ברוכים הבאים לעוד פריוויו מדכא של סקרמנטו קינגס, הפעם לעונת 2018-19.

נתחיל בסיפור קטן. לפני 20 ומשהו שנה למדתי בתיכון. היה לנו מורה רוסי אגדי שלימד אותנו אנגלית. הבן אדם לא החסיר אף שיעור. ממש קארל מלון של המורים. פעם אחת הגענו לאסיפת הורים. אחד מהחבר'ה שלמד שנה מעלינו הגיע עם אמא שלו, שרצתה לדעת מה מצבו של בנה במקצוע החשוב מכולם ואז ענה לה המורה עם מבטא רוסי כבד במשפט שנשאר חקוק בזכרוננו עד היום:

"תראי, זה לא שהוא לא רוצה, הוא לא יכול!"

עונה לו האמא המודאגת: "סליחה אדוני, התבלבלת.. הוא יכול אבל לא רוצה, נכון?"

"לא לא! הוא באמת רוצה אבל לא יכול! אין כלום במוח!".

איזה דיכאון לשמוע דבר כזה… מילא אם הילד זרקן עם פוטנציאל. אבל חרשן בלי טיפת פוטנציאל? נשמע ממש כמו סקרמנטו קינגס.

אם עד לפני שנתיים לקבוצה היה פוטנציאל (בוגי, גיי, קוליסון, רונדו, כספי משופר ועוד) שלא מומש עקב בעיות מנטליות וזרקנות אין קץ, הרי שעכשיו זה נראה יותר כמו חוסר יכולת. הקבוצה פשוט לא ברמה המתאימה לליגה הזו. בשנתיים האחרונות כל השחקנים הטובים עזבו בטריידים או פשוט דילגו הלאה, ועכשיו הקינגס נראים כמו חממה להתפתחות כישרונות צעירים. הבעיה שהזמן מתקתק ובינתיים מונה כישלונות ההעפלה לפלייאוף כבר עומד על 13 שנה ללא פלייאוף, שיא ליגה לקבוצה פעילה. אפילו מינסוטה עשתה את זה שנה שעברה ועפה בסיבוב ראשון מול הארדן ושות'.

סקרמנטו שקועה בתחתית של התחתית ורואה קבוצות כמו לייקרס, דאלאס ופיניקס עוקפות אותה בסיבוב. בקונפרנס המערבי רק ממפיס נמצאת ברמה של סקרמנטו. כל השאר הרחק מקדימה. בצד המזרחי אפשר למצוא את אטלנטה והניקס. ארבע הקבוצות הללו פשוט לא בענף (לא ציינתי את ברוקלין כי לדעתי הנטס יותר טובים והם גם נבנים נכון קדימה). היי, אבל לפחות יש לניקס את מנהטן, להוקס את CNN ולגריזליס פאבים עם מוזיקה של אלביס.

אולם – Golden 1 Center, המכיל 17,500 מקומות. ממוצע הצופים במשחקי הבית לעונת 2017-18 היה 17,555 (100.3% נוכחות)

מאמן: דייב ייגר, עונה שלישית בסקרמנטו.

אהלן וסהלן:

מרווין באגלי, בן (האובד) מקלמור שחזר מממפיס, יוגי פרל, נמניה בייליצה.

נתראה בשמחות:

ג'ורג' היל, ווינס קרטר, גארט טמפל, גיורגיו פאפאיאניס.

נשארו:

דיארון פוקס, רנדולף, באדי הילד, בוגדן בוגדנוביץ', קולי-שטיין, סקאל לביסייר, קוסטה קופוס, גיורגיו פאפאיאניס, שאמפרט, ג'סטין ג'קסון, פרנק מייסון השלישי.

מה היה לנו שנה שעברה?

היה לנו את האחד והיחיד והאוהד מס' 1 של סקרמנטו – זיו, שהתנדב לראיון ושדרג את הפריוויו הקודם. האופטימיות שלו לא עזרה לקבוצה והיא סיימה עם מאזן סקרמנטואי טיפוסי של 55-27 ומקום 12 במערב, קצת לפני דאלאס של עידן טרום דונצ'יץ', ממפיס שמשלמת מיליון דולר לדקת משחק של פארסונס וקונלי, ופיניקס של עידן פרה-אייטון.

אף אחד לא ציפה שסקרמנטו יעפילו לפלייאוף. המטרה של הקבוצה הייתה לתת לצעירים להשתפשף בליגה של הגדולים, לצבור בחירות דראפט ולהתקדם. ג'ורג' היל הגיע כדי לשמש מנטור לרוקי דיארון פוקס, קרטר וזיבו הוחתמו כדי לתרום מניסיונם העשיר.

הקבוצה הפסידה בסיטונאות מבלי שאחד מהצעירים תופס פיקוד על עדר העוללים. בגזרת הדראפט, סקרמנטו קיבלה את הבחירה השניה שהפכה ל- PF מרווין באגלי השלישי, אחד השחקנים היותר שלמים ומוכנים לליגה (17% מה- GM'ס הימרו שיזכה בבחירה לרוקי השנה).

בהתקפה הקינגס היו במקום 29, בהגנה מקום 28, המלצות צפיה בליג פאס – מקום 30 ואחרון, קצב משחק – מקום 30 ואחרון. ככה זה כשהקלע המוביל שלך הוא PF חטיאר בן 37 שבקושי מגרד 14 נק' למשחק.

הקבוצה קלעה לא רע מחוץ לקשת: 37.5%, אבל משחק הפנים שלה לקה בחסר למרות ואולי בגלל אינפלציית גבוהים שדוהרת בקצב של האינפלציה בישראל בשנות ה-80.

להלן מספר רגעי נחת משנה שעברה. לא היו הרבה כאלה… (דובי, נא לדלג על מספר 9)

בקיץ האחרון סקרמנטו הציעה לזאק לווין 20 מיליון דולר לעונה, שיקגו השוותה את ההצעה וזכריה המעופף (לשעבר) החליט להישאר בעיר הרוחות.

אז מה עושים עכשיו?

בקיץ האחרון סקרמנטו בחרה את מרווין באגלי, שחקן שאמור להשפיע כאן ועכשיו. אני צופה לו מקום קבוע בחמישיה ולפחות 8-17 בנקודות וריבאונדים.

כדאי לציין פה שלסקרמנטו אין בחירת דראפט בסוף השנה הנוכחית, זכר לטרייד שביצעה בעבר, כך שאין לה שום עניין להיכנס לטאנקינג.

לסקרמנטו לא מעט שחקנים צעירים שמתחילים את עונתם השניה בליגה של הגדולים.

הארי גיילס, PF מוכשר מאוד, ישב כל העונה שעברה על הספסל בגלל פציעות. יש לו את כל הכישרון כדי להצליח. השנה הוא בריא וצפוי לקבל נתח דקות משמעותי לאחר שהוכיח את עצמו בליגת הקיץ.

דיארון פוקס אמור להשתלט סופית על עמדת הרכז לאחר עזיבתו של ג'ורג' היל. הקבוצה חייבת לשחק מהר יותר ולנצל את מהירותו של פוקס.

בוגדנוביץ' היווה את אחת מנקודות האור הבודדות לעונת 2017-18. אם ימשיך להשתפר מצבה של הקבוצה יהיה טוב יחסית. כרגע הוא פצוע לאחר שעבר שני ניתוחים בברך.

פרנק מייסון השלישי הפתיע עם יכולת טובה שנה שעברה אבל נפצע. מצופה ממנו להיכנס למשבצת הרכז המחליף הקבוע של פוקס.

ג'סטין ג'קסון קיבל לא מעט דקות בעמדה 3 אבל לא השפיע יותר מדי. יש לקבוצה חור די רציני בעמדה הזו. אולי זו הסיבה שהביאו את בייליצה.

בנוסף לרוקיז משנה שעברה, באדי הילד התבגר בעוד שנה וצפוי לקחת יותר זריקות, בעיקר כשבוגדנוביץ' ישב בחוץ עקב פציעה. גם לביסייר וקולי-שטיין צפויים להתקדם.

הקינגס חייבים לעשות סדר במצבת הגבוהים שלהם: באגלי, קופוס, רנדולף, לביסייר, קולי-שטיין, גיילס… איזה ברדק! וזה עוד כשאני מחשיב את קולי-שטיין כשחקן אחד.

סקרמנטו קבוצה צעירה מאוד שנמצאת בעיצומו של תהליך בניה. זה טוב ונחמד אבל ממש לא מספיק לליגה של הגדולים. חייבים 2-3 שחקנים שיובילו את הקבוצה. נראה שבקצב הזה גם עוד 20 שנה הם לא יגיעו לפלייאוף.

ועכשיו נעבור לתחזית

תרחיש אופטימי:

דיארון פוקס מפרפר את רכזי העילית של הליגה, רושם 17 נק' ו-8 אס' עם יחס אסיסטים-איבודים אסימפטוטי. גיילס מתפוצץ על המגרש ומתגלה כפרוספקט עתידי. ביחד עם באגלי הם מרכיבים מגדלי תאומים איכותיים שהגיל המשותף שלהם לא עולה בהרבה על זה של רנדולף, שבעצמו מוטרד עם לביסייר תמורת נוקס. האחרון נכנס בצורה מושלמת לעמדה 3. באדי הילד קולע בלי הכרה, בוגדי חוזר לעניינים, הקבוצה נראית טוב אבל זה לא מספיק להם לפלייאוף והם מסיימים במקום העשירי והלא מכובד.

תרחיש פסימי:

פוקס עושה מה שבא לו על המגרש, שישיית הגבוהים משוועת לדקות משחק – מה שגורם לסכסוכים בחדר ההלבשה, אף שחקן לא מתקדם, הקבוצה מסיימת במקום האחרון וחצי סגל נודד לאירופה (כי מסקרמנטו אין לאן לרדת).

תרחיש ריאלי:

גם השנה לסקרמנטו אין מה למכור. מקום 14 בקונפרנס, לא הרבה לפני ממפיס.