מרץ ללא שיגעון – ג'ארט קולבר / תרגום Smiley

מרץ ללא שיגעון – ג'ארט קולבר / תרגום Smiley

מרץ ללא שיגעון

ג’ארט קולבר
מינסוטה טימברוולבס
מרץ 20, 2020

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/en-us/articles/jarrett-culver-minnesota-timberwolves-march-madness-covid

אוטוטו זאת כבר שנה מאז שעזרתי לגזור את הרשתות באנהיים, שנה אחת מאז שטקסס טק הגיעו לפיינל פור בפעם הראשונה בהיסטוריית בית הספר לאחר ניצחון על גונזגה – גונזגה שדורגה ראשונה, 3-33 גונזגה. ואני עדיין זוכר את המשחק הזה כאילו שהוא נערך אתמול. לעולם אני לא אשכח אותו. זה היה כמו קרב אגרוף במשקל כבד. הם ביצעו מהלכים. אנחנו עשינו מהלכים. זה היה מטורף.

וזה היה כל כך כיף.

הייתה להם קבוצה נהדרת, והם היו מאומנים היטב. אני זוכר שהם עשו מהלכים ודברים שלא ציפיתי להם – דברים שלא היו באף סרטון. דיברתי עם אחד מהמאמנים שלנו במהלך פסק הזמן והייתי ככה, "מה קורה? מה מתרחש?"

והוא היה כזה, "אני לא יודע. לא ראיתי אותם עושים את זה לפני".

תודה מאמן.

הייתה להם קבוצה נהדרת, אבל בדקות ההכרעה קלענו זריקות גדולות וזריקות עונשין – וכמו כן, ביצענו מהלכים גדולים בהגנה. ניצחנו 69-75, וזה היה כזה עניין גדול שלאחר המשחק היו חברה בחדר ההלבשה שלנו שבכו. לא יכולתי להאמין לזה.

מעולם לא חשבתי שאזכה לגזור את הרשת. אתם רואים שחקנים גדולים עושים זאת. אתם רואים קבוצות במרץ המשוגע עושות את זה. אבל אני צפיתי ב-NCAA עם משפחתי בביתנו בלובוק – ובזמן שמילאנו את הבראקט המשפחתי שנהגנו לערוך בכל שנה – מעולם לא חשבתי שזה יהיה אני. והנה שם הייתי, לאחר כל הקונפטי והדברים שהפסיקו ליפול, עומד על הסולם בהונדה סנטר עם מספריים בידי. זה היה כאילו הייתי בחלום – החלום שלי.

ההרגשה לאחר המשחק הייתה משהו שאני עדיין לא מסוגל להסביר לאנשים. כולם היו כל כך … שמחים.

ואני פשוט לא מסוגל להאמין שאף אחד השנה יזכה להרגיש באותה הצורה שאני הרגשתי במרץ האחרון. עם כל מה שקורה בעולם כרגע, אני יודע שספורט הוא לא עניין רציני. זה חסר חשיבות, באמת, נכון? אבל באותו הזמן, זה חשוב בדרכים מאוד ספציפיות ומאוד מיוחדות. ושום דבר אחר לא מראה את הגדולה של הספורט – שום דבר אחר לא מראה מדוע הספורט חשוב – כמו מרץ המשוגע.

אני באמת מתגעגע לזה. ואני יודע שאני לא לבד.


לפני העונה האחרונה מאמני הביג-12 בחרו בנו לסיים במקום השביעי באזור שלנו.

שבע.

זה היה לאחר העונה הכי טובה בהיסטוריה של בית הספר. ניצחנו 27 משחקים. סיימנו במקום השני בביג-12, וסיימנו את העונה כשאנחנו מדורגים במקום ה-14 במדינה. הגענו לשמונה האחרונות בפעם הראשונה אי פעם. והיו לנו שמונה חברה שחזרו. שמונה.

אבל אני מניח שכולם חשבו שאנחנו פלא של להיט אחד.

אני מתכוון, אני מבין זאת. אני מלובוק. עברנו לפה מדאלאס כאשר הייתי בן שלוש. אבא שלי היה כומר בכנסיה הבפטיסטית בצד המזרחי מאז. גדלתי בלובוק. גדלתי בכנסיה ההיא. משפחתי הייתה ממלאת בראקטים של מרץ המשוגע בעצמה עבור הטורניר הקטן שלנו מאז שאני יכול להיזכר. מעולם לא זכיתי. אבא שלי בדרך כלל ניצח בגלל שהוא יודע כל כך הרבה על כדורסל. אבל לפעמים אמא שלי גם כן הייתה מצליחה בגלל שהיא תמיד בחרה בסינדרלות – והטורניר הזה כולו לגבי קבוצות שהן סינדרלות.

ככה שאני מכיר את התרגיל. אנחנו טקסס טק. אנחנו בית הספר שתמיד בקושי היה מצליח להעפיל לטורניר. וכאשר הצלחנו, מעולם לא זכינו לתת בו ריצה. ככה שאנחנו כנראה לא הולכים לתת אחת נוספת, נכון? אני מתכוון, אנחנו כבר היינו פעם אחת סינדרלה.

אבל הידיעה שבחרו בנו לסיים במקום השביעי הייתה הדרך שבה הכנסנו בעצמנו מוטיבציה במשך כל העונה. אני זוכר שהלכתי לאולם לאימון מוקדם בעונה, ותאי ההלבשה של כולם היו עם העיתון שאומר שבחרו בנו לסיים במקום השביעי – וזה היה מודגש. הרגשנו חוסר כבוד. רצינו לעשות טוב יותר ממש שכולם ציפו מאיתנו לעשות. רצינו ללכת רחוק יותר ממה שכולם חשבו.

אז במשך כל העונה אנחנו התאמנו ביחד, שיחקנו ביחד, הלכנו לסרטים, הלכנו לארוחות ערב. אתם עם האנשים האלה כל הזמן והם הופכים להיות כמו האחים שלכם. ראיתי את משפחתי הרבה בלובוק, אבל חלק מהחברה האלה, הם לא ראו את משפחותיהם לעיתים תכופות. ככה שזה פשוט הפך לחיבור חזק כל כך. ולא רצינו שזה הסתיים.

ובמהלך כל המסע הזה – כולנו, בכל פעם שהיינו מתקשרים אחד לשני, לפני שהיינו מנתקים, זה היה ככה, "אני אוהב אותך, אח". כל מה שעברנו היה כמו חיבור שיהיה לנו לנצח. לקחנו את זה למגרש. הקבוצה הזו אולי תהיה טובה מאיתנו, אבל בסופו של יום, לא משנה מה קורה, אני הולך לתת את הלב שלי בגלל שאתה אח שלי. לא אכפת לי אם אני עושה טעות, יש לך את ההבטחה שלי שאני הולך לשחק הכי חזק שאני יכול. אני מבטיח זאת

זה לקח אותנו לאליפות הביג-12, ולהרבה הצלחה במהלך כל העונה. וכאשר מרץ המשוגע הגיע, היינו מוכנים.

אפשר היה לראות זאת בצורה שבה שיחקנו. שיחקנו אחד עבור השני בכל דבר. זה לא היה, אני מנסה לשחק טוב כדי שאני אבחר בדראפט. אני מנסה לעשות זאת על מנת שהסקאוטים מה-NBA יראו אותי. זה היה יותר כמו, אני לא רוצה להפסיק לשחק איתך, אחי. אני אתן לך את הלב שלי הערב בגלל שיש לנו מטרה שאנחנו רוצים להשיג. זאת הייתה המחשבה שלנו.

והאחים שלי ואני הגענו כל כך רחוק ביחד. כל הדרך למשחק האליפות הארצית. ולמרות שהפסדנו, זה היה יפה.

אני מבין מדוע אנשים אומרים כי הספורט מטופש או לא חשוב – במיוחד בזמנים כאלו. אבל מה טיפשי לגבי זה?


עבורי, לגדול בלובוק, ידעתי שהתוכנית כדורסל של טקסס טק לא תמיד הייתה הכי טובה. אז כדי להיות חלק ממשהו כמו מה שהיה בשנה שעברה, זה מאוד משמעותי עבורי. במהלך כל חיי אנשים מלובוק תמיד תמכו בי, ואוהדי הטק הם חלק מזה. הקשר שלי לעיר ולאנשים יחזיק מעמד לכל החיים עבורי.

התמיכה בלובוק פשוט מטורפת. אין לנו באמת איזשהן קבוצות NBA או משהו כזה. טקסס טק היא כל מה שיש לנו. אז אפילו שהפסדנו בהארכה לוירג'יניה במשחק האליפות הארצי, זה היה פשוט שכולם עדיין היוגאים בנו. לכולנו כאב, אבל הם נתנו לנו משהו לשמוח לגביו. "אנחנו תומכים בכולכם. אנחנו יודעים שלא ניצחתם, אבל באותו הזמן כולכם עשיתם היסטוריה, כולכם עשיתם דברים שמעולם לא נעשו".

ככה שהריצה שלנו השפיעה על הרבה אנשים, לא רק עלינו – אבל זה בהחלט השפיע עלינו. אני ואחי תמיד דיברנו על, "אם אתה טוב במרץ המשוגע אתה כנראה הולך לקבל הרבה מבטים מה-NBA. אתה כנראה תבחר בדראפט".

ואז זה באמת קרה. אני פשוט כל כך מבורך.

ואפילו שאני משחק בצפון במינסוטה, עדיין יש לי קשרים בחזרה בלובוק ולטק. אבא שלי החל להוביל את התפילות אשר קודמות למשחק עבור הקבוצה כאשר הייתי פרשמן. והוא עדיין הכומר עבור קבוצת הטק, וזה רק מראה על הקשר שיש לו עם טקסס טק והמאמן ברד והצוות שלו בתוכנית הכדורסל.

ובגלל שאני מכיר את טק ואת לובוק היטב, זה גורם לי אפילו יותר להתגעגע למרץ המשוגע השנה. אני מתכוון, הריצה הזו בשנה שעברה שינתה את חיי בכל כך הרבה מובנים. כמעט וזכיתי באליפות הארצית. הייתי בחירת סיבוב ראשון. וקיבלתי אחים ומאמנים שהם, כפי שסיפרתי מוקדם יותר, יהיו איתי לכל החיים. הזכרונות יהיו איתי, בנוסף לכל. תמיד אהיה מסוגל לומר, "הגעתי לפיינל פור עם קבוצה נהדרת ועם אנשים נהדרים".

אבל אף אחד לא יהיה מסוגל לומר זאת לגבי העונה הנוכחית. וזה פשוט עצוב.

יש הרבה חוסר ודאות כרגע, הרבה פחד. אני לא  יודע למשך כמה זמן אני הולך להמשיך להיסגר בתוך הבית שלי. אני לא יודע כמה רע הדברים הולכים להיות. אני לא יודע מתי הכל יחזור לשגרה. אני אפילו לא יודע אם הדברים אי פעם יהיו באותה הצורה שהם תמיד היו בעבר. אני מתפלל שזה יהיה בקרוב.

הספורט הוא משהו שכל אחד יכול לסמוך עליו, ומרץ המשוגע היה חלק מיוחד מזה. בכל שנה יש תהפוכות אדירות, שחקנים שפורצים, משחקים קלאסיים, אוהדים מטורפים, מעודדות שבוכות – וריצות גדולות. אני גאה שהריצה של טקסס טק בשנה שעברה היא חלק מהמסורת הזו. ואני רוצה שהמסורת הזו תימשך.

אני לא יכול לחכות למרץ 2021.

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. מוזר ומיו7חד הוא הקשר המיוחד במינו שכמה שחקנים קושרים עם האו7ניברסיטה. היא הופכת לבית שני, ובכמה מקרים לבית ראשון. קולברט הוא כנראה צעיר עם ראש על הכתפיים ואני אוהב את כתיבתו מאד. והתרגום, כרגיל, מצויין.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט