הקדמה – בואו נדבר על מוסכמות

הרכזים הכי גדולים בהיסטוריה היו מג'יק ג'ונסון וג'ון סטוקטון. או להפך. אני חושב להפך, אבל עזבו, מג'יק וסטוקטון בשפיץ של  הקונצנזוס. מתחתם, מה שנקרא דרג א', צפוף. בדרך כלל אייזיאה שם, גם קוזי עם הטבעות, וטייני ארצ'יבלד שאף אחד לא ראה חוץ ממנחם, ופייטון בזכות ההגנה, ונאש למרות שאין אליפות, ותודה לרוברט הורי, ויש מי שיוסיפו את טוני פרקר בזכות ההישגים, קווין ג'ונסון בגלל הפוליטיקה ואת מארק ג'קסון כי הוא המוסר מספר שלוש בהיסטוריה ואי אפשר בלי נציגות לניקס.

לא, אי אפשר, ג'קסון בפנים. סגור. לא סובל אותו, אבל הוא בפנים. מארק ג'קסון, מספר 13 בניקס, אחד הרכזים הגדולים בהיסטוריה. נה באוזן של כולכם.

אבל היי, ג'ייסון קיד.

קיד הוא תמיד ככה. הוא לא הכי מוסר, ולא הכי קולע, ולא הכי מהיר, או קופץ, או אטרקטיבי, ולא טראש טוקר עם פה ענק, ולא השתחל תמיד לקבוצות אליפות או לקבוצה המפורסמת בעולם (חוץ מאשר הופעת סיום במדי הניקס. לא שווה אזכור אפילו כאן).

קיד הוא "זה שלקח את ניו ג'רזי לשני גמרים רצופים וקיבל בראש מאלופת המערב ורגע לפני הפרישה קפץ בזמן על הרכבת של המאבס ונוביצקי השיג לו טבעת".

תשמרו את המחשבה הזאת, ותנו לי לספר לכם סיפור. מבטיח לכם שכאשר נסיים תסכימו איתי שג'ייסון קיד היה אחד הרכזים הגדולים בהיסטוריה. בואו נתחיל.

כן, למרות שהוא הכה פעם את אשתו. מה הקשר… ג'יזס. אבל נדבר גם על זה.

ההתחלה – כיף בבית ספר

ג'ייסון פרדריק קיד, להלן "הקיד", נולד בתחילת האביב של 1973. זה קרה בפרבר אמיד על הגבעות של אוקלנד, קליפורניה, במשפחה מעורבת גוונים ומוצאים. תזכרו "גבעות". אבא אפרו אמריקאי, אמא אירית אמריקאית. והנה התשובה לגוון הקליי תומפסוני והעיניים הירוקות. הבחור מהפרברים האמידים העדיף דווקא כדורגל, אבל כשהחבר הכי טוב מכיתה ד' הלך לשחק כדורסל, ג'ייסון אמר למה לא, והצטרף. מהר מאוד התחיל הקיד לבלוט. שיחק עם גדולים ממנו, עשה דברים שילד בגילו לא אמור לדעת לעשות. במסירה, בכדרור, בכניסה לסל ובנוכחות על המגרש. אז כדי להתקדם מעבר למה שזבי החוטם בני גילו יכלו לאפשר לו, ג'ייסון התחיל לעבוד עם מאמן. אחד אָל. אל היה מהחלקים התחתונים של העיר, העניים והקשים. אל הדריך את ג'ייסון, אימן אותו, וגם נדנד לו בלי הפסקה. "אתה חייב לשחק עם GP, הבן שלי, חייב לשחק איתו". אז GP וג'ייסון נפגשו, ודווקא במגרשי הרחוב של אוקלנד. ושם, במגרשים הקשוחים, באחד על אחד מול נער רזה עם פה ענק, ג'ייסון למד לשחק כדורסל באמת.

הקיד וGP, גארי פייטון בשביל מי שהשאיר את השכל בשירותים ולא הבין מהתמונה, הפכו לצמד. פייטון עם הפה שלא נסגר אף פעם אתגר את הילד המוכשר מהגבעות המפונקות, וזה לא נשאר חייב. "אתה לא הולך להוציא זריקה', הוא היה אומר לי, 'ואני באמת לא הצלחתי' ". סיפר קיד, "אבל לא ויתרתי". שום עניינים של גוון עור, מוצא וחשבון הבנק של ההורים. שני שחקנים, כדור וטבעת, וכבוד שצריך להרוויח.

"גדלתי באזורים הקשוחים, במקום שהיית צריך להרוויח את הריספקט", מספר גארי פייטון, "ג'ייסון גדל בגבעות, בפרברים הנוחים", הם צוחקים, ומספרים איך שיחקו אחד על אחד, בלי הנחות ובלי פשרות, עם הטראש טוק, והחסימות, והאינטנסיביות והעצבים. "איפה שגארי היה, שם מצאת את ליטל ג'ייסון", אומר קיד. ושם ג'ייסון קיד למד לשחק כדורסל, ולמד להיות שחקן.

תקשיבו לקיד ופייטון מדברים על עריסת הכדורסל שלהם, על המגרשים בפינות הרחוב, ששם המשטח לוהט והרשתות עשויות מברזל, ששם אין שופטים והמלך הוא הקרוסאובר, ותבינו איך נוצרים שחקנים. רוצים לדעת איך היו השחקנים פעם? עזבו את הפלייאוף היילייטס ותקדישו כמה דקות למי שגדלו שם, במגרשים.

כבר מתחילת דרכו של הקיד בכדורסל היו ברורים שני דברים – הנ"ל הוא רכז, וכוכב. את התיכון המקומי, סט. ג'וזף נוטרדאם, הוביל קיד לשתי אליפויות קליפורניה רצופות, כשבדרך הוא לוקח את תואר שחקן השנה בתיכונים ומעמיד שיאי בית ספר בנקודות ומסירות. ושוב, המסירות, הכניסות לסל, הכדרור המהמם, השאירו פיות פעורים והרבה עיניים עוקבות של אוניברסיטאות גדולות.

היה ברור שהבחור עשוי מחומר של בחירת לוטרי, ובהתאם קיבל פרחים וחיזורים מהמכללות הגדולות. קנטאקי, אריזונה, קנזס ואוהיו סטייט היו רק חלק מהשמות שניסו להקסים את הצעיר המבטיח מנוטרדאם, שבסופו של דבר הפתיע ובחר דווקא באוניברסיטה של קליפורניה, ברקלי. לימים סיפר איך אחד הרגעים הקשים בחייו היה זה שבו התקשר למאמן קנטאקי, ריק פיטינו, כדי לדחות את ההצעה המפתה להצטרף לוויילדקטס. שני עשורים וחצי קדימה, קיד מפוטר מאימון מילווקי, ומי מוזכר כמועמד להחליפו אם לא מאמן לואיוויל… ריק פיטינו. עולם קטן. אבל נחזור לקיד הנער, עכשיו בחור, שבוחר באוניברסיטה קטנה יחסית, אבל עם יתרון בצידה. קל"ב.

"רציתי לשחק קרוב לבית ולמשפחה", סיפר קיד. וקרוב גם להשגחתו של אבא מסור, שלא נותן למאמן לשחק משחקים עם הילד שלו. כשפאפא קיד הרגיש שמאמן הגולדן ברז, לו קמפאנלי, דורש יותר מדי מבנו, הוא לא היסס לצאת נגד הקואץ' ולטעון בפומבי שהלחץ שמפעיל המאמן על ג'ייסון עושה אותו חולה. הג'וניור גם הוא לא ויתר, ואחרי שני נאומים מלאי גסויות של המאמן הקשוח, בעקבות הפסדים לאריזונה סטייט ואריזונה, הוביל ג'ייסון משלחת שחקנים להנהלת המכללה, כדי למחות על השפה הבוטה והיחס הלא הולם. 10 משחקים בתוך עונת 92'-93' קאמפאנלי פוטר,  ומנהיג נולד. הקשיחות על המגרש, ראינו קודם, נולדה ברחוב. המנהיגות בחדר ההלבשה התחילה במכללה, במהלך נועז נגד מאמן. לקיד יש אומץ, ויש דעה, והוא לא מהסס להביע אותה. אנחנו עוד נפגוש את התכונה הזאת.

והיה גם כדורסל שם בקולג'. על הפרקט הוביל קיד את הדובים הזהובים להישגים, כהרגלו. בעונה הראשונה, מגוון כפי שתמיד יהיה, עם 13 נק', 7.7 אס', 4.9 ריב' ו2.8 חט', זכה בפרשמן השנה במכללות ונכנס לחמישיית הפאק 10, כשהוא שובר בדרך שיאי חטיפות ומסירות. בהנהגתו, העפילה קליפורניה לטורניר הNCAA, ניצחה בסיבוב השני את האלופה מדיוק והודחה רק ע"י קנזס החזקה בסוויט סיקסטין.

בשנה השנייה קיד משפר ממוצעים, שובר את שיאי המסירות של עצמו, נבחר לאול אמריקן ושחקן השנה בפאק 10, ומעפיל עם קליפורניה בפעם השנייה ברציפות לטורניר הNCAA, שם הוא מפסיד בסיבוב הראשון. קיד נבחר לשחקן השנה במכללות, ומחליט שלמד מספיק. הוא נרשם לדראפט 1994. ב2004 מעלה אוניברסיטת קליפורניה את גופיה מספר 5 של קיד לתקרת האולם. תם פרק המכללות, והגיע הזמן לעבור למגרש של הגדולים.

דאלאס מאבריקס – שלישיות, מריבות ו… טוני ברקסטון?

עם הבחירה השנייה בדראפט 94' הדאלאס מאבריקס בחרו את "הרכז הטוב ביותר שנכנס לליגה מאז אייזיאה תומאס".

"אני רוצה להוביל את הקבוצה במסירות, בדקות משחק, בחטיפות ובריבאונד. אני יוצר אמיתי שיודע להניע קבוצה", אמר לסקאוטים שגיששו אצלו לפני הדראפט. מודעות עצמית תמיד הייתה חלק חזק אצלו. 17מקומות אחריו נבחר שחקן מוכשר עם עיניים אדומות, ריצ'י דומאס. אנחנו עוד נפגוש אותו בהמשך בתפקיד משני.

קיד הצטרף למאבריקס, לקבוצה הגרועה בליגה שכבר הכילה שני אגואים גדולים וצעירים, הסקורר ג'ים ג'קסון בעמדה מספר שתיים וג'מאל משבורן בשלוש, ועם מאמן, דיק מוטה, שחזר לקבוצה כדי לחלץ אותה מתוך הביבים בהם שכשכה מאז העבירה את רונלדו בלקמן לניו יורק… נחזור לדאלאס לפני ששוב קופץ לי הניקס. ככה נראתה הפנטזיה של המאבס בנוגע לעתיד של שלושת הJ's.

וההתחלה, כמו התחלות, הייתה טובה. שיטת הריצה של מוטה עבדה, קיד עם הכדור ביד, ג'קסון ומשבורן בכנפיים, ואחרי משחקי חמישים נקודות של צמד "הוותיקים" , החיים נראו ורודים כמו מסטיק בזוקה. המאבס אמנם לא הפכו לקבוצה מנצחת, אבל כשיש לך שני סקוררים צעירים ושבעי רצון, רצף ניצחונות ורוקי חכם, גם העתיד נראה כמו… מסטיק בזוקה. מספרים שבמשחק מול הג'אז, המאבס שיחקו על תרגיל בשביל קיד שהלך בפוסט על סטוקטון, זה מהשורה הראשונה בסיפור, ושם כמה רצופות. ודווקא אז הוא ניגש למוטה וביקש להפסיק. למה, הכל עובד מצוין, התפלא המאמן, והרוקי רק הצביע על ג'קסון ומשבורן ואמר "לא נראה לי שהם אוהבים את זה". אידיליה, כבוד, או אולי המסטיק מתחיל לאבד את הטעם….

בפברואר, ג'קסון נפצע בקרסול וסיים את העונה, והמאבס, הפלא ופלא, השתפרו. בחודשיים האחרונים של העונה הצמד קיד את משבורן הוביל את דאלאס למאזן חיובי! החברים הצעירים מטקסס גירדו את הפלייאוף! אז כן הכל מסטיק בזוקה?

לא בדיוק. מנחם כתב לפני שני עשורים על אדי ג'ונסון, הסקורר של פיניקס דאז, שהוא חזר מפציעה ארוכה עצבני כמו תרנגולת ביום שוק, כי גילה שהקבוצה הסתדרה מצוין בלעדיו.

אז ג'ים ג'קסון.

הJ הראשון ישב על הספסל באזרחי ואכל את עצמו על הנתח המוגזם, אליבא ד'ג'קסון, שמשבורן לוקח מעוגת הנקודות הקבוצתית. הדברים הלכו והידרדרו עד שקואץ' מוטה התחיל להתייאש. כשהחבר'ה ניסו לדבר על העסק ולתקשורת אמרו שהסתדרו, העיתונאים שאלו את מוטה על סיכויי הפיוס. "אני מאמין שאם יכול להיות שלום ברמת הגולן ובלפסט אז הכל אפשרי", הגיב המאמן בדיפלומטיות שאמרה הכל.

על המגרש הבעיות נפתרו, זמנית. משבורן נפצע וג'קסון נשאר סקורר יחיד, אבל עכשיו קיד עיקם את האף. "למה שאני לא אקנה לי סירה וכולם יקפצו לסירה שלי, במקום שכל אחד יחתור בסירה שלו" תהה הרוקי. "מצידי שיקנה עשרים סירות, רק שיוודא שיש לו עוגן וכמה רפסודות הצלה", התפייט מנגד ג'קסון.

מהון להון הבלאגן עבר למגרש, המאבס התחילו להפסיד שוב, ושני הJ הכשירים הכחישו שיש להם בלאגן סביב אישה.

רגע… אישה? מה הקשר עכשיו לאישה? תשמרו את המחשבה הזאת. בינתיים המאבס החליפו בעלות, והחיכוכים המשיכו עד כדי כך שקיד דרש לפרק את החבילה. ג'קסון, הוא עצמו, מישהו חייב ללכת. דיבורים לא יעזרו. טען. רק רוקי, אבל עם ביצים, פה גדול, אופי ועם דרישות ברורות. זה ג'ייסון קיד.

ההנהלה ניסתה החלפת מאמן. מוטה עזב והגיע ג'ים קלמנס, אמן המשולשים של פיל ג'קסון בשיקגו של ג'ורדן. לא עזר. עכשיו קיד ומשבורן דרשו שג'קסון יסולק.

קלמנס מצידו טען שהכל יסתדר ברגע שעניינים סקסיים יפסיקו להעכיר את האווירה.

אוקיי, סקס, מריבות, הזכרתי קודם אישה… אי אפשר להתעלם יותר. תכירו את טוני ברקסטון.

תהרגו אותי אם אני מבין למה, אבל באמצע הניינטיז היה לזבל הסכריני הזה אפקט.

ובכן, האגדה, לכאורה, מספרת שכאשר המאבס הגיעו לאטלנטה למשחק נגד ההוקס, קיד ניצל את ההזדמנות כדי לקבוע דייט עם הזמרת המושכת. כמו שעושים בדרך כלל, שעה ומקום נקבעו, והלימוזינה של ברקסטון הגיעה בדיוק בזמן כדי לאסוף את… ג'ים ג'קסון. אאוץ'.

ג'קסון וקיד הכחישו, משבורן הצטרף להכחשה. ורק שנים אחר כך הודה דווקא דיק מוטה שאכן, קיד וג'קסון הסתכסכו בגלל נשים בשני מקרים. המממ. אה, וטוני ברקסטון עצמה, הודתה בריאיון לג'יי לנו ש"אולי" הכירה את ג'ים וג'ייסון, אבל היא מ מ ש לא הטיפוס של kiss and tell… יכול להיות שאי הרצון להכחיש את הקשר הסודי עם שני כוכבי כדורסל הצעירים היה קשור לאלבום שברקסטון בדיוק הוציאה וענה לשם הבלתי קשור "SECRETS"…? איך אמר ישו לפונטיוס פילטוס בפגישתם היחידה והטראומטית – "אתה אמרת".

בואו נקצר, כי אנחנו עוסקים כאן ברכילות זולה בזמן שג'ייסון קיד הוא האגדה שלנו, ונמצא כרגע עדיין בקבוצתו הראשונה בNBA. עונת 96-97 נפתחה עם שלישיית הJ's עדיין במדים הלבנים ירוקים. המאבס הסריחו את הפרקט. משבורן המשיך להיפצע, המשולש של קלמנס לא עבד, וההנהלה לחצה על ההדק.

הנדוניה של קיד הייתה 16.6 נקודות, 9.7 אסיסטים, 6.8 ריבאונדים ו2.2 חטיפות ב81 משחקים שאת כולם פתח בחמישייה למשך 37.5 דקות. מספרים מרשימים לכל רכז, לא כל שכן בעונתו השנייה בליגה. מכאן שלא היה מסובך לשווק את הנכס הצעיר והמסוכסך.

ראשון עבר קיד, לפיניקס, שני משבורן למיאמי, ואז ג'קסון לניו ג'רזי. הדור הבא בדאלאס כבר היו שני צעירים לבנים העונים לשמות דירק וסטיב, תחת המאמן דון נלסון. את סטיב נפגוש מיד, על הספסל בפיניקס, לפני שיעבור… והנה שוב אנחנו מתפזרים.  בואו נשאיר למאבס את אשר שייך למאבס, את העתיד של סטיב נאש לסטיב נאש, ונלווה את הבחור מאוקלנד שעולה על המטוס לאריזונה, בואכה פיניקס, אל התחנה השנייה בקריירה המקצוענית, ביתו לארבע וחצי השנים הבאות. 14 שנים מאוחר יותר יחזור קיד לדאלאס ויסגור מעגל, כלומר טבעת. אבל שוב אנחנו מקדימים את המאוחר.

פיניקס סאנס – סוף סוף פלייאוף

עונת 96-97 הייתה תחילתה של תקופת פוסט צ'ארלס בארקלי בפיניקס. הפרנצ'ייז השמנמן והקולני עזב את הסאנס אחרי ארבע עונות עמוסות בהישגים, עם גמר פלייאוף אחד ותואר MVP. קווין ג'ונסון היה המנהיג והגיבור המקומי הנפצע תדירות, מייקל פינלי הסקורר הצעיר, ועל הספסל הבחירה החדשה של הסאנס לעמדת הרכז, סטיב נאש. על הקווים קוטון פיצסימונס, ועל רצף 13 ההפסדים… כן. ג'ייסון קיד הגיע לקבוצה מחורבנת. העזיבה של בארקלי השאירה בעיקר חורבות והפסדים. שום דבר לא נפל למקום הנכון, ובדצמבר הוכיח הGM בריאן קולאנג'לו שכבר לפני שני עשורים היו לו בראש תהליכים, והחליט לפרק את העסק. פיצסימונס פוטר ובמקומו מונה דני איינג', שעד לרגע זה עקב בעניין דווקא אחרי מהלכי המנכ"ל, אותם הוא צפוי ליישם בעצמו כעבור עשור, כשירכיב את קבוצת האליפות הירוקה…. ושוב אנחנו עוצרים את ההקשרים וחוזרים לאריזונה.

שפע פריש מיש וסכסוכים השאירו ענן אבק במדבר. כשהענן שקע הסתבר שרוברט הורי איננו, ובמקומו סדריק סבאלוס, וסם קאסל ארוך השיניים, איי סי גרין איש הברזל ומייקל פינלי הסקורר הוחלפו בג'ייסון קיד וריצ'י דומאס, אותו ריצ'י שנבחר מתחת קיד בדראפט ולימים יתארח באולם הפחים בחולון ובחממות הגראס באזור לוד.

נתוני הפתיחה היו צולעים. גרין ופינלי היו חביבי הקהל, קאסל הקלעי מספר שתיים בקבוצה, וקיד מיודענו הביא איתו מדאלאס, לצד מספרים מרשימים, רקורד של סכסוכים, חיכוכים ומה שנראה מבחוץ אישיות בעייתית. אם אתם תוהים למה, תחזרו לפרק הקודם ואז תכתבו מאה פעם "אני מבטיח להקשיב בשיעור גם בשעה שמינית".

המשחק הראשון של הקיד במדי פיניקס מול ואנקובר דווקא התחיל מצוין. הוא התקרב לטריפל דאבל עוד לפני המחצית, והפזיזים שבין האוהדים התחילו להרגיש איזה רון בלב. ואז קיד שבר את עצם הבריח והושבת לחודשיים. אאוץ'. נגמר? אפילו לא התחיל! קיד חזר מהפציעה כמו חדש, ומאותו רגע הסאנס טסו למאזן 10-22, כולל רצף מטורף של 11 ניצחונות, והגיעו לפלייאוף, הקבוצה הראשונה בהיסטוריה עם רצפים דו ספרתיים של הפסדים וניצחונות שמגיעה לשם. היי, מזכיר לכם שאנחנו מדברים כאן על אגדת כדורסל. תנו לרכז הצעיר את הקרדיט. אחוזים ניכרים מההישג רשומים על שמו. בפלייאוף איתרע מזלן של השמשות להיתקל בסיבוב הראשון דווקא בסיאטל סופרסוניקס של שון קמפ וGP ידידנו מלמעלה. פייטון לא זכר לחברו מנוער חסד נעורים והסאנס עפו.

בקיץ, הבין קולאנג'לו את מה שאנחנו, שמכירים את קיד מכיתה ד', כבר יודעים. הבחור הוא חומר של סופרסטאר ואפשר לבנות סביבו קבוצה מנצחת. שורת טריידים אמיצים הביאו לפיניקס כמה שמות שהיום אומרים מעט, אבל אז היו פוטנציאלים גדולים. קליפורד רובינסון, ג'ורג' מקלאוד ואנטוניו מקדייס אולי מריצים אתכם היום לגוגל, אבל בסוף הניינטיז נחשבו למצרכים לגיטימיים להרכבת קבוצה שתגיע רחוק. יחד עם דני מאנינג ורקס צ'אפמן, עוד צמד מפורסם לזמנו, פתחו הסאנס את עונת 97-98 בסערה. קיד, עם 11.9 נק' למשחק, פתח בכל 82 המשחקים והוביל קבוצת שמשות מאוזנת שבה שמונה שחקנים עם למעלה מתשע נקודות בממוצע. עם למעלה מתשעה אסיסטים למשחק ו38 דקות במשחק היה קיד, בעונתו הרביעית בליגה, המנהיג הבלתי מעורער של הסאנס, שהגיעו למקום הרביעי במערב. בפלייאוף, כמה חבל, לא הועיל שום דבר מול הנמסיס מסן אנטוניו. העסק נגמר 1-3 לטובת הספרס, למרות כמה הופעות הירואיות של קיד, שסיים עם 14.3 נקודות, 7.8 אסיסטים ולא פחות מארבע חטיפות למשחק.

בואו נאיץ קצת, כי בכל זאת צריך להתקדם. בעונה הבאה, עונת השביתה של 98-99, קיד מגיע לשיאים אישיים של נקודות, 16.9, ואסיסטים, 10.8, ראשון בליגה, אבל הסאנס שוב ניגפים בסיבוב הראשון בפלייאוף, הפעם בסוויפ מביך מול פורטלנד של דיימון סטודמאייר, שיד וואלאס והאבא הענק של דומנטייאס סבוניס. לקח חלק בהנאה, ג'ים אקס דאלאס ג'קסון. נקמה, הם אומרים, הכי טעימה כשהיא מוגשת קרה.

עונת 99-00, קיד שוב מוביל את הליגה במסירות, עם 10.1, וצופה גדולות לסאנס בעקבות ההצטרפות של המטריקס, שון מאריון, והפוטנציאל הענק לשעבר, פני הארדוויי. האדם נאכט ואלוהים לאכט, אומרים. לקראת סוף העונה קיד נפצע בקרסול, הגיבור המקומי קווין ג'ונסון חוזר מפרישה כדי למלא את מקומו, וקיד חוזר רק במשחק האחרון של הסיבוב הראשון, לניצחון על הספרס. בסיבוב השני מחכה הלייקרס של שאקובי, וכאן זה נגמר. ג'נטלמן סוויפ מול האלופה שבדרך, והסאנס חוזרים לתכנן תכניות.

עונת 2000-01, ומי מוביל את הליגה באסיסטים, שנה שלישית ברציפות, שמו מתחרז עם דיד והוא אגדה…? נכון, ג'ייסון שלנו עם 9.8. למרות פציעה של העזר כנגדו בקו האחורי, הארדוויי, קיד מריץ את המטריקס להוביל את הקבוצה בנקודות. כן, פעם שון מריון היה שחקן התקפה ראוי. רואים מה הפסדתם כשצפיתם רק בפלייאוף היילייטס ולא למדתם לעומק היסטוריה? פיניקס מגיעה ל51 ניצחונות ותקוות הפלייאוף מתחילות לנשב. אבל שם, כמה חבל, שוב מצפה במזלג שלוף קבוצה היסטורית, סקרמנטו. הקינגס של וובר, סטויאקוביץ', דאג כריסטי ודיוואץ מראים לקיד וחבורתו מאיזה צד משתינה ההיסטוריה, לפני שהם בעצמם נתקלים במחסום הבלתי עביר של קובי, שאקיל והשופטים.

מבחינת קיד, בכל מקרה, תם הטקס. לפחות התקופה. הטענות לפיהן הוא לא מספיק "מדליק ומעורר" את הקהל התחילו להישמע, ורוחות של שינוי שוב התחילו מנשבות. וכמובן, היה גם הקש של ה18 בינואר 2001.

האלימות

ה18 בינואר לא היה יום שייזכר לטובה בבית משפחת קיד. הסאנס חזרו בדיוק מניצחון חוץ בסיאטל, כשקיד נותן מול חברו/עמיתו פייטון את ההופעה הרגילה עם 15 נק' ו7 אסיסטים. אבל ג'ייסון ואשתו ג'ומאנה רבים. כל היום. למה? אתם יודעים, הוא עצבני, היא עצבנית, הוא צועק, היא צועקת, הוא אוכל מהצ'יפס של הילד, היא אומרת לו אל תאכל מהצ'יפס של הילד, הוא יורק עליה את הצ'יפס של הילד, היא מקללת אותו, הוא מכה אותה. משטרה, בית מעצר, היספנים מסוממים מסביב. שגרה בפיניקס.

ההמשך היה חצי שנה של סדנת ניהול כעסים וגם, כך אומרים, ויתור של קיד על אלכוהול. וואלה, לא ידענו שהתחלת. בכל מקרה, הנישואין מחזיקים מעמד לא רע, לכאורה, עוד שש שנים. ב2007 דווקא ג'ייסון מגיש תביעת גירושין מול ג'ומאנה, בטענה ל"התאכזרות מתמשכת" מצידה. היא לא טומנת יד בצלחת וטוענת חזרה על אלימות, הם נפרדים ואחרי חמש שנים היא, במסגרת התכנית שלה בVH1 פותחת שפע לכלוכים נוספים על חיי הנישואין לצד קיד.

אז אלה חיי הנישואין, הראשונים, של ג'ייסון קיד, זאת האלימות ואלה הפרטים. מכאן כל אחד יחליט בעצמו איך להתייחס לבנאדם שהוא.

לקולאנג'לו, בכל מקרה, זה הספיק. רצף חוסר ההצלחות בפלייאוף, יחד עם מעצר של שון מריון על נהיגה בשכרות ואיום של פני הארדוויי באקדח על בת זוגו, הביא שוב להחלטה על פירוק שלישייה בהשתתפות ג'ייסון קיד. הבעיה הייתה שהטרייד בין ניו ג'רזי ופיניקס, במסגרתו הסאנס קיבלו את סטפון מארבורי בתמורה לקיד, דלף חודש אחד מוקדם מדי, עוד לפני שקיד עצמו ידע עליו. עכשיו, כוכבים לא מקבלים כל כך טוב טריידים בהשתתפותם שנסגרים מאחורי גבם, וקיד הוא בנאדם, אתם יודעים.

וככה, ג'ייסון קיד עזב קבוצה שנייה עם בטן מלאה במרירות.

ניו ג'רזי – הכרטיס להיכל התהילה

ובינתיים, נוסע לו שחקן הנטס ריצ'ארד ג'פרסון במכוניתו ומזמזם פזמון קליט. הוא קצת עצוב כי קבוצתו ניו ג'רזי ניצחה בעונה שעברה רק 26 משחקים, ונראית כמו התנגשות של רכבות משא שהובילו גללי פרות. ופתאום, ברדיו מבזק חדשות. 'ג'ייסון קיד עובר לניו ג'רזי נטס!'. "כמעט עשיתי תאונה", מספר ג'פרסון, "אמרתי לעצמי, אנחנו הולכים להיות ממש, ממש טובים!".

התגובה האינטואיטיבית של ג'פרסון התבררה בסוף כנכונה, אבל כשקיד הצהיר במפגש שלפני מחנה תחילת העונה שהנטס הגרועים יעשו פלייאוף החבר'ה הסתכלו אחד על השני במבוכה. ההצהרה פשוט נשמעה, איך נאמר בעדינות, מופלצת.

אבל ג'ייסון קיד הוא לא סתם שחקן עם ביטחון. ג'ייסון קיד, כבר הבנתם, הוא אגדה. והוא צדק. בעונה הבאה, 2001-02, הנטס בהנהגתו מהממים את הליגה עם פתיחת 1:7, ובסוף העונה מסתבר שניצחו לא פחות מ52 משחקים! איזה טרנאראונד! ושוב, כמו בפיניקס, הוביל קיד עם 14.7 נק', 9.9 אס', 7.3 ריב' ו2.1 חט' חבורה מאוזנת של שבעה שחקנים עם 9 פלוס נקודות למשחק, כשלצידו מככבים ג'פרסון מיודענו, קניון מרטין וקרי קיטלס, שהיום מכיר אותו פרומיל מאוכלוסיית הקוראים, ופעם הרגליים הארוכות שלו נודעו מחוף לחוף.

וזאת הייתה רק ההתחלה לה לה…

פלייאוף בא ועת אביב הגיעה, עת אביב. סיבוב ראשון, אינדיאנה פייסרס, רג'י מילר, 2:3, כולל דו קרב מטורף של שתי הארכות בין קיד לרג'י. סיבוב שני, האקס ג'מאל משבורן מתייצב עם שארלוט. ההורנטס חוטפים 1:4. במשחק השלישי קיד ודייוויד ווסלי מתנגשים, דם בכל מקום, תפרים, עניינים, וקיד שורד. הלאה, גמר מזרח, האמת מתייצב. פול פירס מגיע ולצידו אנטואן ווקר, אז עדיין עגלגל ועשיר. הסלטיקס מתעופפים. 2:4. ועכשיו הגמר, לייקרס… שאקיל… קובי… סוויפ. c'est la vie. גם לאגדות יש סוף. קיד בפלייאוף הוא האיש. 19.6 נקודות, 9.1 אסיסטים, 8.1 ריב' ו1.7 חטיפות. הוא גם מכין קפה ועושה כביסה.

בבחירות לMVP של העונה הסדירה, אגב, קיד מפסיד רק לטים דאנקן. "גניבה", הגדיר את זה החבר לקבוצה, קניון מרטין, "הבנאדם מגיע לקבוצה, מכפיל במו ידיו את מספר הניצחונות שלה ולא מקבל MVP? בשבילי זאת הייתה סטירה".

"קיד הפך אותנו מקבוצה שלא הלכה לשום מקום לקבוצה שעשתה שני פיינלס רצופים", מספר רוד ת'ורן, אז הGM. רגע, שניים?

כן, שניים. מה, חשבתם שהנטס של קיד הם תופעה חד שנתית?

עונת 2002-03, 49 ניצחונות, וקיד משפר סטט' עם 18.7 נקודות ו9.1 אס'. לצידו עדיין ג'פרסון, מרטין וקיטלס. פלייאוף.

מילווקי של GP מגיעה בסיבוב הראשון. 2:4 לקיד על פייטון. נקסט. בוסטון של ווקר ופירס חוטפת סוויפ, ובגמר המזרח עוד סוויפ על הפיסטונס של צ'ונסי וריפ המילטון, שנה לפני אתם יודעים מה.

ואז הגמר, והספרס, וטים דאנקן והפופ, ומאנו, ואחרי כמה קרבות הירואיים הטקסנים לוקחים את זה 2:4, למרות רגעים בלתי נשכחים שקיד מספק.

https://www.youtube.com/watch?v=xgKEWuEnEr4

ג'ייסון קיד שיחק בניו ג'רזי שש וחצי עונות, לפני שעבר בטרייד חזרה לדאלאס. בכל העונות המלאות ששיחק עבור הנטס הביא את הקבוצה לפלייאוף, ובכולן היה ברור שהוא המנהיג מכל הבחינות. לוחם ומנהיג היו רק שניים מהכינויים שהוצמדו לאיש.

לדאלאס חזר קיד בגיל 35, ועדיין, בשלוש העונות הבאות שיחק לפחות 80 משחקים בעונה, פתח בכולם והיה הרכז המוביל במשך 33 דקות בממוצע לפחות במשחק. ב2011, בגיל 37, קלע 7.9 נקודות במשחק ומסר 8.2 אס', בנוסף ל4.4 ריב' ו1.7 חטיפות. אני כותב את זה בשביל טענות ה"טרמפיסט הזקן על נוביצקי" ששמעתי פה ושם. בפלייאוף, כולל הגמר מול מיאמי של הטריו, קלע 9.3, מסר 7.3, קלט 4 וחטף 1.9 ב35 דקות.

אחרי האליפות המשיך קיד לשחק עוד עונה אחת בדאלאס, לפני שהגיע לMSG, לעונת פרישה בינונית במדי הניקס. התרומה לדמותו לעומת השלבים הקודמים בקריירה הייתה מצומצמת, אבל גם בתפוח הגדול, כשהוא כמעט בן 40, שיחק קיד 27 דקות במשחק, והראה מנהיגות אפילו בקבוצה המפורסמת והרקובה בתבל.

ג'ייסון קיד פרש בעונת 2013. הוא היה רוקי העונה של 95', עם גראנט היל, חמש פעמים בחמישיית העונה הראשונה, ופעם אחת בשנייה. ארבע פעמים נבחר לחמישיית ההגנה של הליגה, וחמש בשנייה. עשר פעמים היה אולסטאר, ופעם אחת כמעט MVP.

במחזור הקרוב שייכנס להיכל התהילה, ג'ייסון קיד יעמוד על הבמה בחליפה ודמעות, ויספר כיצד ומדוע, ולמי הוא מודה. אתם תקשיבו לו, ותבינו. תבינו למה הוא שם על הבמה, למה הוא ברשימת הגדולים בהיסטוריה, ולמה נחשב הילד מאוקלנד, עם הלב הענק, הכישרון העצום והמנהיגות הבלתי נגמרת, לאחד מגדולי הרכזים בהיסטוריה.