רפאל נדאל נגד נובאק דג'וקוביץ'.  ממש ג'ון וויין נגד קלינט איסטווד באוקיי קוראל (לדעתי ג'ון וויין מנצח!). דה בסט אוף דה בסט. קצפת שמנה עם תות שדה. קייטי פרי נגד בר רפאלי במיני-מיני.

זה הקרב האופטימלי בין שני הטניסאים הטובים ביותר בעולם בשנתיים-שלוש האחרונות, ולא משנה היכן הם היו פה ושם ברייטינג (בד"כ 1-2).

זה גם הקרב ששניהם רוצים יותר מכל כי אין דבר טוב יותר בגמר אליפות צרפת בטניס מלנצח את רפה בגמר, ואין דבר טוב יותר מלנצח את נובאק בגמר.

נדאל הולך על אליפות מס' 9 במשטח ובאיצטדיון האהוב עליו מכולם; ממש מגרש המשחקים בשכונה שלו. הוא גם הולך על המייג'ור ה-14 שלו. דג'וקוביץ' הולך על הרולנד גארוס הראשון שלו שסוף-סוף יתן לו את הגראנד-סלאם, החלום הרטוב של כל טניסאי שהיה אי פעם הטוב בעולם, ושכה מעט מתגאים בו, בגראנד סלאם.

מי שינצח את הקרב ה-42 ביניהם 'ראש-בראש' יהיה מחר בערב מספר אחד בעולם, והמפסיד מספר שניים.

הנצחון של נדאל בחצי הגמר ביום ששי נגד אנדי מורי, הטניסאי השלישי בעולם, 3-6, 2-6, 1-6 היה כאילו נדאל שיחק נגד…מריה שרפובה. ב-100 דקות הוא שלח את מורי למקלחות כאילו היה שחקם ליגה ד' מראש הניקרה. הוא אף פעם משך כל המשחק לא הסתכל על BREAK POINT. הוא עשה CONVERSION של כל ה-6 'ברייק-פוינטס' שלו.

הוא שלט במשחק כמו שיו הפנר שולט בבאני'ס שלו.

הוא – נדאל – השתמש בכל כלי הנשק הידועים בטניס, ובעיקר ה-UPPERCUT של הפורהנד שלו, שרק הוא יכול לבצע ככה. דודו של נדאל ומאמנו, טוני נדאל, אמר בסוף המץ' משפט חשוב ומחלט:

"היה זה נדאל הכי טוב שאי פעם ראיתי"

בן הדוד הוא 1-65 במגרשי חימר, והוא רוכב על רצף 34 נצחונות.

נובאק היה רק קצת פחות מושלם בנצחון 3-6, 6-3, 3-6, 3-6 על מס' 18 ארנסט גולביס מלטביה.

הוא היה לעתים BRILLIANT, מבריק כמי הים בברמודה, אבל פתאום ניכנס לפאנק, סימן ההיכר שלו.

אבל מחר הכל יישכח. הכל מתחיל מחדש. אני לא מאמין שישנו מישהו בעולם המסוגל לגבור היום על נדאל, אבל אם ישנו מישהו בעולם שאולי, אולי יוכל לעשות זאת מחר, נובאק ג'קוביץ' הוא האיש.

הוא היחיד עם סכוי ממשי נגד נדאל.

בקרבות ראש בראש ביניהם נדאל מוביל 19-22. במייג'ורס נדאל מוביל 3-8, ובאליפות צרפת 0-5. אבל בשנתיים האחרונות היתרון הוא של ג'קוביץ'.

אבל לא בפרנץ' אופן, חדר האורחים הפרטי של הספרדי הנפלא!