אם צפיתם במשחק האולסטאר אמש ייתכן והיו רגעים כמו שני המהלכים הבאים שגרמו לכם לתחושה מוזרה:

לא זה לא העובדה שהמדים ממש מכוערים, גם לא העובדה ששחקנים "מערביים" התערבבו עם "מזרחיים". זה פומפם מספיק כדי שנהיה ערוכים לכך. גם הקטע שלא נראה שמישהו מהשחקנים מנסה להפריע ליריבו הוא די שגרתי למשחקים כאלו. אז מה הבעיה? האמת שזה מצטרף לתחושה דומה שעולה לא אחת גם במשחקי העונה הסדירה כמו במקרים כאלה או כפי שניתן לראות בזריקה הבאה:

זה נראה כאילו מישהו עשה ריסט ואיפס את כל מספרי החולצות על גב השחקנים. בכל מקום שתזרוק אליו לילארד תיפול על שחקן יריב שגם לו חולצה מאופסת. מה נהיה ואיך הגענו לזה? אפס לא אמור להיות כינוי גנאי? אז כנראה שדברים השתנו כפי שניתן לראות במבט חטוף על טים לברון:

עד לפני כמה עשורים בלבד הגופיות עם 0 או 00 עליהן היו מוקצות ונשארו מאובקות בארון. למעשה עד סוף שנות ה-70 אף שחקן NBA לא העז לעלות למגרש עם תווית הלוזר האולטימטיבית. כל זה היה נכון עד שהגיע איש אחד גדול ושקט לליגה. עם הבחירה ה-8 בדראפט 1977 הגולדן סטייט ווריורס צירפו לשורותיהם סנטר דומיננטי ממכללה עלומת שם בלואיזינה. רוברט פאריש היה דומיננטי מאד בסנטנרי קולג' אבל לא זכה להתייחסות בגלל דקויות אקדמיות בגינן ה-NCAA סירב לאשר את קבלתו למכללה יחד עם כל הישגיו שם. פאריש נשא על גבו עוד מראשית דרכו על המגרש את הספרות 00. רבים ראו בכך מחאה כלשהיא על ההתעלמות של ה-NCAA ממנו או אפילו היו אגדות על תולדה של יחס מאמנו בתיכון, אבל מסתבר שהאמת היא לפעמים הרבה יותר פשוטה. כאשר פאריש התחיל לשחק בחטיבת הביניים לקבוצתו בשבנפורט לואיזינה לא היו מספיק חולצות עם מספרים ולכן הוא זכה באפס הכפול. פאריש אמר שזה מצא חן בעיניו ולכן נשאר איתו לאורך כל השנים ב-NBA. כולל 1611 משחקים בעונה הסדירה – הכי הרבה בהיסטוריה של הליגה.

לאחר ששחקן משמעותי כמו פאריש הרשה לעצמו לשבור את הטאבו, נפרץ הסכר ולאט לאט התחלנו לראות שחקנים עם אפסים על הגב. למעשה היו כאלה שניסו לעשות זאת דווקא כדי להאדיר את שמם. אורלנדו וולרידג' היה בחירת דראפט גבוהה של הבולס ב-1981 שהיה אמור לעזור למועדון להתרומם מהבינוניות בה היה שרוי. וולרידג' שהיה סקורר מחונן היה ידוע גם פשוט כ"או" ולכן גם בחר את הספרה 0 בדיוק כמו האות הראשונה בשמו. במידה מסוימת למזלם של הבולס (זה עזר להם מאד לבחור שלישיים בדראפט 84) ה-0 על גבו שיקף את התמורה היחסית שקיבלו מהבחירה בו ולמרות שקלע הרבה נקודות בקריירה וולרדיג' אף פעם לא הצליח להיות דומיננטי ונדד בין קבוצות הליגה.

האפסים שטפטפו לשורות הליגה לא הפכו במהרה לשיטפון. עד פרוס המילניום רק 18 שחקנים נוספים נשאו על גבם את הספרות 00 – רובם סנטרים שהלכו בעקבות פאריש כמו קווין דאקוורת', גרג אוסטרטג ובנוייט בנג'מין, ועוד 6 שחקנים שבחרו ב-0. בכל מקרה היה נדיר יחסית לראות על המגרש את האפסים מכיוון שבדרך כלל היו אלו שחקנים זוטרים שלא ראו יותר מדי דקות.

אולי הצעד המשמעותי ביותר בדרך ללגיטימציה של הספרה 0 הגיע בדראפט של 2001  שם במקום ה-31 נבחר על ידי הווריורס הסוכן הטוב ביותר של הספרה – גילברט ארינאס שנודע בכינוי agent zero. ארינאס הראה במהרה במדי גולדן סטייט שהוא שייך לליגה וקנה לעצמו חוזה בוויזארדס. בוושינגטון אייג'נט זירו הפך לכוכב והיה לראשון לשחק באולסטאר עם "0" על הגב ב-2005 כשהוא חוזר על ההישג בשנתיים שאחרי. פאריש ודאקוורת' כבר עשו זאת עבור המספר הכפול אבל הם היו מאד שונים באופיים מארינאס הראוותני.

מה גרם לארינאס התחרותי לבחור בספרה המזוהה כל כך עם כישלון? כשארינאס הגיע לאוניברסיטת אריזונה הוא גילה שמספר 25 אותו הוא לבש בתיכון הוצא לגמלאות (אתם מוזמנים לנחש בגלל מי). ארינאס גם שמע לא מעט לחשושים ודיבורים שהוא לא מספיק טוב ואפס הוא מספר דקות המשחק שלהן הוא יזכה. זה הספיק לו כדי ללבוש את הטענה הזו לתזכורת על מדי המשחק שלו. אייג'נט זירו שיחק בסופו של דבר 32 דקות בממוצע למשחק באותה עונה ושנה מאוחר יותר סחב את הווילדקאטס עד לגמר טורניר המכללות.

לקח לזה קצת זמן לחלחל אבל השינוי כבר קרה. אפס הפך ממספר של חוסר תוחלת לסימן של התרסה. למספר שאומר – אתם אולי לא סופרים אותי עכשיו אבל בקרוב מאד לא תהיה לכם ברירה. בעשור הראשון של שנות ה-2000 עדיין ראינו מיעוט של אפסים על המגרש. אבל עם פתיחת העשור השני החל השיטפון. כוכבים צעירים כבר לא חששו להיכנס לליגה כשהם נושאים על גבם את ה-0 בגאווה. אם זה רוקי העונה של 2013 דמיאן לילארד או ה-MVP של העונה שעברה – ראסל ווסטברוק.

מחמישה שחקנים בלבד רק לפני עשור מספר האפסים צמח במהירות ל-17 לפני חמש שנים ובעונה הנוכחית כבר 25 קבוצות שונות בליגה החזיקו שחקן עם גופיה 0 בלוקר. יחד עם עוד שישה השומרים על הגחלת של ה-00 כשבארבע קבוצות (דנבר, אורלנדו פילדלפיה וברוקלין) משחקות שתי הורסיות המאופסות, זה כבר כמעט אפס אחד בכל קבוצה.

נכון, לא מעט מהם הם אלמוניים כמו ג'אמל ארטיס, ג'ייקוב פולן או קמרון אוליבר אבל חלק נכבד מהם הם גם שחקנים מובילים. סוף שבוע האולסטאר הזה הציג לראווה את ג'ייסון טאטום וקייל קוזמה במשחק הכוכבים העולים כשבמנה העיקרית קיבלנו את ראסל ווסטברוק, דמיאן לילארד וג'ון דראמונד. צריך גם לזכור את הפצועים שנבחרו: דמארקוס קאזינס וקווין לאב כדי לקבל את העובדה שה-0 הפך לבחירה המועדפת על כוכבי הליגה כמעט כמו ה-23 האלמותי של ג'ורדן .

מה הביא את האולסטארים שלנו לבחור בספרה אפס?

דמיאן לילארד בחר לציין את המסע האישי שלו מאוקלנד בה בילה את ילדותו לאוגדן בה שיחק בקולג' בוובר סטייט ועד לאורגון בה הוא עושה את הקריירה המקצוענית שלו.

ראסל ווסטברוק בחר ב-0 כדי לציין התחלה חדשה. כשהגיע ל-UCLA ארון אפללו כבר לקח את מספר 4 שלו וזה מה שהיה לו להגיד: "אתה הולך עם אפס כשעברת משהו ואתה מחפש התחלה חדשה. זה עוזר לך להתחיל לזוז שוב. זה עוזר לך לקבל את ה"סוואג" בחזרה."

דמאקרקוס קאזינס עשה זאת מסיבות דומות כשעבר לפליקאנס רק סיכם את זה באופן הרבה יותר תמציתי- "חיים חדשים".

לקווין לאב היו דווקא סיבות יותר סנטימנטליות. כשעבר לקליבלנד. ה-42 שלו מ-UCLA וממינסוטה היה שייך לאגדת העבר נייט תו'רמונד ולכן נאלץ לחשב מסלול מחדש. לאב הלך אחורה עד לפעם הראשונה שעלה למגרש למשחק תחרותי באורגון עם  הגופיה מספר 0.

גם עבור אנדרה דראמונד הספרה העגולה מסמלת התחלה חדשה אבל כזו שקצת נכפתה עליו. דראמונד שיחק בעונתו הראשונה עם הספרה 1 על הגב עד שצ'ונסי בילאפס הגיע לעונת פרישה בקבוצה. כפי שדראמונד סיפר לעידן עופר הנפלא שלנו הוא התלבט באיזה מספר לבחור. אימו הציעה את אפס כסימן להתחלה חדשה ואנדרה הענק עושה מה שאמא אומרת.

מה לגבי היאנג גאנס, קוזמה וטייטום? לא הצלחתי למצוא את המקור המדויק. טייטום עבר ל-0 בקולג' בדיוק שם ה-22 שלו מהתיכון נתלה על התקרה לכבוד ג'ייסון וויליאמס. קוזמה? הוא היה 35 ביוטה ולא הייתה מניעה שימשיך עם אותו מספר על הגב גם בלייקרס. מי שיודע ומכיר את הסיפור של אחד מהם מוזמן לשתף.

נראה שלפחות בעיני השחקנים בליגה הספרה אפס עשתה דרך מעניינת מסימן ההיכר לכישלון לאות להתחדשות או התרסה. תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם יושבים מול המסך ושחקן מפספס לייאפ כשבא לכם לזרוק לאויר איזה אפ… רגע אז מה נצעק עכשיו?