אזהרת קריאה: הפוסט הנ"ל מכיל שפה נמוכה, הומור פיפי-קקי, רמיזות מיניות, ובאופן כללי נועד להוריד את הרמה באתר. הוא מוגבל לבעלי IQ=80 ומטה, והקריאה היא על אחריות המשתמש בלבד.

כזכור, בסיום היומן הקודם עזבנו את הגננת והאשך בריב עצבני אשר סיבותיו עלומות, לאחר שהאשך ניסה לדבר אל ליבה של הגננת, להחמיא לה ואף לרכוש עבורה מתנה, מחוות אשר אינן עלו יפה בעיניי הגננת ההפכפכה.

מאז חלה תקופת יובש. לא בחוץ, שם ירדו גשמי ברכה, אלא בד' אמותיו של האשך – בחדר המיטות.

היא אף נקטה באמצעים שאפילו עובדי הנמל ונהגי הקטר לא היו עושים, כמו להפסיק להדיח כלים ולעשות כביסה, מה שחרא לאשך עד-מאוד (לא מדובר כאן בשגיאת כתיב – ממש יצא לאשך קצת קקי מרוב עצבים. מיותר לציין שהגננת אף לא טרחה לכבס את התחתון והאשך נאלץ להוסיפו לארגז הכביסה של השכנים).

היו בבית שתיקות רועמות, וצרחות רועמות אף יותר.

האשך, מצידו, החליט שלא לשתף פעולה עם הגננת בגזרת הקינואה, וחזר לתפריט של חומוס-פול שלוש פעמים בשבוע, כשהוא הולך על קו של לוחמה כימית, ובעודו זוכר את עצת הגולש הנאמן ברץ', אשר סיפר שפעם נתן לאשתו לדחוף אצבע והיא רצתה את כל היד.

בהדרגה נרגעו הרוחות, והחיים שבו למסלולם.

האשך, אשר עובד במסגרות החינוך השונות, ומחנך את ילדי ישראל למידות טובות ומעשים טובים, החל לעבוד אף בחינוך המיוחד (האשך התקבל לאחר שבריאיון סיפר על ניסיונו הרב בתחום. האשך התכוון להופס כמובן ולחיכוך עם באי האתר השונים והמשונים), מה שגרם לו להיעדר יותר מהבית, ולגננת להיראות לפתע רגועה ושלווה יותר.

על האשך הוטלה המשימה, מטעם בית הספר לחינוך המיוחד, להביא טופס על היעדר עבירות מין מהמשטרה.

את זאת עשה האשך בהצלחה (מזל שהשוטר החביב לא קורא הופס), אך שוד ושבר – האשך נזקק לעותק נוסף, והמדפסת המקוללת שבביתו בחרה שלא להדפיס (הבחירה הקבועה שלה בשלוש השנים האחרונות).
בצר לו פנה האשך לפתרון הקבוע בתחום הנ"ל – ללכת ולהדפיס בספרייה הציבורית.

כשהגיע האשך לספרייה, נדהם לגלות ליד הכניסה שלט אשר הפתיע והרשים אפילו אותו:

מלא פליאה על התקדמות העולם הליברלי והמודרני הזה, נכנס האשך לספרייה וניגש אל הספרנית.

הוא החליט לשבור את הקרח, לפני שייגש לביצוע המטלה.

"יפה שאתם כל כך מתקדמים ביחס לאוכלוסייה הלהט"בית!" אמר האשך, "אף אני כאן בדיוק בשביל האוכלוסיות המיוחדות!"

"על מה אתה מדבר?" שאלה הספרנית.

"על השלט כמובן!" אמר האשך וחייך בידידות.

"איזה שלט? אין כאן אף שלט על האוכלוסייה הלהט"בית", ענתה הספרנית ביבושת, כמו שספרניות עושות בדרך כלל (חוץ מבסרטים המיוחדים של האשך).

"עץ המוצצים!" קרא האשך בחדווה, "איזה יופי שממש הקדשתם להם פינה! אפילו שתלתם עץ!"

הספרנית השתתקה, והעלתה על פניה ארשת שהאשך התקשה לפרש.
לפיכך הוא החליט להפסיק עם הסמול-טוק ולעבור למטלה אשר לפניו.

"אפשר להדפיס כאן?"

לקח לספרנית כמה שניות לענות. "אה, כן", היא התעלעלה וכחכחה בגרונה, "תביא לי, אני אדפיס לך, שתוכל לסיים וללכת."

"לא צריך!" אמר האשך, אשר העדיף שלא לחשוף את המסמך המביך קמעה, "תראי לי איפה, אני אסתדר."

"תביא, תביא!" התעקשה הספרנית, סמוקה מעט וקצרת רוח משום-מה, "תן לי ואני אדפיס לך ותוכל לעזוב."

בחוסר ברירה מסר האשך את המסמך לספרנית הלהוטה לעזור.

היא אחזה בו, הכניסה למדפסת מבלי להסתכל, ולחצה על כפתור ההעתקה.
כשהעותק יצא היא שלחה ידה לאספו, והורידה עיניה אליו.
צבע פניה הפך לפתע מאדמדם לירקרק.
היא קפאה לרגע, ספק התנודדה.
ואז, כקפואת שד, הגישה לאשך את המסמך והעותק.

האשך הודה לה כמובן, ונפנה להעיף מבט במדפי הספרים.

זמן רב חלף מאז אחז בידיו ספר אמיתי (מגזינים שונים אינם נחשבים), ולמרות שידע קרוא-וקרוא ברמה סבירה, הספר האחרון שזכר שקרא היה "מה זה בן? מה זה בת?" שקנתה לו אימו כשהיה בן 5.

לפתע צדו עיניו של האשך ספר בעל הכותרת הבאה:

'מה זה? ספר על ווסטברוק?' חשב האשך, 'לא ידעתי שיש פה בכלל ספרים על ה-NBA!'

האשך המשיך להסתובב ולעבור בין המדפים, ולפתע ראה את הכותרת הבאה:

'וואו! ספר על הלייקרס?? איך הם הספיקו בכלל להדפיס אותו?' השתומם האשך.
אך עוד מדף ועוד מדף, ולאט לאט התברר לאשך שהספרייה מלאה בספרים על הליגה:

בשלב הזה החל לצלצל הטלפון בכיסו של האשך.

הספרנית לטשה בו מבט זועם אבל הוא הרים ידו לסמן שהוא עונה, ועבר להתיישב בפינה, ליד משחקיית הילדים.

זה היה חברו הטוב, נ', אשר רצה להעביר את רשמיו ולהתדיין על הפוסט של מנחם.

"שמעת שבול-בול הולך לדראפט?" שאל אותו נ'.

"שמעתי", אמר האשך, ושכח להשקיט את קולו, במקובל בספרייה. "שמעתי גם שלבול-בול יש פציעה."

מבט חד וחטוף מצד הספרנית הבהיר לו, שאחת משניים קרה – או שנשברה לה לפתע המפרקת, או שעליו כנראה לדבר יותר בלחש.

"מה אתה אומר, יגיע לספרס?" שאל נ', שידע על קבוצתו האהובה של האשך.

"לא יכול לחכות כבר לבול-בול!" קרא האשך, ושכח להנמיך את קולו מרוב התרגשות, "אני מת שיגיע אלינו", המשיך בלחש כשראה את הספרנית חוזרת למצב צבירה ירקרק.

"אבל יש לכם מלא ונילים בקבוצה. אתה לא רוצה להמשיך את המסורת?" שאל החבר.

"אז מה אם הבול-בול שחור!" קרא שוב האשך בקול גדול, מחריד את יושבי הספרייה, "אין לי שום העדפה בנושא!" נפשו הליברלית ושואפת השוויון של האשך נרעדה, והאשך מרוב אמוציות אפילו לא שם לב ששכח ללחוש שוב.

"השאלה אם הוא יהיה פציע כמו אביו, מה שיוריד אותו כמה מקומות בדראפט." אמר נ'.

"נקווה שלבול-בול תהיה עמידות לאורך זמן," הסכים האשך.

הוא כבר לא ראה, אבל הספרנית החלה בצעדה נמרצת לעברו, תוך שהיא מזעיקה את המאבטח מבחוץ.

"אתה חושב שהוא יהיה טוב מאביו?" תמה חברו.

"תשמע, הוא היה יותר ארוך, אבל הבול-בול הזה יותר רחב!" הספיק לענות האשך, ממש רגע לפני שהמאבטח תפס אותו וזרק אותו החוצה, תוך שהספרנית צועקת ורוקעת ברגלה ועושה מהומה שלמה.

בחוץ, הוא הביט שוב בעץ המוצצים.

'מסתבר שהם בכל זאת לא כאלה ליברלים', חשב האשך.
'כולה דיברתי בספרייה.'