ניו אינגלנד פטריוטס – לוס אנג'לס ראמס 13 – 3
זה היה משחק של הגנות קשוחות וטעויות בו ניצחה הקבוצה ששמרה על קור הרוח וניצלה את נסיונה העדיף כדי לנצח. ההגנה של הפטריוטס הצליחה להגביל את ההתקפה השניה בטיבה בליגה ל-3 נקודות ואף ט"ד במשך כל המשחק. באווירה ביתית למדי באטלנטה, הפטריוטס התחילו לא טוב כאשר לאחר מספר מהלכי ריצה, המסירה הראשונה של בריידי נחטפה אך הראמס לא הצליחו לנצל את ההזדמנות (הראשונה מני רבות) והחזירו את הכדור לניו אינגלנד שהצליחה להתקדם לעבר השער אך גוסטובסקי החטיא שער שדה ממרחק סביר. גוף סוף-סוף הצליח להשלים מסירה אך לא יותר. בריידי הופל בדרייב הבא והרבע הראשון נגמר בתוצאה מאופסת.
ברבע השני הראמס התחילו עמוק משטחם ושוב לא ממש נתנו את הכדור לגרלי כאשר אנדרסון מצליח לרוץ אך לא למרחקים משמעותיים והכדור חוזר לניו אינגלנד ששוב מצליחה להתקדם לטווח שער שדה והפעם גוסטובסקי לא מחטיא והתוצאה 3- 0 לפטריוטס. הראמס סוף סוף מצליחים להשלים שתי מסירות אך ההגנה המתעתעת של ביליצ'ק (עם הגנה אזורית שמתחפשת לאישית שמפתה את גוף לזרוק לתוך כיסויים) עוצרת שוב את התקפת הראמס. הגנת הראמס מצידה לוחצת חזק את בריידי אבל אדלמן מצליח להשתחרר פעם אחר פעם כדי לייצר עבורו מטרה טובה ומגיע לכמעט 100 יארד במחצית. גרלי נכנס לכמה מהלכים אבל עדיין לא מצליח לייצר התקפה משמעותית. המחצית מסתיימת בתוצאה 3- 0 – הנמוכה ביותר ב-40 שנה האחרונות כאשר לראמס יש רק 2 פעמים שהשיגו את 10 היארד ובסה"כ 57 יארד בהתקפה (ו-6 פאנטים) מול 195 יארד של הפטריוטס – אבל בכל זאת רק 3 נקודות הפרש והכל פתוח.
הראמס פותחים את המחצית השניה עם ריצה ארוכה של גרלי (סוף סוף) אבל נעצרים בהמשך וגם הפטטריוטס לא מצליחים יותר מדי. הראמס התחילו דרייב אחרי דרייב קרוב מאד לקו השער שלהם וכך קשה להשיג נקודות מול ההגנה של הפטריוטס אך גם הסקונדרי של הראמס מכסים היטב את התופסים של ניו אינגלנד (חוץ מאדלמן) ועוצרים את בריידי וחבריו מלהעלות עוד נקודות על הלוח. לקראת סוף הרבע הראמס מצליחים (אחרי מסירה ארוכה מגוף לוודס) להגיע לטווח שער שדה ומשווים את התוצאה ל-3-3.
ברבע הרביעי הראמס נראה כאילו מייצרים מומנטום עם מסירה לקוקס וריצה של גרלי אבל אז חוטפים פנלטי, מוחזרים אחורה ונעצרים. בריידי מראה את קור הרוח שלו בכמה מסירות מצוינות לחבריו לבית האבות אדלמן וגרונקובסקי שמביאה את הפטריוטס לקו שני היארד משם סוני מישל דוהר פנימה והתוצאה 10- 3 לניו אינגלנד. בדרייב הבא הראמס מתקדמים היטב אבל חוסר הניסיון של גוף גורם לחטיפה קריטית ע"י גילמור והכדור חוזר לניו אינגלנד 4 דקות לסיום. ריצות ארוכות של מישל וברקהד מביאות את הפטריוטס לטווח שער שדה וגוסטובסקי לא מאכזהב ומ-41 יארד קובע את תוצאת המשחק 13- 3 לפטריוטס ונותן את האות לחגיגות. הראמס עוד הספיקו להחטיא שער שדה שחתם ערב אומלל מבחינתם (בוודאי התקפית).
בריידי סיים עם 262 יארד ב-21 מתוך 35 וחטיפה אחת ואדלמן השלים ערב ענק שלו עם 141 יארד. סוני מישל רץ ל-94 יארד. מהצד השני גוף השיג 229 יארד ב-50 % השלמה וחטיפה כאשר גרלי משיג רק 35 יארד (+ 22 של אנדרסון) וברנדין קוס הצליח להשיג 120 יארד שלא הורגשו וכמובן לא הספיקו.
בסיכומו של יום – טבעת ששית (!) לבריידי (הכי הרבה בכל הזמנים) ועוד הישג לשושלת המדהימה של הפטריוטס.
נצחון הנסיון, אבל גם נצחון קבוצה ששחקניה עושים בדיוק מה שנידרש מהם ומשחקים לפי תכנית.
היה זה גם נצחון הצדק כי הרמס בכלל לא היתה צריכה להיות בסופרבול.
הפאטס ניצחה למרות משחק מהסס ושמרני ביותר של בריידי. למזלה היה לה את ג'וליאן אדלמן, שגם זכה – בצדק מחלט – ב-MVP
NO SHOW של מקווי, גוף וגרלי. הפאטס היו צריכים לגמור את זה הרבה קודם ובריידי באמת היה OFF.
אני מתפלא עלייך מנחס…
הרמס היו שם כי היו צריכים להיות שם, תבוא תגיד גם בפטס לא היו צריכים להיות בהרבה מהמעמדות שהיו…
רבות אחורה, הם שגשגו מPI שנשרקו לטובתם במהלך השנים וכו וכו
לכל צוות הפוטבול. תודה על עונה נפלאה, הגיע לכם משחק הרבה יותר טוב מזה. הרמתם פה מדור נהדר באפס זמן ונותר רק לקוות שתמשיכו בפרי אייג'נסי ובדראפט עד לתחילת העונה הבאה.
היה כיף לקרוא כל שבוע.
+100
בעוד שעונת הפוטבול הסתימה בקול ענות חלושה
(עוד לפני הספורבול. עבורי, הטעות הזוועתית במשחק של ראמס/סיינטס + וחוקי ההארכה הנוראיים של ה-NFL, נתנו לעונה טעם מר במיוחד),
עונת הקדימונים והסיקורים של צוות הפוטבול הנהדר הייתה יוצאת מן הכלל,
מהרגע הראשון, עד לסיומה של העונה.
.
תודה ענקית מגיעה לכל הצוות!
שדרגתם, ובגדול, את המעקב אחרי הענף המרתק הזה.
בריידי מחק במשחק הזה כל ספק לזה שהוא הגדול מכולם. החגיגה שלו בסיום הוכיחה שהוא הספורטאי שהכי קרוב לג'ורדן ברצון שלו לנצח. לא סתם לשניהם יש שש טבעות.
.
כששאלו את שחקני פילי בשבוע האחרון מה הדרך לנצח את הפטס, הם נתנו תשובה אחת: לשחק על החוזקות שלך ולא לנסות להתאים את עצמך לניו אינגלנד. היום הראמס הגיעו עם שיטת משחק התקפית שונה ממה שהיו רגילים אליה העונה, שיחקו לרוחב והיה ניכר שגוף לא מרגיש בנוח. הם הפסידו את המשחק הרבה לפני שריקת הפתיחה.
.
ה-MVP של המשחק הלך לאדלמן (בחירה ראויה לחלוטין), אך היה צריך ללכת לגילמור. הקורנרבק של הפטס סגר את כל קווי המסירה של ל"א וחתם את המשחק עם חטיפה ברד זון. אי אפשר לשחק משחק מושלם יותר, חבל שלא נתנו לו את הכבוד הזה.
לגמרי, במשחק עם סקור כזה, ה MVP חייב לבוא מההגנה, או כמו שקוראים להם בניו-אינגלנד: בנות גילמור!
הקרדיט במהלך לא פחות לבליצ'ק שהחליט ללכת על בליץ.
אדלמן האמויפי האמיתי. בהתקפה כלכך אפורה הוא הצליח לגרום לראמס לעשות עליו דאבל טים.
ומהלכי קלאצ' שהביאו את הניצחון המדהים בקנזס.
שוב, במשחק סופר הגנתי, אך הגיוני שהשחקן המצטיין יגיע משורות ההגנה. זה שביליצ׳ק שלח יחידה מאומנת היטב זה מקביל לכל מאמן טוב שתידרך שחקנים, בסוף MVPנבחר מתוך הרוסטר, עיין ערך וון מילר ב 2015, גם אז היית נותן לקוביאק?
אין בהגנה של הפאטס שחקן מעל כולם וכוכב כמו וון מילר.
אדלמן התעלה מעל כולם.
משחק מאכזב ביותר .
כיסוי העונות האחרונות עי הצוות המצוין של האתר החזיר אותי לענף לאחר נתק ממושך .
אכן , אדלמן וגילמור היו שניהם ראויים , והייתימוסיף גם את מישל .
מבחינתי , התגלית של הפלייאוף הוא סוני מישל שהתעלה בכל המשחקים .
מה דעתכם עליו ?
שחקן של שיטה , או כוכב על בהתהוות ?
סוני סופרסטאר. הוא פרח במשחקים חשובים כבר בקולג׳. לדעתי הוא הרבה יותר טוב מגרלי. שניהם שיחקו בג׳ורגיה באותה שיטת משחק (יש בניהם כמה שנים). גרלי קרס כל פעם שהיה משחק חשוב וסוני מישל תמיד העלה הילוך.
מישל צריך לקבל את ה-MVP של הפלייאוף (שישה טאצ'דאונים), במשחק הזה, הוא היה קצת פחות משמעותי (למרות הט"ד).
מבחינתי, ה-MVP צריך להיות צוות האימון של הפטריוטס, בראשות ביל בליצ'ק.
8 דקות לסיום המשחק, בריידי במסירה אמן לגרונק, שתופס בנפילה את הכדור על קו השני יארד, ובמהלך הבא ט"ד ראשון במשחק.
דרייב אחד אחרי, הראמס במצב מאוד דומה. מסירה אחת נופלת מהידיים של קוקס בתוך האנד זון, המסירה הבאה לאותו מקום כבר נחטפת.
כל ההבדל בנסיון ובקור הרוח במהלך שני דרייבים.
שני המהלכים האלה זה על הצעירות של גוף. הוא היה זוועה.
הוא צעיר, יהיה לו זמן לתקן.
בעצם, בריידי הכריז שהוא לא פורש עד גיל 45, בעיה………..
ראית שהוא הרגיש לא בנוח, לדעתי חלק מזה היתה תכנית המשחק של הראמס שניסתה לחקות את זאת של הפטס. שיחקו לרוחב רוב המשחק וחיפשו את המסירות הקצרות, זה עשה את החיים של הפטס הרבה יותר קלים וראית שהוא מחפש את הקריאה השלישית ולפעמים הרביעית שלו בהמהלך (ולעיתים ספג סאק משפיל).
טוב, גרמו לו גם להרגיש לא בנוח אבל ציפיתי שבשלב כלשהו הוא ימצא דרך להתמודד.
לא ממש מקבל את תאור המשחק המאכזב. נכון שלא היו מהלכים התקפיים מרתקים אך היה קרב טקטי בין שני מאמני הגנה מצוינים (ביליצ׳ק ופיליפס) ומאבק צמוד ומרתק עד כמעט הדקה האחרונה
כי הפאטס היו סופר שמרנים ולא ניצלו הזדמנויות בצורה לא אופיינית.
האכזבה של המשחק הוא מקווי שבא עם תווית של גאון התקפי אבל לא ידע להגיב למערכים שהגנת הפטריוטס הציבה מולו (גם אחרי המחצית) ועם ככ הרבה כשרון התקפי סיים את המשחק ללא טאצ׳דאון
לגמרי, וזה לא כאילו כל העולם ואשתו לא ידעו שזה מה שהם הולכים לעשות.
לחשוב שהיינו מרחק כמה אקססוריז (מטבע אחת, ומשקפיים חדשים לשופט) מלקבל סופרבול של בריס נגד מהומס…
צודק…כמה כיף היה יכול להיות סופרבול של ציפס נגד רמס
אכזבה עצומה ממקווי, למעט מקרה בו הם הסתירו פציעה של גרלי בשביל אלמנט פסיכולוגי, אין דרך להסביר את מערכת קבלת ההחלטות אצל הראמס.
מדהים שכל ההתקפה של הפטריוטס היתה ג׳וליאן אדלמן ועדיין גירדו ניצחון. אם גרונק פורש, ביליצ,ק צריך לעבוד קשה בקיץ כדי שתהיה לבריידי עוד איזה מטרה או שתיים
תודה על סיקור מעולה
תודה על סיקור כללי של העונה…. החזרתם אותי קצת לעניין.
ניפגש בעונה הבאה, נראה מי יזכה להיות מול בריידי בגמר.
🙂
סיקורים מופתיים של העונה. גמר קשוח אבל גאונות הגנתית של בילצ׳יק ויעילות התקפתית שציפינו לה מבריידי בתנאים הקשים שהיו לפניו גרמו לתוצאה שראינו.
היתה הזדמנות להכות את בריידי ובליצ'ק, חזק.
רק שלקווטרבק על המגרש לא קראו דרו בריס.
איך הכל הולך לטובת הרעים. הטעות הקריטית של השופטים נגד ניו אורלינס, ועוד טבעת דרדלה לפטריוטס.
בריזי אלוף רק במספרים בעונה הרגילה.
היה חולם להיות קלאצ' ברמה של בריידי
ראיתי את הרבע האחרון- בחיי שהשופטים ב-nfl זה חבורה של נודניקים, כמה אפשר לשרוק holding ו- shmolding?
היה שם משהו לא ברור בסוף- השופטים שרקו משהו נגד ההתקפה של הפטריוטס, עונש דאון ראשון ו-20, בליצ'יק צעק על איזה שופט קווים ופתאום זה בוטל.
בכל אופן, תודה על הסיקור. פעם הייתי רואה משחקים ועוקב אדוק, היום לצערי איבדתי עניין…
חחחח, מה שקרה זה שהראמס חזרו בהם והחליטו לא לקחת את העונש, כנראה שמה שעיצבן את בליצ׳ק זה שנתנו להם להתחרט.
חברים נתתם עונה מדהימה, וכבר לא יכול לחכות לעונה הבאה רק בשבילכם.נשמח מאוד אם תלוו גם את הדראפט והפרי אייגנסי שקצת קשה לעקוב אחריהם. שמח שהחלטתי להמשיך לישון ולראות בבוקר בשידור חוזר, כי אם הייתי קם ורואה הייתי נרדם ברבע השני. משחק באמת קשה.
שוב תודה על סיקור מדהים של העונה לכל הצוות הנפלא.
אשר למשחק עצמו, אזי התחושה שלי היא שהנזק המוחי המצטבר, שנטען שהשחקנים סובלים ממנו, עבר אתמול גם לצופים.
זה היה משחק ההגנה הטוב ביותר של הפטריוטס העונה ושום דבר לא ייקח להם קרדיט על הניצחון הזה. הכיסויים על וודס וקוקס היו מדהימים, הלחץ שיצרו על גוף לאורך כל המשחק מול אחד מקווי ההתקפה החזקים בליגה הוא פשוט מדהים. משחק קשה לצפייה לצופה הממוצע, תענוג לחובבי ההגנות
הגנה מביאה תארים עדיין תקף בסופרבול 2019.
מגיע לאדלמן אמויפי,שחקן שחזר מהשעיה והחזיר אותם להיות רלוונטים גם במהלכי הקלאצ' שלו.
היו שולחים לאשפוז את כל מי שהיה מהמר לפני הפלייאוף שהפאטס יביאו את ה-6 עם 10 נק' ויעצרו את ההתקפה של הראמס על 3 נק'.
כל מי שהתבאס מהסופרבול שילך לראות את החצי גמר מול הצ'יפס. מגיע להם אללא ספק
איכשהו יצא שלא נגעתי בהשעייה של אדלמן במהלך העונה, שהיתה אחת הלא מוצדקות שניתנו לשחקן, גאשר גם הליגה הודתה שהיה מדובר בחומר שסייע לו בהחלמה מהפציעה.
אגב, בחמשת הסופרבולים בהם היו הפטס מאז שאדלמן נבחר זה המאזן: 3 ניצחונות במשחקים בהם שיחק, 2 הפסדים במשחקים בהם היה פצוע.
התוצאה בתחילת המחצית השניה הייתה:
מארון – 5, פאטס – 3, ראמס – 0 …
תודה על עונה שלמה של סיקור.
חברים תודה רבה על עונה מופלאה של סיקורים.
הרגיש שהפוטבול מקבל חיים חדשים השנה, בעיקר בזכותכם, אבל גם באמת כי היתה עונה מדהימה.
אני דווקא אהבתי את המשחק. הגנות סופר חכמות, טוני רומו עושה את המשחקים האלו כל כך הרבה יותר מהנים כשהוא מסביר לנו מה הקווטרבק רואה וחושב בזמן אמת ואפילו הצלחתי לשמוח בשמחתו של בריידי.
נראה איך גוף יתאושש מהחוויה המשפילה, אולי הופעת הקווטרבק הכי גרועה שאני זוכר בסופרבול.
בוויכוח בריידי בליצ'ק..
האז המשחק הזה לגמרי בליצ'ק. זאת אליפות שלו
תודה לכם על סיקור מדהים
והפרסומת הטובה של הערב
רק להגיד תודה לצוות הסיקור !
עשיתם את העונה הזו טובה יותר (לפחות בשבילי)
בתור אוהד פאטס … מקווה שתחזרו לעונה הבאה כמו שאני מקווה שגרונק יחזור 🙂
אני לא מבין את התלונות על כך שהמשחק היה משעמם בגלל הסקור הנמוך. הבונקר של אינטר נגד ברצלונה היה משעמם? הקרב חפירות של אלבאמה ו-LSU בעונה הרגילה של 2011 היה משעמם?
משחק מעולה עם הגנות קטלניות.
אין ספק שגרונק חסם מעולה ואידלמן חתך כל פעם מחדש תוך פתיחת קווי המסירה לבריידי, שיש לו איתם קשר טלפתי.
תודה לצוות המסקר שמחבר קהלים לספורט הנפלא הזה.