ראיון עם ג'רמי לין (תרגום מאלמוני בארה"ב)

ראיון עם ג'רמי לין

ג'רמי לין, השחקן שרק לפני שנה היה בשיאו של הגשמת החלום האמריקאי המושלם, מקראשינג בבית של בן דוד שלו בניו יורק למופעי טירוף במכה של הכדורסל והבטחת חוזה של עשרות מליונים ביוסטון, עבר שנה לא פשוטה. הוא הוכיח שהוא כאן כדי להישאר אבל הוא לא הכוכב הגדול ש(לא יודע מי) ציפו ממנו שיהיה. הראיון הזה הוא לא על הלינסניטי ולא על הטירוף שדשו ממנו עד כאב. הוא היה יכול להיערך עם כל שחקן חכם וצעיר בליגה, מהתמודדות עם פציעה דרך העבודה העצמית הבלתי פוסקת וקצת מחשבות על פיק נ רול.

 

ראיון שאלות-תשובות עם ג'רמי לין (מאת ג'ייסון פרידמן):

 

ש: איך אתה משווה את הקיץ הזה לקיץ הקודם? אני יודע ששנה שעברה היתה כאותית בשבילך, לא רק החלפת קבוצות אלא גם התמודדות עם התאוששות מפציעה בברך. אני מניח שהשנה הזו היתה שונה לגמרי מהבחינה הזו.

ת: שנה שעברה היתה הרבה יותר מכוונת התאוששות. למען האמת הקיץ הקודם היה מאוד מתסכל באימונים מכיוון שהייתי צריך להיות מוכן הרבה לפני כן, אבל החודשיים שלושה הראשונים של הקיץ לא הלכו לפי התכנון וההתאוששות היתה ארוכה מהצפוי. הקיץ הזה היה מלא בבריאות ואיפשר לי לעבוד על דברים שונים בכל יום. זה היה הרבה יותר קל במובן שאתה יודע מה כל יום יביא; אני לא יושב ומנחש איך הברך תרגיש או אם אני יוכל לעשות את התרגיל הזה או השני. אני יודע מה אני עושה, יש קבוצה נפלאה מסביבי, והשנה הזו דברים היו כל כך הרבה יותר בפוקוס והכל הולך לפי התכנית.

 

ש: אז מה הפוקוס העיקרי שלך מבחינת שיפור היכולת? אני מתאר לעצמי שהקליעה הוא אחד הנושאים העיקריים שאתה עובד עליהם.

ת: כן, קליעה ועבודה על יד שמאל, אני מקווה שאני אראה שהשתפרתי מאוד בתחומים האלו. דבר נוסף שאני עובד עליו הרבה הוא היציבה. זה לא נשמע כמו משהו גדול אבל בשבילי זה משהו שמאוד הפריע מכיוון שזה עשה אותי איטי מדי בהגנה וזה נושא נוסף שעלי לשפר.

 

ש: כשאתה אומר יציבה אתה מתכוון שאתה רוצה לשפר את שיווי המשקל שלך בהגנה כדי שתוכל לשנות כיוון שיותר יעילות? האם תוכל לפרט את התהליך של ההבנה שזה הנושא שאמור לשפר את ההופעה על המגרש.

ת: מאמן הכוח, דריל אטו, חשב שהיתה לי יציבה מאוד לא טובה, וידע שבשל כך, כאתלט, אני זז בצורה הרבה פחות יעילה ממה שאני אמור. אז התחלנו לעבוד על הנושא וליצור תכנית שתשפר את זה. זה יכול להיות מאוד מתסכל לפעמים כי זה כמו ללמוד את הדבר הבסיסי ביותר מחדש, שבעניין הזה זה איך אני עומד ותבניות תנועה בסיסיות. זה לא קל ללמוד מחדש דבר כזה בסיסי בגיל 24 שהיית עושה מאז שאתה ילד.

 

ש: וזה משהו שאמור לעזור לך יותר בפן ההגנתי?

ת: כן, הרעיון הוא לא בהכרח לעמוד יותר ישר כי אם פחות קעור. לדוגמא אם תסתכל על היציבה של דרק פישר הוא נראה כמו אתלט. אם תסתכל על היציבה שלי אני נראה כמו הגיבן מנוטר דאם.

 

ש: אני זוכר שכשדיברנו יותר מוקדם הקיץ אמרת שאתה רוצה לשפר את הקשיחות המנטלית שלך, איך עובד התהליך של השיפור המנטלי?

ת: אני חושב שהרבה מזה מגיע מהמנטליות שלך באימונים. לדוגמא: לעבוד על איך המוח מגיב בסיטואציות מסויימות כמו שאתה מחטיא את הזריקה הראשונה שלך במשחק או באימון. אז גם כשאני משחק אחד על אחד או בליגה או סתם אימוני קליעות, אני כל הזמן אומר לעצמי 'הבא בתור בפנים, הבא בתור בפנים' כדי לאמן את המחשבות שלי שהביטחון לא יפגע ולא לתת לספקות לחלחל.

 

ש: מכיוון שקשיחות מנטלית היא מאוד לא מוחשית אתה יכול ממש להרגיש שיפור בנושא או שזה משהו שאתה לא יכול לדעת אם זה עבד עד שהמשחק מתחיל והעניינים מתחממים?

ת: אפשר להרגיש שיפור. יש דברים קטנים פה ושם שמראים על התקדמות. אבל בסופו של יום זה כמו לקחת מבחן גדול: אתה יכול להתכונן ולהתכונן, אבל אם אתה קופא ברגע האמת הכל היה לשווא ולא תראה את התוצאה שקיווית. אז אני מתאמן כל יום ובהחלט יכול לראות איך דברים טובים יותר ושונים, אבל המבחן היחידי אצל כדורסלנים מקצועיים הוא איך תופיע על המגרש. אני לא יכול להגיד שאני מקבל מאיות בכל מבחן (צוחק) אבל בהחלט מכיר מקרוב את החרישה למבחנים.

 

ש: ברשותך בוא נדבר קצת על הפלייאוף. החלק השני של העונה היה הרבה יותר טוב מאיך שהתחלת אותה, 40 אחוז מהשלוש מפברואר ואז התחיל הפלייאוף, נפצעת במחצית הראשונה של משחק 2 והשנה הסתיימה בפן שלילי מבחינתך. עכשיו שהיה לך זמן להרחיק את עצמך מחווית הפלייאוף, איך אתה מסתכל עליה עכשיו?

ת: זה בהחלט לא הסתיים כפי שקיוויתי, אני מזכיר לעצמי את זה בכל אימון. ההרגשה הכי נוראה לשחקן זה ששמים אותך על המגרש ואתה מרגיש שאתה לא יכול לעשות כלום או להשאיר חותם על המגרש ולשלוט בקצב, בטח שבתפקיד הפוינט גארד. הזיכרון הזה חרוט בי, אני יודע איך זה מרגיש ומה הטעם של חוסר אונים כזה. לאורך כל הקיץ אני מנסה להשאיר את ההרגשה הזו טרייה במוח בזמן שאני מתאמן כדי שלעולם לא ארגיש כך שוב.

 

ש: כולנו יודעים שזו ליגה של פיק-נ-רול וכשיש לך בקבוצה את דווייט הווארד שהוא אחת מטרות הפיק-נ-רול הטובות על הפלנטה, אז כשאתה מריץ את הפיק נ-רול מה אתה מחפש? במה אתה מתרכז יותר כדי לפרוץ את ההגנה? אתה מתרכז יותר על המגן שלך או על האיש הגדול של הקבוצה היריבה שאמור להגן על סיום המהלך?

ת: לפני הכל, אני מסתכל על האיש הגדול ששומר על מי שיסיים את המהלך. זו הקריאה הראשונה כי אם הוא לא שם אז אין לך מה לדאוג בכלל. אחר כך זה חשוב להכיר את הקבוצה שאתה משחק מולה כי אם זו מלכודת סטייל מיאמי, אתה צריך לדעת מראש שצריך להעביר את הכדור מהר מאוד לאיש הגדול או למצוא מישהו פנוי כי אין לך הרבה זמן. עכשיו אם זה טים דנקן שיוצא יחסית "רך" ולמעשה שומר אותך בזון, אתה יודע שיהיה לך יותר זמן לקחת את ההחלטה אבל הוא לא הולך לתת לך לעבור אותו, אז אתה חייב להיות יותר סבלני. עכשיו יש שחקנים פחות ממושמעים ואתה יכול לפצל את החסימה ולחלוף על פניהם בקלות, או ששחקנים מסויימים איטיים יותר אז אפשר לנצל דברים מסויימים, אז אלו הדברים הראשונים שאני מסתכל עליהם.  העובדה שהאוורד יתגלגל לצבע ישפיע בצורה משמעותית איך האיש הגדול ישמור אותי, כמה מרווח הוא יתן לי, כמה גבוה הוא יצא אלי, כמה הוא מתחייב אלי. דווייט הווארד משפיע על כל זה. כל קבוצה תתקוף את המהלך בצורה שונה, אבל בשורה התחתונה יהיה לנו הרבה יותר מרווח פעולה רק בשל הנוכחות שלו על המגרש.

 

ש: אני לא רוצה לגרום לך להסגיר סודות אבל האם יש איזו אסטרטגיה מועדפת להגן על הפיק-נ-רול או שזה תלוי לגמרי בשחקנים שמולך שמריצים את המהלך?

ת: הייתי אומר שזה מאוד קשור לשחקנים עצמם. מגן מעולה כמו טייסון צ'נדלר יכול לשחק בסוגים רבים של הגנה על פיק-נ-רול ולעשות את כולם מצויין ולעומת זאת יש שחקנים שלא יכולים להגן אפילו בשיטה אחת. אחר כך צריך להסתכל על המערכת, קבוצה כמו סן אנטוניו לא יתנו לך לצאת מהפיק נ רול ולסיים בליי אפ קל בצבע, אבל יכול להיות קבוצה אחרת, שלא משנה איזה סוג של הגנה הם מריצים, תמיד תמצא את הפירצה להיכנס פנימה מולם. הרבה מזה מסתכם במי האיש הגדול שמולך, כמה הוא זריז, איך הוא משתמש בידיים שלו, כמה הוא מחוייב בהגנה. חלק מהשחקנים, אם תסתכל על כפות הרגליים שלהם, הם לא מחוייבים בכלל להגנה ואתה יכול לראות שהם בכלל לא מעוניינים לשחק הגנה. פשוט צריך להסתכל על תנועות הגוף שלהם כדי לדעת שהם לא בעניין ולדעת שאתה הולך לקבל ליי אפ פשוט. אבל בחיים לא תראה את זה מטים דנקן.

 

ש: לסיכום, אתה מרגיש שאחרי הרכבת הרים והפיכתך לסלבריטי בין לאומי (מוביל את מסע הקבוצה הקיץ באסיה) הגעת לסוג של  אקוויליבריום (שיווי משקל) ואפילו נורמליות?

ת: או, כן. בוודאי. הכל הרבה יותר נורמלי עכשיו. חלק מזה הוא שדברים נרגעו מאז תקופת הלינסניטי וחלק מזה שהסתגלתי ולמדתי לקבל שאלו החיים שלי עכשיו וכך הם ייראו מעתה- זו פשוט המציאות. אז זה קצת מהשניים, אבל בטח שהרבה יותר נורמלי מבעבר. זה אחד הדברים שאני אוהב בלהגיע הביתה (לקליפורניה): הכל נראה הרבה יותר נורמלי בבית.

 

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. באוקטובר הקרוב יוצא סרט על לין ("Linsanity"), בפרט על אותם שבועיים ומאזן 8-1 מטורף, ואז נשמע עליו עוד. הסרט הוקרן כבר בפסטיבל סאנדנס ודוקא קראתי ביקורת ממש יפה עליו (שאני מקווה להספיק לתרגם ולהעלות בבלוג בקרוב).

  2. דבר אחד אין לקחת ממנו: הוא צעיר אינטיליגמטי, ושחקן טוב מאד שלדעתי העונה תהיה לו פריצה מטורפת קדימה. הוא גם הביא ל-NBA עשרות מיליוני אוהדים סינים חדשים.

  3. אין ספק שהוא נכס רציני מבחינה שיווקית אבל אני לא חושב שהוא מתאים לחמישייה של יוסטון. אם לא יהיה איזה טרייד מפתיע כמו שמורי אוהב הוא יתאים מאוד להריץ חמישייה שנייה יחד עם אסיק ולהתיש כל קבוצה שתעמוד מול הריצה של יוסטון.
    דווקא בברלי לדעתי יפתח יותר בחמישייה ויגרום לווסטברוק לשקשק בכל פעם שיראה אותו

  4. שחקן בינוני, משעמם, דולן באופן יוצא דופן לא התרשם מאותם 26 משחקים בניקס ולא התפתה לחוזה המוגזם שיוסטון נתנה.

  5. למה שהוא נתן (13 נק ו-6 אס' למשחק) זה בכלל לא חוזה מוגזם, וזה גם כשהארדן מחזיק בכדור 90% מהזמן ואחרי פציעה. בניקס יש לפחות 5 חוזים יותר מוגזמים מזה.
    יש דיבורים שסטפן ג'קסון יגיע ליוסטון לתת עוד קצת רוע במאבקים של הפלייאוף. אז בברלי יעשה עיניים לברך של ווסטברוק וג'קסון יתן מבט מלוכסן לספסל של סן אנטוניו שישתינו במכנסיים, רק צריך שאסיק יהיה טורקי אמיתי ויתן לזיבו בחמאם ועם הזקן של הארדן הם הקבוצה המפחידה במערב

כתיבת תגובה

סגירת תפריט