדיין ישחרר את הזריקה שלו.

אז אתם צריכים למנוע ממנו את הכדור. להיות קרובים אליו כל הזמן. שזה קשה בגלל שכאשר אתם משחקים מול סטף … תביאו את נעלי הריצה שלכם – אתם פוגשים במסלול. זה נכון לאורך 48 הדקות של המשחק. ברגע שאתם לוקחים מנוחה, הוא תפס אתכם. אז בכל פעם שאנחנו קולעים סל בהתקפה, אני מיד מסתובב, כאילו, איפה סטף נמצא! בגלל שאני יודע שהוא יוצא לדרך, וחברי קבוצתו מנסים לתת לו את הכדור.

עבורי, אני פשוט מנסה להשתמש בגודל שלי מול סטף. הוא יכול ליצור זריקות לעצמו כשיש לו את הכדור, אבל זה לא המשחק שלו. הוא רץ מסביב, יוצא מחסימות, מנסה לקבל מבטים פנויים. אז העבודה שלי היא להיות פיזי איתו – למנוע ממנו את החיתוכים ולעבור בכל חסימה. אם הוא הולך לסל, להכריח אותו לעבר העזרה שלי ולגרום לו לזרוק מעל השחקנים הגבוהים. להפשיט אותו.

הכל קל יותר במילים מאשר לבצע. אבל אם אני יכול להמשיך לתת לו גוף ולמנוע ממנו להיכנס לקצב, לגרום לו לחוסר נוחות, וכפי שאמרתי, למנוע ממנו את הכדור, אז אני מקבל את היתרון.

כן, בחיי. סטף חסר פחד. קרוב להיות בלתי ניתן לעצירה מכל קלעי שאי פעם שמרתי עליו.

ובהחלט הקלעי הכי טוב בכל הזמנים.


אנתוני דיוויס, סנטר/פאוור פורוורד, לוס אנג'לס לייקרס

יאניס אנטטוקומפו, פאוור פורוורד, מילווקי באקס

אני זוכר את אחת הפעמים הראשונות ששמרתי את AD. הוא הלך לפוסט, אבל הייתי בעמדה נהדרת. השתמשתי בכוח שלי כדי לשמור אותו רחוק מהסל והכרחתי אותו ללכת לאן שרציתי. הרגשתי טוב.

ואז הוא בעיקרון פשוט הסתובב וזרק מעלי.

כאילו זה לא היה עניין גדול.

זאת הייתה אחת מהפעמים הבודדות שחשבתי, וואו, אני לא מסוגל לשמור את הבחור הזה ….

הרגשתי כל כך חסר אונים.

כאשר אני נכנס לסיטואציות כאלו, אני פשוט צריך לחזור ללוח השרטוטים – בחזרה לימים של מגרש הבטון עם האחים שלי – ולהיות מעט יותר חכם. אני מתכוון, הוא 2.10 המשחק כמו גארד, והוא מסוגל פשוט לזרוק מעליכם. אני רק 1.93. אני לא הולך לנצח אותו במשחק שלו. אז אני צריך להבין כיצד להפוך את הסיכויים לטובתי ולהרוויח את היתרון.

והדרך שבה אני מתמודד מול AD היא להשתמש במהירות שלי. שם יש לי את היתרון.

לימדו שחקנים גבוהים לא להקפיץ נמוך את הכדור מול שומרים, כי שלא כמו הגבוהים, גארדים יכולים להתגנב לשם ולקחת את הכדור. אז אני תמיד מחכה לזה. כפי שאמרתי קודם, אני מנסה להכריח שחקנים לעבר החולשות שלהם. ואפילו ש-AD מכדרר טוב, במיוחד לבחור מעל 2 מטר, זאת לא החזקה שלו. אז אני נשאר צמוד אליו, לוחץ אותו, מנסה לגרום לו לכדרר.

ואם הוא מוריד את הכדור, אני משתמש במהירות שלי ללכת לשם ולקחת אותו.

רק האיום התמידי שאני תמיד מוכן לזנק ולקחת את הכדור בכל פעם שהוא מוריד כדור נמוך מדי הוא מספיק כדי לתת לו משהו לחשוב עליו. לגרום לו לחוסר נוחות.

זה מה שאתם צריכים לעשות מול בחור עם כזה יתרון של גודל. להציק לו. להפשיט אותו מנטלית כמה שאפשר. וזה הרבה יותר קשה לעשות את זה מול AD בגלל שהוא נהפך להיות שחקן הרבה יותר מנוסה, הוא מקבל יותר ויותר בטחון. אפשר לראות את זה אפילו עכשיו בלוס אנג'לס כשהוא משחק עם לברון. הוא מתפוצץ. הוא תמיד היה שחקן מיוחד, אבל הוא היה בניו אורלינס, ואני חושב שהרבה אנשים לא זכו לראות מה הוא באמת.

עכשיו הוא בלוס אנג'לס, והוא גורם לאנשים לשים לב.

ואז יש לכם את יאניס.

הגריק פריק.

עוד שחקן מעל 2.10 עם יכולות של גארד.

אבל יאניס שונה. הוא בספרה אחרת. כן, הוא יכול לטפל בכדור כמו גארד. כך גם AD. אבל מוטת הידיים שלו, הדרך שבה הוא יכול לטפל בכדור ולגרום לכם לרדוף אחר זה במקום אחד לפני שהוא הולך למקום אחר – בגלל שהוא גם זריז כמו גארד, אז הוא יכול לחלוף על פניכם אם הוא תופס אתכם מנמנמים … בחיי, זה מיוחד. בנוסף, הוא גם ארוך ואתלטי בצורה מעוררת גיחוך. אז כאשר זה לוקח לרוב האנשים ארבעה או חמישה צעדים כדי להגיע לסל מקו השלוש, ליאניס לוקח משהו כמו שלושה. בנוסף הוא יכול לקפוץ אל מחוץ לאולם. בנוסף הוא מספיק חזק כדי לספוג את המגע, אז אי אפשר לשים מולו גוף.

אני יכול להמשיך כל היום, בחיי.

הם קוראים לו הגריק פריק מסיבה מסוימת.

הוא באמת פריק של הטבע.

מעולם לא ראיתי שחקן עם קומבינציה כמו שלו של גודל ויכולת.

בראד סטיבנס באמת מאמין בניתוחים. הוא אוהב את זה. והוא תמיד מטיף כיצד, באופן סטטיסטי, שחקנים גדולים לא מסתדרים כאשר גארדים קטנים שומרים אותם ומציקים להם. כפי שאני עושה עם AD, זה גורם להם לחוסר נוחות.

יאניס לא שונה.

אז הדבר היחיד שאתם באמת יכולים לעשות איתו הוא להישאר מולו ולהכריח אותו לזרוק – לגרום לו לנסות לנצח אתכם מבחוץ.

להכריח אותו לחולשות שלו.

ובסופו של יום, הוא הולך לקחת את שלו. הוא יותר מדי מוכשר שלא לעשות כך.

העבודה שלי היא פשוט למזער את הנזק ולהפריע לו כמה שרק אפשר.


לא צחקת כאשר אמרתי שאני חושב שאני יכול להתמודד כמעט עם כל אחד. אני גאה בכך שאני מסוגל לשמור מאחת עד חמש.

החברה האלה ברשימה?

הם שונים, בחיי.

הם אלו שאתם באמת מחכים להם. מודדים את עצמכם מולם, שנותנים לכם מוטיבציה לחזור לאימון מוקדם למחרת כדי להשתפר. אלו שגורמים לעבודה שלי להיות מהנה.

אני מכבד כל אחד מהם.

לפוסט הזה יש 24 תגובות

  1. תרגום מעולה. תודה.
    לגבי סמארט – אחלה שחקן ואחלה כתיבה. מדהים כמה חשיבה וניתוח הולכת לתוך הגנה. זה היה קיים אצל רודמן ונראה שזה גם אצלו.
    *
    קרי ולאונרד הם בלמעלה של רשימת השחקנים האהובים עליי בכל הזמנים ואני עוקב אחרי הNBA כבר כ30 שנה. המספרים שלהם מדהימים אבל גם לראות אותם בתנועה…
    *
    יאניס באמת שולט בכדור כמו שאף שחקן בגובה שלו לא ידע. הם נמוכים ממנו אבל הובלת הכדור של פול ג'ורג' בעיקר אבל גם של קוואי מדהימה לשחקנים של 2 מטר פלוס.

      1. יש משהו יעיל בתנועה שלו. ואז הוא עולה להטבעות הסופר אתלטיות האלו ביד אחת, כמו פיפן או דרקסלר. ברמה האסתטית זה דברים שאני אוהב לראות… פחות אוהב שחקנים מאסיביים שרומסים את דרכם לסל כמו לברון או שאק. בוא נגיד שאני יותר טיפוס של F15 מאשר של בולדוזרים?

    1. באותה מידה גם על קיירי וסטף עם המהירות והכדרור הנמוך…. חילופים קורים ושחקנים נעמדים מול שחקנים שמאוד שונים מהם פיזית.

  2. אחלה תרגום על פוסט מעניין. כפינ שמידן אמר, זה קצת יומרני עליו לכלול את יאניס ו-AD ברשימה כי הוא לא יכול לשמור עליהם. רק לקוות שהוא יוכל למנוע מהם לעמוד עם גבם וסל,צלדחוף אותו אחורה עד מאורת האריות. כי אם הם 3 מטר מהסל עם הכדור, וסמארט עומרמ מאחורי גבם כשומר, הדבר היחיד שהוא יכול לעשות זה להתפלל.

  3. אחלה מאמר, חתיכת משימה, לשמור על החברה' האלה.
    .
    יפה שהוא ציין גם שחקנים מהמערב, הוא פוגש אותם רק פעמיים בשנה, אבל הוא זוכר היטב…
    .
    מסכים עם רועי – לברון בולט בהעדרו, יתכן שזה כדי להיכנס לו מתחת לעור במשחק הבא?
    .
    תודה סמיילי

  4. סמארט כמו השם שלו, באמת שחקן חכם, אפשר להבין גם מדרך החשיבה וצורת הכתיבה. אף פעם לא ראיתי בו סטופר של כוכבים, הוא לא שומר אישי ברמה עד כדי כך גבוהה. לא מספיק אתלטי, רק מאד חזק. בפלייאוף האחרון הוכיח שלא צריך לחשוב עליו רק כשחקן הגנה. הוא קולע היטב, מוסר היטב, ויצא מהמשבצת של שחקן ההגנה למשימות מיוחדות, או השחקן שנכנס לעצבן את הכוכב.
    וכן, חי בסרט עם ההכללה של AD ויאניס, טוב שלא הכניס את אמביד.

  5. למה חי בסרט?
    השאלה היתב על איזה שחקנים הכי קשה לו לשמור, והוא נתן תשובה מפורטת ומדויקת, הוא הסביר למה אלו השחקנים שהכי קשה לו לשמור אותם, הוא היה רחוק מלהגיד שאלה השחקנים שהוא שומר ושהוא חושב שהוא יכול לנטרל אותם, הוא אמר במפורש שלו באופן אינדיבידואלי אלה השחקנים שהכי קשה לו לשמור, יוצא שהוא מקבל את חלקם בחילופים ויוצא שהוא שומר על אחד מהם כחלק מתוכנית המשחק..

  6. תרגום מעולה והכתיבה של סמארט מראה כמה שהוא חכם ומקצוען תותח. אנחנו נמסיך ליהנות ממנו בבוסטון עוד הרבה שנים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט