איך בן סימונס יכול להיות יעיל שוב?

הסלטיקס עושים עבודה נהדרת על בן סימונס. מרקוס סמארט אחד השומרים האישיים הטובים בליגה והוא עושה עבודה לא רעה בכלל. בסדרה עד עכשיו, במצטבר, סימונס עם 12 איבודים על 13 אסיסטים ומדד פלוס מינוס של מינוס 44, כשבמשחק האחרון הוא לא היה קיים וסיים עם נקודה אחת ו-0 מ-4 מהשדה. פילדלפיה לא תגיע רחוק בלי השחקן הכי משמעותי שלה בהתקפה ולכן צריך לחשוב איך הם יכולים להפוך אותו ליעיל עוד פעם.

אפשרות אחת היא להפוך אותו למנהל משחק משני. האורך של סימונס מאפשר לו לשחק מעשית בכל עמדה על המגרש ולא מן הנמנע שנראה אותו מקבל דקות ליד טי ג'יי מקונל ושלושה קלעים. ההרכב הזה יכול להיות בעייתי מבחינת קליעה מרחוק, אבל באופן תיאורטי חמישייה של מקונל, רדיק, קובינגטון, סאריץ' וסימונס יכולה להיות מעניינת. סמארט לא צפוי לשמור על סימונס במקרה כזה בגלל בעיות מיס-מאץ' קשות כשסימונס השחקן הגבוה במגרש. סימונס ומקונל שיחקו ביחד העונה לפרקים ולא בהצלחה מסחררת, אבל זה יכול להיות שילוב מעניין שיקל על נטל ניהול המשחק אצל הרוקי.

הבעיה היא שאין לפילי אף מנהל משחק אחר מלבד מקונל. פולץ לא היה משמעותי העונה וחמישייה שלו ושל סימונס ביחד היא אסון בהתחשב בעובדה ששניהם לא יכולים לקלוע ממרחק של 3 מטר מהסל והם היחידים שעברו את ה-3.5 אסיסטים למשחק העונה. זה אומר שסימונס כנראה ימשיך לשמש כרכז. מה האפשרויות האחרות? בידודים של סימונס על סמארט הם אפשרות לא מוצלחת במיוחד (אבל אפשרית). משחק מעבר זאת נקודת חוזק מרכזית של סימונס ופילדלפיה, אבל אי אפשר להצליח במשחק מעבר כשהיריבה לא מאבדת הרבה כדורים.

נדבך נוסף במשחק ההתקפי הלא מפותח של סימונס הוא חתיכות לסל. סימונס היה אחד הטובים בזה בליגה וזה יכול להיות מהלך מעניין בפלייאוף, בין אם אחרי מסירה של סאריץ' או אמביד מקשת השלוש או אחרי פיק-נ'-רול בין רדיק וגבוה. רדיק לא הריץ יותר מדי פיק-נ'-רולים העונה (1.7 במשחק), אבל היה טוב כשעשה את המהלכים האלה. כשהוא עושה את זה לצד עוד גבוה שיכול לקלוע, כמו אמביד, סאריץ' או אליאסובה, זה משפיע על כל ההגנה. כשלאחר החילוף יש מסירה לסימונס ששועט לסל זה יכול להיות מהלך משמעותי ומשהו ששווה לפילדלפיה לשקול לקראת ההמשך. לדעתי זה פחות יעיל מחמישייה עם מקונל, 3 קלעים וסימונס, אבל יכול להיות שנראה את שני המהלכים ביחד או חשיבה מחוץ לקופסה של ברט בראון. אחד הדברים הכי מעניינים להמשך הסדרה הזאת.

גיבורי פלייאוף לא צפויים

קוון לוני, גולדן סטייט. מקבל 21 דקות למשחק העונה בפלייאוף, לוקח ריבאונדים ומשפיע לטובה על ההגנה שנראית טוב בהרבה כשהוא על המגרש כסנטר. בין אם זה ליד דריימונד או אפילו במקומו, הנוכחות ההגנתית שלו מורגשת לטובה ותהיה משמעותית מול קבוצות כמו יוסטון וכבר עכשיו מול הפליקנס. הוא לא צפוי להמשיך שם שנה הבאה, אבל נותן עבודה טובה בשני צדדי המגרש וזה בלט במשחק הראשון נגד הפליקנס. הוא בתקופה הטובה בקריירה וסנטר מחליף לגיטימי.

ג'ו אינגלס, יוטה ג'אז. כל מי שקרא אותי בכמה השנים האחרונות יודע שאני מאוד אוהב את השחקן הזה. נכון שחלק מהסופרלטיבים שכתבתי עליו היו סוג של סאטירה על היחס המקל של התקשורת לחלק משחקני הכדורסל של ארצנו, שעומד בניגוד לגל הביקורת שאחרים מקבלים לחינם. הוא הפך לשחקן השלישי הטוב ביותר של קבוצה שיכולה להגיע לגמר המערב. הוא קולע באחוזים נהדרים בפלייאוף הזה. הריווח שלו מעולה והחוזה שהוא קיבל עליו ביקורת נראה כמו גרושים בעולם שבו אוטו פורטר שחקן מקסימום. 66.5% אפקטיבי מהשדה עושה הכל קל יותר עבור יוטה. אל תשכחו מי היה הראשון לזהות, כן?

ג'יי אר סמית', קליבלנד קאבלירס. כן, הצוות המסייע של קליבלנד היה על הפנים בפלייאוף. עם זאת, המעבר של סמית' לתפקיד סמול פורוורד ולא שוטינג גארד עושה לו טוב. זה בולט בעיקר נגד הראפטורס, קבוצה שונה מאינדיאנה הפיזית, כשהוא קולע 13 מ-21 בסדרה עד כה ו-17.5 נקודות למשחק. האם זה רק רצף חם או יריבה נוחה ולא התחלה של מגמה? רוב הסיכויים שכן. אבל עד עכשיו הוא נותן עבודה טובה בהתקפה.