כשהיא בפיגור נקודה ברבע השני, אוקלהומה ביקשה לצאת לפסק זמן, ושלחה את ווסטברוק לעבור את החצי כדי לקבל אותו.
בדרכו לשם, ווסטברוק נתקל בפטריק בברלי, שבניסיון לחטוף את הכדור גרם לפציעתו של הכוכב הגדול.

ווסטברוק זעם על המהלך של בברלי וחבט בלוח המזכירות מיד לאחר שקם על רגליו. בדיקות שנערכו בסוף המשחק גילו שזעמו היה מוצדק – ההיתקלות גרמה לו לקרע במניסקוס ולפציעה הראשונה בקריירה המקצוענית שלו (עד לאותה נקודה, ווסטברוק לא החמיץ ולו משחק אחד במשך 5 עונות שלמות).

אוקלהומה הכועסת אמנם הצליחה לגבור על הרוקטס, אבל ללא אחד מכוכביה איבדה בדיעבד את הסיכוי לחזור לגמר שני ברציפות, והודחה כבר בסיבוב הבא.

ווסטברוק מעולם לא שכח זאת לבברלי, שבינתיים הפך לשחקן רוטציה חשוב ברוקטס.

בשלב זה חשוב לציין שאת הצלחתו של בברלי אי אפשר לקחת כמובן מאליו.
מדובר בשחקן שנאלץ לסיים את קריירת המכללות שלו לאחר שנתיים מכיוון שנתפס מרמה בלימודיו, ובמקום להירשם לדראפט חתם בליגה השנייה באוקראינה.

לאחר עונת בכורה מעולה במדי דניפרו דניפרופטרובסקי, בברלי נרשם לדראפט ונבחר בסיבוב השני על ידי הלייקרס, שהעבירה את הזכויות עליו למיאמי (שלא החתימה אותו).

כתוצאה בברלי חזר לאירופה וחתם בקבוצת הפאר אולימפיאקוס, אך היה שחקן רוטציה שולי למדי, ובקיץ נכשל להיכנס לליגה הטובה בעולם לאחר שמיאמי החתימה אותו על חוזה, אך ניפתה אותו מהסגל בסוף מחנה האימונים.

גם הפעם חזר בברלי המאוכזב לאירופה, לספרטק סנט פטרסבורג של צביקה
שרף (שהוחלף בהמשך), וזכה במדיה בתואר השחקן המצטיין של מפעל היורוקאפ.

אלא שלמרות ההצלחה ברוסיה, בברלי לא הסכים לוותר על החלום לשחק בנ.ב.א, ובשנת 2013 הצליח להשיג חוזה ביוסטון רוקטס, שלאחר מספר חודשים בהם שיחק בקבוצת הדי-ליג שלה, החליטה לתת לו הזדמנות בקבוצה הבכירה.

בברלי הנחוש לקח את ההזדמנות בשתי ידיים, והתגלה כגארד שמשלים נהדר את ג'יימס הארדן. השילוב המוצלח בין השניים סידר לבברלי מקום בחמישייה בפלייאוף, ומאז הוא שחקן חמישייה די קבוע בקבוצה.

מחוץ ליוסטון, לבברלי כנראה אין יותר מדי מעריצים בליגה, בטח בגזרת שחקנים יריבים, שחלקם רואים בו כשחקן "מלוכלך".
אלא שאת בברלי זה לא מעניין, והוא לא ממש עושה חשבון ליריביו, בטח לא לווסטברוק, שהיה קרוב לריב איתו לפני שנתיים לאחר עוד מהלך מפוקפק של הגארד מיוסטון

במשחק מס' 1 נפגשו השניים בפעם השלישית אחד מול השני במסגרת הפלייאוף, ובפעם ה-13 סה"כ.

בעשרה מפגשים ביניהם בעונה הרגילה ווסטברוק משאיר לבברלי אבק בכל קטגוריה אפשרית מלבד אחת, עמודת הניצחונות. שם יש יתרון מובהק לבברלי, שיצא מנצח בשבעה מפגשים מתוך עשרה.

בפלייאוף התמונה שונה לבינתיים, כאשר בשלושה מפגשים ביניהם ווסטברוק ירד מנצח פעמיים, והפסיד לבברלי לראשונה רק לפנות בוקר.

ומה היה לפנות בוקר אתם שואלים? ובכן, יוסטון הביסה את אוקלהומה, כאשר בברלי וחבריו עוצרים את ווסטברוק על 22 נק' ב-26% משדה (בתוספת 11 ריב' ו-7 אס').
ומה עשה בברלי בהתקפה אתם שואלים? שיא קריירה בפלייאוף של 21 נק' עם 10 ריב' ב-61.5% מהשדה.

https://www.youtube.com/watch?v=KCeYb-5DHgc

בכלל, בשלושה מפגשים ראש בראש בפלייאוף, ווסטברוק מוגבל ל-23.3 נק' סה"כ עם 35% הצלחה מהשדה בתוספת 8 ריב' ו-7 אס', בזמן שבברלי מתעלה על עצמו עם 16 נק' (52% מהשדה), 8.7 ריב' ו-4.3 אס'.

ולכן, בזמן שכולם מדברים באופן מובן על המפגש ראש בראש בין ווסטברוק ל-הארדן, אולי כדאי שנשים לב גם ליריבות בין ווסטברוק לבברלי…