ניו יורק ניקס (16 – 36) 105 – אורלנדו מג'יק (22 – 30) 103

ניצחון שלישי רצוף! אני די בטוח שראיתי כזה מסתובב ליד המדיסון סקוור גארדן:

הניקס, דרך אגב, כמעט והצליחו לבעוט בדלי, כאשר מיתרון של 7 נקודות דקה וחצי לסיום, הם מצאו את עצמם ביתרון של 2 נק', 10 שניות לסיום, עם הכדור בידיים של אורלנדו בשביל לנסות להשוות או לנצח. אולנלדו לא הצליחו להגיע למצב זריקה, והניקס דרך נס השיגו ניצחון שלשי רצוף! על הדרך הם הצליחו לאבד יתרון דו ספרתי במשך מרבית הרבע הראשון והשני, ולחזור מפיגור דו ספרתי ברבע השלישי. יום רגיל במשרד הניקס (למעט הקטע של לנצח. או לחזור מפיגור. או לנצח…) רנדל (22 נק', 8 רב') וגיסבון (19 נק', 5 רב') היו המצטיינים בשורות הניקס. ווצ'ביץ' (25 נק', 8 רב') היה הקלע הבולט בשורות אורלנדו.

שיקגו בולס (19 – 34) 119 – ניו אורלינס פליקנס (21 – 31) 125

בניגוד למה שהתוצאה מלמדת, זה היה משחק במעמד צד אחד.

החל מהרבע השני, עד לשלהי הרבע הרביעי, הפליקנס הוליכו בהפרש דו ספרתי, כאשר ברוב מוחלט של הזמן, ההפרש גבוה מ-20 נק'. הסיפור של המשחק הוא דווקא הפציעה של אינגראם, שסובב את קרסולו, פציעה שנראתה בתחילה חמורה, אבל התבררה כלא קשה. חוץ מאינגראם, שאר הפליקנס שלטו הלילה ללא עוררין, כאשר ציון שולט מתחת לסלים (21 נק', 9 מ-11 מהשדה), לונזו מנהל את המשחק ללא הפרעה (10 אסיסטים, 9 נק', 3 מ-5 מטווח השלוש). ורדיק שמח (?) לגלות שלא הוטרד הלילה, כאשר הוא תורם 19 נק' מהספסל. זאק לאבין (22 נק' באחוזים בינוניים) היה הקלע המוביל של הבולס במשחק.

מילווקי באקס (44 – 7) 112 – פילדלפיה סיקסרס (31 – 21) 101

מחצית אחת, בזה הסתכמה יכולתה של הסיקסרס להתמודד מול הבאקס. מחצית ראשונה צמודה, והפכפכה, במהלכה היתרון החליף ידיים 17 פעמים, לא למדה כלום על ההמשך, אז לילה נהדרת של יאניס היה כל מה שהבאקס צריכים בשביל לעלות ליתרון דו ספרתי, ולהחזיק אותו עד לסיום. כצפוי, זה היה יאניס שהוביל את הבאקס הלילה, כאשר הוא מסיים את הלילה עם 36 נק', 20 רב', ו-6 אסיסטים. לצדו של יאניס בלט מידלטון עם 20 נק' ו-7רב'. הקלע הבולט של הסיקסרס במשחק היה האריס (25 נק'). אמביד סיים לילה מאכזב עם 19 נק' (6 מ-26 מהשדה), ו-11 רב'.

פורטלנד טריילבלייזרס (24 – 28) 125 – סן אנטוניו ספרס (22 – 29) 117

אחרי 3 רבעים צמודים ברובם אלו הספרס שמובילים, דקה לתוך הרבע הרביעי, הספרס מוצאים את עצמם ביתרון מבטיח בן 8 נק'. הבעיה? פורטלנד משתמשים בנשק שהספרס מכירים טוב מדי, עוברים ל-"אולד סקול":

3 שלשות של כרמלו + שלשה של אריזה, היו חלק משמעותי מהריצה של פורטלנד בהמשל הרבע. בלילה בו לילארד שיחק כמו בן אנוש (26 נק', 10 אס'), זו הייתה התרומה של כרמלו (20 נק', 8 רב', 4 מ-7 מהשלוש), וגארי טרנט ג'וניור (18 נק', 6 מ-7 מהשלוש) שעשתה את ההבדל במאני טיים, ונתנה לפורטלנד ניצחון חשוב מאוד במאבקם להשיג את המקום ה-8 במערב. ליילס (23 נק', 10 רב', 9 מ-11 מהשדה) היה הקלע הבולט של הספרס.

לוס אנג'לס לייקרס (38 – 12) 111 – יוסטון רוקטס (33 – 18) 121

אז דייויס שיחק, והיה מצוין (כצפוי, מול הרכב הגמדים). גם ווסטברוק שיחק, והיה ממש מצוין (כצפוי, אם שואלים את אגודת אוהדיו הנאמנים שהפכו לחלק נאמן ובולט בקהילת הופס)

סיפר המשחק פשוט למדי. צמוד. ממש. במשך 46 דקות, בהן בכל אחד מ-4 הרבעים, כל אחת מ-2 הקבוצות הייתה בשלב מסוים ביתרון, אף אחת מ-2 הקבוצות לא מצליחה לעלות ליתרון גבוה מ-7 נק' הפרש. יוסטון במשחק בעיקר בזכות היכולת של ווסטברוק (41 נק', 8 רב', 5 אס'), ובזכות יד חמה מטווח השלוש (19 שלשות ב-46%), והלייקרס במשחק בזכות "דייויס במדינת הגמדים" (32 נק', 13 רב'). כל זה נכון עד הדקה האחרונה, בה הלייקרס מתפרקים, ויוסטון הופכים פיגור של 4 נק', לניצחון משכנע בן 10 נק'. האחראים למהפך? ווסטברוק והשלשות (קובניגטון וטאקר). בשורות הלייקרס, לברון לא הפסיק להחטיא באותן דקות סיום, ודייויס, הוא פשוט לא קיבל את הכדור. שבת שלום, מועדון המעריצים. הרווחתם את החיוך הגדול ביושר.