בס"ד

אסיסט 85# – המדריך לשחקן- איש השרירים POWER FORWARD

מה המשותף לרוברט הורי, צ'ארלס בארקלי, טים דאנקן? לא יודעים? נמשיך בקושיה- מה הקשר בין ליאור אליהו לדיוויד בלו(מלבד העובדה ששניהם שיחקו בצהוב בנוקיה)?
התשובה, כמובן, העמדה ששיחקו בה.
אם נחשוב לרגע, זוהי העמדה הכי מגוונת מבחינה טקטית. אפשר להביא מגוון גדול מאוד של שחקנים וכל אחד ישחק את התפקיד בהתאם לתכונותיו שלו.
נראה שהשחקן בעמדה 4 תמיד משלם את מחיר בניית הקבוצה. אם משחקים עם קבוצה שרצה, ניקח ריבאונדר שמסוגל לרוץ מהר.
אם יש לי סנטר דומיננטי, נביא אחד שיפתח את ההגנה ויצלוף מבחוץ.
אם אין לי סקוררים, אולי אביא סקורר בעמדה הזו- למרקוס אולדירג', דירק נוביצקי ואל ג'פרסון.
במידה ויש לי שני סמול פורוורדים אולי אסב אחד מהם לעמדה 4- כמו מלו בניקס, מישהו ראה בשנה שחלפה את קרלוס דלפינו מיוסטון? הוא קלעי ששיחק את התפקיד 4 ליד אסיק בגלל שיוסטון אוהבים לזרוק מבחוץ ולרוץ.
נראה שהשנים טשטשו את הדרישה המרכזית מהשחקן בעמדה הזו. פעם הפאואר פורוורד היה הסגן של הסנטר, שהיה מלך המגרש(צ'מברליין, ראסל וקארים). הוא היה צריך לעזור בריבאונד, לחפות בהגנה על שחקנים בזמן חילופים או בזמן שהסנטר יצא לחסום. סוג של "מנקה" אחרי שכולם סיימו ללכלך. הפועל השחור.

כך גילינו ולא תמיד אהבנו את אוקלי הקשוח, אנטוני מייסון, הוראס גראנט שהתכתשו תחת הסלים בקרבות רחוב.
עם התפתחות המשחק נוצר זינוק במספר הנקודות למשחק. בתקופת החיתולים של הכדורסל, משחקים היו נגמרים סביב ה80 נקודות למשחק ועלו בהדרגה ל90-100. גם הפאוארים הצטרפו לחגיגת הסלים וגילינו סקוררים נהדרים: קארל מלון, בארקלי, וובר, נוביצקי ודאנקן שעשו 20 לערב.
ריבוי הזריקות מעבר לקשת חידד את הדילמה של המאמנים לשחק עם סנטר יחידי בצבע ולהביא סביבו סוללת קלעים, כולל זה שבעמדה 4. כך ראינו את הורי מביא אליפויות בקליעה מרחוק, את ראשיד משאיר את בן וואלאס לחנות לבדו בצבע, לארי ג'ונסון ששיחק והשליש מרחוק בניו יורק ליד יואינג וקמבי(וחידה עם פיתרון בסיום המאמר- מה היהכינויו המגניב מימיו בשארלוט?). גם באורלנדו נעשה ניסיון לשים קלעים סביב האווארד ששיחק לצד ראשארד לואיס. כלי הנשק התפתח ושוכלל, ראו את נוביצקי שכנראה ומנצח בחיובים את רוב הקלעים בליגה בקליעות מ3.

גם הפנסיה משחקת תפקיד וכך מצאנו שחקנים בעמדה הזו שהפכו לסנטרים עקב הגיל והרגליים האיטיות. קמבי שהתחיל כ4 והפך לסנטר בערוב ימיו, גארנט שהיה כוכב על במינסוטה ועכשיו מדדה להגנה כ5. דאנקן שהיה התאום של רובינסון והיום מתמודד בצבע לבד. מישהו זוכר את אנטוניו מקדייס? דאנקיסט מפחיד בדנבר שהפך לסנטר מחליף בדטרויט האלופה אחרי הפציעות הרבות שעבר.
למרות הכל בעיניי התכונה הכי חשובה היא להביא את הכדור החוזר. פאואר פורוורד טוב הוא שחקן עם חוש להיכן ייפול הכדור, למיקום של השחקנים בצבע, כוח אדיר בפלג הגוף העליון ובעיקר ידיים טובות לתפוס את הכדור. ולאהוב מכות. ממש כך. הסאדיסטיות היא חלק מהעבודה.

הוראות הפעלה:

והרי החדשות: צריך ללמד אותם לתפוס את הכדור ביד אחת. הריבאונדים האיכותיים ביותר נקלטים ביד אחת. ה"טיפ אין", ריבאונד התקפה ביד אחת שדוחף את הכדור פנימה נעשה ביד אחת. מיקום זה שם המשחק. לא כל שחקן מסוגל לעשות החזרה של הכדור בדאנק לטבעת(Put back) כמו בלייק גריפין, אבל שימו לב לקווין לאב שעם הרבה כוח ומיקום נכון מצליח לשאוב לא מעט כדורים חוזרים. הסגירה לריבאונד בחיתוליה היתה נעשית עם שתי ידיים כאשר המגן "יושב" על המתקיף, חש את מיקומו ויוצר חיץ בינו לבין הסל. זרירזות המתקיפים הפכה את התנועה הזו ללא יעילה. כיום מומלץ לסגור לריבאונד עם יד אחת(hand check) ולתפוס את הכדור עם היד השניה.
שימו לב לסרטון הבא- תרגול נהדר לתפיסת כדור ביד אחת.

ועכשיו לשאלה. מי היה הפאואר פורוורד שהיה מצטיין בריבאונד, מנקה אחרי החברים שלו ומביא אליפויות?
התשובה היא אחת. התולעת דניס רודמן. בעזרת רגליים וידיים זריזות, קשיחות מדהימה, קריאת מעוף הכדור וידיים נהדרות לקליטת הכדור השיג חמש אליפויות(שלוש עם הבולס, שתיים עם הפיסטונס) וכמעט 12000 כדורים חוזרים.
http://www.youtube.com/watch?v=9n7TY6NV6C4