קצת לפני פתיחת המירוץ היום, ניתן כמה מלים על הקטעים הצפויים לנו בטור, בליווי המלצות על אלו שבהם הכי כדאי לצפות.

הטור כולל 21 קטעים, כאשר השנה הם מחולקים באופן הבא:

• שישה קטעי מיאוץ (ספרינט) מישוריים (קטעים 1,3,4,11,14,21)
• שני קטעי נג"ש – אחד מישורי ואחד בעלייה (13,18)
• תשעה קטעי טיפוס (7,8,9,10,12,15,17,19,20)
• ארבעה קטעי מעבר – קטעים שלא נופלים במדוייק בקטגוריות הקודמות (2,5,6,16)

בסה"כ מדובר במרחק מצטבר של כ-3500 ק"מ! משך הזמן של רוב הקטעים הוא בסביבות חמש שעות, אך השידורים בד"כ מכסים את השעתיים וחצי המסיימות שלהם (מסתיים בד"כ בסביבות שש וחצי בערב שלנו).

קטעי המיאוץ מאופיינים בד"כ ברכיבה במהירות מאד גבוהה של הפלוטון, עם מינימום נסיונות לקבוצת בריחה. יהיו כאלה, אך ברוב המכריע של המקרים הם ייטרפו ע"י הפלוטון. מכאן שהעניין העיקרי בקטעים אלו הוא בקילומטרים האחרונים שלהם. מדובר כמובן במיאוץ הסיום, אבל לא פחות מעניין הוא הנסיון של הקבוצות המתחרות לתפוס את המיקום האופטימלי לפני המיאוץ. בגלל הקצב הגבוה והצפיפות הרבה, קטעים אלו מועדים לפורענות מבחינת הסיכוי לתאונות המוניות, וזה עולה ככל שמתקרבים לסיום. המארגנים, המודעים לבעייתיות זו, הוסיפו בשנים האחרונות חוק, לפיו אם רוכב נופל עקב תאונה במסגרת שלושת הקילומטרים האחרונים של הקטע, הזמן שלו יהיה כשל החבורה בראש הקטע. מה שזה אומר מבחינת הצפייה כאן זה בעיקר לתפוס את הקטע בשלביו האחרונים (בד"כ שעה שש בערב שלנו).

בקטעי הנג"ש הרוכבים יוצאים בזה אחר זה (בהפרש של כשתי דקות) למסלול שהוא יותר קצר מהקטעים הרגילים. סדר היציאה הוא לפי המיקום הכללי במירוץ (כאשר המוביל יוצא אחרון). השנה, קטע הנג"ש המישורי הוא באורך של 37 ק"מ, וזה שבעלייה הוא באורך 17 ק"מ. למרות שלקטעים אלו יכולה להיות השפעה רבה על התוצאות הסופיות, מבחינת צפייה מדובר אולי בחווייה פחות מעניינת מאשר בשאר הקטעים, היות והתחרות כאן היא לא ויזואלית "ראש בראש". עניין מסויים אפשר למצוא גם באופניים ובמדים המותאמים לנג"ש – הם שונים מאלו אשר בקטעים הרגילים, ועל מנת לתת אוירודינמיות מירבית. המצטיינים בתחום (מכונים "שענים") נחשבים לרוכבים המהירים ביותר, זאת היות ומדובר ביכולת אישית נטו, ללא סיוע קבוצתי.

קטעי המעבר הם כאלו שקשה לאפיין כקטעי מיאוץ או טיפוס טהורים. בטור הזה יש לנו כמה כאלו, כל אחד בעל מאפיינים אחרים. קטע 2 למשל הוא קטע מישורי למדי עם סיום קצר בעלייה. כמה אחרים נחשבים לקטעי Rolling Hills – קטעים של עליות וירידות תכופות. אלו קטעים המאופיינים בעיקר בנסיונות בריחה של רוכבים פחות מוכרים או כאלו שלא מתמודדים על הבכורה. רוכבי ה-GC בד"כ ייתנו להם לנצח, היות וקטעים אלו לא יאפשרו לאף אחד מהם לפתוח איזשהו פער על יריביו.

מה שמשאיר אותנו עם קטעי הטיפוס. קטעים אלו הם העניין העיקרי בטור, ובהם הוא מוכרע. כאן היכולת האישית יחד עם הטקטיקה הקבוצתית מגיעות למיצוי מירבי. התחרות כאן היא גם על ההובלה במירוץ, אך גם על החולצה המנוקדת של מלך ההרים (ובמידה רבה גם על החולצה הלבנה של הרוכב הצעיר). אם אפשר לראות רק חלק מהמירוץ, אלו הקטעים שכדאי לראות לפני כל האחרים. אם אי אפשר לראות את כולם, הנה אלו מהם שאסור להחמיץ.

קטע 8: קטעי הטיפוס בפירנאים מאופיינים בפסגות חדות ותלולות. כזה הוא קטע 8, הכולל 4 פסגות כאלה. הראשונה שבהם היא הטורמלה (Col du Tourmalet), אחת הפסגות הקלאסיות של הטור דה פראנס המוגדרת כ-HC. מייד אחריה המסלול ממשיך לשלוש פסגות נוספות המאופיינות בעליות (קטגוריות 2 ו-1) או ירידות תלולות, כך שהקטע מסתיים בירידה דווקא.

קטע 9: קטע זה מבקר תחילה בספרד ואח"כ באנדורה. מדובר בקטע רצחני במיוחד, כפי שקורה הרבה בקטעים שלפני ימי המנוחה. זהו למעשה הקטע היחיד בטור המתחיל מייד בפסגה קשה (קט' 1) ומסתיים באחת כזו (HC) בפסגת הארקליס שבאנדורה. כאילו שזה לא מספיק, בתווך יש עוד שלוש פסגות (1,2,1). יש סיכוי לא קטן שחלק מהרוכבים הלא מטפסים ייחתכו בקטע הזה מהטור עקב אי עמידה במסגרת הזמנים הנדרשת של הקטע.

קטע 12: יום הבסטיליה הוא יום בו המארגנים תמיד בוחרים קטעים בעלי משמעות מיוחדת. הפעם נבחר הר ונטו (Mont Ventoux) לסיים את הקטע המתחיל במונפלייה. מדובר באחת מהפסגות היותר קלאסיות של המירוץ המופיעה בו בפעם העשירית. הקטע עצמו הוא יחסית שטוח (שתי פסגות של 3,4 לפני כן, לא משמעותי במיוחד), כמו כדי לומר שלא נדרש יותר מההר הזה. ניתן להמר בבטחון, שכמו בכל שנה ביום העצמאות, הרוכבים הצרפתים יתנפלו על הקטע, עם סיכוי גבוה גם למנצח מבני המקום.

קטע 17: עוד קטע קשה מחוץ לגבולות צרפת, הפעם בשווייץ. מייד לאחר יום המנוחה השני, מצפה לנו כאן קטע המתחיל מברן בעלייה ארוכה ומתונה לשתי פסגות בקט' 3, ומסתיים בשתי פסגות תלולת וסמוכות מקט' 1 ו-HC, האחרונה סמוך לסכר האמוסון המרהיב בשווייץ.

קטע 19: קטע הטיפוס הראשון מבין שניים באלפים הצרפתיים עובר בשלוש פסגות (1,2,HC) לפני שהוא מסתיים בפסגה שהיא קלאסיקה אמיתית לא רק לחובבי הרכיבה – המון בלאן (Mont Blanc – ההר הלבן).

קטע 20: הקטע הלפני אחרון של הטור מציב בפנינו ארבע פסגות מהאלפים (2,1,1 ולבסוף HC). היות וזהו קטע הטיפוס האחרון (זה שאחריו הוא המיאוץ לשאנז אליזה בו אין שינויי מיקום), המנצח של הטור ייקבע כאן. צפו התקפות נואשות של רוכבים עייפים בנסיון לזכות בנצחון.

זהו. נותרה רק המשימה הקטנה של להקליק ולרכב את כל המרחק הזה. עידו ואני נלווה את המירוץ בפוסטים ובמדור "אירועי דיומא" (עם פריוויו וסיכום לקטע הקודם, כולל פרופיל הקטע במקומות המעניינים).