משילות ואמונה חלק ב' / דן רוזנבלום

משילות ואמונה חלק ב' / דן רוזנבלום

אז הנה, עברו להן שנתיים.
שנתיים שבהן הסוגיות שעליהן כתבתי לא התקדמו יותר מדי.
הסוגיות הגזעיות והתרבותיות עומדות בהנן… אם לא העמיקו והחריפו.

חשוב לי לומר לפני הקטע הכתוב, כי אינני גזען. גדלתי בניו-יורק בתוך פלורליזם שאין כמותו בעולם.
אני שייך לדור ההיפ-הופ וזו עיצבה חלק לא קטן מן הזהות הפרטנית שלי. עם זאת, הבעת דעתי וביקורת על המציאות כפי שמתפרשת בעיניי… לא אמורה להפריע לאף אחד.



אדם אחד שהנשיא טדי רוזוולט מאוד אהב והעניק לו כוח בלתי מתפשר היה ג'יי אדגר הובר, מייסד האף.בי.איי ואף ניתן לומר שהוא האב המייסד לכל מערכות הביון האמריקאיות לימים אלו.

הובר היה אדם מורכב מאוד מטבעו. לא באמת האמין באדם, כי הכיר את המערך האנושי לפרטיו.

היה פילוסוף, בלש ומדען. מדינאי, מחוקק וממשיל… אך גם אהב להתלבש כמו אישה לאחר כמה בקבוקים של יין וליקר. לצד המיתרנות פורצת הדרך שלו. התעוזה והאומץ המדהים שגילה באופיו… דווקא ראה ובחר שאסור לתת לאדם חירות באם הוא לא מכבד את כוחו.

אילוא ניקח היום את אדגר בתור הקומישינר של הליגה. קומישינר ליגת הנ.ב.א ג'יי אדגר הובר.

כל מעשה הכי קטן שלך מצולם. הפרטים הכי זעומים של החיים שלך גלויים לכל. אפילו המחשבות שלך הן בערבון מוגבל. עבור אנשים מסויימים, המושג "פרטיות" באמת כבר לא קיים.

העולם האוטופי של הובר: צייתנות בכל מחיר כי מחיר הבגידה הוא בגדר סטייה. אדם חופשי שלא מבין מהו חירות, לא זכאי לה.

העונה הבאה תפתח בעוד פחות מחודשיים, אך בשונה מכל עונה שאי פעם חוויתי… עבורי… כאוהד, משהו השתנה הקיץ.

קוואי החליט שאליפות זה דבר זניח מנגד לתחושותיו הפנימיות. דוראנט, קיירי, ג'ורג' ועוד אמרו בפה מלא – "התחושות הפנימיות שלנו חשובות יותר מהמשחק". השחקנים קבעו שהם יותר חשובים ממועדונים, צופים, אוהדים ובעלים.

כבר לא עוזר לשרת את ה-Political Correctness. כי זה מקדם רק את מי שמסכים איתך. מעין רודנות כפויה כזו. תלכיד שכולא אותך ומכריח אותך להסכים.

https://streamable.com/dgoh6

בבזות רוח ובכורח, השחקנים מחדירים פן פוליטי, גזעי, תרבותי וכלכלי למשחק. לא במובן הפילוסופי של המשחק ולא במובן האידיאולוגי. מה שכן עשו בעלי קבוצות "לבנים" לאורך הזמן… אך אם במובן הספורטיבי.

בספורט, אין אסור מזה.

קיץ שבו לייצג את הנבחרת שלך פחות חשוב מהכושר האישי שלך, מהשייט האחרון שתעשה עם החברה.
קיץ שבו שחקן כדורסל מתחיל, בוחר את התקדמותו האישית על פניי נבחרת הלאום. בגיל 22 עושה "ניהול עומסים".

שחצנים שחיים בבועה אנוכית. עשירים. מפורסמים. יפים. מוכשרים. נערצים ועם זאת, פייטני הסבל והכאב. העוני. הדיכוי וחוסר ההגינות.

מנציחים תהודה של נקמה על עבדות שהסתיימה לפני 154 שנה? כאשר הסך הכולל של כל המשכורות לשחקני נ.ב.א השנה יעמוד קרוב ל-4 מיליארד דולר?

"אין ספק שהרבה אנשים אחראים לפציעה של קווין" – אמר קיירי לפני כמה ימים. קדושים מעונים. סמלי אטוס לניצחון החלשים על החזקים. אייקונים של הצלחה והתעלות. דמויות לחיקוי של עשרות מליוני ילדים. דוגמאות להקרבת הגוף והעצמי עבור הישרדות קיומית.

https://streamable.com/drsgg

לא יודע מה אתכם, אבל אני לא אוכל את זה.
לא נולדתי אתמול ואני דווקא יודע היטב מי הם האנשים שמשחקים את המשחק הזה.


אוי, מסכן. באימון הראשון של העונה… הוא כבר צריך "לנוח". קווין דוראנט ירוויח השנה 30 מיליון דולר בלי לשחק משחק אחד. לשאול את השאלה "למה? זה מגיע לו בכלל?" זה בגדר חילול השם. אסור לפקפק בהם או לבחון את האופי והנפש האמיתית שלהם.

לספנסר דינווידי לא מספיק $35 מיליון דולר חוזה… הוא רוצה לפרק אותו להשקעות חיצוניות. להרוויח יותר. להיות יותר. כי הכדורסל הוא לא הנושא העיקרי. הוא רק קרש מדרגה לדברים גדולים יותר.
הם הרי יותר מספורטאים. לא רק ספורטאים.

מה המסר לילדים: "לא מספיק שתהיו ספורטאי עילית ובעלי תדמית טובה, אתם גם צריכים להיות כרישים".
"כרישים כמו האנשים העשירים שמנצלים אתכם". "ווינר אמיתי, לומד איך להפוך היוצרות ולנצל אותם".

בחדר השינה שלי יש תמונה של מרטין לות'ר קינג. כשהייתי ילד בניו יורק הוא היה אחד המנהיגים האהובים עליהם למדתי. הטון הרך והסמכותי, הביטויים התנכיים עוררו בי השראה.


הנרטיב של השחקנים הוא מתוכנן ומחושב. זה לא אלתור או "בא מהלב". הם כולם על אותו הדף וביחד דוחפים את האידיאולוגיה שעליהם לכאורה הסכימו. תזכרו, שהם גם שחקני קולנוע. מוסיקאים. אומני אבסטרקט, מעצבי אופנה, אנשי היי-טק ועסקים, ממציאים, משוררים, במאים, מפיקים ועוד… לא רק שחקני כדורסל.

האידיאולוגיה עצמה? דיי קיצונית, כאשר מביטים בה ברצינות. אני גם לא בטוח שהם בעצמם, מספיק חכמים בכדי להכיל את ההשפעה שהם שואפים להנחיל. במסר ישנם רבדים חתרניים אמיתיים, כאלו ששואפים להחליף מוסכמות מסורתיות ולהוביל מציאות חדשה. מציאות שבה הם השחקנים עצמם, מן תוך תת-התרבות של ההיפ הופ, שמקורה בפשע ואלימות… לשלוט בכל היבט של משחק הכדורסל בליגת הנ.ב.א.
יש להם רצון לשנות ולעצב את התרבות האמריקאית עד יסודה.

הם לא מבינים שהיצר התחרותי שלהם הוא הרסני, ובלעדיו… לא היו מגיעים להישגים. אותו היצר שדוחף אותם למצויינות הוא הנגע שכולם מנסים להשמיד.

אני לא צריך להרגיש אשם שאני רוצה לראות אותם נותנים הכל. מקיאים דם. מקריבים את הגוף שלהם. לוקחים את עצמם לקצה. יום אחרי יום.

כי אם אני בתור גנן עושה את זה כל יום! בשביל כמה מאות שקלים… הם צריכים "לנוח" כאשר מרוויחים $30 מיליון?

הגזמתם שקרנים. אתם צבועים, נצלנים ונקמנים.

חקיינים של כחולי הצווארון. ספורטאים חזיריים, נרקסיסטים ומפונקים שיצאו מפרופורציה.


אבל רגע שנייה, איך הגענו לכאן? מה אנחנו עושים פה? על מה אנחנו משחקים פה?

ג'יי אדגר הובר ידע להבדיל בין חתרנות לבין רצון אמיתי לשינוי. למרות שעקב אחר כל אזרח חופשי בעל דעה עצמאית… הוא שכלל את מהותו האזרחית, ע"פ ניתוח פסיכולוגי מעמיק…

ידע כיצד להבחין בין בוגד לבין נאמן. לא כל אמריקאי שפועל בהרס, דורסנות וכעס הוא בהכרח אויב. כי אותו הכאוס הוא רכיב מהותי בדמותה של ארה"ב. דמות שבמרכזה כוח, שהיא האימה בהתהוותה.




אם כך קטונתי ואולי מעט אתרחק. את העונה הזו אעביר בסגידה לכדורסל ולא לשחקניו. הם לא גדולים יותר מהמשחק ויתחלפו באחרים. אחרים שכבר יהירים יותר מהם, שחצנים יותר ואנשי שיווק טובים יותר… כבר בגיל 14.

אני שמח שהמשחק הזה עדיין לא שייך לגזע או תרבות אחת. אני אהבתי את המשחק לפני שאהבתי שחקן מסויים. אני עדיין אוהב את המשחק יותר מכל שחקן קיים.

אני בז לגיבורי הגטאות אשר עוד בעושרם אוחזים בנבליי הסגפנות. פייטנות הסבל והכאב של "כדורסל כהישרדות קיומית". משהו שאני יכול להבין, אך לא לקבל כמציאות.

מגרש נ.ב.א נועד לספורטאים והאתלטים הטובים ביותר בעולם, בכדי שישחקו כדורסל עד קצה גבול היכולת שלהם. משלמים לשחקנים סכומים בלתי נתפסים רק בכדי שיעשו את הדבר הזה. הם מפורסמים ונערצים ע"י מיליוני אנשים.

אם גם מזה אתם מושכים סבל, כאב ודיכוי… אולי באמת כדאי שתפסיקו לשחק.

כבר בחוזה הראשון שלו יכול בחיר דראפט לפרוש עד סוף החיים. הוא אפילו לא חייב להגיע לאימונים. לא לשחק משחק נ.ב.א אחד. הוא נבחר בדראפט, מקבל חוזה… וזהו, פורש. מנצל את המערכת עד תום והולך להיות מעצב אופנה, מפיק, מוסיקאי, שחקן קולנוע, איש היי-טק ומשורר…

אל תכבידו על עצמכם חבר'ה, זה רק כדורסל. ההבדל בין סטייה ואמונים, הוא בגדר ההכלה של חטאייך.

דן רוזנבלום

יליד ניו-יורק, שטותניק מדופלם. גדל בקווינס עד שהגיע לאילת. גנן במקצועו. 1.83 מטר של הגנה, הגנה והגנה! שחקן ספסל של משימות מיוחדות. קומיקאי, מוסיקאי, משורר וסופר בערבון מוגבל.

לפוסט הזה יש 73 תגובות

  1. אני לא מסכים איתך. אנחנו לא באיטליה הפשיסטית והאדם הפרטי יותר חשוב מהכלל. שחקנים לא צריכים לחשוב על טובת הnba, אלא על טובתם שלהם. ברור שהם ירצו להביא את התרבות שלהם (גם אם אתה לא אוהב אותה) וירוויחו הרבה כסף – כי יש הרבה כסף בעסק! הם רוצים (וצריכים) לדאוג לעצמם.
    .
    בנוסף, ההערה על העבדות לא נראית לי נכונה –
    א. יש עדיין גזענות (אפילו שהיא לא בולטת כמו בעבר) ועד לא מזמן באמת הייתה אפליה רצינית
    ב. ברגע שקורה דבר כל כך נורא, לוקח המון זמן לשכוח. השואה, למשל, לא נראית לא רחוקה מלהישכח, וטוב שכך

    1. פאשיזם – המדינה מעל הפרט .
      סוציאליזן – הכלל מעל הפרט.

      כיוון שללא מבנה לא תהיה ליגה ולא יהיה קווין דוראנט מכאן שהליגה חשובה מקווין דוראנט או כל שחקן כדורסל אחר.

      דעתך האישית היא חמודה אבל לא עומדת במבחן הלוגי.

      בעולם של שחקנים שהם אחד אחד דרמה קווין. האהדה הציבורית לליגה שלהם כבר עכשיו בצניחה חופשית.

      צודק כותב הטור. ואתה לאבאר חייב ללמוד את הבסיס לדיון לוגי עובדות בסיסיות כמו מה זה פאשיזם.

      1. א. טעיתי, מצטער
        ב. הבסיס הוא להימנע מדמגוגיה
        ג. נכון. הליגה היא הבסיס. מפה ועד להגיד ששחקנים צריכים לשחק ולשתוק יש מרחק של שנות אור. השחקנים, גם אם קשה משום מה לחלק להבין, הם גם אנשים. וכן, גם אם הם מרוויחים 30 מיליון לשנה, הם יכולים להתבטא ולהביע דעה.

        1. תודה.
          לאף אחד אין בעיה עם כסף. הבעיה היא שייתנו תמורה לכסף שהם מקבלים.

          אם אתה חושב שמה שאתה מקבל היום זה סבבה. אז כיף לך.
          אני זוכר עוד את שנות השמונים והתישעים שכל משחק ליגה היה מלחמה. ולעומת זה אני רואה את סבב הטניס שכל משחק הוא סופר דרמה. ואני חושב שכבר היום הnba
          כליגה לא מעניינת יותר. שווה לראות אותה רק משלב הפלייאוף בתחילת מאי. למה¿ זה כל מה שדן כתב.

          1. איזו תמורה הם לא נותנים לך בדיוק?יד? רגל? ליטר דם?
            צא קצת מהנוסטלגיה שלך. כל משחק היה כזו מלחמה שהם הרשו לעצמם להוריד בירות במחצית.

            1. בשביל זה יש רוגבי😀

              נתחיל בזה שמי שרשום בקבוצה יעלה על המגרש.

            2. ומתי בדיוק זה לא קרה?

            3. לראשונה. סאן אנטוניו מיאמי. 2014. ומאז בערך 50-200 משחקים בעונה.

            4. אז אני מבין שאתה מעדיף שחקנים פצועים שלא יהיו בפלייאוף?

            5. זאת פרשנות שלך…

            6. כי הפרשנות שלך היא שסתם לא בא להם ללכת לעבודה?
              ככה נישאר במיטה עם הפוך?

            7. גילרי עיוני יצאת פרייאר- זה בחוזה שלהם! . קוואי בטורנטו 2018. 60 משחקים בעונה וכל הפלייאוף.
              לברון לייקרס 2018- חודש מנוחה מהרופא ועןד 3 חוגשים לסיום העונה בשביל לשמור על הגוף להמשך קריירה.
              שאר הליגה , שבוע שבועיים לפלייאוף, במידה וכבר הוסדר המיקום הסופי.

              עושים עלינו קומבינה. אנחנו משקיעים בלמצוא סטאים שעובד והם אפילו לא מגיעים לאולם!

            8. מוריה, שמעת על היצע וביקוש? מה אתה רוצה מהשחקנים? עושים מה שטוב להם וכפי שאתה אומר מוכנים לשלם להם את המקס ועוד לעגן את הדברים האלה בחוזה, אז אליהם אתה בא בטענות?

            9. לא רק זה, גם לא מתקיים כאן היצע וביקוש כי כפי שגיא כתב הם חסומים מלמעלה ע"י המקס האישי ולמעשה מפסידים מזה

            10. איזה מההזיות שלך בדיוק בחוזה שלהם?

            11. גילרי דבר עם אור בעניין החוזה. התעייפתי

            12. ממה התעייפת? מלזרוק דברים חסרי ביסוס לאויר? כן אני מניח שזה מעייף. לארגן לך חוזה עם סעיף ניהול עומסים?

            13. חחח, לא רוצה להגיב לעניין = התעייפתי

            14. אור – לפני שנייה כתבת שזה החוזה שהוצא להם, אז מה אני רוצה מהם. אז לפחות תדבוק במה שאתה עצמך כותב. זה עושה אותך טמבל.
              וכנראה רק אני רואה איך פחות ופחות שחקנים מופיעים לעונה הסדירה במלוא.
              פאום יש שחקנים שלא עושים BACK TO BACK יש שחקנים שזמן החלמה שלהם מתמשך אם העונה אבודה ויש קבוצות שלמות שעושות טנקינג מהשבוע הרביעי לעונה. אז אני אשאר בהזיות שלי. וגירלי ישאר בעולם הלה לה לנד שלו.

              אני משאר שהשאלה הבאה של גילרי תהיה: איזה טנקינג. אין טנקינג בליגה. תוכיח מקרה אחד….

            15. אני לא טוען שאין מנוחות שחקנים (או טנקינג). אני טוען שזה הכרחי מצד הקבוצות כדי לשמור אותם בריאים. זה המצב בליגה 'נטולת המגע' שלך. האינטסיביות לא מאפשרת לשחק את כל המשחקים. לך נוח להפיל את זה על השחקנים ולהמציא סעיפים בחוזים שלהם. העיקר שאני חי בלה לה לנד.
              לך שים לך משחק משנות ה80 במכשיר הוידאו שלך ותחייך כולך מאושר.

            16. חחח תגיד אתה אמיתי? אתה העלית משהו (שגוי) ואני עניתי שזה רק דופק לך את הטענה עוד יותר. עדיין מחכה שתמצא לי הסבר לזה.
              .
              בקיצור, לענות לעניין כנראה שאתה לא מסוגל, כמה חבל שאני טמבל ולא חכם כמוך

          2. שוב – השחקנים הם אנשים. אתה יכול להגיד שיותר נהנית מהמשחק במילניום הקודם (אישית לא חייתי אז, והליגה בימינו מצוינת בשבילי) אבל אתה לא יכול לקבוע להם רק בגלל שאתה לא נהנה. זה הגיוני באותה מידה כמו לדרוש מפועלים במפעל שיעבדו הכי קשה, ישתקו ולא יבקשו הטבות.

            1. שקודם כל יגיעו למפעל, גבר….
              גורדון וקארים היו מגיעים לכל האולמות . לא עונה סלקטיבית של 60 משחקים ועשרים דקות למשחק.

            2. סבבה. מכבד את זה שלא מתאים לך מה שקורה, אבל זה סובייקטיבי כמובן. בסופו של דבר זה show – מי שמתאים לו רואה, ומי שלא – פשוט לא רואה.

            3. איזו מההזיות שלך בדיוק בחוזה שלהם?

            4. של קוואי

            5. וואלה? בחוזה שהוא חתם עם הספרס שניסו להכריח אותו לשחק למרות שהוא הרגיש לא בריא מספיק?

  2. יש סכום מסוים אותו מרוויח שחקן שעבורו השחקן לא שייך לך, ולשאר האוהדים?
    .
    אני מבין. בשביל 30 מיליון, אתה צריך לשחק ולשתוק. לתת את הנשמה, הברכיים והגב. רוב מוחלט של הציבור הרי היו נותנים הרבה יותר בשביל הרבה פחות.
    3 מיליון? גם אז יש לנו בעלות על השחקן. מיליון אחד? 800,000$?
    .
    מה הסכום שמותר לשחקן להרוויח, מבלי שהוא צריך לחתום על טופס ויתור על דעותיו, בריאותו, וכל השאר?
    .
    שאלה נוספת שאי אפשר להתעלם ממנה כאשר קוראים את הפוסט –
    בעלי הקבוצות.
    50% מההכנסות הולכות לכיסים שלהם. יש ביניהם כאלו שההכנסות מהכדורסל משניות עבורם. אבל יש כאלו (משפחת באס לדוגמה),
    שעיקר הכנסותיהם הן מהכדורסל.
    גם הם צריכים לחתום על אותו טופס ויתור?
    מה הם חייבים לנו האוהדים?
    נגיד, להם אסור לעסוק בפוליטיקה? להביע דעה? לנסות ולעצב את סיבבתם בדרך דמוקרטית?
    או שהאיסורים הנ"ל מוטלים רק על השחקנים?
    .
    הנה משפט נטול סימן שאלה –
    הרווחים של הכדורסל, הם לא בגלל משפחת באס, או סטיב באלמר.
    הם בגלל השחקנים.
    יותר מכך, יחליטו מחר 100 השחקנים הטובים בעולם לפרוש מה-NBA ולהקים ליגה מתחרה. או להצטרף לליגת ה-3X3,
    אתה באמת מאמין שהכסף הגדול יישאר בידיים של קבוצות ה-NBA נטולות הכוכבים?
    (לא הצלחתי להתאפק. עוד סימן שאלה)
    הניחוש שלי הוא שמרבית הכסף/האהדה ילכו לאותו משחק שיציג את לברון, דייויס , והארדן במשחק מול קרי, קליי, ואמביד.
    אם זה המצב,
    אז (סימן שאלה אחרון. מבטיח) למה שהכסף הגדול לא יגיע לידי השחקנים?
    .
    כלכלית, נטו, שלא יהיה ספק –
    הכוכבים הגדולים לא מרוויחים את שוויים האמיתי. כללי ההסכם הקיבוצי למעשה מקפחים את דוראנט, קרי, ויוקיץ'.
    הם שווים הרבה יותר. בשוק חופשי הם היו מרוויחים הרבה יותר.
    לי קצת מפריע כאשר נטפלים לאנשים שמצליחים למצות את הכישרון שלהם בשביל להרוויח.
    כאשר יש לכישרון ביקוש, אין לי בעיה מכך שממקסמים את הרווח ממנו.
    אין לי בעיה עם מאות המיליונים של לברון, של מדונה, של אופרה ווינפרי, של ג'ורג' לוקאס.
    .
    גם אין לי בעיה עם אותם אנשים שמרוויחים הון עתק, ואשר בוחרים לנצל את הפופולריות שלהם להביע דעה, רחמנה ליצלן.

    1. עוד פעם אתה חופר עשרת אלפים מילה בלי להבין מה שכותב הטור כתב.

      שיעשו מה שהם רוצים. אבל שישחקו כדורסל בלי מנוחות יזומות ועונות להתאוששות.

  3. סה עולם של כסף וממון. תמיד היה כזה גם מראשית ההיסטוריה פשוט אנשים פעם היו יותר תמימים.
    למה ששחקן כדורסל ישאל מישהו? הוא אדם פרטי בעסק פרטי ויעשה מה בא לו כפי שבא לו.
    אתה צודק בקטע של הבכיינות תמיד אמרתי את זה אין שום קשר בין גטו למיליארדרים האלו. גדלו בגטו ביג דיל יודעים לכמה יש ילדות קשה?
    בוכים ובוכים שיעבדו במשכורת של 15000 דולר לחודש הם לא ישרדו יום בחייהם הבוגרים.
    כל מיליארדר מעלה פוסט פתאום כמה שהוא מסכן ורע לו ואוי אוי לרחם עליהם. רוב אנשי העולם כמוהם רק בלי הכסף אז מה הם פאקן באים ובוכים לי. תשחקו כדורסל לא מעניין אותי הצרות שלכם תשמרו אותם לעצמכם למשפחה שלכם לפסיכולוג שלכם. די לבכות על טריידים אתם מיליונרים זה הביזנס. לא רוצים? לכו תעבדו בעבודה רגילה נראה אתכם.
    ניהול עומסים זה עוד חרטוט מחצר המלך שינהלו מה שבא להם רק שיפסיקו לזיין בשכל ולבכות.
    שדוראנט לא יבכה שהקהל לא מעריך אותו, לא לא נעריך אותך הלכת לקנות טבעות בסופר טים מה יש להעריך פה? אז הוא הבין שהוא בדיחה ושאין לו את החצר העיתנואי של לברון אז עבר יעני למצוא את עצמו אני ואני ואני.
    ואוהדים? תפסיקו להתבכיין. לא בא לכם אל תראו זה הביזנס הוא מכור יש הטייה יש דונהי יש ניהול עומסים יש שחקנים מפונקים זה הדיל. כמו שאתם רואים סרט טוב אתם חא מתלוננים על השחקן.
    שחקן כדורסל הוא דוגמא רק לעצמו ועושה רק לביתו אני מבין שיש הזויים שמסתכלים עליהם כמודל לחיקוי ווי אר אול וויטנס וזיבולי שכל אבל צאו מהסרט. דווין בוקר משתין על האוהדים הוא בא לזרוק לסל והולך הביתה זהו זה המקצוע שלו. זה רק אוהדים מנפחים את המקצוע שלו כאילו וואו. אני מסיים לעבוד הולך הביתה זהו לא חושב על עבודה. אותו דבר השחקנים סיימו משחק הולכים לבלות להנות לכן מעולם לא הבנתי את הצביעות של אלו שמטיפים לשחקן שבילה אחרי הפסד חחחח משחקים אותה שיבכה ויתחפר במיטה.
    הכדורסל הוא שולי עבור רובם אחרי המיליונים הוא אמצעי לעשות כסף.
    בוקר לא חייב כלום לאיש חוץ מלעצמו. גם אני לא הייתי מגיע לטורניר הזה במקומי. רוצה לנוח גם ככה יש לי עונה ארוכה על הראש.

  4. תודה דן.
    .
    אני חושב שלגיטימי שהשחקנים יעשו מה שטוב להם, כמו כמעט כל אדם אחר עלי אדמות. לדעתי עיקר ה"בעיה" היא במפלס הבכיינות, וגם זו תכונה שאינה תלויה בכסף – אני לא מת על בכיינים גם אם מרוויחים הרבה הרבה פחות כסף. אבל היום מאד פופולרי להתבכיין ולהתקרבן, גם כשזה לגיטימי, וגם כשלא, וזה לא פוסח על שחקני נ.ב.א.

  5. כל מי שמתבכיין בעצם פוגע בעצמו.
    החיים קשים. זה לא מה שרואים בטלויזיה או בפייסבוק.
    החיים מלאים עצב, תסכול, כאב נפשי ופיזי. מחלות, אכזבות ואצבעות קטנות שנתקעות בפינה של ארון.
    מתבכיינים יש והיו תמיד. זה לא קשור למצב כלכלי או לבריאות פיזית.
    החוכמה היא להנות מהחיים האלה, למצוא סיפוק כל יום במה שיש לך.
    להנות מזה שאתה נושם. נשמע אולי אידיוטי אבל זה ממש ככה.
    קיירי ארווינג מתבכיין וצריך לנוח ? שיבושם לו.
    אני רק מרחם על החבר'ה האלה. אפילו לא כועס.
    יש להם הכל (חומרית) והם לא מאושרים.
    ובמיוחד המצב קשה אצל האמריקאים כי עם רוב אלו שדיברתי אושר=כסף. כך התרבות הקפיטליסטית חינכה אותם לחשוב.
    אז מה עושים כשיש את כל הכסף אבל האושר לא מגיע ?
    מאד מתסכל.
    אני גם מרחם עליהם כי אין להם באמת חברים. הם אף פעם לא יודעים אם מישהו חבר שלהם בגלל מי שהם או בגלל הכסף/הפרסום.
    הזוגיות גם כזו.
    ולא נשארת להם ברירה מלבד לצמצם את חוג החברים לכאלו שבאותו מעמד כלכלי…. וזה משאיר אותך אם חוג די קטן ולא הומוגני שאתה צריך לבחור ממנו את החברים שלך.
    יותר כמו קולגות מאשר חברים.
    ושלא לדבר על חוסר אפשרות להינות מהדברים "הקטנים" בחיים.
    לטייל ברחוב
    ללכת לים
    לפטפט אקראית עם מישהו
    בקיצור. מרחם עליהם.
    ומקווה שיהיה להם טוב
    🙂

    1. כסף אכן קונה אושר. להגיד שקונה בצורה מוחלטת? לא. אבל מי שאין לו כסף מאושר? לא הוא סובל יומיום.

      כסף זה הדבר הכי חשוב אחרי בריאות ומשפחה כי הוא תמיד שם אותך למעלה. חברים? במה יעזרו חברים לאדם עני? אז הוא יברבר עם מישהו יותר, זה עדיף על 300 מיליון דולר?
      הכסף נותן להם גישה לכל דבר לא רק חומרית אלא גם להכיר אנשים ונשים. מעגל מצומצם? יש מספיק עשירים.
      מה יגיד אדם במעמד בינוני או עני שעובד כמו חמור, קם לאותה עבודה עם משכנתא ומפרנס משפחה, הוא נראה לך יותר מאושר?
      לגבי אושר הכל יחסי אין אושר מוחלט אני לא מכיר מישהו מאושר לגמרי
      סתם משל
      פעם מלך גדול בא לעיר קטנה ובנו לכבודו אחוזה הוא אמר להם אני לא צריך את האחוזה ואביא אותה למאושר שבאדם. כולם בעיר תהו חחח אחד אמר מי מאושר אני חולה השני אמר לי אין כסף השלישי אמר יש לי אישה רעה וכו וכו עברו כמה ימים ואיש לא הגיע. אחרי עוד כמה ימים הגיע אחד למלך ואמר לו אני המאושר באדם אדוני המלך. המלך שאל אותו למה אתה מאושר שבאדם? הוא אמר אני נאה בריא חכם עשיר מצליח בכל עסקיי יש לי אישה מושלמת ילדים נהדרים ויש לי 10 אחוזות. אז המלך אמר לו אם יש לך את כל בשביל מה אתה צריך את האחוזה שלי?
      וכמו שאמר איש חשוב בעבר
      https://youtu.be/PQleT6BtCbE

    2. חזק ברץ.

      השבוע דיברתי עם אינדיאני אמריקאי שברח מכל החרא בטקסס וגר בקהילה שלי כבר עשרים שנה. שאלתי אותו האמריקאי – איך אפשר לבחור נשיא עם אנגלית של ילד בן 4.

      הוא ענה לי שהמוניי אמריקאים שמחו להצביע לנשיא מטומטם להוכיח לעצמם שגם דבילים גמורים כמוהם יכולים להיות נשיא ארהב יום אחד.

      כל אחד רואה רק את עצמו. אימפריה הנפילה חופשית …

  6. וואי כמה שאתה כועס. השחקנים הם בסך הכל אנשים שהצליחו להתקדם בחיים בלעשות משהו שהם אוהבים בגלל שהחברה מאפשרת.לבוא אליהם בטענות זה לטפס על העץ הלא נכון.

      1. הוא זה שבחר לעשות את ההשוואה בין כמה הוא מרוויח לכמה הם ומכאן נגזרות הטענות שלו על המסביב. בחזקת: "אתה מרוויח 30 מיליון אז שתוק ושחק לפנינו."

        1. "עידו גילרי".

          דווקא על המשפט הזה התחבטתי.
          "אני" ועוד "גינון" לכמדומה.

          אך ידעתי…שמישהוא יעיר.
          ימצאו את הנקודה החלשה ביותר של המאמר ויאירו עליו.
          ניחא, זה טבעי.

  7. הרבה ממה שכתבת, דן, הם דברים שמעצבנים אותי.

    אבל…

    השחקנים המעצבנים האלה לא עוברים על כל חוק, ואנחנומ הפראיירים הם שמשלמים כסף עבור המכשיר הזה שמשלם להם משכורות מטורפות, והם עדיין בוכים על מר גורלם.
    בעוד שבוע וחצי אני עובר לגור באטלנטה. אני כבר יודע שאקלל את פקקי התנועה בדרך לדאונטאון לאולם ההאוקס, וסוף-סוף אגיע לראות משחק מחורבן כשאני יושב ליד גג האולם כשיכולתי לראות את המשחק הרבה יותר טוב בטיווי. אבל אני בכל זאת אסע, אתקע בפקקים, אקלל את עצמי ואת העולם, ושבועיים אחרי אעשה אותו דבר.

    אוהדי הניקס מקללים את ג'יימס דולן על שנים של כדורסל בזיוני. אבל הם עדיין קונים כרטיסים עונתיים ב-$18,000 בשורה 15. כל מה שהאוהדים צריכים לעשות כדי לגרום לג'יימס דולן להבין שהם MEAN BUSINESS הוא להפסיק לרכוש כרטיסים, להפסיק לקנות מוצרי ניקס, ולהפסיק להסתכל עליהם בטיווי. ג'יימס דולן יידע מיד שעליו לפעול ולהביא שחקנים או שערך הקבוצה המתקרב ל-4 מיליארד דולארים יירד ב-90%.
    \דן, זה אנחנו הסאקרים שמרשים – למעשה קבענו כבר מזמן את המסלול – לדוראנט לבכות על 'הבדידות' בווריורס בשעה שהוא מרוויח מהם השנה 30 מיליון מבלי לשחק.

    1. חחחחח אני לא מתבכיין 🙂 תיכף שוב יוצא לעבודה בשמחה. מרגיש דווקא בר מזל וקל על הרגליים.
      ההיבט הפרטי נועד להשמת פרופורציות כהשוואה.

      אם כי נגעת בדיוק באקורד החשוב…מידת הסבל.

      זה כדורסל…לא עינוי בכפייה.
      זה רק גינון…לא עינוי בכפייה.

      לא אני ולא הם ראויים לנגן על מושא הסבל העולמי.
      את התדרים האלה צריך להשאיר לאנשים שבאמת זקוקים לזה.

      זה לא בסדר ששחקני הנ.ב.א משדרים אנרגיות כאלה.
      זה ספורט. אתם עשירים…תעשו אותי שמח, לא עוד יותר מתוסבך.

      ועידו אתה צודק 🙂

  8. דן אני שומע אותך חד וברור.

    בכדורסל היום יש הכי פחות מגע מאיי פעם.
    יש הכי הרבה הפסקות מאיי פעם.
    יש הכי הרבה אנליטקס ומדע מאיי פעם וגם הכי הרבה כשרון מאיי פעם.

    ועדיין יש בלי סוף בכיינות . קומבינות של שחקנים, וחוסר ספורטיביות .

    פעם אחרונה שבדקתי הרייטינג צונח.

  9. קודם כל, יופי של כישרון כתיבה וטור מעורר מחשבה.
    .
    אם הבנתי נכון, לא מפריע לך הסכומים שהשחקנים מרוויחים אלא הגישה וההתנהגות שלהם בהינתן הסכומים האלה. אחלה, מקבל, יש בזה משהו, אבל בגדול לא מסכים. מבחינתי הקישור הזה בין הסכום שהם מרוויחים וההתבכיינות / אי ייצוג המולדת / ריכוז כוח / פוליטיקה / אינסטגרם / שמירה על הגוף הוא שגוי.
    .
    אפשר לא לאהוב את זה ולצפות מהם להקיא דם יום אחרי יום עבור האוהדים, אבל לבוז להם? למה מה אתה היית עושה במקומם? אותו דבר, וגם במקומם לא היית מרגיש אשם. קצת צבוע אם אתה שואל אותי.

  10. אתה אמנם מעיד על עצמך שאתה לא גזען, אבל הרשה לי לתקן אותך – אתה כן. זה בסדר, כמעט אף גזען לא מודה בזה, אתה לא לבד. את המהות צריך להבין ממה שאומרים ועושים.
    יותר מפעם אחת עולה תרעומת על "ילדי הגטו", שפתאום התעשרו להם ככה. מילא הם היו נולדים להורים, מרצים בסטנפורד! אבל "ילדי גטו"? שיגידו תודה אם יקבלו עבודה במקדונדלס! הצבע והעבר של השחקנים הרי ידוע. גם הלגלוג בו אתה מתייחס לעבדות, יכול לבוא רק מלבן, מנותק, שאין לו שמץ של מושג, מה זה להמשיך ולהתהלך בעולם עם שם העבדות שנתנו לאבותיך, לדעת בכל רגע שאתה נצר למשפחה בה אנסו בקביעות את האמא וכבלו כמו חיה בשלשלאות את האבא, כשההיסטוריה הקרובה שלך היא לינצ'ים, תליה ושריפה… בלי לדעת עד כמה העבדות וההפרדה הגזעית הם עדיין מחלה איומה שמקננת בחברה האמריקאית עד היום, שעומדת בבסיס פערים נוראים, יחס מחפיר ודימוי עצמי גרוע… מחלה שייקח לאמריקה העושקת והגזלנית עוד הרבההה מאוד זמן כדי להירפא מהם.אז על מי אתה כועס? על יחידי הסגולה שבכל זאת יצאו מהגטו והפכו לאנשים מאוד מוצלחים? זה הסדר שאתה שואף להחזיר? היררכיה של לבן למעלה, שחור למטה?
    בכלל, יש עוד דברים שעולים כאן, על לאומנות, מעקב אחרי האזרח וכו', שחבל בכלל שנתחיל להתייחס אליהם. חבל, נישאר רגועים.
    .
    מה שאני כן יכול לזהות, ואפילו להתחבר אליו, הוא התרעומת על סכומי הכסף המופרכים. ובמקביל, מה שמגדיל את תחושת הסלידה מ"המפונקים האלה", שמקבלים מיליונים ועוד מתלוננים על "עומס". זה מובן. אבל פה אתה צועק במקום הלא נכון. השחקנים הם החוליה האחרונה בשיטה. מה אתה כועס עליהם? מה, אתה כועס גם על ברוס ספרינגסטין, "גיבור מעמד הפועלים", עם חצי מיליארד דולר – חצי מיליארד! – על כתיבת כמה שירים והופעות? עזוב את ספרינגסטין – אתה כועס על מל גיבסון, טום הנקס או ג'וני דפ, עם אותם סכומים בבנק? ומה ההבדל בינם לבין KD או לברון, פרט לעובדה שהם לא באו מהגטו?
    התרעומת שלך, נדמה לי, צריכה להיות מופנית כלפי השיטה. השיטה האמריקאית של מיסוי וחלוקת עושר קיצונית. ה-CEO בחברה גדולה מרוויח פי 380 מהעובד הממוצע שלו. מרוויח בשעה, מה שהעובד הממוצע – הממוצע! – מרוויח בחודשיים. זה חולה, לא מוסרי, לא אנושי, זו סדום. אמריקה בפירוש מתקרבת למקום של פיאודלים וצמיתים, כמו פעם (ואולי את זה תאהב…).
    אבל הבעיה היא בשיטה שמאפשרת את זה. כאילו "ביקוש-היצע ואין מיסוי", הם חוקי טבע. זה ממש לא ככה. מדינה היא כלי מלאכותי, שלטון הוא כלי מלאכותי, דמוקרטיה היא שיטה מלאכותית, כללי מיסוי וחלוקת עושר הם כלים מלאכותיים, שהאנשים הסכימו שהם הדבר הכי טוב עבורם לצורך חיים משותפים. משהו לא בסדר פה? הולכים ומשנים אותו. קובעים למשל 90 אחוז מס, ומחזירים לקהילה את העודפים הפסיכיים שהצטברו, לקהילה שהיא זו שיצרה את הערך הגבוה מלכתחילה (הרי הקהל הוא זה שהפך את ה-NBA ושחקניו לכאלה מצליחים). השחקנים עצמם, "ילדי הגטו"? ממש לא האשמים, גם אם הבכיות המפונקות שלהם נשמעות, גם עבורי, מרגיזות לפעמים.

    1. לרוב אני מסכים איתך אבל הפעם לא יכולתי שלא להגיב. לקחת 90% מס כדי להחזיר לקהל ש"יצר את הערך הגבוה מלכתחילה" זו אלימות וניצול לא מוסרי של כוח ההמונים. מה היית אומר אם הייתי קונה ממך רכב ב30 אלף דולר ואז גובה 90% בחזרה כי "אני זה שיצר את הערך של הרכב ובלעדי לא היה לך 30,000$ בכלל"?
      אם הקהל מקנא ביוצרי התוכן שהוא משלם עליו, יכבד ויפסיק לשלם. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

      1. אזרח, יש מן האמת בדבריך. השאלה איך אתה מתמודד עם החלוקה הלא הוגנת הזו של העושר. אם אכן אתה מרגיש כמו רבים, שיש משהו לא הוגן בזה ש-1 מקבל 10 מיליון לשנה, ו-10 מיליון מקבלים 1 לשנה (סתם להפשטה). לא רק "לא הוגן", זו תחושה רגשית: זה לא מועיל לחברה, שהעושר ירוכז בצורה כזו.
        תשמע, מס מטבעו הוא מכשיר אלים ולא הוגן! איזו שאלה. תן לי פתרון אחר ואני איתך.

    2. כן בטח. הייתי רוצה לראות צמית מתלונן על הטרדה מינית ביטויים גזעניים לא הולמים או תובע על אי קבלת תנאים סוציאליים. אחד לאחד.

  11. וואו לא יודע מאיפה להתחיל אחרי מניפסט שכזה. אני רואה פה כל כך הרבה חיבורים בפוסט הזה שלא מתחברים לי.
    .
    קודם כל אני לא יודע מיהו האדון הכוחני שהצגת בהתחלה. אבל זה נראה שהתיאור שלו נכתב על ידי אנשי שלומו. לי הוא נשמע כמו אדם מסוכן, מפחיד, זה שירצה לשלוט בך – סליחה זה שאומר שהמדינה חייבת לשלוט – כי הרי זה גם מה שהאנשים הללו מספרים לעצמם שזה לא אישי אלא לטובת.. לטובת משהו בסוף. ואולי זה כל הסיפור כאן אצל מי נמצא הכוח (או השליטה). כי זה נשמע שהכוח כרגע לא אצלך (או עם הערכים שאתה חושב שהם שלך ולצורך העניין זה נקרא "שלך") ושזה מאוד חורה לך.
    .
    אם הייתי אומר לך שיש גננים בהודו שמקבלים אחוז מהמשכורת שלך ושעובדים הרבה יותר קשה ואפילו כסף למחשב אין להם ושאין להם ימי מחלה בכלל או אי אלו תנאים סוציאליים (אין לי באמת מושג כן), אז מה? זה הופך אותך לבכיין ברגע שאתה לוקח יום מחלה או תובע את הבוס שלך שלא שילם לך פנסיה וקרן השתלמות? "פעם היו פה חלוצים שהיו עובדים את האדמה בשביל אידאולוגיה" (פחחח הייתי מת לקרוא על נרטיבים של חלוצים ולנפץ את הנוסטלגיה הזו אחת ולתמיד) אז זהו עכשיו אתה פסול כי אתה עובד בשביל כסף? כפארפראזה לעילוי יאיר גולן עם ההשוואות שלו אז המחשבות הללו מזכירות לי תהליכים שתודה לאל שנפסקו ב1991.
    .
    הייתי מת שKD יהיה טיפלה יותר בכיין, ולא יעלה לשחק בגמר – רק על מנת שאזכה לראות אותו בשיאו עוד כמה שנים. עכשיו תופעת הטבע הזו ספק תחזור להיות אותו הדבר – וההפסד הוא שלנו האוהדים, כי השחקנים זה משאב מתכלה וברגע שמישהו הולך בכלל לא בטוח שתהיה לו תחלופה ראויה.
    .
    שמעון אני חייב אבל פשוט חייב לשים את זה כאן: כסף לא שווה עושר. אונס לא שווה חרמנות וזה שבנאדם יכול להשיג כל בחורה זה לא אומר שהוא לא יאנוס בסוף.
    אני יודע שאתה חושב שהכל חרטא אבל זה שכסף יכול לקנות לך שירותים מסויימים כולל סמים זה לא אומר שהוא יכול להשיג את הדבר המעורפל הזה שנקרא אושר. אני מוכן להתערב איתך שאם נעשה מחקר אנשים עשירים לא יהיו שלווים יותר, קנאים פחות וכו' מאנשים ממעמד הביניים. אונס לא מגיע כי מישהו חרמן, חרמנות זה אולי הביטוי לזה שאדם רוצה לשלוט בזולתו בקרב האנס (אתה באמת חושב שזה מחרמן לשכב עם מישהו/מישהי שמתים מפחד מהמגע שלך? או שהם לא בהכרה?)

    1. אל תלכלך על החלוצים…עשו באמונה מלאה (נתקלתי לאחרונה בכתביו של אלכסנדר זייד) ואת חלקם גם הספקנו לפגוש.
      הדבר החשוב (וזה מתחבר להשוואת הודו שלך) הוא המסגרת, המציאות, הערכים השתנו. אנחנו והם ודוראנט חיים בסביבות שונות.
      כמו שבדור החלוצים הקרבה עצמית, נאמנות לאידיאולוגיה ולקבוצה היו חלק מהערכים והצמדות להם שיפרה את מעמדך בתוך הקבוצה, היום דור ה-Y בא בדרישות אחרות ובפחות נאמנות למקום עבודה כשהוא עובד באמדוקס או במשרד החינוך או בסלקום, גם דוראנט מציג את הערכים האלו, זה לאו דווקא שלילי.

      דווקא בגלל הסכומים, אין לי ספק שהיה על דוראנט ועל הצוות הרפואי לחץ עצום לשים אותו על המגרש. היום כשברור שהאינטנסיביות של ספורט מקצועני מביאה לנזקים, צריך לחשוב על שינוי.
      אוהד שדורש מהאליל שלו לשחק פוטבול בכל הכוח בלי לחשוב על פגיעות הראש והסיכוי הגבוה שלו לנזקים גופניים, בוודאי לא טוב יותר מהשחקן שמאכזב את האוהד ומוותר על אימונים ומשחקים כדי להאריך את הקריירה.

      1. תראה אני מאוד סקפטי לגבי הרבה מאוד דברים שאתה רושם.
        אמנם לא קראתי מבפנים אבל יצא לי לקחת קורס אצל המחברת של הספר/מחקר שנקרא "צברים לא מזדקנים" המביא את הנרטיב של קצינים במלחמת תש"ח בוא נאמר כך מהתיאורים שלה לא היינו בדיוק הצבא הכי מוסרי בעולם אז. (כמובן שזה נשמט מהנרטיבים שלהם למשל מעשי אונס שהם או פקודיהם לקחו בהם חלק). גם היום לא חסרים חבר'ה שהולכים לשייטת 13 סיירת מטכל וכו'. אז מה? מה הם כאלה נאמנים, מקריבים את עצמם לטובת הכלל, לציונות ולתחיית האומה? זה לא האתגר? הרצון להוכיח? המעמד? למה החלוצים יהיו שונים מהם מהותית? שלא לדבר על המרדנות שבדבר (מול יהודי אירופה הנחנחים לתפיסתם נגיד)
        אותי אישית הדיבורים על מקום העבודה דור הY וכל השיט הזה די מעצבנים. תשמע סיפור שאבא שלי סיפר לי (בערך כן לא מתחייב על הפרטים המדוייקים): בתחילת הדרך הוא עבד באיזושהי משרה ממשלתית (בדואר אם אני לא טועה) 2 דברים גרמו לו לקחת את הכישרון שלו למקום אחר למרות המשרה המובטחת האחד הוא שהיה כלב שהיה נובח כל יום באותה השעה. אחד מחברי החדר היה אומר שהוא מכוון את השעון שלו לפי הנביחות של הכלב כבר 7 שנים חבר החדר השני אמר שהוא מכוון את השעון לפי נביחות הכלב כבר 14 שנים. השני הוא שלזה של ה14 שנים הייתה טכניקה מוכחת להירדם באמצע העבודה ולהיראות שהוא כאילו עובד. נאמנות? לא נראה לי. אני לא אתחיל להיכנס פה למחירים שגובה הפרט מן הכלל בנאמנות הזו (מישהו אמר נמל אשדוד? או רכבת ישראל?)

    2. שלחת אותי לקרוא את שמעון (אלוהים, מה עם סימני פיסוק), כדי להיווכח שוב ב, ובכן. מנה מהבילה של שטויות במיץ עגבניות.
      אם יש דבר אחד מרכזי שכל המחקרים החברתיים מעלים היום, שכל בחינה השוואתית של חברות בעולם מגלה, הוא שרמת האושר האישית אינה עולה, למרות השיפור הקיצוני ברמת החיים בעולם. עד כמה שניתן לכמת ולקבוע, אז התשובה היא כלום, ואפילו גרוע יותר.
      גם המונולוג הזה מהסרט של סקורסזה (מהבינוניים ביותר שלו), הוא פרודיה אחת גדולה, בעיקר על מי שנאחז בו. אף אחד לא אומר שמצוקה חומרית היא דבר טוב. אבל אנחנו לא מדברים כאן על מי שחי בתת-תנאים קיומיים, זה עניין אחר. מכאן, לדבוק במניפסטים נוסח גורדן גקו, "גריד איז גוד", וואו, חשבתי שאנשים התבגרו מזה. הייתי מאחל לשמעון עוד מיל'- שניים בחשבון, ובדיוק אחרי חודש, גג שלושה, הוא היה מבין מה שהוא לא מבין היום. אולי היה נקלע למשבר אמיתי, כי התשובה שהוא חשב קודם לנכונה, לדרך הנכונה – "אהיה יותר עשיר ואז בוודאי אהיה גם יותר מאושר" – תתנפץ לו בפנים. ואז למה נותר לשאוף?

  12. אתה כועס על דוראנט שמרוויח הרבה כסך בלי לשחק- היית רוצה שהוא ישחק ויפצע את עצמו עוד יותר רק כדי לרצות אותך?
    השחקנים האלה עבדו קשה מאוד כדי להגיע לאיום שהם עכשיו. הם לא סתם הגיעו לשם במקרה. התבכיינות? גם הם בני אדם זה שהם מרוויחים מיליוני דולרים לא אומר שאסור להם להביע רגשות. וזאת הטעות הקריטית לדעתי- אנשים כועסים על שחקני כדורסל שמתלוננים ולא מבינים מה יש להם להתלונן- הרי יש להם כמות כסך שהרוב יכולים רק לחלום עליה!
    אז זהו, שכסף לא יכול לקנות הכל. יש דברים הרבה יותר חשובים מכסף, ולדעתי הכעס של המקטרגים נובע בבסיסו מכעס על כל שבליגה הזאת זורם יותר מדי כסף שיכול ללכת למקומות חשובים יותר.

  13. בסופו של דבר הפתרון דיי פשוט. להוריד את כמות המשחקים בעונה. לא יהיו מנוחות יזומות, הרייטינג יעלה, העניין במחשק והחשיבות שלו יעלו, ונקבל כדורסל טוב יותר. הבעיה היא שכנראה זה יוריד את ההכנסות (של הבעלים והליגה (למרות שאפשר יהיה להעלות קצת את מחיר הכרטיסים) . ולכן זה יקרה רק עוד כמה שנים כשכל הכוכבים ישחקו חצי עונה ולא רק קוואי.

  14. תודה על הכתבה.
    יש לי כמה השגות. אתה תולה את הבכיינות של השחקנים בגזע שלהם, בעוד שאני חושב שזו תולדה של תרבות מפונקת. אני חושב שאפשר לראות לא מעט שחקנים לבנים בליגה שמתנהגים באופן דומה. היו אירופאים שהבריזו לנבחרות, וגם אמריקאים לבנים שלא התנדבו לנבחרת, וכנל גם לגבי החופשות היזומות.
    אותי, כנציג לדור בני הארבעים פלוס, חינכו קודם כל להגשמה עצמית, ושהאידיאל הוא אושר אישי. לילדים שלנו אנחנו מנחילים את זה ביתר שאת. הפרט, בין אם נרצה זו או לא, עומד בחברה המערבית מעל כל דבר אחר, וזה לא תלוי גזע.
    .
    ובנוסף: ג'י אדגר הובר כדמות מודל? באמת?!? האיש שניהל מעקבים אחרי אמריקאים 'כשרים', שניהל ארגון חקירות פרטי בממשל דמוקרטי, שניהל קשרים עם פושעים, ושכל מה שכתבתי עדיין לא מתחיל לתאר את מעשיו?
    .
    למרות ההשגות, תודה על הדיון שפתחת, ואחרים המשיכו

    1. זו התבוננות מחתרתית.
      בדיוק המחלוקת שהוא מייצג.
      כמה אנשים ניהלו מעקבים אחרי אמריקאים מבלי שהיו ראשי ה-FBI והמדיה ברת הזמן הזינה את המסר עליהם?
      במהלך ניהול FBI קורה כל כך הרבה… אך העיתונות והעורך… הם אלה שמחליטים מה להעצים.
      אתה יכול לכתוב על ג'יי אדגר הובר כנגדי.
      אם כי במחשבה שנייה? "אדגר הובר"?
      א-י-כ-ס.
      נכון?
      .
      .
      (דרך אגב, ד"ר מרטין לות'ר קינג ג'וניור וג'יי אדגר הובר? אחד מהם שלח לשני חבילה ובה מכתב שדורש מהשני להתאבד תוך 34 יום, אחרת. השני, סירב בנימוס. שני ניחושים מי היה מי)

    2. תודה האווי על התגובה הנאותה.
      גזע הוא נושא הכור בשל הנסיבות. נסיבות שלא אני הכתבתי.
      סמוך עליי והייתי מעדיף שגזע לא היה בכלל חלק מהמשחק.

      וכן, לשייך את הובר לימיינו אנו זה באמת קונספט מפחיד.

  15. בנאדם מביא מצד אחד את אחת הדמויות המזעזעות בהסטוריה של החירות ומנגד שחקנים שרוצים לשחק את המשחק הקפיטליסטי בדיוק בחוקים שלה רק חוץ מהעניין הקטן הזה שהם שחורים, ועוד יש דיון אם הוא גזען?? דן, אתה גזען. דן גזען. כמו דן חסכן. צר לי

      1. שמע יא חביבי, אם אתה לא רוצה שיגיבו, אל תיכנס למטבח. וואלה יופי – בנאדם כותב את השטויות שלו, אנשים מתעלמים מהטעויות והעילגות, איכשהו מתייחסים ברצינות לגזענות ולתפיסות המבהילות שמובלעות פה, ומשתדלים לענות – והוא עוד הולך ומקלל אותם? כאילו, מי אתה בכלל?! למה אתה חושב שסדנת הכתיבה שלך צריכה להיות כאן, למה אתה חושב שייצא ממך משהו, ולפני הכל, למה אתה לא מטפל בריח הזה שיוצא לך מהפה? תסתכל בראי על החניכיים. רקוב לגמרי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט