הרוכב האלמוני שלנו להיום הוא וינצ'נזו ניבאלי האיטלקי מקבוצת אסטנה (מספר 22)

אחת ממיומנויות הרכיבה הזוכות למעט מדי הערכה היא הרכיבה במורד ההר. ייתכן וזה קשור לעובדה שהרוכבים יותר עסוקים בלהישאר על האופניים מאשר בלהשיג יתרון שאינו שווה את הסיכון הכרוך בו. אבל כבר בקטע השמיני של  הטור הנוכחי קיבלנו דוגמא מצוינת לעד כמה היכולת הזו יכולה לעשות הבדל משמעותי:

https://www.youtube.com/watch?v=pFQ01HVXbmI

פרום עד העונה נחשב לרוכב שאינו מצטיין ברכיבה בירידות. כנראה שהוא קיבל כמה שיעורים מאלוף העולם לשעבר מייקל קיאטובסקי שעבר לקבוצת סקיי. כי פרום שלף שפן מתוך הכובע כדי לאותת ליריביו שאם הם חושבים שהם יכולים למצוא נקודות תורפה בשריון שלו אז הם יצטרכו לחפש מקום אחר. הרבה מעבר ל-23 השניות שהשיג פרום היה זה ניצחון פסיכולוגי על יריביו.

הרוכבים המהירים ביותר בירידות הם בדרך כלל הספרינטרים או רוכבי נג"ש כמו פביאן קאנצ'לרה או טוני מרטין. הסיבה העיקרית דומה לעדיפות שיש למטפסים הקטנים בעליות. ככל שאתה יותר כבד תצבור מהירות יותר בקלות בירידה. זה מקל על הרוכבים הגדולים יותר לצמצם פערים הנוצרים במהלך טיפוס בעליה. אבל אותנו כצופים יותר מעניין מי יכול  לנצל את המיומנות הזו כדי להציב את עצמו בעמדת ניצחון בטור.

*

טוב, אני יודע שאמרתי שהפינה הזו תוקדש לרוכבים שאינם מהשורה הראשונה של המועמדים לזכייה בטור וניבאלי לא בדיוק עונה להגדרה הנ"ל. סה"כ מדובר באחד מ-6 רוכבים בהיסטוריה שזכו בכל שלושת הטורים הגדולים. מצד שני לטור הנוכחי הוא הגיע אחרי מאמץ עילאי בג'ירו ודי מהר לא נשאר מקום לספק שהוא לא כאן בשביל הניצחון. אבל הסיבה העיקרית שאני רוצה לדבר על הכריש ממסינה היא שאי אפשר לדבר על מיומנויות רכיבה במדרון  מבלי להתייחס אליו. לפיכך לא נתמקד בשורת ההישגים הארוכה של ניבאלי אלא בנזק שהוא מסוכל לעשות ליריביו ברגע שהשיפוע הופך שלילי.

בניגוד גמור לשאר האספקטים ברכיבה הדורשים סיבולת מסוג זה או אחר, אומנות הרכיבה במורד היא בעיקר טכנית. זו מיומנות של שליטה באופניים יותר מכל דבר אחר. מכיוון שכולם רוכבים מהר במדרון צריך להביא לידי ביטוי את הדברים הקטנים שיכולים להפוך את הרוכב למהיר יותר ולשמור על המהירות הזו לאורך כל הירידה.

החלק הראשון בתקיפה במדרון הוא עצם היציאה להתקפה. מכיוון שכולם רוכבים מאד מהר צריך ליצר מהירות רגעית גבוהה ואז גם לשמור עליה. לשם כך צריך לדעת לרכוב בתנוחות האווירודינמיות שמאפשרות למקסם מהירות על האופניים. ראינו את פרום עושה זאת נהדר בקטע השמיני של הטור הנוכחי והנה דוגמא של ניבאלי עושה זאת בג'ירו של לומבארדיה של 2015. שימו לב איך הוא מגיח מאחור במהירות עצומה ואף אחד לא מצליח להדביק אותו ברגע שהוא נכנס לתנוחת רכיבה במורד:

החלק השני שניתן לנצל במורדות ההרים הוא העיקולים הרבים בכביש. כאן רוכב יכול להפוך את השליטה שלו באופניים ליתרון משמעותי. ככל שהעיקול חד יותר הוא מאלץ את הרוכבים להאט יותר כדי איך לומר זאת בעדינות … להישאר בחיים. רוכב שיודע לבחור את הקו הנכון לתוך העיקול ויש לו שליטה מספיק טובה באופניו יוכל לשמור על יותר מהירות ובכך לצבור יתרון משמעותי על יריביו.  ניבאלי הוא אומן בטכניקה זו כפי שניתן לראות בירידה הבאה מהפאסו פדאייה בג'ירו של 2011:

ניתן לראות איך ניבאלי מרשה לעצמו לקחת סיכונים ומגיע ביציאה מכל סיבוב קרוב קרוב למעקות הבטיחות. רוכבים פחות מיומנים לא יכולים להרשות זאת לעצמם ונאלצים להאט משמעותית את מהירותם. יש כאן גם אפקט פסיכולוגי מאד משמעותי כשהכריש מתקיף והרוכבים האחרים יודעים מצד אחד שהם לא יכולים להרשות לעצמם להפסיד זמן אך מצד שני חוששים להיכנס מהר לעיקול.  דילמות כאלו גורמות לא אחת לנפילות שיכולות להיות מאד מסוכנות.

הקטע של היום יסתיים בירידה מהגראנד קולומבייה לקולוז. בירידה מאותו ההר בדיוק תקף ניבאלי את הפלוטון בטור של 2012 (רק מהכיוון ההפוך), ובסיועו של חברו לקבוצה דאז פיטר סאגאן פתח פער של דקה על שאר המתמודדים על התואר (פער שנסגר בעלייה האחרונה באותו יום):

אם נשאר לניבאלי עוד דלק במיכל ניתן לצפות שהיום יהיה העיתוי שבו נראה את הכריש תוקף. אם התקפה כזו אכן תתממש יהיה זה בודאי מחזה מרהיב לראות אותו מנווט את הירידה אל הסיום באלגנטיות הכה אופיינית לו.