שארלוט הורנטס (34 – 41) 137 – ניו יורק ניקס (27 – 48) 128
אחרי הארכה.
יש משהו מרענן, בלצפות ב-2 קבוצות שממש מנסות לנצח, שממש משחקות כדורסל,
גם אם הן מחוץ למירוץ לפלייאוף. גם אם אין להן "עבור מה" לנצח.
2 הקבוצות הביאו הלילה את ה-A גיים שלהן, כאשר במשחק שברורו היה צמוד (למעט בסוף הרבע השני, תחילת הרבע השלישי, אז שארלוט הצליחו לפתוח הפרש של 15+ נק'),
היו אלו הגארדים של 2 הקבוצות שנתנו את הטון –
בשורות הניקס זה היה טים הארדוויי ג'וניור, שקלע שלשה גדולה שהעלתה את הניקס ליתרון 3 נק', 40 שניות לסיום (סיים את המשחק עם 17 נק'),
זה היה ביזלי, ששוב היה בלתי עציר במיד ריינג' (27 נק', 8 רב', לביזלי במשחק),
וזה בעיקר היה טריי ברק, שסיים את המשחק עם שיא קריירה בנקודות –
42 נק' (19 מ-31 מהשדה), ו-12 אסיסטים היו לבחור, כאשר הוא כמעט ומצליח להוביל את הניקס לקמבאק שמסתיים בניצחון.
בשורות שארלוט, שוב זה היה קמבה ווקר. הוא קלע את שלשת השוויון, 20 שניות לסיום המשחק,
והוא זה שתפס בעלות על ההארכה, אז קלע 11 מ-31 הנקודות שלו במשחק, כאשר 7 נקדות מה-9 האחרות של ההורנטס בהארכה, הגיעו מ-3 אסיסטים שלו.
לצדו של ווקר, בלט האוורד (23 נק', 13 רב'),
ובלטו שחקני הספסל של שארלוט, כאשר 4 מ-5 מהם ששותפו במשחק, סיימו אותו עם דאבל פיגרס (הרננגומז, ולאמב, 12 נק' כל אחד. מונק 11 נק'. קמינסקי 10 נק')

(למה אתם מחכים, אוהדי שארלוט/ניקס? הגיע הזמן לזעוק!)

דטרויט פיסטונס (34 – 40) 112 – לוס אנג'לס לייקרס (32 – 41) 106
זה היה צמוד למדי במשך 3 רבעים, עד לרבע האחרון, אז רג'י ג'קסון (משחקו הרביעי, והכי טוב, מאז חזר מפציעתו שארעה בסוף דצמבר), בולוק, וגריפין, השתלטו על המשחק, עלו ליתרון שכבר הגיע -11 הפרש, כאשר ללייקרס אין באמת סיכוי לחזור ולקחת מחדש את ההובלה.
ג'קסון (20 נק'), ודרומונד (15 נק', 18 רב') היו השחקנים הבולטים בשורות הפיסטונס.
רנדל (23 נק', 11 רב'), קוזמה (23 נק', 11 רב'), ובול (15 נק', 8 רב', 11 אס') היו הקלעים המובילים של הלייקרס במשחק.

פילדלפיה סיקסרס (43 – 30) 123 – דנבר נאגאטס (40 – 34) 104
משהו לא טוב עובר על דנבר, וזה קורה בזמן הכי פחות מתאים.
התוצאה, היא לא באמת מלמדת על מה שהתרחש על הפרקט הלילה.
בגלל שבניגוד למה שניתן היה להאמין, דנבר היו בעניינים במשחק כל המחצית הראשונה. למעשה, הסיקסרס לא הובילו אפילו פעם אחת במהחלך המחצית הראשונה, בעוד שהנאגטס כבר היו ביתרון של 10 נק' במהלך הרבע השני.
את המחצית השנייה, הנאגטס פתחו ביתרון של 8 נק'. 3 דקות לתוך הרבע, והסיקסרס עולים ליתרון ראשון, שלמעשה גם סימן את שינוי ההובלה הראשון והאחרון במשחק.
דנבר פשוט נשברו, כאשר הם מפסידים את הרבע השלישי בתוצאה 34 – 15, וה-11 נק' פיגור אתם הם פתחו את הרבע האחרון, מרגישות כאילו באותה המידה הן יכלו להיות 51 נק' הפרש.
הסיקסרס המשיכו לכתוש את דנבר ברבע האחרון, כאשר ההפרש מגיע ל-23 נק' הפרש לקראת סוף המשחק.

אמביד (20 נק', 13 רב'), סאריץ' (20 נק', 6 רב'), וסימונס (7 נק', 13 רב', 11 אס') היו מצטייני הסיקסרס במשחק. מרקל פולץ עלה לשחק לקול תשועות הקהל, לראשונה אחרי פציעתו, ונתן משחק לא רע בכלל (10 נק', 8 אס'), כאשר ניתן בהחלט לראות למה כל כך התלהבו ממנו לפני הדראפט – הילד מהיר כמו שד. אם הוא אכן תיקן את הזריקה שלו, הסיקסרס שיחקו אותה בענק, כאשר זה בהחלט יכול להיות מקרה קלסי של "מעז יצא מתוק". סומונס כבר ביסס את מעמדו, ועכשיו יש לפולץ את הבמה לתפוס לעצמו מקום בקבוצה הסופר מוכשרת הזו.
בארטון (25 נק', 5 שלשות) היה הקלע המוביל של הנאגטס הלילה.

מינסוטה טימברוולבס (42 – 33) 93 – ממפיס גריזליס (20 – 54) 101
לפני המשחק, קונסול הכבוד של איסלנד, כתב:
"בזמן שאני מחכה פה לשרברב שיסיים את סיבוב המין שלו ברחבי העיר ויגיע סוף סוף אליי, אין הרבה מה לעשות חוץ מאינטרנט שבקושי עובד וספר אחד של Thar She Blows, or Moby Dick. כן, כל ההקדמה הזו ומה שיבוא עכשיו זה רק בשביל הפאן המטומטם הזה. אני אדם בוגר.
קראתי פעם את הספר, ואיכשהו הצלחתי להדחיק את כל הקשקשת הזו על פרטי טריוויה של לווייתנים. חצי ספר הוא סיפור מעניין על אדם מטורף, ים מטורף ולווייתן מטורף עוד יותר. החצי השני הוא מחשבות של אדם מטורף שיודע הרבה יותר מדי על לווייתנים, אפילו בשביל אחד שמבלה את כל חייו באוקיינוסים (בתוכם. עם לווייתנים. כלווייתן), שמסתכל על ראשים של לווייתנים מזוויות שונות וחושב שהם נהדרים.
זה כאילו הרמן מלוויל סתם זורק פרטי מידע מיותרים עלינו במקום להגיע לעיקר. ובינינו, מי רוצה לקרוא את זה?
אז אם ניקח את משחקי הערב, נפריד בין החלק המעניין לבין פרטי הטריוויה למשגיחים שאוספים עובדות, נראה לי שהסיפור המרכזי הערב הוא שהקליפרס מסרבים להפסיק.
החברה שהגיעו מיוסטון מדהימים. שווה לראות אפילו רק את הרבע האחרון של לו וויליאמס (בכל זאת, רק אליו הוא הגיע) והפיק'נ'רול שלו עם מונטרזל הארל.
כאילו כל פעם שמנסים לסתום את הגולל עליהם ועל המסע האובססיבי שלהם אל הפלייאוף המטורף של המערב המטורף, הם צועקים מתחתית המעמקים שהם עוד רגע מגיעים, חכו, מ'כפת לכם? כבר תופסים את הלווייתן."
(Ljos, בתגובה לסיקור של מומי לסיקור משחקי יום א')
איך כל זה מתחבר למשחק בין ממפיס למינסוטה?
מסתבר שהלוויתן מהאגמים הקפואים של מינסוטה, החליט הלילה לצאת מהים. נמאס לו. אולי לקליפרס תהיה מלאכת צייד קלה יותר?
"אני ממש מצטער. תיבודו הזה לא מאמן, כמה שהחזקתי ממנו, איזה כישלון!"
(גיא. לא הרשע. בתגובות בבלוג החי)
"תיבודו אחד המאמנים המביישים שום בחירת זריקות שום הגנה"
(ברוך רובין. בתגובות בבלוג החי)
"מהצד האחד, אני חייב התנצלות לממפיס. לגאסול בפרט.
הם מנצחים הלילה, במשחק חוץ, את מינסוטה. וגאסול, הוא מצוין.
מהצד השני,
ראיתם את 3.5 הדקות האחרונות?
זה לא כדורסל.
2 הקבוצות, ביחד, קלעו 0 נק', עד לרגע בו למינסוטה לא הייתה ברירה אלא לשלוח את גאסול לעונשין.
ואז, כדי שנצא מהמשחק עם טעם טוב, טיג מסר אסיסט לסלדון בשביל שיסיים את המשחק עם דאנק.
בשכלול כל הגורמים, בבקשה:
ממפיס, התנצלותי ה(חצי)כנה.
מינסוטה –
shame on you "
(גיא הרשע. בתגובות בבלוג החי)
סיפור המשחק הוא פשוט למדי –
ממפיס הובילו בנקודה אחרי הרבע הראשון.
למחצית הקבוצות ירדו בשוויון.
מינסוטה הובילו ב-4 נק' הפרש, בסיומו של הרבע השלישי.
הרבע האחרון?
הוא הסתיים בתוצאה 23 – 11 לטובת ממפיס.
כמה נתונים שילמדו משהו על משחקם של מינסוטה:
רק 7 משחקני הקבוצה שיחקו יותר מ-6 דקות במשחק.
וויגינס, טיג, וגיבסון, שיחקו 40+ דקות כל אחד. טאונס שיחק 39 דקות.
וויגינס הוא השחקן שעד כה שיחק הכי הרבה דקות ב-NBA. טאונס מדורג 6. גיבסון 11.
מינסוטה היא הקבוצה יחידה עם 3 שחקנים בטופ 20 בסך דקות משחק.
מארק גאסול (20 נק', 10 רב', 6 אס', 2 חטיפות, 3 גגות), ווויין סלדון (23 נק', 4 שלשות) היו הקלעים המובילים של ממפיס, שלהבדיל ממינסוטה, 10 משחקניה סיימו את המשחק עם יותר מ-6 דקות, 6 מתוכם סיימו את המשחק בדאבל פיגרס. בנוסף, הספסל של ממפיס ניצח את זה של מינסוטה 46 – 17.
טיג (25 נק', 7 אס') היה הקלע המוביל בשורות מינסוטה במשחק.

(בהקדשה לתיבודו. מטאונס)

פיניקס סאנס (19 – 56) 94 – בוסטון סלטיקס (51 – 23) 102
זה היה אחד מהמשחקים היותר מכוערים שיצא לי לראות.
מצד 2 הקבוצות.
אבל בעוד לסלטיקס יש תירוץ מצוין (פציעות של שחקני מפתח, חלק שני של באק-טו-באק, אחרי שאתמול שיחקו בסקרמנטו),
לסאנס – טוב גם להם יש תירוץ. אין להם מאמן (יסלח לי "המאמן הזמני". מי יכול ללמוד משהו ממאמן שברור לכל שהוא בדרכו החוצה?), 2 הסקוררים המובילים של הקבוצה לא שיחקו (וורן, ובוקר), והשחקנים שכן שיחקו, הם למדו השנה לעשות משהו טוב יותר מכל קבוצה אחרת ב-NBA:
להסריח.
בוסטון פתחו את הרבע הראשון היטב, כאשר הם מחזיקים את הסאנס על 25% מהשדה ברבע, ומסיימים את הרבע ביתרון 16 נק' (31 – 15).
ברבע השני הסלטיקס "התעייפו", הפסיקו לפגוע (סיימו את המשחק עם 42.5% מהשדה. וזה לא בגלל ההגנה הנהדרת של הסאנס), ואפשרו לסאנס להוריד את ההפרש ל-3 נק' בלבד במחצית, ואילו לעלות ליתרון בדקות הראשונות של המחצית השנייה.
אחרי מספר דקות נוספות של כדורסל מזעזע, הסלטיקס התאפסו על עצמם, עלו מחדש ליתרון, ואת הרבע האחרון הם כבר פתחו ביתרון בן 11 נק'.
הרבע האחרון?
זמן זבל.
הסאנס לא ממש הצליחו להתקרב שוב למרחק סביר מהסלטיקס, וההפרש בסיום, הוא קצת מרמה לאור ההבדל הברור ביכולות בין 2 הקבוצות.
טייטום (23 נק', 6 רב'), ומוריס (20 נק', 3 שלשות) שנמצא כרגע בכושר המשחק הטוב בקריירה שלו, היו הקלעים המובילים של הסלטיקס הלילה.
ג'וש ג'קסון (23 נק', השחקן היחיד שלבש מדי סאנס, אשר שיחק כדורסל ששווה צפייה, הלילה) היה הקלע המוביל של הסאנס במשחק.

(המדבר בקליפ? מדבר אריזונה)