במחזור הלילה בNBA התארחו שלוש קבוצות מערביות במזרח, שתי מערביות התנגשו על ראשות המערב, האקסיות של פיל ג'קסון נפגשו בל.א., ומיאמי במילווקי. זה נגמר עם שליטה מזרחית ברורה, וניצחון אחד ענק בדנבר, שם הסבירה האלופה למקומיים איך דברים עובדים בחלק המכריע של העונה. הלייקרס בבית מול שיקגו שמרו קצת על כבוד המערב.

אבל לפני כן, מא בארקר.

היום לפני 83 שנים, ב16 בינואר 1935, פשט הFBI על בקתה מבודדת לחופי אגם וואיר בפלורידה. בפשיטה נהרגו שניים, פרד בארקר ואמו הקשישה, קייט, שכונתה בפי כל אמא (ma). על פי טענות הבולשת הפדרלית הייתה אמא בארקר מנהיגתה של כנופיית פשע שפעלה באזור בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים.

האם הייתה מא בארקר סנדקית מקומית מסוכנת והמוח מאחורי כנופיית פשע אכזרית, או שמא היה זה מיתוס שעזר איכשהו לפעילות הפלילית הענפה ושימש תירוץ בידי ג'יי אדגר הובר, ראש הFBI חובב בגדי הנשים, להסתערות כושלת? להיסטוריונים הפתרונים. כל שנותר לנו לומר הוא שהיום לפני 83 שנים נהרגה קשישה אחת בפלורידה והשאירה אחריה סיפור מגניב ושיר של בוני אם המספר את קורותיה. את השיר אתם כנראה מכירים. עכשיו שמעתם את הסיפור שמאחוריו.

אינדיאנה פייסרס (14-29) 131 – פיניקס סאנס (34-11) 97

הפייסרס קיבלו חזרה את מיילס טרנר אחרי שהסנטר נח ארבעה משחקים עקב כתף כואבת, אבל בתחילת המשחק היו אלה דווקא האנשים הקטנים של המשחק שהובילו. עשר נקודות של בוגדנוביץ' ושמונה של קורי ג'וזף היו רק חלק מ38 הנקודות שקלעו המארחים ברבע הראשון, בדרך ליתרון מבטיח אחרי 12 דקות, 19-38. ברבע השני הסאנס גירדו קצת כבוד עצמי, ואפילו צימקו לשבע, 43-50 3:30 למחצית, אבל מכאן ועד לסיום היו בבחינת לא נודע מקום הימצאם. הפייסרס לחצו על הכפתור האדום, וטסו כל הדרך לניצחון גדול על קבוצה קטנה. אפילו כשהאורחים המסכנים צמצמו ל17 ברבע האחרון התרגזו עליהם המארחים כל כך, שמיד יצאו לריצת 2-22 מעליבה, עלו ל84-121 וקיבעו בזיכרון את המשחק כתבוסה. 97-131 לטובת הפייסרס בסיום, ופיניקס ממשיכים מכאן היישר ליעד הנחשק הבא, טורונטו. בהצלחה למנחשים.

באינדיאנה בוגדנוביץ' סגר את הספירה על 20, בדיוק כמו אוואנס שעלה מהספסל. טרנר המתאושש חזר היטב עם 18, ודארן קוליסון עם 15 ו7 אס' ניווט את הסירה במים הכל כך לא גועשים.

את הסאנס הוביל וורן עם 18, כשהרכש קלי אוברה עולה מהספסל עם 16 ושואל את עצמו מה עדיף, לחיות תחת שלטון עריץ בוושינגטון, או לשחק בקבוצה הליצנית מאריזונה. דווין בוקר היה חושך מצרים עם 8 ב12-4 מהשדה.

פילדלפיה 76'  (16-29) 149 – מינסוטה טימברוולבס (22-22) 107

הבטיחו לנו קרב סנטרים בין אמביד לטאונס, דיברו על ג'ימי באטלר מארח את האקסית השנואה, ובסופו של דבר זה היה הסיקסרס כולה במחצית ראשונה אדירה של 83, עם 20-10 מחוץ לקשת, שעשו לאורחים המסכנים שפוך חמתך ולא השאירו יותר מדי מקום לעניין במחצית השנייה. את שיא הנקודות של המועדון במחצית, 86, הם לא שברו, ואפילו לא השוו את 92 הנקודות של הווריירס במחצית הראשונה ההיא מול שיקגו. אבל בשורה התחתונה קלעו המארחים 149 וניצחו ב42 הפרש. פייר, מספק.

במחצית הראשונה זה היה הרבה מאוד משלישיית באטלר – סימונס – אמביד, שמצאו את הקצב הנכון וחתכו, חדרו, קלעו משלוש (לא סימונס) והטביעו על הראש של האורחים האומללים (כן סימונס). 58-83 לטובת הסיקסרס הסתיימו 24 הדקות הראשונות, ואת המחצית השנייה העבירו הזאבים בעיקר בנעיצת מבטים בשופט וציפייה לשריקה שתשלח אותם לחדרי ההלבשה ולמקלחות החמימות של הוולס פארגו סנטר. הרבע השלישי דווקא היה שקול, אבל באחרון טאטאו הסיקסרס את כיסי ההתנגדות האחרונים, ובסיום 107-142 חד משמעי לטובת הסיקסרס, שישחקו כבר מחר באינדיאנה, מיודעתנו מקודם.

אמביד עם 31 ו13 ריב' הוביל את המארחים, סימונס דגדג את הטריפל דאבל עם 20, 11 ריב' ו9 אס', ובאטלר הוסיף 19 סולידיות מול האקסית. "רציתי לנצח אותם, הוא הודה, "אבל אני רוצה לנצח כל קבוצה". יופי נחמה. עכשיו קח את הווינריות ושים לה גבולות ותעצב אותה בצורה שגם תהיה נסבלת, ותראה שאנשים יתחילו אשכרה לחבב אותך. הסיקסרס, אגב, סיימו עם 21 שלשות ב49% מטורפים. מול תיבודו זה לא היה קורה (?)

דריק רוז הגיע למספרים שלו מהספסל עם 15, וטאונס עם 13 נקודות חיוורות היה כל שנותר מעימות הסנטרים המדובר. וויגינס, הצלע הכוכבית השנייה של הוולבס, הסתפק ב12 ב14-4 מהשדה לטובת האורחים, שייצאו לחפש ניצחון בבית מול סן אנטוניו ביום שישי.

אטלנטה הוקס (30-14) 142 – אוקלהומה סיטי ת'אנדרס (17-26) 126

עוד קבוצה מערבית הגיעה מזרחה, והיא דווקא באה עם מלוא הכוונות לנצח. אחרי הניצחון הנאה על הספרס, לא ציפו האורחים להיתקל ביותר מדי קושי מול הניצים המתקשים. אבל אלה, מה אתם יודעים, לא באו להפסיד.

הרוקי טריי יאנג, ששומע ללא הרף את השמועות על תואר רוקי העונה שמובטח כבר בכיסו של סלובני אחד מטקסס, קיבל מולו לא רק את ראסל ווסטברוק כאתגר, אלא גם את קודמו בתפקיד, דניס שרודר. הילד לא נבהל, ואחרי רבע ראשון צמוד הוביל את המקומיים לרבע שני מצוין ויתרון גדול ומפתיע במחצית, 59-70.

ברבע השלישי שרודר התאפס מחדש על הסלים המוכרים, קלע את 11 הנקודות האחרונות של הת'אנדרס ברבע, ויחד עם ווסטברוק הוביל את האורחים ליתרון לקראת הרבע המכריע, 97-100.

אבל היי, אמרנו יאנג. הינוקא עלה מההפסקה עם שלשה, ויחד עם ג'ון קולינס ועומארי ספלמן הוליך את המארחים הצעירים לרבע רביעי ענק של 26-45, כל הדרך לניצחון פנטסטי, 126-145 על הת'אנדרס מצמרת המערב. עוד כמה ניצחונות כאלה, וביום בהיר יראו באטלנטה את הפלייאוף.

באטלנטה יאנג סגר משחק פנטסטי של 24 נק', 11 אס' ו6 ריב', כשקולינס עם 26 עושה הרבה יותר מסתם לסייע. אלכס לן עלה מהספסל מוכן היטב להתמודדות מול אדאמס וסיים עם 24 נק' מרשימות ו11 ריב'. הוארטר הוסיף 17 משלו, כולל 8-5 מעבר לקשת, ו-וינס קרטר קשישא המשיך לצבור נקודות זכות לפנסיה עם 11, כולל 6-3 מחוץ לקשת.

בצד השני ווסטברוק דפק כרטיס עם עוד משחק ענק סטטיסטית של 31 נק', 11 אס', 6 ריב' ו5 חטיפות. פול ג'ורג' סיים עם 24 ושרודר חגג את החזרה הביתה עם 21, בדיוק כמו גראנט.

מילווקי באקס (12-31) 124 – מיאמי היט (22-20) 86

במשחק בין מילווקי ומיאמי לא תמצאו שום מפגשים מרגשים בין אקסים מיתולוגיים, ולא עימותים מסעירים ורוויי יצרים. במשחק הזה הייתה קבוצה אחת שבאה להתארח, משחקת היטב במשך עשר דקות, ואז הקבוצה השנייה לוחצת "פאניק", משליכה עומסים מיותרים, פותחת מבערים ונעלמת בענן של אבק. 21-22 הייתה התוצאה אחרי עשר דקות. באמצע הרבע השני 30-46, ובסוף הרבע השלישי 63-93. ברביעי, כמו שאומרים, ישחקו הספסלים לפנינו.

איך זה קרה? קבוצה אחת קולעת, והשנייה לא. אחת שומרת, והשנייה לא. פשוט וקל. לא ברור למה לא כולם מבינים.

במילווקי אנטטוקומפו השקיע את המינימום לטריפל דאבל עם 12, 10, 10, והוסיף 3 חטיפות בשביל הכיף. בלדסו עם 17 הוביל שבעה באקס בספרות כפולות, ונעזר ב16 של ברוגדון, שהחטיא מהקו בפעם השלישית בלבד העונה, מתוך 88 זריקות. המקומיים דייקו ב39-17 מעבר לקשת בדרך ל44% נאים, וימריאו לממפיס, שם לא ניצחו כבר עשר שנים.

ווינסלו ו-ווייטסייד עם 19 לראש היו היחידים במיאמי שראויים לתגובה. ההיט איבדו במשחק 17 כדורים וימשיכו מכאן לשלושה משחקי חוץ נוספים. לא נעים.

דנבר נאגטס (14-29) 111 – גולדן סטייט ווריירס (14-30) 142

במשחק המרכזי של הלילה אירחו הנאגטס את הווריירס במה שאמור היה להיות קרב ראש בראש על הובלת האזור המערבי. מהר מאוד הסתבר שקבוצה אחת בלבד התייצבה למשחק.

ועוד איך התייצבה. לא פחות מ51 נקודות, שיא NBA, קלעו האלופים ברבע הראשון. 17 מתוכן של קווין דוראנט, 30 מהן בשלשות. וכשהדברים מתחברים לגולדן בויז בצורה כזאת, אין הרבה דברים שאפשר לעשות חוץ מלהתרווח ולהנות מאחת מקבוצות ההתקפה הגדולות בהיסטוריה, אם לא הגדולה שבהן. ביום שבת מול הקליפרס צפוי להצטרף לחגיגה גם דמרקוס קאזינס. אצלי בבית יש ילד אחד שמאושר מהמצב. שאר הליגה תמשיך לחכות לפציעה.

הנאגטס האומללים דווקא קלעו מנה סבירה של 60 ברבע השני, ועדיין פיגרו ב19.. האורחים לא עצרו וניצחו את הרבע השלישי 23-33, בדרך ליתרון 29 בלתי מחיק בתחילת הרבע הרביעי, 83-112. 12 הדקות האחרונות היו לפרוטוקול, ובסיום 111-142 לטובת הווריירס, שמשתלטים בסטייל על הפסגה.

בגולדן סטייט קארי ותומפסון נתנו תצוגת ספלאש בראת'רס כמו בימים הטובים, עם 31 כ"א. קארי 13-8 מחוץ לקשת, תומפסון 8-5. דוראנט צלף 7-5 משלוש, בדרך ל27, וגרין הסתפק ב4 נקודות, אבל מסר 13 אס' ובדקות שהיה על המגרש הובילו הווריירס ב41. 39-21 קלעו האלופים מחוץ לקשת. 54% שלא השאירו לנאגטס שום סיכוי.

ביזלי, מאליק, הוביל את המארחים עם 22, כשמארי עם 21 מנסה לסייע, ללא הועיל.

ל.א. לייקרס (23-22) 107 – שיקגו בולס (34-10) 100

הכלל הוא שקבוצה של לברון מתקשה בלי לברון, אבל יש סייג. בבית, מול הבולס, הרבה יותר קל.

הלייקרס עלו למשחק ה11 ברציפות ללא הכוכב מתוח המפשעה כשמולם אחת הקבוצות החלשות בליגה, וזה עבד. אחרי שני הפסדים, וחמישה בשבעה משחקים, פגשו המקומיים יריב קל, וניצלו זאת.

ריצת 0-14 ברבע הרביעי פתחה עבור המארחים פער בטוח של 18, 76-94, ובדקות שנותרו עד לסיום הצליחו הבולס רק לצמצם. עד אותו רגע נרשמו בצד הצהוב של הדברים לא מעט רגעי מתח, כשלאורך כל המחצית הראשונה נצמדים האורחים כספחת ומסרבים להישאר מאחור. 37-38 הסתיימה המחצית, כשגם ברבע השלישי פותחים הלייקרס יתרון מינימלי בלבד מול האורחים העקשנים. יתרון של 8 באמצע הרבע צומק לארבע בלבד, לפני שנפתח מחדש לשמונה. ואז, ברבע האחרון, אותה ריצה שהוזכרה מקודם, והלייקרס מנצחים בסיום 100-107. קצת אורך נשימה לקראת הבדיקה הרפואית שיעבור היום לברון, בתקווה לחדשות טובות.

לונזו בול הוביל את המקומיים עם 19, בנוסף ל8 ריב' ו6 אס', ולצידו קולדוול פופ עם 17 ואינגראם וקוזמה עם 16 לראש. אינגראם הוסיף גם 9 ריב' ו7 אס', וקוזמה נלחם היטב עם 12 ריב'.

את שיקגו הוביל פרקר עם 18 מהספסל, כשמרקאנן עם 17 מנסה לסייע. הבולס הסתפקו ב31-9 מחוץ לקשת.

בשבוע שעבר לא נפגשנו כאן, במקום הרגיל, וזאת לאור הצעתו של ידידי טחן שאי אפשר לסרב לה, וכללה ראש סוס והחלפה מלאה של בוקר סיקורים שלם. ומכאן שנשארתי בעל חוב בכל הנוגע לתשיעי בינואר. וזה, ידידיי, חתיכת חור בהשכלה. כי בדיוק היום לפני 75 שנים ושבוע, בפרבר לונדוני אחד מיני רבים, הגיח לאוויר העולם תינוק מצווח בשם ג'יימס פטריק, בן זכר למשפחת פייג'. כשהיה ג'ימי, בשמו המפורש, בן שמונה עברה המשפחה להתגורר בעיירה סוריי, לבית שבו הושארה גיטרה, ככל הנראה בידי הגורל. ג'ימי פייג' לקח ליד את הגיטר, התחיל לפרוט על המיתר, ובאותו רגע נולד אחד הגיטריסטים הגדולים בהיסטוריה.

ג'ימי פייג' גדל, צמח והתמקצע בתחום, ניגן עם הענקים קלפטון וג'ף בק, וב1969, כשהיה בן 25,  ליקט מפה ומשם בסיסט, מתופף ואחד צווחני רוברט פלאנט והקים את לד זפלין. השאר היה היסטוריה והיסטריה של אש, צרחות וטונות של רוקנרול.

לרגל יום הולדתו ה75 של ג'ימי פייג' נשמע היום שני שירים. נתחיל באחד שהוא בלוז, והוא רוק, והוא הכי רוברט פלאנט עושה דברים עם המיקרופון והלב שלנו, והכי ג'ימי פייג' בלוזי והכי הכי הכי לד זפלין שאפשר. קחו לכם כמה דקות עם since I've been loving you, ונחזור לעוד משהו מיוחד.

לקינוח הבאתי לכם את אחת היצירות הלעוסות ביותר בז'אנר, בביצוע אחר. ג'ימי פייג' מבצע את stairway to heaven כשצמד טיטאני הגיטרה, ג'ף בק ואריק קלפטון, עושים לו קולות. ההקלטה, אם לשפוט לפי האיכות, התבצעה מתוך אסלה עם מכשיר נוקיה 2120. ועדיין, הארדקור קלאסיקה של רוק.

HAPPY BIRTHDAY JIMMY PAGE!