זה זמן קסם

כתבת אורח: תמיר שוסטר

 
על גדות נהר המיסיסיפי שוכנת העיר הגדולה במדינת לואיזיאנה, ניו אורלינס. כל אדם אשר רגלו דרכה בניו אורלינס יכול להעיד על כך שקסם עוטף את העיר, סוג של כישוף שמבחוץ קשה לחוש. מתחילת דרכה כקולוניה צרפתית, דרך חגיגות המארדי גרא, תרבות הוודו, ומעל הכול מוזיקת הג'אז הייתה ניו אורלינס לחוט המקשר בין ההווה לעבר, החלום למציאות והמוות לחיים.

כיאה לקולוניה צרפתית ידועה ניו אורלינס בבישול הקולינרי המיוחד, בחופש התרבות, בשמחת החיים ומעל הכול ידועה ביצירת מוזיקת הג'אז ואחר כך הבלוז, שדרך המוזיקה עובר סיפור חיים שלם כמו סיפורה הקסום של העיר עצמה. כל כך הרבה תרבות, אך מעולם לא הייתה ניו אורלינס לעיר של ספורט. קבוצת כדורסל צנועה, קבוצת פוטבול וייצוג בליגה הנמוכה בבייסבול, אינו מדד מייצג לעיר בגודלה ובטח שלא לעיר שוקקת חיים ותרבות שכמותה.

סוף אוגוסט בשנת 2005 זכור לכל תושב, הוריקן קתרינה שטף את העיר עד לרמה שכ-90% אחוז מהעיר הייתה מוצפת, אלפים נהרגו, עשרות אלפים ברחו מהעיר והנזק היה עצום. דווקא אז נראה היה שסכר נפתח בין העיר ניו אורלינס לעולם הספורט. אולי הייתה זאת העובדה שאצטדיון הסופרדום, ביתה של קבוצת הפוטבול של העיר, "הסיינטס", היווה מקום מפלט, מרפאה ובית לעשרות אלפי תושבים שנשארו חסרי כל, ואולי היה זה שוב הכישוף של העיר.

דווקא עכשיו, בזמן שלברון עוד לא התרגל למעמדו החדש בתור אלוף, בזמן שהעיר מיאמי עוד חוגגת את זכיית האליפות ובזמן שאוקלהומה עוד מנסה לעכל את ההפסד המוחץ שנחלה בסדרת הגמר, בחרתי שלהסתכל אל העתיד. כמו מנבאת עתידות או קוראת בקלפים שתמצאו בכל סמטה של רחוב ברבן, אני רואה את העיר ניו אורלינס קמה לתחייה.
אומרים שצריך להתרסק כדי להתעורר, צריך לגעת ברצפה כדי להבין שנפלת. אם כך, אז ה"הורנטס" חטפו שנה שעברה נוק-אווט. חילופים לא רלוונטיים, עתיד לא ברור ועזיבתו של כריס פול בתחילת העונה הקודמת ללוס אנג'לס, שהיה לעמוד התווך האחרון, ריסקה את כל מבנה הקבוצה.

אז נכון שמהמקום האחרון במערב ומספר ניצחונות מביך של 21 יש רק לאן לעלות, אך לא רק זאת, נראה כי רוחות קסם שוב מנשבות על מרפסות הרובע הצרפתי. עם סיכויים נמוכים מאוד בדראפט 2012, זכתה ניו אורלינס לבחירה הראשונה. הבחירה הראשונה היתה ידועה מראש ועלולה לשנות את מאזני הכוחות בליגה כולה: אנטוני דיוויס, הפאוור פרוורד/סנטר שמגיע מאוניברסיטת קנטאקי, אותה גם הוביל לאליפות המכללות, כאשר אף שחקן אחר לא מהווה לו יריב שקול. השם המבטיח כבר הוזכר בסגנון משחקו ובפיזיות שלו לשחקנים כמו דוויט הווארד וקווין גארנט, את ההשוואה המעניינת נוכל לבחון כבר השנה. מעט מהכישרון זכינו לראות כבר באולימפיאדת לונדון, בה נתן דיוויס כתף לנבחרת ארה"ב במאבקי הטורניר, מדליית זהב אולימפית כבר יש לו.

לצד אנטוניו דיוויס כמנה העיקרית, נקבל גם תוספות פיקנטיות לסגל של ה"הורנטס" כמו ג'רויס וסקאז ואריק גורדון המוכשר, ולקינוח טרייד חם מהתנור ששולח את האקים ווריק ורובין לופז לביתם החדש בניו אורלינס. אנו מקבלים ארוחה מרעננת, מעניינת ומלאת הפתעות.

כאשר ממוצע שנים של שחקן בליגה בניו אורלינס אינו עובר את ה-4 ורוג'ר מייסון ידידנו מירושלים רק בן 32 מקבל את תואר זקן השבט, התמונה מתבהרת, ניו אורלינס נבנת מחדש עם סגל צעיר ומלא מוטיבציה שרוצה להוכיח לליגה שהוא לא שק חבטות יותר וכל קבוצה שתגיע לשחק ב"נולה" תתקל ביריבה מקומית נחושה, שנדחפת ע"י קהל ביתי חם ואוירה מחשמלת שרק העיר ניו אורלינס יכולה לייצר.

התגעגענו לכדורסל ולמרות שהעונה הקודמת הייתה קצרה מהרגיל עקב הסכסוך המתוקשר בין בעלי הקבוצות לארגון השחקנים, קיבלנו את אחת מעונות הכדורסל המעניינות והמרתקות בשנים האחרונות עם סוף שמשאיר טעם לעוד, ממש כמו העיר ניו אורלינס.
לכן במיאמי יכולים לחגוג הלילה, אך כבר ממחר להסתכל אל העתיד הלא רחוק, שם כל קבוצות הליגה יחפשו את התואר, ביניהם גם ה"צרעות" מניו אורלינס, שלא יתביישו לעקוץ.
אז לברון מאחוריך…