שאלה מעניינת ל-2019/20 באן.בי.איי היא מי יהיה הקלע המוביל. אחרי הרבה שנים בהן ג'יימס הארדן קלע יותר מכל אחד אחר, השנה נראה שהתמונה פתוחה ויש כמה מועמדים לא רעים בכלל. מי המועמד שלכם?
ג'יימס הארדן
למה כן: קלע 36.1 נקודות למשחק העונה. זה המון. כמות הנקודות שלו בממוצע עלתה משנה לשנה מאז 2013/14 כשהיעילות במגמת עלייה. ממשיך באותה קבוצה עם אותו מאמן ואחרי שניצח בפער גדול בשנה שעברה יתכן שהוא המועמד המוביל.
למה לא: ראסל ווסטברוק. מכונת הטריפל-דאבלים ישחק לצידו של הארדן השנה וידרוש את הכדור הרבה יותר מכריס פול, מה שיוביל לפחות זריקות של המזוקן שיכול גם לשחק פחות דקות. הוא עדיין מכונת התקפה פנטסטית, אבל יזרוק פחות ליד רכז שדורש את הכדור בתדירות כזאת גבוהה.
סטפן קרי
למה כן: בעונה המלאה האחרונה בלי קווין דוראנט הוא קלע 30.1 נקודות למשחק ב-50-45-90. השנה, עם דוראנט, קלע 27.3 נקודות בעונה הסדירה ו-33 נקודות למשחק בלעדיו בפלייאוף. הקלע הטוב בהיסטוריה של הליגה שחוזר להיות מספר 1 בקבוצה בלי שחקן דומיננטי כמו דוראנט לידו וכזאת שתדרוש התעלות ממנו על רמה יומית בשביל הפלייאוף.
למה לא: זאת לא גולדן סטייט של 2016. האריסון בארנס ושון ליבינגסטון אינם וכך גם אנדרו בוגוט, אנדרה איגודלה וקליי תומפסון (רוב העונה) שהיו כה חיוניים להנעת הכדור ואפשרו לקרי לא להתמודד מול דאבל-טימס, כי היריבות לא יכלו להשאיר את קליי והשאר פנויים. תומפסון יהיה בחוץ עד פברואר לפחות, מה שיהפוך את המשימה של קרי לקשה יותר. דיאנג'לו ראסל, הסקורר השני בטיבו בגולדן כרגע, לא יודע לשחק בלי הכדור וזה יכול להוביל לפחות זריקות של קרי מהמצופה.
קארל אנטוני טאונס
למה כן: קלע 26.8 נקודות למשחק ב-54.1% מהשדה ו-42.2% מהשלוש בתקופת ראיין סונדרס במינסוטה העונה. הוא שחקן ההתקפה הטוב ביותר של הוולבס בפער עצום מכל מי שמסביבו, יותר גדול מכל קבוצה מערבית אחרת עם שאיפות פלייאוף. המספרים האלה יכולים להפוך אותו לאחד הסקוררים המובילים בעונה הקרובה.
למה לא: מאז 2004, הייתה עונה בודדת בה מלך הסלים של הליגה לא היה בפלייאוף וזאת הייתה אוקלהומה של 2015 שסיימו במקום התשיעי עם 45 ניצחונות. אף אחד לא חושב שהוולבס יתקרבו לפלייאוף השנה וההתקפה שלהם מסביב לקא"ט לא מספיק טובה, מה שיכול למנוע ממנו את התואר.
יאניס אנטדקומפו
למה כן: 27.7 נקודות למשחק אשתקד, הנתון השלישי בטיבו בליגה כשלפניו הארדן ופול ג'ורג' שעבר לקליפרס של קוואי ולו וויליאמס. יאניס עשה את זה ב-17.3 זריקות, נתון מרשים. אחרי פגרת האול-סטאר, ראינו אותו מצליח ליצור זריקות מכדרור כך שהמשחק ההתקפי שלו נעשה שלם יותר. יכול להיות שעונה דומה לקודמת, לצד הירידה של השאר, תהפוך אותו לסקורר המוביל.
למה לא: בשנה שעברה ראינו חוסר יצירתיות מצד מילווקי בפלייאוף, מה שמאפשר הרכבים מגוונים יותר שלהם השנה שיובילו לכדורסל שפחות מתבסס על הפריק. הקבוצה נחלשה באופן יחסי עם עזיבת מלקולם ברוגדון, נוסף על זה שיאניס אכן לא זרק יותר מדי ועבר ב-6 משחקים בלבד העונה את רף 25 הזריקות.
מאמין שגם אם הארדן יזכה זה יהיה בכמות נקודות קטנה משמעותית משנה שעברה
יכול לראות את סטף לוקח את זה השנה.
AD
סטף בהחלט אופציה
הייתי מסתכל גם לכיוון דוין בוקר עם ההצטרפות של רוביו לפיניקס
ואני חשבתי לרגע שאני מקורי…
.
בהכנעה אני מצטרף לאותו מבט לעבר האופק של מדבר אריזונה.
הארדן זו הבחירה המתבקשת (גם אם "יאבד" 20% מהנקודות שלו למשחק, הוא עדיין ידגדג את ה-30 נק'. פסיכי).
קרי הוא בחירה מס' 2 הגיונית.
..
אבל אני מהמר על וויילד קארד: דווין בוקר.
הוא סיים את העונה שעברה עם 26.6 נק' למשחק (52.1% אפקטיבי, 32.6% מהשלוש). הבעיה שלו הייתה שחלק גדול מניהול המשחק של הסאנס הלא מתפקדים נפל על כתפיו. זה גרם לכמות הזריקות הרעות שהוא לקח לצמוח פלאים, זה גרם לכך שאחד היתרונות הבולטים שלו כקלעי (קאצ' אנד שוט מה-3. מה שהוא מיעט לעשות בעונה שעברה – כמעט 60% מהניסיונות שלו מהשלוש בעונה שעברה היו פול אפס. לצורך השוואה, כמעט 60% מהניסיונות של קרי מהשלוש הם קאצ' אנד שוט) לא בא לידי ביטוי.
בשנה הבאה יהיה לצדו את רוביו. רכז אמיתי, כזה שלא זורק יותר מדי לסל. רוביו (אני מאמין, ובעיקר מקווה) יידע למצוא את בוקר במצבים נוחים. וחשוב יותר, יידע למצוא את אייטון. מה שזה יעשה זה יאפשר לסאנס להציג איום ממשי בצבע, מה שיהוך את החיים של בוקר לעוד יותר קלים. מה גם, אייטון יודע להניע את הכדור היטב, מה ששוב, יוסיף לבוקר מצבים נוחים.
ההימור שלי הוא שבוקר ישמור על האחוזים שלו מטווח 2 הנקודות, אבל יזרוק יותר שלשות, ויקלע את אותן שלשות באחוזים טובים יותר. מספיק שהוא יזרוק 8 פעמים במשחק מטווח השלוש, ויקלע אותן באחוז שמתאים קצת יותר לאלוף שלשות בדימוס, בשביל שממוצע הנקודות שלו יעלה ל-30 נקודות למשחק.
.
יש מי שיטען שלצפות מבוקר לקלוע באותו אחוז אפקטיבי כמו קרי בעונת ה-MVP השנייה שלו,
זה לא יותר מווישפול ת'ינקיג.
מי שיטען זאת,
הוא ככל הנראה צודק…
*ככל הנראה = 99.9%
.
(כאלו אנו החולמים. 0.1% זה משהו להיאחז בו)
בוקר זה ווילדקארד די מעניין. אני חושב שההגעה של רוביו והנוכחות של אייטון דווקא תוריד את מספר הזריקות, למרות היעילות. Usage Rate של 32.9% לא יחזור על עצמו ליד רכז שמנהל את המשחק וסנטר כמו אייטון שיכול וצריך 12-14 זריקות בערב לפחות. השינוי הזה יכול להשפיע גם על כמות הזריקות ולא רק על אופיין.
בשנה שעברה ביוטה, למיצ'ל היה USG של 31.6%, כאשר היו לו 19.9 ניסיונות מהשדה במשחק (19.6 לבוקר) לצד 5.1 ביקורים בקו העונשין (7.1 לבוקר).
זה מלמד על הסיבה שאני חושב שיש לבוקר סיכוי לסיים כמלך הסלים –
רוביו מאפשר לגארדים שלצדו (לשחקנים שלצדו) לפרוח.
אהבתי את ההשוואה ליוטה (גם השתמשתי בה באיזה מחשבות כדורסל על רוביו). יש הבדל אחד גדול:
בשנה שעברה רודי גובר זרק 8.8 זריקות ונתן לקבוצה שלו 13 נקודות מ-screen assists, חלקם הגדול למיטשל.
בשנה שעברה דיאנדרה אייטון זרק 12.3 זריקות למשחק ונתן לקבוצה שלו 9.5 נקודות מ-screen assists.
חשוב לציין שליוטה יש קלעים טובים יותר בהרבה מפניקס ומאמן טוב יותר, אבל ההבדל בסגנון המשחק בהתקפה משמעותי. הסקורר השני שיהיה ליד בוקר השנה, כנראה אייטון, טוב בפער מהסקורר השני המשמעותי שהיה ליוטה בשנה שעברה.
זו בהחלט אופציה ורוביו זו תוספת נהדרת אבל השאלה אצלו היא הבריאות. מקווה שהוא ייתן 70+ משחקים השנה ויאפשר לבוקר להראות מה הוא יודע (והוא יודע)
ואם לא 70+ משחקים – משחקים של 70+
זה תלוי מאד במה שדוחף שחקנים, במיוחד אם הקבוצה לא הולכת בגדול. אני חושב שלבוקר ישנו סכוי גדול, אם זה מה שיהיה חשוב לו.
מאבק צמוד מאד בין הארדן לסטפן האיום. נלך על סטפן הוא לבד והולך להתפרע
אחלה דיון רועי.
אני מהמהר על סטף בעונה של 32 נק בערך.
.
הצעה לדיון באותו ההקשר ליום אחר אם בא לך. מי יקפוץ הכי הרבה מבחינת נקודות למשחק (טייטום? סיאקום? גון קולינס?)
טריי יאנג
אולי גם מיצל
רעיון טוב לדיון. אצלי זה גורדון היווארד (יעלה מ-11.5 נקודות למשחק למשהו באזור ה-18-19). טייטום, סיאקם וקרי גם מועמדים לא רעים כשלא הייתי פוסל את טריפל ג'יי מהגריזליס שקלע 13.8 נקודות למשחק בעונה הראשונה בליגה ועכשיו מקבל את ג'ה מוראנט ומאמן שמאמין בפיתוח שחקנים.
בהיעדר פציעות – סטף.
במקרה הסביר שיהיו – שוב הארדן.
תודה רבה רועי – הולך על סטף
הארדן. הוא מכונה וגם עמיד לפציעות. סטף אחריו בפער קטן.
כל עוד סטף בריא הולך עליו, אין דוראנט ואין קליי , זה בערך הוא וראסל, לא אתפלא לראות אותו נותן עונת שיא מהבחינה הזו
רגע אנחנו מדברים בטוטל או פר משחק? כי אם זה בטוטל לפי חלק מהתגובות אז באמת לפציעות יש חלק משמעותי.
כולם ראוים
חוץ מטאונס
אבל הארדן יקח
🙂
אני לא יודע מי יהיה מלך הסלים (הארדן?), אבל אני יודע שטבעת הוא לא יראה.
אין לי ספק שהארדן לוקח בגדול.
ראס יתפשר על עונה של 15-15-15 כדי שהארדן יקבל את רוב הזריקות. יסיים עם 33.7 נק' למשחק
בלת"ק (מתנצל), סטף קארי.
חצי תחזית, שלושת רבעי משאלת לב. רוצה עונה של סטף עם 40 נקודות פלוס.
לא מת על הקבוצה שלו – יותר על מה שהיא נהייתה, ואיזה אנשים תפסו עליה טרמפ – וגם סטף עצמו, לא הבייבי החמוד שעשו ממנו.
כן יודע להעריך קסם כשהוא קורה מול העיניים. כן אוהב ספורט במיטבו, ולפעמים צריך לחזור על המובן מאליו – סטף הוא קלע שאין כמותו. וגם פוינט לגמרי לא רע, שבקריירה יותר ארוכה, וקבוצה יותר מאתגרת, היה אפילו מנענע את הכיסא של מג'יק בחמישיית כל הזמנים.
סטף הוא קסם חד פעמי ואין כנראה הרבה סמן לדבר הזה. קסם וירטואוזי כמו מסי (טוב. לא כמו מסי, כי אין מקבילה למסי, שהוא גם הסקורר וגם הפליימייקר הטוב בכל הזמנים, בגוף גמד אחד. מייקל פלוס לברון יחד), שירה בתנועה, ממשפחת הנסיכים של הספורט, אלגנטיות ואסתטיקה טהורה, פדרר, קרויף, ז'ינולה, רונאלדיניו, ויש עוד כמה כאלה בענפים אחרים, תראו את ריצת המדליה האחרונה ב 800 מטר של דיוויד רודישה, באמת שירה בתנועה… יפה-יפה אבל גם קטלני.
והוא כ"כ הרבה יותר קלע קטלני, מספרים לבדם עושים לו עוול. זה לא רק 44 אחוז, זו מהירות השחרור הדמיונית, המרחקים, ודרגות הקושי. ביחד זה יותר קרוב לקלע "רגיל" של 60 אחוז. זה היחס הנכון.
יאללה סטיב קר, תן לו אור ירוק לשבור כל שיא אפשרי. סטף יכול.
כולם ראויים. גם קיירי יכול להפציץ העונה ללא דוראנט.
טאונס קלע 40% משלוש העונה, התקופה עם סונדרס היא כנראה סטייה סטטיסטית, לא? בכל אופן אחוז מדהים, טוב יותר למשל מזה של קורבר, רדיק פול ג'ורג' ומשולם, והוא כמובן הסנטר היחיד בצמרת השלשנים של הליגה.