דקות לפני המשחק:

חג סופרבול שמח לכולם! ברוכים הבאים לחגיגת הפרסומות, מופעי המחצית, המעודדות (ולראשונה בסופרבול גם מעודד ממין זכר!), הזיקוקים, המטסים החגיגיים ואחוזי הרייטינג שוברי השיאים. וכן, בין כל אלה מתחבא גם משחק פוטבול מסקרן ולמרות מופע המחצית של מרון 5 (למי שיודע במי מדובר… לא בדיוק תחום ההתמחות של כותב שורות אלה) אנסה להתמקד בעיקר בו.

כמו בכל חגיגה, גם בסופרבול מעורבים שמחה, ציפייה וגם צער. אנו שמחים ומצפים למשחק גדול בין שתי קבוצות מצוינות ושונות מאד זו מזו (עוד על כך בהמשך) אבל כבר יכולים להביט קדימה ולהבין שממחר יהיו לנו שמונה חודשים צחיחים ללא משחק פוטבול לרפואה ונצטרך להסתפק במשחק המשונה בו כמה ברנשים מגודלים יתר על המידה משתמשים בכדור עגול (!!) וכתום מנסים לזרוק אותו לתוך טבעת קטנה… ורק בסתיו יחזור אלינו המשחק האמיתי על כל נפלאותיו.

אבל בואו נחזור למשחק עצמו. בפוסטים המצוינים של עידו ויניב בשבוע שעבר קיבלתם סקירות מעמיקות על כל אחת מהקבוצות – אגב, מומלץ לקרוא אותם שוב ולחזור על החומר לקראת המשחק היום, כדי להצליח ב"בחינה". כדי לא לחזור על דברים שכבר נכתבו, בניתי את הפריוויו האחרון לעונה במתכונת קצת שונה, ואתייחס לעימותים הישירים בין הדמויות (או היחידות השונות) בשתי הקבוצות אשר לדעתי יכריעו את העימות המסקרן הזה. מתחילים!

ניו אינגלנד פטריוטס (11- 5) מול לוס אנג'לס ראמס (13- 3), אטלנטה יום ב' ב- 01:30

טום בריידי (קוורטרבק, פטריוטס) מול וייד פיליפס (מתאם הגנה, ראמס):

כולם מכירים את בריידי אז כמה מילים על פיליפס: הוא אחד ממתאמי ההגנה הותיקים והמוערכים בליגה, המשמש כמתאם הגנה בליגה כבר כמעט 30 שנה (עם קדנציות קצרות יחסית כמאמן ראשי, בעיקר בדאלאס של טוני רומו לפני כ-10 שנים). הוא נחשב מאמן שיודע להתאים את ההגנה להתקפה שמולו ונוהג להפעיל לחץ מסיבי על הק"ב היריב. בין היתר, בתקופתו בדנבר היה לו חלק משמעותי בניצחון הברונקוס על הפטריוטס ובריידי בגמר החטיבה בשנת 2016 תוך שההגנה שבנה (בראשות וון מילר) מפעילה לחץ עצום על בריידי  וגורמת לו למסור בפחות מ-50% דיוק ושתי חטיפות (הברונקוס המשיכו אח"כ גם לזכיה בסופרבול באותה עונה). גם הפעם ההתאמות שפיליפס יצליח לעשות מול בריידי וג'וש דניאלס (מתאם ההתקפה של הפטריוטס) יהיו משמעותיות. גם הפעם יש לו כלים להפעיל לחץ – בראש ובראשונה ארון דונלד (עוד עליו בהמשך), אבל כיוון שקו ההגנה של הראמס לא ברמה של הברונקוס של לפני 3 שנים גם הליינבקרים והסייפטי'ס יצטרכו לעזור בהפעלת הלחץ ופיליפס ייצר מערכי בליץ יצירתיים לשם כך. אם בריידי יופל כמה פעמים, זה ישפיע מהותית על מהלך המשחק.

ארון דונלד (דיפנסיב אנד, ראמס) מול קו ההתקפה של ניו אינגלנד ושאק מייסון (גארד, פטריוטס):

ארון דונלד היה ללא ספק שחקן ההגנה המשמעותי והטוב ביותר השנה (חוץ אולי מחליל מאק משיקגו) והשיג 20.5 סאקים – הטוב בליגה בהפרש גדול. היכולת שלו להתמודד מול קו ההתקפה של הפטריוטס ולהצליח להגיע לבריידי לא תאפשר לק"ב של הפטריוטס לפתח מהלכים ארוכים ותחייב אותו לשחרר את הכדור במהירות. העובדה שדונלד מהווה כמעט לבדו את איום הפאס ראש של הראמס (השיג חצי מהסאקים של הראמס העונה) תגרום לבילצ'ק לשים מולו כיסוי כפול ולנסות להרחיק אותו מבריידי. ייתכן שאפילו יזיז את הגארד הטוב ביותר שלו, שאק מייסון, לצד שמאל כדי להתמודד מול דונלד ישירות. זהו עימות מפתח שישפיע על המשחק ההתקפי של הפטריוטס באופן מכריע. כמובן במקרה של כיסוי כפול, יש לשים לב ליכולת של שאר שחקני הפאס-ראש של הראמס, בראשות נדמוקונג סו (שקצת איכזב השנה, ואולי יפצה על כך במשחק זה) לנצל את תשומת הלב המוגברת לדונלד כדי לייצר מהלכים משלהם.

ג'וליאן אדלמן (תופס, פטריוטס) מול אקיב טאליב (קורנרבק, ראמס):

הפרישה / השעיה של ג'וש גורדון והדעיכה של גרונקובסקי השאירה את הפטריוטס במצב שניסו בכל כוחם להמנע ממנו (ע"י שתי רכישות שלא עלו יפה) – אדלמן כמטרה האיכותית הכמעט בלעדית של בריידי באוויר. ביליצ'ק ובריידי ללא ספק ינסו לפזר מסירות גם לאחרים אבל אדלמן הוא כנראה היחיד שיכול להשתחרר למהלכי עומק שבריידי כל כך אוהב. יש לו פלייאוף מצוין עד עכשיו עם כמעט 250 יארד בשני משחקים ולכן הראמס יעשו כל מה שביכולתם כדי לעצור אותו – וזה אומר לשים מולו את הקורנרבק הטוב ביותר שלהם – אקיב טאליב. הקורנר הוותיק כבר לא ברמה שהפגין לפני מספר שנים אך עדיין יכול לשתק תופסים שמוצבים מולו. היכולת של אדלמן להשתחרר ולייצר אופציות מסירה לבריידי היא קריטית ליכולת ההתקפית של הפטריוטס.

סוני מישל (רץ, פטריוטס) מול מיקל ברוקרס (דיפנסיב אנד, ראמס)  וקו ההגנה של לוס אנג'לס:  

נדיר שלרוקי יש השפעה כה גדולה על משחק בשלב כזה, אבל זה המצב לגבי סוני מישל. לרץ הצעיר יש פלייאוף סנסציוני בו הוא השיג 120 יארד למשחק בשני הנצחונות של הפטריוטס והיה משמעותי מאד ביכולת של ניו אינגלנד לפתח דרייבים ארוכים ושיטתיים ולהוריד את הלחץ מבריידי. הגנת הריצה של הראמס היתה מהגרועות בליגה במהלך העונה הסדירה (מקום 28 בלבד) אבל בפלייאוף הם הפתיעו מאד והצליחו לעצור גם את זיק אליוט מדאלאס וגם את הצמד קאמארה / אינגרם של ניו אורלינס  – שתי קבוצות הריצה המצוינות האלו לא הצליחו להגיע ל- 50 יארד(!) על הקרקע מול הראמס. אם לוס אנג'לס יצליחו להגביל כך גם את מישל ושאר הרצים של הפטריוטס, ניו אינגלנד יהיו בצרה גדולה. מהצד השני, אם מישל יצליח לייצר עוד משחק של מעל 100 יארד, קו ההגנה של הראמס (החלק שלא עונה לשם ארון דונלד שיהיה עסוק בלרדוף אחרי בריידי בכל מקרה) ובעיקר מייקל ברוקרס שאמון על עצירת הריצה של היריבים ייאלץ לחלק את מאמציו בין הפאס-ראש להגנת הריצה וניו אינגלנד יוכלו להריץ שוב, כמו מול הצ'יפס, הרבה זמן מהשעון ולהשאיר את גוף וחבריו על הספסל.

טוד גרלי (רץ, ראמס) מול טריי פלאוארס (דיפנסיב אנד, פטריוטס) וקו ההגנה של ניו אינגלנד:

מה קרה לטוד גרלי במשחק מול ניו אורלינס? הראמס טוענים בתוקף שהוא היה כשיר אך הוא כמעט לא שותף במשחק והשיג 10 יארד בלבד ב-4 נסיונות. במשחק של היום הראמס לא יוכלו להרשות לעצמם להשאיר אותו בחוץ (בהנחה שהוא בריא כמובן) שכן משחק הריצה קריטי ללוס אנג'לס כדי לקדם את ההתקפה ולהתמודד עם הגנת הפטריוטס שלא מאפשרת מהלכי מסירה גדולים (בגישת "להתכופף אבל לא להישבר" על שם ביל ביליצ'ק). סי ג'יי אנדרסון הוא גימיק נחמד שעבד יפה נגד דאלאס אבל לאחר שנילמד הוא כבר היה הרבה פחות טוב מול הסיינטס (44 יארד) ויש להניח שביליצ'ק ידע לעצור אותו, לכן היכולת האתלטית והכח המתפרץ של גרלי הם קריטיים ובלעדיהם יהיה קשה מאד ללוס אנג'לס לשמור על קצב המשחק שמתאים להם. יש לצפות להרבה נסיונות שיעברו דרכו (על הקרקע וגם במהלכי מסירה קצרים) וקו ההגנה של הפטריוטס שלא הבריק במהלך השנה נגד הריצה (מקום 19 בליגה) ולא נאלץ להתמודד מול רצי עילית בפלייאוף יצטרך לדעת להגביל אותו לתפוקה נמוכה כדי לשמור את ניו אינגלנד במשחק.

רוברט וודס (תופס, ראמס) מול ג'ייסון מקורטי (קורנרבק, פטריוטס) והסקונדרי של ניו אינגלנד:

האיום האווירי הדגדול ביותר של הראמס בא בד"כ מברנדין קוקס שהשיג 107 יארד מול הגנת ניו אורלינס אבל ביליצ'ק נוטה לשתק את האיום הגדול ביותר שעומד מולו ולאתגר את האחרים להשיג את היארדים במקומו. כך הצליח להגביל מאד את קינן אלן מהצ'רג'רס ואת טייריק היל מהצ'יפס תוך שהוא שם עליהם את הקורנר המצוין סטפון גילמור. הבעיה היא שמהצד השני יש לו קורנר טוב פחות מה שאיפשר לסאמי ווטקינס מהצ'יפס להשיג 114 יארד בגמר החטיבה. רוברט וודס יצטרך להיכנס לתפקיד הזה ולהיות אפקטיבי מול הקורנרבק מספר 2 – ג'ייסון מקורטי – כדי שמשחק המסירה של הראמס יזרום ויאפשר לשים הרבה נקודות על הלוח. מקורטי (אחד משני תאומים שמשחקים בסקונדרי של הפטריוטס – השני הוא הסייפטי דבין מקורטי) ינסה למנוע ממנו לעשות זאת וביחד עם גילמור למנוע את מהלכי המסירה הארוכים שהיו מאד אפקטיביים עבור הראמס במהלך העונה.

ג'ארד גוף (ק"ב, ראמס) ושון מקוויי (מאמן ראשי, ראמס) מול ביל ביליצ'ק (מאמן ראשי, פטריוטס):

אם במשחק גמר ה- AFC דיברתי על המשחק של בריידי מול הק"ב שישלוט בליגה אחריו (מהומס) כאן יש מפגש בין הצלע השניה בשושלת (ביליצ'ק) למאמן שייצר כנראה את השושלת הבאה. יש פער של  33 שנים בין הגילאים של שני המאמנים הנפלאים האלה וקרב המוחות ביניהם יהיה מרתק. בפרט, ביליצ'ק ינסה לנצל את אחד היתרונות העיקריים שלו (הניסיון) כדי להפתיע ולהלחיץ את מקויי ואת גוף – שלשניהם זהו הסופרבול הראשון וסכום הגילאים שלהם נמוך מגילו של השועל הזקן – ולנצל זאת, בפרט בתחילת המשחק כדי לעלות לירון מוקדם לפני שיתגברו על ההתרגשות ויתעשתו. לכל אורך המשחק ביליצ'ק ינסה להראות לגוף מצגי הגנה מטעים ולגרום לו לזרוק לתוך כיסויים לא שגרתיים כדי לייצר חטיפות (ההגנה הבינונית בד"כ של הפטריוטס היתה שלישית בליגה בכמות החטיפות במשך העונה עם יותר מחטיפה למשחק). אם גוף יאבד ביטחון ויילחץ לאחר כמה טעויות (במיוחד אם אלו יכניסו את הראמס לעמדת פיגור), הניסיון וקור הרוח של ביליצ'ק והסגל המנוסה שלו יביאו לפטריוטס את הניצחון.

כל היתר:

כמובן שהמשחק יכול להיות מוכרע בעימותים רבים אחרים ועוד שחקנים וגורמים שונים ומשונים – החל ממצב הרגל של גרג זורליין, הבועט המצוין של הראמס שנפצע במשחק הקודם, דרך התעלות מאוחרת של רוב גרונקובסקי שרוצה לפרוש עם עוד תואר ועד טריק פליי מפתיע ומשנה מומנטום (כפי ששני המאמנים כבר הוכיחו שהם יודעים לייצר). בסופו של דבר, ובניגוד לכל ענפי הספורט האמריקאים האחרים, זהו משחק אחד על כל הקופה ובקרב בין שתי קבוצות כל כך מגוונות ומוכשרות. הכל יכול לקרות. ובכל זאת…

ההימור שלי:

יתפתח משחק צמוד בו שתי הקבוצות יצליחו להגביל אחת את משחק הריצה של השנייה והקרב יתנהל ברובו באוויר. בריידי יהיה תחת לחץ אדיר כל המשחק ויתקשה בתחילתו למצוא את המוסרים שלו שיכוסו היטב. גוף מצידו יתקשה לשמור על קור רוח ולהיכנס חזק למשחק ואני מעריך שבמחצית הראשונה נראה איבודי כדורים מצד שתי הקבוצות ומשחק קצת מבולבל כאשר בסיום המחצית יהיה יתרון קטן לפטריוטס עם סקור לא גבוה. במחצית השנייה שני המאמנים המצוינים הללו יעשו התאמות והמשחק יהפוך למסודר יותר עם נקודות רבות שיירשמו לקראת סוף המשחק (וגם יותר מהלכי ריצה מול ההגנות העייפות). כשמגיעים לרבע הרביעי במשחק פלייאוף צמוד היד רושמת כמעט אוטומטית ניצחון לטום בריידי אבל משום מה יש לי תחושה שמקווי הגאון הצעיר ופיליפס המנוסה ידעו לשלוף שפן מהכובע ולהפתיע. כבר כשלתי פעמיים בפלייאוף הזה בהימור נגד בריידי וביליצ'ק – כנראה שאפסיד גם הפעם אבל לפחות אהיה עיקבי… – ניצחון דחוק לראמס.

שידורים ישירים בערוצים METV וספורט 5.

ואסיים במילותיו האלמותיות של מודי בר-און: "והעיקר – תיהנו!!"