10 הדברים שאני הכי שונא אצלך – לברון "המלך הערום" ג'יימס

 על החתום: האשך בכבודו ובעצמו!

 יש אנשים המאמינים באהבה ממבט ראשון.

אני מאמין בשנאה ממבט ראשון.

שנאה יוקדת, חוצת גבולות, מרחקים, תרבויות ומרקעים.

שנאה אשר גורמת לך לייחל למפלתו של אדם שאינך מכיר, למצוא עצמך מבצע טקסי וודו בדל"ת אמותייך, להתעורר ב-2 בבוקר רק כדי לקבל הזדמנות לראותו נכשל בזמן אמיתי, לנגד עינייך העולצות וליבך המתרחב.

סוג כזה של שנאה, רק הרבה יותר חזקה, יש לי ללברון ג'יימס.

 מדוע? אתם שואלים.

ובכן, בפוסט זה אנסה להסביר את עצמי על קצה המזלג.

להלן 10 הדברים שאני הכי שונא אצל "הנבחר" (נבחר כמוקד שנאתי). את האיש אני שונא כולו, ולא ניתן לשנוא חלקים נפרדים ממנו, ולכן החלוקה היא שרירותית למדי.

אך שימו לב שבין הנקודות המועלות לעיל קיים חוט מקשר, וכמו המחט אשר בעזרתה אני דוקר את דמותו אשר רכשתי באיביי, כך תיתפר לנגד עיניכם דמותו של הנבל, צעד אחר צעד:

 דמותו של הנבל

1. טקס הטלק. שנאה ממבט ראשון כבר אמרנו? מרגע שראיתי את האיש מבצע את הדבר המגוחך, היומרני והפלצני הזה (ברצינות תהומית), משהו בי התמרד. מה הוא חושב לעצמו? מי הוא בכלל? ולמה הוא חושב שהוא איזה אל? הפומפוזיות של הדבר הזה עוררה בי בחילה קשה ומיידית מהאיש.

      וחוץ מזה – הוא בזבז המון טלק טוב.

    2. הנרקיסיזם. האיש מאוהב בעצמו, זה ברור. ברור מהרגע הראשון של טקס הטלק. אבל לאורך השנים, הוא הצליח שוב ושוב להתעלות על עצמו בגזרה הזאת. כל דבר שיעשה צריך להיות קשור אליו ולהאדרת שמו. רוצה להחמיא למישהו אחר? הוא יסובב זאת כך שבעצם הוא מחמיא לעצמו. כינוי? "המלך". קעקוע? "הנבחר". מישהו שונא אותו? מה פתאום, זה בגלל שכולם מקנאים בו.

ובכלל, הוא הגבר היפה בליגה, דוגמן לעת מצוא ואייקון אופנה מוביל!

 3. הפוזה. כל זה מתבטא בפוזה הכללית שלו. בשפת הגוף בזמן משחק, בפרצופים הרציניים עם הבעות הפנים המוגזמות בסגנון WWF, בחגיגות המביכות שלו לאחר פעולה מוצלחת, שמשדרות אהבה עצמית עד אין סוף, חוסר מודעות למקומו כשחקן כדורסל, וחוסר כבוד לסובבים אותו.

 4. חוסר כבוד. כאמור, בזמן משחקים האיש מגזים בחגיגות ובשפת הגוף שלו, בגלל האהבה העצמית שלו, ומבטא חוסר כבוד לשאר השחקנים העומדים מולו. למי עוד אתם שואלים?

למי לא?! לכוכב הקבוצה השנייה שכרגע הראה ביצים אדירות וניצח אותו בתצוגת קלאץ' למרות שעלה חולה (השיעולים), לשאר הקבוצות בליגה שהוא לא סופר (לא אחת, לא שתיים…), לשחקן הטוב בליגה שמתמודד מולו על תואר ה-MVP ("מקנא בדוראנט… כי הוא זורק כ"כ הרבה…"), לאוהדיו ומעריציו ("ההחלטה"), לאנשי המעמד הנמוך שנועדו לשרתו (נער המגבות שהשפיל, הפח שהפך בבעיטה בירידה מהמגרש בקליבלנד אחרי הפסד… העבדים כבר ינקו), וככלל לכל מי שלעולם לא יהיה לו את הכסף והבית כמו שיש לו.

)

 מוציא עצבים על הפח. העבדים כבר ינקו.

5. חוסר הכבוד למשחק מתבטא גם בחוסר ספורטיביות. מעולם לא היה שחקן במעמד הזה שהפגין כזו התנהגות שלילית לחיקוי. הפלופים כבר הפכו לשם דבר, קוראים לזה לעשות "לברונינג". אפשר גם לקרוץ אחרי עוד הופעה מוצלחת.

מה זה לעשות ג'ורדן? לרחף באוויר לדאנק או לקלוע עם הבאזר על השומר שלך. לעשות מג'יק? מסירה בעין עקומה. לעשות קארים? הוט-שוט. לעשות בירד? לדפוק את השלשה המנצחת. לעשות לברון? ליפול על התחת בדרמטיות כאילו פגע בך אוטובוס, בגלל שהשחקן שמולך התעטש.

6. חוסר הספורטיביות מתבטא לא רק בפלופים, אלא גם בסגנון המשחק. למלך חוקים משלו. המלך יכול להיכנס כבולדוזר בשחקנים, להשתמש באופן בלתי ספורטיבי בידו השנייה כדי ממש לדחוף את השומר שלו אחורה או לצד, לעשות כמה צעדים ראשונים שבא לו כדי לקבל יתרון מהירות על השומר. האיש מתבסס על כוחנות ועל עזרת השופטים, וכשזה לא מתאפשר לו רואים את הסגנון האמיתי שלו – אין כזה. כדרר וכדרר והתקע. אבל זרוק בכל זאת כי יש לך דמות פנטזיונרית של עצמך להאדיר מול כולם. זרוק פייד-אווי שני מטר מאחורי השלוש בסיום משחק כי אתה צריך להראות לכולם שמלך יש רק אחד. אז מה אם יש אחד בשם ריי אלן שעומד בפינה ומחכה. כנס עם הראש בקיר ותאבד כדור בשלומיאליות. ואז תתבכיין (ראה סעיף 9).

7. הנחות מהשופטים. אבל מצד שני, נשמת לידו? קבל עבירה בלתי ספורטיבית על זיהום סביבת המלך. עברת במקרה ליד כשפרץ לסל? הנך מפריע לפעולה מלכותית. חזור אחורה שתי נקודות מהקו. האיש בלתי ניתן לשמירה, ולא בגלל יכולתו. ולמרות שהוא נחשב לשומר אגרסיבי ושולח ידיים בלי סוף לחטיפות – כשהוא בהגנה החוקים שונים לגמרי. העבירות פשוט לא נדבקות אליו.

בגזרה זו יש לאחרונה תקווה זהירה לשיפור, המתבססת על שאיפה נואשת שאולי, אולי, הקומישינר החדש ישנה את סדר העדיפויות של העדפת כוכבים לטובת העדפת כדורסל.

8. וזה מביא אותנו לעוד דבר שאני שונא אצלו. האיש מקבל הכל על מגש של כסף. על השריקות כבר דיברנו. מה לגבי ההאדרה התקשורתית מהרגע שהגיע לליגה? ההייפ המטורף שעשו סביבו, רק כדי למכור עוד כמה חולצות. יש פה דיל מלוכלך בין אחד שחושב שמגיע לו הכל, לבין אחר (סטרן) שרוצה לתת לו הכל, רק כדי לעשות מזה כסף.

אגדות העבר לא אוהבות את זה. פה ושם שמענו רינונים מג'ורדן, ראסל ומג'יק על כך שהם היו צריכים להרוויח את מעמדם בזיעה, זמן ותארים, לירוק דם בדרך לגדולה, בעוד המלך החדש קיבל כתר וגלימה כשהגיע לליגה. העניין הוא שמבחינתו זה טבעי לגמרי, הכל מגיע לו והוא כבר תפס את מקומו בראשמור של הכדורסל… והוא בעצם השחקן הטוב בהיסטוריה אבל קצת לא נעים לו לומר את זה בפה מלא עדיין… עוד טיפה.

9. בכיינות! למרות ההנחות שהוא מקבל מכל כיוון והדברים שבאים לו בקלות, האיש מתבכיין על כל דבר. לא שורקים לך בהגנה – "למה אני לא שחקן ההגנה של השנה?! איך זה יתכן?!"

אתה מקבל עזרה בלי סוף מהשופטים – עדיין, יש איזה שריקה נגדך? פוזות, פרצופים ומניירות של דיווה.

וזה מוביל אותנו לסעיף האחרון.

10. הכיעור. האיש מכוער מכף רגל ועד ראש. מכוער מבחוץ ומבפנים. לעזאזל, הוא נראה כמו משהו שגרג אודן חירבן. זה הופך אפילו גרוע יותר כשהוא דופק את פרצופי הבכיין שלו.

אבל הדחקה והכחשה הם מנגנוני הגנה מוצלחים. קו השיער לא נסוג, פשוט, סרט הראש משנה מיקום. אני מכוער? טעות בידך. אני דוגמן הבית של ווג…

בפרק הבא: "איך פגשתי את אמא שלך"…

         כולם יודעים מי בעל הבית האמיתי במיאמי

רוצה להיות כמו מייק…

                                             מכוער מכף רגל ועד ראש

"שחקן CLUTCH"? קלאטץ' MY ASS!

                           אבל כ"כ רציתי להיות שחקן ההגנה של השנה!

!I'm the next cover girl