14 שניות אחרי ריבאונד התקפה – כמה זה ישפיע על הליגה?

האנ.בי.איי יצביעו בקרוב על 3 שינויי חוקה לעונה הקרובה, כשהם צריכים אישור של שני שליש מהבעלים (20 מ-30) כדי שיעברו. הראשון שביניהם הוא הפשטת ההגדרה לעבירת clear path, עבירה שנועדה לעצור מתפרצת ומובילה לשני כדורי עונשין בנוסף לכדור מהצד ונועד לצמצם פאולים שיעצרו מתפרצות ולשפר את שטף המשחק. השני הוא הקלת ההגדרה לעבירה אלימה בצפייה בהילוך החוזר, משהו שלמעשה יושפע בעיקר משיקול הדעת של השופטים. השינוי השלישי והמשמעותי ביותר הוא הקטנת זמן הפוזישן שקבוצה מקבלת אחרי שהיא לקחה ריבאונד התקפה מ-24 ל-14 שניות. איך זה ישפיע על הליגה?

זה לא אמור להשפיע יותר מדי. רוב הזריקות של קבוצות באו תוך פחות מ-17 שניות וכשמוסיפים לכאן את העובדה שהקבוצה לא צריכה לעבור את קו החצי עם הכדור, מה שיכול לקחת בין עוד 2 ל-3 שניות ויש ברוב ההתקפות (בין אם אחרי סל של היריבה או אחרי ריבאונד הגנה), זה לא אמור להשפיע יותר מדי. האם עדיין יהיה הבדל בשיטת המשחק?

ה-putbacks, זריקות מיד לאחר החטאה, נעלמים מהליגה. ב-2016/17 היו 4 קבוצות שלפחות 6.5% מהזריקות שלהן היוו אותם putbacks (לעומת 0 השנה), 8 ששיעורן היה לפחות 6% לעומת 4 השנה ו-20 קבוצות שאצלן היה מדובר ב-5% לפחות, לעומת 17 השנה. אפשר להבין למה: הוצאת כדור לניהול מחודש של ההתקפה או לקליעה מרחוק זה מהלך אפקטיבי ברוב המקרים ורוב הקבוצות יעדיפו לנסות להשיג זריקה פתוחה ל-3 נקודות או ל-2 מאשר ניסיון למאבק בצבע. לא מקרי ש-6 מתוך 8 הקבוצות שהגיעו לחצאי הגמר האזוריים היו בשביעייה האחרונה בליגה בשיעור הפוזישנים האלה (יחד עם דאלאס האחרונה) ו-4 מתוכן היו הקבוצות שהגיעו לגמרים האזוריים. זה פשוט לא יעיל ומתקשר לנושא הריווח – רק הקבוצה העשירית בתדירות המהלכים האלה, דנבר, הייתה בטופ 10 בכמות השלשות למשחק.

לכן אנחנו עדיין נראה קבוצות שמוציאות את הכדור החוצה ומתחילות מחדש את הפוזישן, כי זה פשוט יותר יעיל. זה לא ישתנה בגלל קיצור השעון. סביר שנראה את המגמה ממשיכה – קבוצות שמוציאות את הכדור החוצה לשלשה אחרי הריבאונד. אז איך קיצור השעון ישפיע? קבוצות יחליטו מהר יותר וההערכות מחדש של ההגנה תהיה קריטית – הגנות איטיות יסבלו משלשה פנוייה. השינוי היחידי, כנראה, העלאת קצב המשחק.. במקום שקבוצות ינצלו את הזמן כדי להתארגן אחרי הריבאונד המשחק יהיה דינמי יותר, מה שיכול להשפיע לרעה על כמות הדקות של השחקנים המובילים. עוד גורם מעניין יהיה ההשפעה של החוק הזה, בנוסף לשינוי בקשר ל-clear path fouls, על ההחלטה של קבוצות ללכת לריבאונד ההתקפה או להתרכז בהגנת המעבר. אין מתאם כזה ברור בין ההצלחה של קבוצה לכמות ריב' ההתקפה שלה והחוקים יכולים להשפיע על זה. עוד זווית ששווה להתעמק בה העונה.

צפוף באוקלהומה

בואו נדבר קצת על החמישייה של הת'אנדר השנה. יש את סטיבן אדאמס, ג'רמי גרנט, פול ג'ורג', אנדרה רוברסון וראסל ווסטברוק שצפויים לפתוח יחד עם דניס שרודר בתור השחקן המשמעותי מהספסל. מה חסר פה? יפה מאוד, קליעה מרחוק. פול ג'ורג' היה הקלע הסביר היחיד שם עם 40% השנה ו-3 ניסיונות. ווסטברוק קלע ב-29.8% לא טובים, גרנט באחוז דומה אבל בכמות קטנה פי 3 (0.4 לעומת 1.2) ורוברסון ב-22%. אדאמס לא זרק מהשלוש. ככה בונים קבוצה היום?

לא בטוח. החמישייה הזאת יכולה להיות חמישייה הגנתית מפחידה אבל הם לא נותנים לווסטברוק את הריווח שהוא צריך. בשנה שעברה היו לו את כרמלו אנטוני וקורי ברואר, קלעי שלשות טובים יותר ממה שיש בת'אנדר עכשיו והצ'יטה הצליח לפרוח באופן יחסי לידם. על הספסל יש את פטריק פטרסון ואריק אברינס, על הנייר קלעי שלשות טובים, אבל שניהם באים אחרי עונות חלשות ולא יכולים לעשות הגנה ברמת NBA. שרודר, נרלנס נואל וטימותי לואו קברוט, שלושת התוספות החדשות, לא יביאו את הישועה.

מה עושים? הם יכולים ללכת על ריווח בסגנון הישן, עם חסימות נכונות בלי הכדור. סטיבן אדאמס היה אחד החוסמים הטובים ביותר בליגה בשנה שעברה וג'רמי גרנט עם 3.06 חסימות ל-36 דקות, אחד הפורוורדים החוסמים הטובים בליגה. סביר שנראה כמה שיותר משחק חסימות שלהם שנועד לשחרר את ווסטברוק או את ג'ורג' לקליעה מהירה. לא אופתע אם נראה תרגילי חסימה כפולה שיכולים לשחרר את ווסטברוק או ג'ורג' בתדירות די גבוהה, למרות שזה תרגילים מעייפים באופן יחסי. אם קברוט או פרגוסון ישפרו את הקליעה ויאפשרו לת'אנדר לשחק עם ג'ורג' כפאוור פורוורד זאת תהיה תוספת כוח משמעותית שתאפשר להם להרוויח עוד דקות. כל מהלך שלהם יתחיל מחסימה אחת לפחות בשנה הבאה. זה דורש הרבה תיאום ואפשרי בהתחשב בכך שהסגל שלהם ממשיך לשנה שנייה ביחד, אבל לא בטוח שיעבוד חלק בתחילת העונה.

השאלה שנשארה היא אנדרה רוברסון. אין לו משחק התקפה טוב. הוא לא חותך אפקטיבי במיוחד, למרות שאלה היו 29.7% מסך הפוזישנים שלו בשנה שעברה וסביר שיהיה רוב מה שנראה ממנו השנה. משחק ההתקפה הזה לא יכול להיות קיים על המגרש, אבל הוא מאזן בהגנה. זאת הדילמה המרכזית בכל הקשור לשיתופו השנה וליד שחקן כמו גרנט לא בטוח בכלל שיזכה ליותר מ-30 דקות למשחק. הפתרונות אצל בילי דונובן.

אולדיפו יכול לשחק ליד אוואנס?

אחת התוספות המשמעותיות של הפייסרס בקיץ הייתה טירייק אוואנס. אוואנס בא אחרי עונה של 19.4 נקודות, 5.2 ריבאונדים ו-5.2 אסיסטים למשחק ואולדיפו בא מחמישיית הליגה השלישית ועם פרס השחקן המשתפר של העונה אחרי עונה נהדרת. כשאוואנס בקבוצה יש לפייסרס עוד שחקן יוצר שיכול לאפשר לאינדיאנה זכות קיום גם בלי אולדיפו. מאוד סביר שכל אחד מהם יהיה על המגרש בכל רגע נתון כשהוא מוקף בשחקנים משלימים כדארן קוליסון או קורי ג'וזף ובויאן בוגדנוביץ' או דאג מקדרמוט.

השאלה היא האם הם יכולים לשחק אחד ליד השני. אולדיפו פרח בהרבה כאיש המרכזי לעומת התפקיד המשני בו היה באינדיאנה. הוא כן קאץ' אנד שוטר טוב וזה בלט גם באוקלהומה. אוואנס קולע לא רע ממסירה וזה משהו שהורגש בממפיס, למרות שהוא לא זרק יותר מדי. יכול להיות שהשילוב ביניהם ביחד, סטייל הארדן-פול, יכול להיות שימושי לפרקים מהבחינה הזאת. השאלה היא מי יהיה מוכן לשחק בתור מספר 2 ולהיות השחקן המשלים ואם זה משנה בכלל.

באופן תאורטי, הרכב של קוליסון, אולדיפו, אוואנס, מקדרמוט וטרנר יכול להיות מסוכן – יש פה 5 קלעים טובים ממסירה ושלושה שחקנים יוצרים לא רעים בכלל. זה יכול להיות דומה למה שהרוקטס עשו השנה ויהיה שימושי בתקופות מסוימות, גם אם לא יהיה ההרכב הפותח שצפוי להיות אותו אחד מהשנה שעברה, אולי עם סאבוניס במקום טרנר. זה כן הרכב ששווה לחשוב עליו ומאוד תלוי באוואנס: אם יהיה מוכן להיות כינור שני לאולדיפו, משהו שלא ראינו ממנו בהצלחה יחסית יותר מדי לאורך הקריירה. זה לא הרכב של יותר מ-10 או 20 דקות למשחק, אבל כן יכול להיות ההרכב במאני טיים כשאתה צריך כמה שיותר שחקנים יוצרים.