פילדלפיה סיקסרס (1 – 1) 103 – מיאמי היט (1 – 1) 113
אז מסתבר שלשועלים הוותיקים של ההיט, בהחלט יש שיניים.
על 3 אלמנטים כתבתי בפריוויו לפני המשחק –
ספולסטרה, הניסיון על הספסל, והסטטיסטיקה המתיישרת (איזה כיף שפעם בחודש יוצא לי לצדוק, ולהתרברב על זה…)
ווייד, ג'יימס ג'ונסון, ווינסלו, אולניק, ווייטסייד. זה היה ההרכב שספולסטרה שיחק אתו, ברבע בו מיאמי הצליחה לנתר מעל משוכת הכישרון שממול.
מיאמי ידעו שהם זקוקים למשהו שונה בשביל לנצח את הסיקסרס בחוץ, אז הם העלו הרכב הגנתי ברבע השני, והוציאו את הסיקסרס מאיזון.
34 – 13, נגמר הרבע השני, כאשר ההגנה הנהדרת + היכולת של ווייד באחד על אחד, הם שהופכים פיגור בן 7 נק' בסיומו של הרבע הראשון, ליתרון של 14 נק' במחצית.
וזה הספיק. בכל 3 הרבעים האחרים הסיקסרס ניצחו –
רבע אחד של הגנה מטורפת, וסופר סטאר וותיק אחד, הספיקו בשביל לגנוב את משחק מס' 2 בחוץ.
אז על ספולסטרה, כתבתי.
האלמנט השני – דוויין ווייד.
28 נק', 7 רב', 3 אס', 2 חטיפות. וחשוב יותר –
מנהיגות ברגעי המפתח. הוא היה ההתקפה של הקבוצה, כאשר אותו הרכב הגנתי שיחק. הוא קלע 11 מ-12 הזריקות הראשונות שלו במשחק, ולמעשה איפשר במו ידיו, להיט לפתוח פער מספק, כזה שהם הצליחו להחזיק עד לסיום.
הוא גם זה שניצח את המשחק ברגעי המפתח ברבע האחרון –
4:29 לסיום המשחק, איליאסובה קלע 2 נק' אחרי רב' התקפה, והסיקסרס מצאו עצמם בפיגור של 2 נק' בלבד, כאשר התוצאה היא 96 – 98 לרעתם.
4:15 לסיום, דוויין ווייד חוזר לפרקט. הכדור של הסיקסרס, אשר יכולים להשוות, או לעלות ליתרון.
חטיפה של ווייד, דאנק של ווייד, אסיסט של ווייד לדאנק של ג'יימס ג'ונסון,
ופתאום, במקום להיות בפיגור, ההיט עולים ליתרון 102 – 96, והמומנטום חזר להיט.
עד לסיום, ההיט הצליחו לשמור על היתרון, והסיקסרס רשמו הפסד ביתי.
האלמנט השלישי – הסטטיסטיקה מתאזנת.
במשחק הקודם, הסיקסרס קלעו 18 שלשות ב-64% מטורפים.
הלילה?
7 שלשות ב-19.4% עלובים. ככה זה ב-NBA. אלא אם שמך הוא הארדן או קרי, המציאות היא שזה בדרך כלל יום עסל, יום בצל. והיום זה היה בצל שיכל לגרום גם לקשוחים שבאשפי המטבח לבכות…

מי שגם נתנו משחק נהדר לצדו של ווייד, הם דראגיץ', שסיים את המשחק עם 20 נק', 4 רב', ו-3 אסיסטים,
וג'יימס ג'ונסון שנתן משחק סופר יעיל – 18 נק', 7 מ-7 מהשדה, 2 מ-2 מהשלוש, 7 רב', 5 אס', 3 חטיפות, וגג אחד.
בשורות הסיקסרס, זה היה שוב בן סימונס שבלט –
הוא סיים את המשחק כקלע הבולט של הסיקסרס (24 נק', 10 מ-17 מהשדה, 9 רב', 8 אס', 2 גגות, היו לו במשחק).

גולדן סטייט ווריורס (2 – 0) 116 – סן אנטוניו ספרס (0 – 2) 101
אני כותב לא מעט על "משוכת הכישרון". כאשר קבוצה שיש לה הרכב שחקנים שנחות משמעותית משחקני היריבה באלמנט המשמעותי ביותר במשחק הכדורסל, היכולת להכניס את הכדור לסל,
אז ישנו פער מהותי בכישרון בין 2 הקבוצות. אז ישנה "משוכת כישרון" אותו צריך לצלוח בשביל לנצח.

הספרס, בהרכבם הנוכחי, ללא השחקן הטוב בקבוצה, מי שהפך להיות אחד מהסקוררים היעילים בליגה (קאוויי), להם יש פער גדול מאוד מול גולדן סטייט בתחום הכישרון.
זה שיש פער שכזה, לא אומר שאי אפשר לנצח,
ישנם דרכים לגרום ליריבה להגיע לפחות מצבי קליעה, ובו זמנית לסדר לקבוצתך מצבי קליעה נוחים במיוחד (התקפת המעבר), מה שיצמצם או אפילו יעלים את הפער ביכולת להשיג נק'.
אז הלילה, זו הייתה תכנית המשחק של הספרס –
הם ידאגו שלא לאבד את הכדור. יותר פוזשנים, משמעותם יותר נק'. גם אם האחוזים לכל פוזשין נמוכים.
הם גם ידאגו שהיריבה, גולדן סטייט, להם יהיו פחות פוזשנים –
הם ילחצו על מנהלי המשחק, ויגרמו לאיבודי כדור שישיגו 2 דברים:
ימעיטו את כמות הפוזשנים של גולדן סטייט, ובכך ימזערו את יכולתם להשיג נק',
ויסדרו לעצמם עוד' הזדמנויות של התקפת מעבר.
במחצית הראשונה, זה התכנית עבדה בהצלחה. הספרס חטפו 8 פעמים את הכדור, ואיבדו בעצמם רק פעמיים את הכדור. זה תרם לפער של 48 – 39 בניסיונות קליעה, מה שגרם לפער באחוזי הקליעה (10%+ לטובת גולדן סטייט) להיעלם.
הספרס סיימו את הרבע הראשון ביתרון נק', ולמחצית הם ירדו כאשר התוצאה היא 53 – 47 לטובתם.
הבעיה בתכנית משחק שכזו היא שקשה מאוד לממש אותה על פני משחק שלם. אם הקבוצה לא מצליחה לייצר פער מספיק בדקות בהן היא עובדת, אז בהמשך, היריבה, בדקות בהן היא תשלוט טוב יותר באחזקת הכדור, תצליח להשתלט על המשחק.
וגולדן סטייט, זו קבוצה שבדקות מסוגלת להפוך משחק.
הרבע השלישי נפתח בריצה של 14 – 3 לגולדן סטייט, והם נטלו את היתרון במשחק.
הספרס מצדם, הם לא נכנעו. בעוד רוב הקבוצה לא היו מסוגלים לקלוע גם אם חייהם היו תלויים בזה, למרכוס אלדרידג', הוא הגיע לשחק. הוא הגיע מוכן למשחק אגרסיבי.
34 נק' (11 מ-21 מהשדה), 9 רב', 3 אסיסטים, היו לו במשחק, כאשר לא פעם האגרסיביות שלו גוברת על זו של שמורי גולדן סטייט (ששמירה אגרסיבית זה חלק מהותי מהרפרטואר שלהם).
הספרס עלו שוב ליתרון, הפעם 67 – 66, 3 דקות לסיום הרבע השלישי.
זו הייתה שירת הברבור של הספרס.
ברבע השלישי הספרס קלעו 22 נק', אבל כבר לא הצליחו להאט את גולדן סטייט, שסיימו את הרבע עם 33 נק', בעיקר בזכות דוראנט, שמצא את הקליעה שלו מבחוץ ברבע. 2 דקות לתוך הרבע האחרון, ההפרש צומח לפער דו ספרתי, פער שלא השתנה מהותית עד לבאזר.
דוראנט (32 נק', 6 רב', 6 אס'), וקליי תומפסון (31 נק', 5 אס') היו הקלעים הבולטים בשורות גולדן סטייט.
חוץ מאלדרידג' המצויין, פטי מילס (21 נק', 3 שלשות), היה שחקן הספרס היחיד הנוסף עם תרומה משמעותית.

הספרס סיימו את המשחק עם 4 מ-28 (14.3%) מזעזעים מהשלוש.