Thanks עדיין לא הספקנו להתאושש מיום הפתיחה והלילה שלל משחקים

2:00 אורלנדו מג'יק (0-0) – מיאמי היט (0-0)

נאמר שאני תושב פלורידה, הבחירות לנשיאות ארצות הברית הן לא ממש המאורע האהוב עלי, מדינתי האהובה הופכת למצרך היקר ביותר בסלו של מועמד לנשיאות, מתוקף היותה המדינה המתנדנדת בעלת מספר האלקטורים הגדול ביותר, ובשל כך, היא הופכת מדי ארבע שנים לביצה של שלטים, סקרים, עצרות, ומניפולציות. ככזה זה כשאתה פלורידיאני, רק ביומיים האחרונים דונאלד טראמפ והילארי ביקרו אצלך. אבל יש לי נחמה, כי הערב, הדרבי הגדול של מדינת השמש הזורחת, ועימו תפתח קבוצתי האהובי, המג'יק את העונה, ועוד במשחק ביתי.

האמת, קשה לומר בביטחון מה צופנת העונה הקרובה למיאמי ואורלנדו, שתיהן עברו קיץ לא פשוט, האחת איבדה את הכוכב הגדול והסמל שלה, דויין וייד. השניה, ויתרה על מי שנדמה היה שביכולתו להוביל אותה אל עתיד פחות אפור ויותר כסוף, בתמורה לסרג' איבקה.

בצד הלוהט, וג'וש מקרוברטס לא כשירים ג'וש ריצ'רדסון, וכריס בוש, נע, כך נדמה, אל השקיעה. ההיט נשענת על שלושה עוגנים, גורן דרגיץ', חסן וייטסייד, וג'סטיס ווינסלו הצעיר, שאמורים להפוך אותה לקבוצת ריצה. כישרון יש שם, אך לא ברור אם הוא יכול להניב יציבות. ועוד משהו, דיון וויטרס. תודה.

בצד הקסום, נצפה בניסוי כלים ראשון של צמד המגדלים ווצ'ויץ' את איבקה, ביחד עם אהרון גורדון, איוון פורנייה ואלפריד פייטון, שמשלימים שלישיית צעירים רבת פוטנציאל וחסרת ניסיון.

ההימור? ההיט אמנם נראו מעט טוב יותר בעיני במשחקי ההכנה, וגם ניצחו את אורלנדו לפני מעט יותר משבוע, ואף על פי כן, אני אלך עם אהבות ליבי הכסופה כחולה, מכיוון שפערי הרמות והבשלות לא ברורים מספיק כדי להכריע בבירור. המגי'ק בהפרש חד ספרתי.

2:00 אינדיאנה פייסרס (0-0) – דאלאס מבריקס (0-0)

שתי קבוצות שמסקרנות מאוד, מצד אחד, המארחת, שמציגה בהרכב שלישית מוסקטרים בדמות פול ג'ורג', ג'ף טיג ומונטה אליס, שעם עבודת אימון נכונה של המאמן החדש נייט מקמילן יכולה להפוך למכונת התקפה משומנת ואתלטית (ובלי פציעות מיותרות טפו טפו טפו), ומן הצד השני הטקסנים התועים, שמציגים חזית נגדית, מבוגרת יותר, הפכפה יותר, אך ממעניינת מאוד כשלעצמה. האריסון בארנס, ודירק נוביצקי, אנדרו בוגוט. אפילו דרון וויליאמס. כל אלה שמות שיכולים בתנאים הנכונים להפוך לקבוצה מפתיעה, עם גיוון התקפי, ניסיון, ונוכחות בצבע.

בניגוד לדרבי הפלורידיאני שדובר פה קודם, נראה שכן בכל זאת ההבדלים ברורים – אינדיאנה מצטיירת טוב בהרבה על הנייר – היא נראתה מהירה וקטלנית במשחקים המקדימים, ביחוד בהתקפה – ובעיני יכולה להפוך לאיום ממשי על כתר המזרח. דאלאס מבוגרת יותר, פציעה יותר (למרות הכל) ובעיקר מעוררת יותר חשש. מה יתן דרון וויליאמס? ובארנס, האריסון בארנס, האם הוא שווה את הכסף? האם הוא בלון שהחל לאבד את האוויר ברגע שיצא מחממת ההייטק בסן פרנסיסקו?

ההימור לפיכך מתבקש. אינדיאנה בהפרש דו ספרתי, פול גורג' יתפוצץ. גם טיג. הם מהירים מדי לדאלאס המזדקנת, וגם טובים יותר.

2:30 טורונטו ראפטורס (0-0) – דטרויט פיסטונס (0-0)

היה רגע מסוים, בגמר המזרח של העונה החולפת, שבו האמנתי שסנסציה תיתכן. כן, התפתתי להאמין שלברון וחבריו מאוהיו, מסוגלים לעשות מספיק טעויות כדי לשלוח בפעם הראשונה קבוצה קנדית לסדרת הגמר. טעיתי. ועדיין, אני מאמין בחבורת הדינזאורים הקנדים, שדרתה המרכזית נשמרה. דרוזן עדיין שם, לאורי עדיין שם, גם קורי ג'וזף. ואלנצ'ונס שם. ואפילו דמארה קארול בריא. ביזמק ביומבו אמנם הלך ודילדל את הקו הקדמי הנוטה להיפצע, אך ג'ארד סלינג'ר המוכשר הגיע. רגע, הוא נאלץ לעבור ניתוח ברגלו ויעדר מהמשחק. נראה שהקללה לא סרה לגמרי מהקנדים, בכל זאת.

קללה או לא קללה, יש בטורנוטו כישרון למכביר, ולפי הקולות שנשמעים מהנהלת הקבוצה, הם מצפים לעונת התפוצצות של יונאס בן ה-24, שיהפוך סופית את צמד החמד הסגול לאורי-דרוזן לשלישיה.

ומה קורה בעיר המכוניות?

הרבה אופטימיות, אך האופק עוד רחוק. סגל שכולל את רג'י ג'קסון, אנדרה דראמונד, טוביאס האריס, קק"פ (קנטביוס קאלדוול -פופ) משופע בכישרון אך ירוק מדי, במיוחד כשמזכירים את סטנלי ג'ונסון,  שעל אף עונת רוקי טובה באופן יחסי, עדיין לא הראה מספיק. לפיסטונס יש במה להיתלות, ויש להם דרך. ומאמן – אחד ואן גנדי, שיודע לבנות קבוצות לאט אבל בטוח. לי נדמה למשל שזמנו של רג'י ג'קסון הגיע, והוא יהפוך העונה לאולסטאר של ממש.

העניים הוא כזה, רג'י ג'קסון יעדר לכמהשבועות בעקבות פציעה בברך, ובמקומו יפתח איש. איש סמית. מי שנתן עונה לא רעה בפילדלפיה, אך מתגלגל במורד המדרגות במאצ' אפ מול לאורי.

ההימור כאן בטוח בעיני: טורונטו הביתית בהפרש דו ספרתי.

2:30 בוסטון סלטיקס (0-0) – ברוקלין נטס (0-0)

ובכן, ההימור ינתן מיד בהתחלה: הסלטיקס יגברו על הנטס בהפרש דו ספרתי.

משהסרנו מעלינו את המהמורה הזו, אפשר לגשת לענין: הענין הוא הסלטיקס, שחוזרים עם אותו הרכב שהביא אותם בשנה שעברה למקום החמישי במזרח. אותו הכרב כמעט, בתוספת אחת ומשמעותית – אל הורפורד. התוספת הזו מקבלת משנה תוקף כשהתחושה היא שכל מה שהיה שם לפניה, נמצא בגרף עליה מתמיד. אייזיאה תומאס הופך את עצמו לאחד השמות הבולטים בליגה ולא עוצר לרגע, וגם ג'יי קראודר ואייברי בראדלי לא מביטים לאחור וממשחק למשחק מורגשת התפתחותם כשחקנים. לעניות דעתי, גבוה בקליבר של הורפרד היה בדיוק מה שחסר לסלטיקס – הוא לא מה שיהפוך אותם למועמדת לאליפות, אבל הוא בהחלט מה שהופך אותם ממש בפועל למניית זהב שיכולה בתנאים הנכונים, ובעבודה של סטיבנס, לטפס אפילו עד לגמר המזרח.

ובנתיים בברוקלין מצפים לנס. לא, אני לא מדבר על חסידי חב"ד משיחיים שמצפים לשובו של הרבי. אני על מי שמאמין, איכשהו, שהתקפה שהבורג המרכזי בה הוא ג'רמי לין בגלגולו הנוכחי, יכולה להגיע לאנשהו, או לא להיות מחרידה לעין. אכן, טרבור בוקר שחקן טוב. זהו בערך. כלומר, אנתוני בנט שם. והוא בחירה ראשונה בדראפט. אם זה מעודד מישהו.

3:00 ממפיס גריזליס (0-0) – מינסוטה טימברוולבס (0-0)

כמה אני מחכה לראות את מינסוטה של העונה הזו. ראשית, אני מת על הייצוא של מינסוטה בגזרה האנושית: למשל, בוב דילן. למשל, המשורר רוברט בליי. אם או בלי קשר, מינסוטה היא ההבטחה הגדולה, היא הנבואה שמחכה להתגשם, היא מה שנאהב אם יצליח ונתעצב אם יכשל.

כן, אסופת שחקנים שכוללת את קארל אנתוני טאונס, אנדרו וויגינס, זאק לאווין, ריקי רוביו, הרוקי המבטיח כריס דאן. מעיין מים מתוקים של כישרון ופוטנציאל, גיוון וגמישות. כשעל הכל מנצח טום טיבודאו, שיכול להעניק לקבוצה הזו את מרשם הקסם של הגנה קשוחה ומשמעת, הפלייאוף נדמה בהישג יד. אם אף אחד לא ישחק למוות על ידי מאמנו. רבים חשבו שרוביו צריך להפוך לחלק מטרייד כשדאן שם, אני חושב שהוא דווקא חוליה חיונית למתכון שתיבודאו יכול לרקוח – קבוצה שמשחקת חכם ונכון, ובה כל אחד מבצע את תפקידו כשורה.

בדרום, אי שם בממפיס טנסי, העתיד צבוע בצבעים אחרים לגמרי. במקום קבוצה שמתרגשת מעתידה, נדמה שהגריזליס מתרגשים מההווה שכבר מתחיל להיראות כעבר. הדוב רנדולף כבר בן 35, וגם אחיו לצבע גאסול כבר בעשור הרביעי לחייו, וכך גם החיה ההגנתית המזדקנת טוני אלן. יהבם של הגריזליס בעונה הזו הוא על מייק קונלי ופציעותיו. ולא בטוח שזה מספיק, על אף שלווטרנים האלה ודאי יש מה לתת.

ומה יקרה ? בניגוד לטון העולה מהדברים שכתבתי, אני מאמין שהגריזליס ימצאו את הדרך לנצח בבית. אל תדאגו זאבים זאטוטים, עוד יהיה טוב. ממפיס בהפרש חד ספרתי. 

3:00 ניו אורלינס פליקאנס (0-0) – דנבר נאגטס (0-0)

הידעתם? אם נתרגם את שמו של אולמה של הניו אורלינס פליקנס נקבל את הצירוף הנפלא – מלך שייק הפירות.

ובכן, יושבי מבצר שייק הפירות יארחו את חטיפי העוף מקולורדו, למפגש בין קבוצה שמנסה בכל כוחה להבין היא, לקבוצה שחושבת שהיא מתחילה להבין מי היא. כן,

הפליקאנס מנסים להבין מי הם. אנתוני דייויס הוא סופרסטאר. באדי היילד הוא בחירת דראפט עם תקרת זכוכית גבוהה מאוד. ג'רו הולידיי וטייריק אוואנס מוכשרים מאוד, כידוע, וגם לאנס סטיבנסון יכול להתגלות, סופסוף, כהפתעה נעימה, אם יצליח להפציע ככלב רטוב ולנער את פרוותו. ובכל זאת, ההימור הרווח שהיא תגרד את תחתיתה של טבלת המערב. העסק של אלווין ג'נטרי לא דופק, וחרב הפיטורים הדמיונית מרחפת מעליו כצל. ובתווך, דייויס, שרוצה כבר פלייאוף אך נדמה שהוא דורך במקום.

הנאגטס לעומת זאת, עושים סימנים מעוררים תקווה. עמנואל מודיאיי יוסיף להתפתח. ג'אמאל מורי הוא בחירת דראפט מאוד בטוחה.  גם גארי האריס. לניקולה ג'וקיץ' הייתה עונת דראפט נפלאה ולא מספיק מדוברת. יוסוף נטרקיץ' סולידי כשהוא בריא. קנת פאריד מהספסל זו תמיד הפתעה יפה בצבע. מישהו זרה קצת סוכר על הנאגטס.

והלילה? אוואנס פצוע הולידי עם אשתו ואיכשהו תחושת הבטן שלי היא שהחבר'ה מדנבר מסוגלים לנצח את הקבוצה הביתית. דנבר בהפרש חד ספרתי.

3:00 מילווקי באקס (0-0) – שארלוט הורנטס (0-0)

הנה מפגש בין שתי קבוצות שעלו על משהו, אבל לא לגמרי, כלומר, עדיין לא, או בכלל לא (במקרה של ההורנטס).

הצרעות משארלוט מגיעים אחרי עונה מוצלחת מבחינתם, שבה העפילו סוף סוף לסיבוב השני בפלייאוף, ועדיין – אתה מביט בסגל, ומשהו חסר. למשל, משהו גבוה שהוא לא רוי היברט. וישנו גם סימן השאלה – מייקל קיד גליקריסט שחוזר מפציעה. אכן, כוכבו של קמבה וולקר ימשיך לדרוך. ניקולה בטום הוא מניה בטוחה, ומרווין וויליאמס סולידי. וכל הקבוצה בעצם, סולידית. לאן היא לוקחת אותנו? הסולידיות הזו.

בצד המארח. לצד הגריק פריק וג'סארי ארקר שיוסיפו לשכלל את משחקם. (וביחוד את יכולות ניהול המשחק של היווני) טרם ברור איך ישתלב כלב התקיפה האוסטרלי מתיו דלאבדובה בתמונה ואיך הוטרן הבוסני מירזה טלטוביץ' נכנס לתמונה הצעירה הזו? וטוני סנל שהגיע ממש עכשיו מעיר הרוחות (שיעדר הערב). לג'ייסון קיד הפתרונים.

הלילה אלך עם הקבוצה ביתית, מילווקי. ההפרש יהיה חד ספרתי.

3:00 פילדלפיה 76 (0-0) – אוקלוהמה סיטי ת'אנדר (0-0)

הגענו למשחק המסקרן ביותר הערב בעיני, שמפגיש בין חבורה שנבגדה בידי מנהיגה, לבין כזו שמחפשת מנהיג.

המארחים מפילדלפיה רואים משהו באופק, הם מזהים, שאולי סוף סוף, הם יצליחו להשיל את תווית הבדיחה של הליגה. מבחינה תודעתית, הם כבר בחצי הדרך, כשמסתכלים עליהם בתור החידה המשמחת של הליגה. נרלנס נואל אמנם צפוי להיעדר. אך ג'ואל אמביד ישחק במשחק רשמי (הללויה), יחד עם דריו סריץ' וגאהיל אוקפור שאמור להיות כשיר. סימונס פצוע. כידוע. לא נורא. הם שרדו פציעות אימות מזו.

בצד השני של הכביש רואים באופק משהו אחר, זה הפרצוף של קווין דוראנט שמרוח כמו סדין אדום מעל ראשיהם. במיוחד מעל ראשו של ראסל ווסטברוק. שמחוזק בויקטור אולדיפו, אנדרה רוברוסן, סטיבן אדאמס, אנס גולן (לשעבר קאנטר) ודומנטס סבוניס. לטעמי, הסיטי עומדים להיות הפתעה סנסציונית כשמושכות בידיו של ווסטברוק, יהיו מפלות אך גם נצחונות מהממים, והם יגיעו לפלייאוף מעמדה גבוהה משאפשר לחשוב, והכל בזעמו של הברק הננטש. האם זה יספיק לפלייאוף? לא בטוח.

זה כן יספיק לניצחון ראשון הערב. הת'אנדר בהפרש דו ספרתי.

5:00 פיניקס סאנס (0-0) – סקרמנטו קינגס (0-0)

השמש עולה בפיניקס. כן, זו התחושה שמרחפת שם ערב פתיחת העונה, ערב המשחק הראשון. דווין בוקר מביא עימו בוקר חדש לאריזונה. בלדסו כשיר. אין סיבה לחשוב שאלכס לן לא ימשיך להשתפר. ברנדון נייט על הספסל שלך זה תמיד חיובי. כמו גם וטרן כמו טייסון צ'נדלר.

הקינגס, לעומת זאת, מנסים להפוך לקבוצה עם הגנה בניצוחו של דייויד ייגר, ובנתיים נסמכים מדי על קאזינס ורודי גיי. אכן, בן מקלמור יכול לפרוץ לפתע במלוא אונו. אבל כל העסק נראה אפור יותר מדי וסגול מעט מדי. לא דארן קוליסון, ואפילו לא עמרי כספי – יביאו את הבשורה.

על כן, ינצחו השמשות, בהפרש חד ספרתי.

5:30 ל.א לייקרס (0-0) – יוסטון רוקטס (0-0)

יש משחקים שרק הצליל שלהם מעוור צמרמורת בגב. הרוקטס, הלייקרס, שמות שתמיד ישגרו אותך אל האולימפוס של הכדורסל. ובכן, בפועל, האוויר דליל יותר. ולמעשה, אנחנו לא ממש בפסגה.

שלוש תוספות עיקריות הגיעו ל-ל.א הקיץ – הרוקי אנגראם – שהלייקרס משליכים בו כמה וכמה יהבים, לואל דנג שהוא תמיד סולידי ומהימן, וטימופי מוזגוב, שדפק הקופה. מלבדו, הגארדים, בראשם דאנג'לו ראסל ומיד לאחריו קלארקסון וויליאמס, נראו מצוין במשחקי ההכנה. יש כמה סיבות לאופטימיות זהירה, והרבה ממנה תלוי ביכולת של אינגראם להראות שהוא הדבר האמיתי. וגם בלוק וולטון ,שינסה להוכיח שהקסם מהמפרץ הוא לא עניין אקלימי.

מנגד, לטקסנים מיוסטון יש בעיה. הארדן עדיין שם, אריזה הוא ודאי שחקן מצוין, כמו גם ראיין אנדרסון וגם אריק גורדון כשהוא בריא. ננה לעומת זאת, זה כבר הימור של ממש על עמדה חשובה. בכלל, נדמה שמה שלא נשלם לפני כשתי עונות, לא יבשיל השנה. וגם עונת mvp של הארדן לא תסחוב את הרוקטס לגמר המערב.

הופעה כזו, בכל אופן, תספיק כדיל לנצח הערב, ולאכזב את הצופים בסטייפלס הנוצץ. הרוקטס בהפרש חד ספרתי