טוב. אז זהו המאמר הראשון שלי שאני שולח למנחם ולאתר, אני קורא כאן כבר שנים ומגיב מידי פעם.

קוראים לי אופק, אני אוהד של הספרס, אני חושב שהאקים הוא הסנטר הטוב ביותר בהיסטוריה ושיוטיוב הגזימו עם כמות הפרסומות.

לאחר הקדמות נחוצות אפשר להגיע לנושא.

קוואי לאונרד – סימפטום של המחלה ב-NBA.

כשראיתי את דאנקן פורש ידעתי באופן מיידי שקוואי הוא המנהיג החדש של הקבוצה. ידעתי שהוא יהיה בתפקיד הזה עוד ב-2013 בסדרת הגמר הארורה ההיא. הוא זכה ב-MVP של סדרת הגמר לאחר תצוגת הגנה אדירה ממש על לברון ג'יימס ויעילות התקפית מרשימה משחקן במעמדו. אני חייב לציין שדיאו היה משמעותי מצוין וראוי לפרס גם הוא אבל זה כבר היסטוריה.

כשקוואי רצה לעזוב את הספרס בהתחלה לא הבנתי למה, כאילו… מה הקשר? ולמה עכשיו?

אבל התמונה התחילה להתחבר לאט לאט, הוא סירב להארכת חוזה עם ג'ורדן (זה באמת היה סכום מעליב), הוא החליף את הייצוג שלו לדוד דניס וצצו שמועות שהוא לא מרוצה מהדרך שהספרס מתייחסים לסופרסטאר שלהם (לא נוצצים וראוותנים כמו קבוצות אחרות).

אז אמרתי לעצמי, 'טוב נו, אולי הוא רוצה ליצור לעצמו באזז תקשורתי', אבל המצב היה חמור הרבה יותר מזה.

התחמקויות מצוות האימונים של הספרס, בדיקות רפואיות פרטיות בניו יורק ועוד דברים כאלה סימנו שהמשבר הוא עמוק יותר. אבל אני שואל, כמה עמוק המשבר היה?

אני יליד 95 אז אני לא יכול להעיד על משברים של שחקני עבר עם הקבוצות שלהם ואיך הם התנהלו, אבל אני חושב שקוואי פשע בפשע שהפך להיות הפנים של הליגה.

אני מדבר על ה"אני רוצה טרייד, ואני רוצה אותו עכשיו".

מאז ההחלטה של לברון, שחקנים קיבלו לידיהם כוח שהיה שמור רק לסוכנים ול-GM. הם יכולים לשנות את פני הליגה לפי הרצונות שלהם (לדוגמא הקיץ האחרון שעדיין לא הסתיים).

אבל למה זה פשע? כשקוואי ביקש טרייד מהספרס, הדרך שהוא עשה את זה (כולל המכתב תודה המעפן שלו) גרמה לי לראות אותו באור אחר. יותר כפוי טובה ממה שהוא באמת. בתהפוכת גורל כלשהי, אם קוואי היה נשאר באינדיאנה, מה היה קורה?

הוא ופול ג'ורג' היו כובשים את הליגה תוך 5 שנים (עם לברון במזרח בתקופה טובה)?

הוא היה הופך לטוני אלן עם צמות?

הוא היה הופך להיות הקוואי שאנחנו מכירים?

אין לי שמץ מושג, אבל כששחקנים עוברים קבוצות לפי השיקולים שלהם, אנחנו, כאוהדים, מפסידים את הקבוצות.

מה יעשו אוהדי אוקלהומה אחרי הטריידים האחרונים? או אוהדי טורונטו? או אוהדי ממפיס? או אוהדי בוסטון? או כל אוהד של קבוצה שביקשו ממנה טרייד?

היעדר הנאמנות של השחקנים (סטייל באש ובמים) גורמת לי כאוהד לבלבול. אני אוהד את הספרס, אבל אוהב את קוואי, שעכשיו הוא בקליפרס על חוזה של שנתיים.

ברוקלין תהפוך להיות עוד בוסטון עד ש-KD יחזור מהפציעה?

מה שאני מנסה לומר בעצם זה שכל המעברים האלה של שחקנים מקלקלים את ההנאה שבצפייה. אם קיירי לא מוכן להתאמץ בשביל בוסטון, למה שהאוהדים כן?

כיף ללכת אחרי שחקן באש ובמים. לתת תירוצים כל פעם שקובי קלע 40 נק' עם 32% מהשדה שהניצחון זה מה שחשוב באמת. הקבוצות צריכות פנים אנושיות שנוכל להעריץ, שנוכל לאהוב.

אפילו בפיניקס ו-וושינגטון, עצם העובדה שיש שם פנים קבועות (ביל, וול ובוקר) זה מה שאפשר לצפות בו גדל (במקרה של בוקר ו-וול) או משתנה בהתאם לעונה.

המעברים יוצרים דינמיקות מעניינות כל פעם מחדש. אבל אני 'אולד סקול'… אני מתגעגע לדאנקן.