מכיוון שאיחרתי עם הפריוויו, ניגש ישר ולעניין.

2:00 שארלוט הורנטס (10-7) – דטרויט פיסטונס (10-8)

ההורנטס נראים טוב עד עתה. הקבוצה נראית מאוזנת, עם הרבה כלים בשני צידי המגרש, כשהבולט ביותר מבין כל הצרעות הוא כמובן קמבה ווקר.

הגארד הנמוך קולע לא פחות מ-24 נק' בממוצע למשחק, בכ-47% מהשדה. בהחלט מרשים.

מהצד השני, הפיסטונס. כרגע, הם ממוקמים במקום ה-10 במזרח. כן, זה לא מה שציפו מהם, אך כרגע המזרח צפוף ואחרי פחות מ-20 משחקים אין לנו מה לשפוט. עד עתה, לא מספק.

הקבוצה שממוקמת במקום האחרון! בבית המרכזי, לא מקבלת מספיק תפוקה מאנדרה דראמונד, שהיה אמור לעשות קפיצה – לפחות לדעתי. כמובן שהבעיה המרכזית היא חוסר בכישרון התקפי מספק. שם דראמונד אמור לעשות את קפיצת המדרגה ולהפוך לפרנצ'ייז גם בצד השני של המגרש.

אלך על ההימור הבנאלי – שארלוט ב-12. שימו עין על ווקר. 

2:30 ברוקלין נטס (12-4) – לוס אנג'לס קליפרס (4-14)

משחק שאמור להיות מאוד חד צדדי – לפחות על הנייר. ברוקלין – אין הרבה חדש תחת השמש.

הגרלת הלוטרי כבר מתחילה להיראות באופק אחרי אחד ה-טרייד – שאני מתחיל לחשוב שהיה הכי הרסני לקבוצה אי פעם – אך פרט לכך ול-7 הפסדים רצופים שהקבוצה החלשה ביותר בעיר ניו יורק – והאמינו לי שיש לה תחרות – הפיקה, אין על מה לדבר.

הקליפרס לעומת זאת, ממשיכים בפתיחת העונה הלא רעה שלהם, אף על פי שמסע המשחקים למזרח לא עובר בצורה חלקה מבחינתם.

14-4 זה המאזן השייך לקבוצה שאת שמה איני יודע לתרגם לעברית, כשהם ממוקמים במקום ה-3 – והריאלי מבחינתם – במערב הפרוע.

בשני משחקיהם האחרונים שלהם – שהסתיימו בהפסד – החוליה החלשה הייתה כריס פול, שהיה פשוט מחריד עם אחוזים שיורדים מה-30% בשני המשחקים בנפרד וביחד (מן הסתם…).

בלייק גריפין נמצא בספק קל להתמודדות הזאת עקב פציעת ברך. אם החלטתם באמת לשבת ולראות את המשחק הזה, אז א': נאחל לכם שגריפין משחק. ב': כנראה שזה לא משנה לכם כי אתם אוהדי אחת הקבוצות בכל מקרה – אף אחד אחר לא יצפה במשחק הזה כאוהד ניטרלי.

שתי הקבוצות במשבר, כל אחת בקנה המידה שלה. אפתיע כאן ואהמר על ברוקלין. לא. אני לא צוחק. לא, לא, אני רציני! נו… אני נשבע! ברוקלין ב-4

3:00 מילווקי באקס (8-7) – קליבלנד קאבס (2-13)

כרגע, מי שמקרב את הבאקס למאזן חצוי וחיובי הוא כמובן, האחד והיחיד – ג'יאניס אנטטקונמפו.

שימו לב לשורה הסטטיסטית המרשימה של הרכז/פורוורד/שחקן כדורסל/אל יווני/אחר: 22 נק', 8.3 ריב', 6 אס', 2.1 חס', 1ץ9 חט', ולקינוח 51% מהשדה. עקבי האכילס העיקריים הם הדאון טאון (19%) והאיבודים (3.5), אך פרט לכך, הגריק פריק נראה כמו סופרסטאר ולא רק גימיק.

יריבתה של הבאקס בקרב על טהרת הבית המרכזי האי כמובן האלופה המכהנת.

הקאבס פשוט נהדרים, ובלי שנשים לב יש להם אותה הכמות של ההפסדים שיש לגולדן בויס.

אני אישית צפיתי בהם כשהם שיחקו נגד פילדלפיה, וביחד לשאר חתיכות המשחקים שראיתי אותם משחקים השנה, נראה שהקבוצה הזו הרבה יותר עמוקה וחכמה.

ראשית, קווין לאב מכריח הרבה פחות, ובכלל זה נכון לכל השלישייה. עד עכשיו לפחות אחד מהם "תפס יום" בכל משחק, והשניים האחרים ידעו לפנות לו את הבמה ובו בעת ליצור איום מספק, כזה שלא הרשה שמירה כפולה על האיש החם מהשלושה – כי בכל זאת – הם סופרסטארים. הדברים כפולים ומכופלים כשאני מדבר על לאב.

כמו כן – יש להם גם המנטליות הנחוצה. אני קורה לה:"מכבי תל אביב תחת שמעון מזרחי", אבל אולי תמצאו משהו קליט יותר.

הם יודעים, והקבוצה השנייה יודעת, והעולם יודע – קליבלנד קאבלירס לא עומדים להפסיד משחק צמוד. היריבה תאבד את הראש.

אבל אולי זאת רק פילדלפיה… לי, זה נראה תסמין יותר רציני.

גם היום. הקאבס ב-12, שירגיש פחות. זה היום של המלך. 

3:00 ניו אורלינס פליקאנס (12-6) – לוס אנג'לס לייקרס (9-9)

הפליקאנס לאט לאט מתאוששים מפתיחת העונה הנוראית שלהם. אחרי מאזן נוראי של 10-2, השקנאים התאוששו עם 4 ניצחונות רצופים.

אך, מאז הם כבר הספיקו להפסיד שני משחקים – כולל לדאלאס החלשה. כדי להוכיח שזו לא הייתה הבלחה חד פעמית, הפליקאנס צריכים לנצח היום בביתם.

אם זה אכן מה שיקרה, כנראה שהאחראים לזה יהיו אנטוני דיוויס הבלתי נלאה (גיא?) – שעליו דיברתי כבר לא פעם – וגם ג'רו הולידי שאחרי שחזר אל הליגה בשלום, מביא איתו הרבה עזרה שדיוויס היה זקוק לה נואשות.

הולידיי, אגב, במאזן 2-4 העונה.

הבה נעבור ללייקרס.

לא משנה כמה תגידו לי וכמה תתחננו, כמה תסבירו, כמה תראו, כמה תשלפו סטטיסטיקות ומאזנים – עד חודש אפריל, מבחינתי, הלייקרס בלוטרי. מרבית הסיכויים שעמוק שם.

די נו. קבוצה עם כל כך הרבה כשרונות לא מוכנים לא יכולה להצליח ככה.

איך יכול להיות שמיניסוטה, יוטה, פילי, ועוד ועוד בונות שנים וה*** ***** האלה פשוט בוחרים כמה בחירות, מביאים את עוזר מאמן האלופה ומגיעים לפלייאוף. זה פשוט לא הוגן.

גם כאן אני רואה את תסמונת מכבי תל אביב, וכשמוסיפים לכך את ההיסטוריה של המועדון, הצבעים, השחקנים. אני עם מנחם במועדון ל.ל.ל חדש-ישן – ליגה לשנאת לייקרס.

הלייקרס היא השכן המוצלח שפשוט מצליח לגדל דשא ירוק יותר משלך בלי שעשה דבר, היא הקולגה שקיבל קידום על כך שהציל את הבוס כשנתקע לו האוטו, היא התלמיד שקיבל 100 במבחן האמריקאי אחרי שעשה אן-דן-דינו בכל השאלות.

פליקאנס. ללא ספק. ב-(-8) (למי שלא הבין – הלייקרס ב-8)

3:30 סאן אנטוניו ספרס (3-14) – אורלנדו מג'יק (11-6)

מי שחשב שהפרישה של טים דאנקן תעצור, תאט או תעכב את הספרס אפילו לרגע, התבדה באותה המהירות שהקבוצה הזו מתקדמת.

3-14, 82% הצלחה, מקום שני במערב ושלישי כללי, התקפה יעילה וקצב משחק חונק, הספרס לא מסתכלים לאחור. או שכן, כי הם משחקים כמו הקבוצה ששיחקה בתחילת העשור הקודם.

בכדי להראות לכם את היציבות של החבורה של פופ, קבלו את הנתון הבא: 9 נצ' רצופים מובילת הבית הדרום המערבי סופרת, כשכולם נוצחו בהפרש שנע בין 4 נק' ל-12. תמיד מנצחים, לא מביסים, לא נכנסים למשחקים צמודים. כמו מכונה.

מובילים את החבורה ה(לא) עליזה: קוואי לאונרד עם 24 נק' והגנה מצויינת כמובן כשהבונבון הוא 92% מהעונשין, ולמרקוס אולדריג' עם 18 משלו ו-47% מהשלוש (זורק יותר משלשה למשחק).

אז זוכרים שהזכרתי את הלייקרס? אז כמובן, שכשהקבוצה מצליחה באופן מפתיע, כשל.א מצליחה להנחית את מי שהיא רוצה, כשהאגמים (והמכבים) מצליחים, אז הם "רומסים" – במרכאות כי כמובן שזה לא באמת בא על חשבון אורלנדו, אלא רק בעקיפין – קבוצות אחרות.

הקבוצה מפלורידה היא דוגמא מצוינת. מקבוצה עם עתיד וורוד שנראה היה ששדדה את אותה הלייקרס שדיברנו עליה באותו הטרייד המפורסם על הווארד, מכרה את כל עתידה בקומדיה של טעויות ועכשיו הם מחכים עם ברוקלין – שדיברנו עליה קודם – עמוק שם למטה.

העיקר שיש את איבקה…

ככה זה בחיים, על טעויות נענשים. הספרס ב-10 (לכבוד הרצף). 

כי למה לא?

4:00 יוטה ג'אז (8-10) – יוסטון רוקטס (6-11)

ולמשחק האחרון והמעניין ביותר של הלילה. בניגוד לשאר המשחקים של הלילה – אולי פרט למשחק הפותח – נראה שהמשחק הזה משוחק בין שתי קבוצות שוות בכוחן, או לפחות קרוב לכך. שתיהן מכוונות לפלייאוף המערבי ועד עתה הן עומדות במשימה בגבורה.

הרוקטס ממוקמים במקום ה-4(!) במערב, בעוד שהג'אז תופסים את המקום ה-7 עם הפרש של משחק וחצי מהמקום ה-9. די נחמד.

מדוע הן הגיעו לאן שהגיעו. כנראה בזכות ה-PG שלהן: בצד אחד ג'יימס הארדן. מפלצת התקפה. עם ראיית משחק משופרת וביטחון עצמי גבוה באופן מאוד חדש (הארדן הזה… היה כל כך ביישן), הארדן מציג נתונים שאף פעם לא התקרב אליהם, בעיקר בטור האסיסטים.

12.2! אסיסטים יש לקלע לשעבר של הרוקטס בממוצע למשחק. תוסיפו לכך את 29 הנק' הרגילות והזקן אף פעם לא היה יותר דומיננטי. מה שכן, הוא בדרך באופן וודאי לנפץ את שיא האיבודים של עצמו עם 5.7 למשחק!! פרט לכך, ולהגנה הרגילה (שלפעמים משתפרת לפרקים) – אין תלונות.

לעומתו, ג'ורג' היל לא נותן ליכולת המפתיעה בצד ההתקפי לפגוע בהגנה שלו. פרט ל-21 הנק' שהרכז שם על הלוח בממוצע למשחק, הוא הופך את הג'אז – כמובן לא לבד, יש להם כלים הגנתיים מעולים – לקבוצת ההגנה הטובה בליגה. נכון, המספרים פחות מספרים את הסיפור במקרה הזה, אך ברור שיש לו חלק עצום בשני צידי המגרש מבחינת הג'אז.

רק, אני מוכרח לציין זאת, שהיל קולע ב-54% (!!!!) מהשדה עד עתה, מספרים פשוט לא אמיתיים. אני מאמין שהסטטיסטיקה תתיישר, ואז הג'אז יצטרכו לראות מה הם עושים.

יהיה מאוד מעניין.

איני יודע מה להמר כאן. אלך על יוסטון במשחק צמוד.