לואיוויל אלופה בנצחון 76-82 על מישיגן באחד ממשחקי הגמר הטובים בתולדות אליפות המכללות

יהיה לי עוד הרבה מה לומר על משחק הגמר הזה, אחד הטובים אי-פעם. השעה כב:ר 2:00 ויש לי נסיעה של 140 מייל הביתה.

איזה יום גדול לריק פיטינו! בבוקר נודע שהוא אחד מ-15 הנבחרים להיכל התהילה. אח"כ נודע שאחד מסוסיו ירכב בקנטקי דרבי, במרוץ הגדול מכולם בשבת הראשונה במאי. ואז הנצחון הנפלא על מישיגן במשחק שהוא ניהל באומנות, וכמעט ללא שגיאה.

זה צריך היה למעשה להיות המשחק בין ההגנה הטובה במכללות , לואיוויל (וקשה לי לחשוב על קבוצת NBA המגינה בצורה קבוצתית נעלה כזאת!), לבין ההתקפה הטובה במכללות, מישיגן. מי שניצח למעשה את המשחק ללואיוויל היתה התקפתה המצויינת. במסיבת העתונאים ייצגו את לואיוויל המאמן פיטינו, הפאור פורוורד כריס בהנן, הפוינט גארד פייטון סיבה, והשוטינג-גארד/סמול פורוורד לוק בהנקוק. השלושה היו הלב, הנשמה, והסיבה שלואיוויל ניצחה: לשחקנה הטוב ביותר של לואיוויל ראס סמית היה שוב ערב חלש (3 מ-16) ופיטינו היה חכם מספיק להכניס כבר בחצי החצי הראשון את לוק האנקוק. זה היה אחרי ששחקן הספסל של מישיגן בעל פני הילד ספייק אולברכט – 1.80 בקושי אבל קלע שלשות נפלא שרק בגלל זה מאמן מישיגן ביילין הסכים להביאו לקבוצה. הילד בן ה-18 הזה שנראה בן 14 ישב על שיא קריירה (קריירה של פרשמן…) של 7 נקודות. הערב? הוא קבר שלשות כאילו היו לייאפס, 4 מ-4, והוא מסיים את החצי עם 17 נקודות!!! וזה על הבמה החשובה הערב בכל העולם, והילד משחק כאילו הוא ג'ון סטוקטון עם יד זהב.  טריי בורק, כוכב מישיגן, הצליח לקלוע רק 7.

אז פיטינו הכניס את הג'וניור המזוקן לוק האנקוק מיד אחרי ההתקפה המשגעת של  אולברכט, ומה קורה? לוק מחזיר מיד ב-4 מ-4 מה-3 (ומסיים את החצי עם 16). ישבתי די קרוב לפארקט ולא ידעתי את מי להעריץ יותר. מאחר ולא היתה לי קבוצה לאהוד, פשוט נהניתי ממשחק אדיר. לוק סיים את החצי עם 16 נקודות, והחזיר את לואיוויל שפיגרה ב-12 למשחק, והקבוצות ירדו להפסקה ביתרון נקודה למישיגן, 37-38. שני שחקני הסלסל בשתי הקבוצות שלטו לחלוטין בחצי המשחק. אבל ידעתי שזה לא יכול להמשיך ככה. אולברכט לא קלע אף נקודה יותר, אבל קיבל  12 דקות משחק בחצי השני – שגיאה לדעתי. הבעייה של מישיגן ששחקנה הקנדי ממוצט ליטאי ניק סטאוסקאס נמצא במשבר קליעות נורא שגרם לו לפחד לזרוק. ב-19 דקות הוא זרק רק 2 זריקות וקלע אחת.

לוק מנגד המשיך במחצית השנייה לקלוע, הוסיף עוד 6 נקודות, שמר מצויין על טים הרדאוויי (שסיים עם 12, כולל דאנק אחד א-לה בלייק גריפין), וגרם לו להחטיא שוב ושוב (הוא סיים עם 5 מ-13), ואם לא עליו אז על גלן רובינסון, שבניגוד להרדאוויי לא זרק מספיק – אולי בגלל שהוא פרשמן, והוא זרק רק 4 מהן קלע 3 ל-12 נקודות.

לוק הנקוק זכה בצדק ב-MVP של המשחק. אבל גם ריק פיטינו, וגם מאמן מישיגן בייליין אמרו במסיבת העתונאים מה שהיה ברור: שמי שניצח את המשחק היה צ'יין בהנאן, הפאור פורוורד של הקרדינלס שלחם כפי שלא ראיתי שחקן לוחם כבר הרבה זמן. למישיגן ישנם שני ענקים – מיץ' מגארי וג'ורדן מורגן (גם לג'ון הוראפורד לא חסר). הענק של לואיוויל מסנגל גורגי דיאנג הוא שחקן ללא נסיון, ואמנם לקח 8 ריבאונדים, אך את המלחמה תחת הסלים עשה בהנאן: 12 ריבאונדים – כולם במלחמה בשוחות תחת הסל – והוסיף 15 נקודות, כולן כתוצאה מהריבאונדים הנפלאים שלו. בשלושה מהם הוא  ממש הרים איתו שלושה שחקני מישיגן כשקלע לסל ב-6 מ-12!

כמובן ששני השחקנים הטובים בשתי הקבוצות – טריי בורק ממישיגן ופייטון סיבה מלואיוויל – היו המבצעים, המנהלים, החודרים, ומכניסי האנרגיה בשתי הקבוצות.  טריי ברוק קלע למישיגן 24 ב-7 מ-11, ואני כמעט בטוח שהוא הולך ל-NBA. הוא שחקן נפלא. נפלא ממש. מנגד סיבה החמיץ כמה לייאפס בגלל שהוא מהיר מדי, אם אפשר לומר דבר כזה. הכניסות שלו הן כניסות ברק ואיש במישיגן לא הצליח לעוצרו. אבל הוא מגיע לסל בתאוצה ומומנטום כאלה גדולים, שהלייאפס שלו מקפצים יותר מדי מהקרש. אז בהנאן היה שם לסיים את החטאותיו. סיבה קלע 18, ומעניין היכן ייבחר בדראפט. הערב הוא היה מהיר מדי עבור מישיגן. הוא היספני מפלורידה. מקומו הטבעי במיאמי היט.

פיטינו אמר שהוא לא שיחק השנה נגד קבוצה שקשה לשמור עליה כמו מישיגן. למזלה של לואיוויל הפרשמן הענק מגארי לא היה מעורב מספיק ב-29 דקרות ששיחק ולקע רק 6 עם 6 ריבאונדים.

כשהגיע הזמן לגזירת הרשת ווור ששבר את רגלו בצורה כה איומה התרומם ללא עיזרה לגזור את הרשת, כ-15,000 סטודנטים (מתוך 75,000 הצופים) יצאו מדעתם.

מה הרגשתי כשאני עומד לעזוב את הג'ורג'יה דום האדיר הזה? הרגשת גאווה שצעירים בני 18 ו-19 מסוגלים לתת הצגת כדורסל נפלאה כזאת. כל העונה טענו שאין קבוצה אחת שעומדת מעל השאר. ובכן, אני לא מאמין בזה יותר: הרקורד של לואיוויל, הצורה בה דרסה את הביג-איסט, ואת טורניר הביג איסט, שם אותה מעל השאר. לא הרבה מעל השאר, אבל מעל השאר. לריק פיטינו, שנולד כ-500 מטרים ממדיסון סקוור גארדן, העונה הזאת שמה אותו סופית בין חמשת מאמני המכללות הגדולים בכל הזמנים. לקרדינלס, עם רקורד של 5-35, ותואר שלישי, הוא שם אותם בכיתה של דוק, צפון קרולינה, קנזס, קנטקי, וכמובן UCLA. ללואיוויל ישנו רק שחקן NBA בטוח אחד, שחקן שתפש טורניר די חלש – ראס סמית'. אני מאמין שפייטון סיבה הוכיח הערב שמקומו בטוח ב-NBA ואם לא ייבחר, אז המנג'רים מפסידים שחקן נפלא. לוק האנקוק? הוא 6'6. יגידו עליו 'איטי מדי'? השחקן הלבן המזוקן הזה יש לו אופי של ווינר. הוא יהיה שחקן NBA שיתרום המון כי הוא יתן את נשמתו. ויש לו יד זהב.

מה יהיה עם גלן רובינסון ממישיגן? אני מקווה שהפרשמן הזה לא חושב אפילו על ה-NBA. הוא חייב עוד שנתיים משחק במישיגן. טים הרדאוויי הוא ג'וניור, ואני לא מאמין שהוא יחכה יותר. טרי ברוק ייבחר גבוה, מתי שרק יחליט ללכת ל-NBA.

טווב, זמן לזוז הביתה. UNBELIEVABLE GAME!