מה על לברון להשיג כדי להיות "מייקל"?
היום חשבתי על למה מייקל ג'ורדן הוא כל כך מעל כולם. בזמן המודרני – נניח במאה הזאת עד עתה – הקרוב ביותר אליו הוא לברון ג'יימס. אז חשבתי על הדברים שלברון חייב להשיג כדי להגיע לסיכוי שישוו אותו למייקל. אז ככה:
א) לצאת עם לוגו שכל העולם יכיר ללא מילה
לוגו – זה השיא של כל השיאים. עד עתה שני שחקנים זכו ללוגו משלהם, ג'רי ווסט כי ה-NBA אהבה את כדרורו, ו'נייקי' שידעה שכל מה שצריך לעשות זה להסתכל על הלוגו, וללא מילה נוספת אחת כולם – מג'רג'יינגולן, טיבט ועד כפר מל"ל, ישראל – יידעו שזהו מייקל. זה הכבוד הגדול ביותר. החותמת שאתה הוא הדבר, וכל המוסיף גורע.
ב) להמציא תנועה שמייחדת אותו מכל האחרים
ג) לקלוע הרבה יותר נקודות
ב-15 עונות מייקל סיים קריירה עם 30.1 נק' למשחק ו-32,292 טוטאל. הוא רביעי ברשימת הקלעים. לברון ב-14 עונות קלע 27,226, וגם ב-16עונות לא יגיע למספריו של מייקל עם ה-27.1 נק' ממוצע שלו (13 ברשימת כל הזמנים בנקודות).
ד) לקלוע הרבה, הרבה, הרבה יותר נקודות בפלייאוף
33.4 נק' פלייאוף ממוצע למייקל נגד 28.0 נק' ללברון. אפילו 'לא כוחות'.
ה) להכפיל את כמות הזהב על אצבעותיו
מייקל זקוק ליד שנייה עבור כל טבעותיו (6). ללברון יש 3, והמקסימום שבמקסימום שבמקסימום שהוא יצליח לנצח זאת עוד אליפות אחת, וגם זה בסימן שאלה גדול ביותר.
ו) להפסיק להפסיד בסדרות הגמר
מייקל הוא 0-6 בסידרות הגמר. לברון הוא 4-3 בסידרות הגמר. במילים אחרות, הוא הפסיד יותר סדרות גמר מאשר הוא ניצח. מייקל היה ה-MVP של 6 סדרות גמר מ-6. לברון 3 מ-7.
ז) MOST VALUABLE PLAYER
למייקל יש 5 MVP. ללברון ישנם 4, לא רע בכלל. אבל הסיכויים ל-MVP חמישי בגילו – ועם ג'יימס הארדן, ראסל ווסטברוק, קווין דוראנט, וסטפן קרי – שואפים לאפס.
ח) לצאת עם מוצר שכל העולם ישייך לך
(ויכנה בשמך – "אייר ג'ורדן")
ט) לצאת עם פוזה שתהפוך ל-"IN" עולמי
מייקל הפך את הקרחת ל-"IN" עולמי שתחילה תפש בעיקר עם שחורים, ואז הפך ל-IN עולמי.
י) להרוויח עוד כמה גרושים
מיקל הוא האתלט העשיר בעולם שמגזין פורגס מעריך את "עושרו" ב-1.2 מיליארד דולארים. במקום עשירי נמצא לברון עם 425 מיליון. לא רק שלברון לא מתקרב למייקל, אלא שההפרש ביניהם גדל משנה לשנה.
לברון ירוץ לנשיאות. יינצח, וייסתכל על ג'ורדון מלמעלה.
מקסימום מושל אוהיו, אולי איזה סנאטור אם יהיה לו מזל
לא זה ולא זה. לברון נואם עלוב ביותר שלא מבטא מילים, הןלע מילים, ומתבלבל אלא אם כן הוא קורא
לא הבנתי את הצורך הזה להקטין ענק ואחד-במינו על ידי השוואה בלתי אפשרית לענק יותר. לברון לא יהיה מייקל, ואף אחד אחר לא יהיה לברון.
אני גם שותף להערכה שלברון יאפיל על ג'ורדן בעולם האמיתי, שבו משנים חיים של אנשים, של הרבה אנשים, ולא רק מוכרים עוד זוג נעליים (אפילו לרפובליקאים).
לא הקטנתי. רק השוויתי.
שלוש אליפויות ושני MVP הושגו בגיל מבוגר משל לברון היום, אבל אי אפשר לנבא ללברון איך המשך הקרירה תראה. בתור ילד שהעריץ את ג'ורדן היום בתור אדם בוגר האידאליזציה שלו כבר יצאה מכל פרופורציה ודי מפריעה לי, בעיקר כי היא גם באה יחד עם הקטנה וזלזול בכוכבים שבאו אחריו כמו קובי ולברון.
לדעתי האישית, אליפות השנה מול המפלצת שמתפתחת בגולדן סטייט תהיה שווה המון "נקודות" בדירוגים האלה, וכנראה בתודעה הוא יחשב לשני בכל הזמנים. נחיה ונראה.
לברון לא יצליח לעבור את דוויין ווייד העונה בגמר המזרח.
Hear hear
אני חושב שלברון כלל לא יתקרב לג'ורדן. הן לפי דעתי והן בקונצנזוס.
אבל אני לא מסכים אם התנאים שמנחם הציב. דוראנט יסיים עם יותר נקודות ממג'יק – נו? זה יהפוך אותו לגדול יותר? כי עוד אספקטים במשחק ולדעתי לברון עולה על מייקל בחלקם ונחות באחרים. עדיין מדובר על ייצרן נקודות מדופלם ויעיל, גם אם לא ברמה של מי שעשה זאת באופן הטוב בהיסטוריה. בכל מקרה, הטיקט של לברון הוא גיוון ולא יצירת נקודות, שזה היה הטיקט של ג'ורדן (וברור שהוא עשה עוד המון דברים ברמה היסטורית). לא רואה זאת כהשוואה נכונה. יש לג'ורדן קייס מספיק חזק – לרבות סטטיסטי! מבלי שיהיה צורך לצמצם זאת לייצור נקודות.
מבחינת עושר – אני נוטה להאמין שלברון, במוקדם או במאוחר, יהיה אדם עשיר מג'ורדן. מהמר שזה ייקח עוד 2-3 עשורים (בהנחה ובתקווה שמייקל עוד יחיה).
לברון יסיים טופ 5. אולי אפילו טופ 3. למדרגה של מייקל הוא לא יגיע ולדעתי אף שחקן שפעיל כרגע לא יגיע.
ועוד דבר – שיעורי הצלחה בגמר, לדעתי, זה מדד נפסד.
אותי הרבה יותר מרשים מג'יק שעשה 5/9 מאשר טימי שעשה 5/6.
לא הגיוני "להעניש" שחקן על היכולת שלו לעשות סיבוב ראשון/שני/גמר אזורי.
ברור, כבר הסכמנו על זה מזמן, אבל יפה שאתה לא מוותר ומזכיר לכולם
ךא מבין את הטור. יש במייקל סוג של וינריות והילה שלא נדבקת ללברון. אבל לברון אני חושב לטווח ארוך יזכר כשחקן שלם יותר. ועם הגוף המיוחד שלו שאני מאחל שימשיך להיות בריא וחזק – הוא יוכל להמשיך לשחק ברמה הכי גבוהה עד גיל 40 ולעשות דברים מדהימים בליגה. אבל אין להשוות.
לברון בטוח יהיה הסקורר מס 1 בהיסטוריה ויעבור את קארים. לגבי אליפויות אני חושב שהוא יקח עוד אחת
כן……
חסרות לו רק איזה 11,000 נקודות ואפילו אם הוא ימשיך לקלוע בממוצע הקריירה שלו זה ייקח לו עוד 6 עונות. לא יקרה.
בשביל זה הוא צריך לשחק עד בערך גיל 40. לדעתי לא סביר.
לדעתי הוא שם לו למטרה לעבור את קארים כדי לשים את עצמו בדיון על הגדול ביותר. זה פלוס גדול שיהיה לו על מייקל. אין לי ספק שיגיע לשם
למה לא מתן? יש לו גוף מאוד מיוחד. נראה באמת סופר עמיד. למה שלא ימשיך לשחק?
כי שחקנים בעונה 20, לא כל שכן למעלה מכך, נראים כמו הצל של הכוכב שהם פעם היו.
סוף 1984 🙂
יש לו קילומטרז' הרבה יותר גבוה ממייקל. אבל מייקל לא נראה טותו הדבר בגיל 38-39.
אבל צבי, אתה מפספס את הדיון. את ג'ורדן הוא יעבור. את קארים לא.
לברון נולד בסוף 1983. הוא בסך הכל בן 32 כיום. וגוף עמיד בצורה בלתי רגילה. יש בהחלט מצב שימשיך עד גיל 40. למה לא? אפילו מייקל שהיה פחות עמיד מלברון שיחק עד גיל 40. והוא עוד היו לו פרישות בדרך, והוא התחיל לשחק בליגה רק בגיל 21 ולא בגיל 18 כמו לברון. בקיצור לברון יכול לעבור אותו גם בנקודות.
הפוף גוטה – בגלל שהיו למייקל פרישות הוא היה מסוגל לשחק עד גיל 40.
אל תהיה מייקל, תהיה עצמך
נו, לפני שנה התווכחנו אם לברון לוזר או לא. צעד קטן ללברון, צעד גדול להופס
מה שהכי מדהים בסיפור הזה זה שמייקל פרש לפני 16 שנה….והוא עדיין מרוויח כל כך הרבה.
ולדי ההוא בתמונה מת וגם ההקלדה שלך, להגיד על נאנסת שזה
יותר מידי כסף לרוז שבשבילו זה כסף קטן, זו אטימות.
ביומן אוקלוהומה שים לב שאף אחד לא אמר תודה.
כתיבתך גרועה.
זה קוגן ב-ק.
זה אתר של מתנדבים, לא מתאים לך התכנים תשלם לנו ואז נשאל לדעתך.
חחחחחחחחח קודם שיבוא למעבדה לטיפול פנים יסודי ,לברונית המלעונונונית,השתלת שיער,ניתוח 3D לפנים המכוערות שלו, והסרת בוהן מדובללת.בחיים הוא לא יהיה מייקל.
הטיעונים כל כך מגוכחים שזה עצוב מנחם אי אפשר להתייחס לטור ברצינות: לברון שחקן שונה ממיקל בתכלית מייקל היה קיילר חסר רחמים שהיה קובר 30-35 נקודות בערב, לברון תורם בהספקטים אחרים של המשחק גם כמו אסיסטים וריבאונדים כמות הנקודות שהוא יוצר מדהימה (השחקן היחיד בהיסטוריה שנמצא ב20 הראשונים בנקודות ואסיסטים) .אותו דבר על הפלייאוף (השחקן היחיד בהיסטוריה שנמצא בטופ 4 בנקודות ואסיסטים וטופ 10 בריבאונדים), לברון נתן את אחת הסדרות הגדולות בהיסטוריה (הסדרה היחידה לא בגמר בפלייאוף ששחקן מוביך בכל הקטגוריות את שני הקבוצות) יש כאלה שיטענו שזה הופעה גדולה יותר משל גורדן נגד פיניקס (אני מאמין שלאוהדי פיניקס יש עדיין סיוטים) או מאלה של שאקיל בתחילת העשור הקודם, כמות הנקודות שהוא יוצר מדהימה. לגבי טיעון של אליפויות מצחיק שהגעה לגמר והפסד הופך לטיעון נגד (עצם ההגעה לגמר הוא השג עצמו), לגבי MVP של הגמר נותנים לשחקן מהקבוצה המנצחת ולכן לברון לא זכה ביותר (לברון היה בברור השחקן הטוב ביותר בפער עצום על המגרש ב5 שנים האחרונות בסדרות הגמר). לגבי כסף אני הרבה יותר מתרשם משחקן שמביע מוערבות פוליטית מאשר דואג לרווח אישי, תשווה לי בבקשה את התרומה לאנושות של מייקל לעומת לברון, לברון פילונטרופ אדיר. השגיו של מייקל היסטוריים והוא הציב רף שקשה עד בלתי אפשרי להגיע אליהם אבל ללברון קריירה די מדהימה משלו (חזר מ3-1 בגמר נגד קבוצה בעלת העונה הסדירה הטובה מכולם,תוך שהוא מוביל עיר שהיא אסון ספורטיבי לאליפות אחרי 52 שנה) כבר היום הוא אצלי בטופ 3 (אחרי קארים ומייקל) עוד שניים שלוש אליפויות (אם ישיג אחרי שקמה הדרים טים מהמפרץ) יהיה לו קייס רציני לגדול מכולם.
אני מסכים.
ובכלל, be like mike, למה?
כל אחד צריך להפיק מעצמו את המקסימום. אני מעריך את מאלון ורובינסון לא פחות מאת מייקל.
כתבת שאי אפשר להתייחס ברצינות ונתת 300 מילה. אבל, עם כל האנטי ללברון, אתה לגמרי צודק.
+1. ממצה מאוד.
Chase down block, הייתי אומר שזוהי התנועה שמייחדת אותה במיוחד אחרי משחק 7 האחרון שזה גם היה כנראה הבלוק הטוב בכל הזמנים.
בקשר ללוגו אז יש לו כמובן אחד: https://encrypted-tbn0.gstatic.com/images?q=tbn:ANd9GcSoCom0oNeS1RFRSH4Q1BOslRv_sHIOH4uN2yRko8DFoUby3zLhZA
אין מה להשוות בכלל ללוגו של ג'ורדן שבעזרת נייקי הפך לכל כך פופולארי.
לברון לא יגיע לרמה של ג'ורדן, ג'ורדן גם בעזרת גורמים חיצוניים כמו תקשורת ונייקי הפך לאייקון של כדורסל וספורט בכלל, לכן אהבתי ששילבת לא רק סטטיסטיקות ומספר טבעות אלא גם אלמנטים שיווקיים כמו הלוגו שהפך להיות מזוהה איתו.
מבחינה אישית בתור מישהו שגדל והעריץ את ג'ורדן עם השנים למדתי יותר ויותר כמה הוא גם היה אדם די מגעיל, וזה הוריד לי מגדולתו. לברון כבר לקח אחריות על טעויות העבר (בין השאר גם על "ההחלטה") הפסיק את עניין הפלופים שהיה לו בשנותיו הראשונות בליגה וכמובן עבודות ועמותות צדקה כמו גם התבטאויות פוליטיות למען זכויות אדם. כל אלה הפכו אותו לשחקן שאני מעריץ יותר מג'ורדן (שוב, מהבחינה האישית).
ציינת את לברון לשבח על פעילות הצדקה שלו והתבטאויות פוליטיות – חייב להגיד שקודם כל גם לג'ורדן וכמעט לכל ספורטאי שמרוויח מליונים יש עמותות צדקה גדולות. ג'ורדן למשל תורם כל שנה לבתי ספר והקים מספר מועדוני-נוער בשיקגו וקרוליינה הוא גם תרם מליונים לשיקום הנזקים של ההוריקן שהיה בניו-אורלינס. לגבי התבטאויות פוליטיות – אני אישית לא מוצא בהן שום משמעות אמיתית. זה שספורטאי X מדבר יותר פוליטיקה לא הופך אותו בעיני ליותר מוערך משחקן Y. כל זה כמובן לא מוריד מההרגשה האישית שלך לגבי לברון שהיא כמובן לגיטימית לחלוטין.
"with a great power comes great responsibility" (פארקר, בן)
1+ ולו רק על הרפרנס 🙂
התבטאויות פוליטיות כאופן גורף לא מעניינות אותי באופן מיוחד. התמיכה שלו בהילארי למשל לא משנה כלום. אבל להילחם בדרכך שלך על זכויות הפרט כמו המיצג שהוא וייד כרמלו וכריס פול עשו בשעתו מראה המון על אופיו של האדם. על המוכנות לשים את עצמך במקום פגיע בשביל לנסות לשפר את העולם מסביבך.
הפעם האחרונה שהתחברתי ללברון הייתה ב2007 בעונת הרוקי.
ועדיין – הוא בפלוס 1.6 אסיסטים למשחק על מייקל (מביא ליותר נקודות מאשר הפער ביניהם.
שיווק וכו – נהדר- אבל לא מה שיגרום לי להעריך שחקן .
אליפויות, גמרים, תארים אישיים,התעלות בפלייאוף- אין תחרות.
למה התעלות בפלייאוף אין תחרות?לברון נתן כמה מהופעות הפלייאוף הגדולות ביותר שנראו ההופעה נגד דטרויוט, 46 נקודות נגד בוסטון משחקים 5, ו6 עונה שעברה, לברון הוא השחקן שנתן את הופעת הקלאץ הטובה ביותר.
אחת מהופעות הקלטץ הטובות ביותר
הוא משתפר מאד בנושא! פיינלס 15-16 היה מרשים בכל קנה מידה.
ועדיין נופל מהדומיננטיות של גורדן בפלייאוף . קפיצה בנקודות, היכולת "לרצוח" משחקים ולהביא קבוצה ל6/מ6 היא עדיין במדרגה מעל לברון.
כמו שציינו חלק מהמגיבים, ג'ורדן ולברון הם שתי חיות שונות.
לברון הוא כנראה האול אראונד הכי טוב בהיסטוריה, ג'ורדן היה בעיקר סקורר בלתי ניתן לעצירה.
בכלל, יש כל כך הרבה משתנים, כך שכמעט בלתי אפשרי להשוות ראש בראש שני שחקנים אפילו באותה תקופה, קל וחומר משתי תקופות שונות.
גם אם יבוא איזה מתמטיקאי חובב ספורט וימצא נוסחא שמשקללת את רוב הפרמטרים, תמיד יהיו את הדברים הסובייקטיבים שאי אפשר לכמת בצורה הוגנת.
הויכוח הזה הוא מהסוג של "אין בזה ממש טעם אבל זה תענוג כמו ערימה של גלידה אחרי סטייק". הם כל כך שונים. מייקל הוא יחיד. אין בלתו. אבל המלך הוא הרבה יותר מג'יק וביג או ממייקל. הוא משהו אחר, שכונה נפרדת. הוא חייזר מפלנטה אחרת. גם מייקל חייזר, אבל צריך שני מדריכי הטרמפיסט לשתי הגלקסיות האלה. הוא לא ישיג את המשוכות שצוינו כאן. הוא ייקח אולי עוד אליפות אחת. אני מאמין שכמעט בטוח אחת, ובלחץ שתיים, תלוי בטריידים. אבל יש עוד פרמטר. המדד של הסיפור. הסיפור שלו, החברתי, האישי, הפוליטי. הסיפור הרבה יותר גדול ומרהיב ומרגש משל מייקל. הוא מייצג הרבה יותר כאב. הוא מביע דעה. הוא יכול להיות מנהיג של אנשים אחרי המשחק, אחרי הפרישה. הוא מסמל הרבה יותר. "i can't breath"… הוא חייזר עם חולשות אנוש. הוא אשכרה נחנק פעם. זה מרגש, שאדם-על נחנק. רגיש. מצחיק ואיש של חברים. ההיפך מאלוהים.וחוץ מזה, הוא מוסר דגול. פואטי. הרבה יותר ממייקל. ואני אוהב את הסוכריה הכי הרבה מכל יסודות המשחק. אז למה בכלל להשוות? כי זה כיף, וכי אנחנו בני אדם עם חולשות. והגדולה שבהן היא הדיברה "לא תשווה". אנחנו מפרים אותה השכם והערב. אז יש אלוהים. ויש מלך. והכל בסדר. ווי לאב דיס גיים
מסכים איתך שהחולשה והניגודיות של לברון הרבה יותר ממגנטת מהלוק ה'נקי' של מייק (מה שכנראה הפוך לגמרי בין התדמית לחיים האמיתיים).
בכל מקרה ללברון יש יותר רצון להשפיע ולעזור לאחרים מאשר ג'ורדן שנראה שהכל סובב סביבו
איזה יופי של ביטוי לדעה! שרפו
וואו כן
+100
+1
101+ זו הסיבה שאני שנים אוהב את כתיבתו של אפלטון,
כאילו בתא אפור מוחבא במח תקועה לי מחשבה דומה
ואז שניב כותב זאת, אני קופץ אאוריקה, כן זה בדיוק זה.
או שלא ידעתי בכלל מה אפלטון יכתוב, גם בתת מודע,
פתאום שהוא יורה אני קורא וואו בול, זה קרה לי שנים איתו.
יכול להיות שאשתו של לברון שכנעה אותו לתרום
והח'ברה של מייקל שכנעו אותו לתרום
איני שם ואיני יכול לדעת
אך בדיוק כך זה נראה כמו שניב אמר
הכל סובב סביבו משמע משפיעים עליו בחייו בפרטיים (מייקל)
בניגוד גמור לאיך שהוא השפיע על המשחק.
בול ויפה מאד אפלטון,
תומש גם תגובה יפה.
תכלס מה שהיה למייקל בכמויות ושהיה חסר לי בלברון זה קצת רוע במשחק, טראש טוק כדי להוציא את היריב מאיזון.
בגמר האחרון פתאום ראינו כמה רגעים כאלה ובעיני זה מאוד מוסיף. מקווה שזה לא היה חד פעמי
בנוסף לדילוג שהוא הביא מעל דריימונד, תוך סיכון מוחלט של אשכיו…