יוסטון רוקטס 114 (10-27) – גולדן סטייט ווריורס 124 (8-31 )

פייר, התאכזבתי. ציפיתי לאש, למלחמה, למשחק ראש בראש של מובילת המערב והאלופה במובילת המערב הקודמת והקבוצה הלוהטת בליגה, הקודמת, וזו שניצחה את האלופה בביתה במשחק הפתיחה. מה קיבלנו?

אמל;ק – עד אמצע השלישי צמוד עם שלישיית פול-גורדון-גרין מצד אחד ומהצד השני החשודים הרגילים עושים את הדברים הרגילים, ואז גולדן סטייט מורידים הילוך, לוחצים קצת על הגז פותחים פער קטן שגדל בהדרגה, כריס פול מצמצם בשלשה לשבע 3:39 לסיום, ואז הלוחמים מחזירים בשלשה של קארי פלוס כל התוספות אינקלודד, מגדילים בקלילות לדו ספרתי והולכים הביתה עם עוד ניצחון חוץ, התשיעי ברצף. במילים אחרות –

קארי (29 עם 10-4 משלוש)+ גרין  (17,14,10) + תומפסון (28, 9-6 משלוש) + 34 נקודות מהספסל ו35 אסיסטים על 48 סלי שדה – דוראנט >פול (28 ו9 אסיסטים) + גורדון (30 אבל רק 9-2 מהשלוש וכמה החלטות רעות כשהוביל התקפות) + ג'ראלד גרין בעוד משחק אדיר מהספסל (29 כולל 15-8 מצוין משלוש) + קאפלה (15, 10 והרבה מלחמה) + חלוקה רעה של הכדור (20 אסיסטים בלבד) +תרומה אפסית של שאר הקבוצה – הארדן.

בלט בהיעדרו – טרבור אריזה עם שלשה אחת מדויקת מתוך שמונה ניסיונות, זהו. אפס זריקות עונשין, אפס השפעה. זה לא הטרבור שהכרנו ואהבנו. אם הפריצה של גרין מגיעה על חשבונו של אריזה, כדאי לדבר על איזונים. רק אומר. בכלל, דארל מורי, אם רק על לנצח את הלוחמים אתם חושבים שם ביוסטון, כדאי לחזור לשולחן השרטוטים.

עומרי כספי, אגב, גם הוא ישב בחוץ עם פגיעה בצלעות. התקזז ממול כמחווה – ננה.

לוס אנג'לס קליפרס 117 ( 20-17) – אוקלהומה סיטי ת'אנדרס 127 (17-22 )

רבע ראשון, התקפה אחרונה. פול ג'ורג' נכנס לסל, ריימונד פלטון רץ ותופס ספוט מושלם על הקשת. ההגנה מתכווצת, ג'ורג' מוציא כדור, השמנמוך תופר שלשה על הבאזר.

3:30 למחצית. התקפה מתפרצת של הת'אנדרס נבלמת והופכת להתקפת מעבר. ווסטברוק קולט הגנה לא מאורגנת, חצי חדירה, מוציא לג'ורג', אקסטרה פאס למלו על הקשת חופשי לשלוש. כדור נכנס ויוצא, אדאמס בפנים על הטיפ לשתי נקודות.

התקפה אחרונה במחצית. ווסטברוק עם הכדור, מכדרר, מדרבל, מסתבך, מאבד, הכדור מגיע לרוקי פרגוסון על הקשת, מחטיא עם הבאזר.

הלאה, אחרי ההפסקה. המחצית נפתחת, אחרי שלוש וחצי דקות אפילו דוק ריברס קולט שמשהו לא טוב קורה ומזעיק פסק זמן. למה? כי 71-77, ויותר מזה, אוקלהומה פתאום מפחידה. איך? כי ווסטברוק מוסר, וג'ורג' קולע, וג'ורג' מוסר, וכרמלו קולע, ואדאמס מרביץ, משום מקום מופיע איזה פרגוסון ותופר שלשה, ופתאום הרעמים נראים כמו שהם אמורים להיראות – אחד ממאגרי הכישרון הגדולים בליגה, מובלים בידי הרכז הכי מגניב ever. זה לא קשה בכלל, זה דווקא קל. בלי ביקורת, ובלי שיפוטיות ובלי יותר מדי מילים גסות:

אם תשתפו את הכדור המזורגג דברים טובים יקרו.

אם תזוזו בהתקפה דברים טובים יקרו.

אם תתרכזו בלעשות את הדברים שאתם טובים בהם דברים טובים יקרו.

ואם ווסטברוק יניע את הקבוצה כמו רכז, גמר המערב הוא היעד.

ככה פשוט.

הרבע השלישי הסתיים 96-97. לקליפרס. וואלה איך?

תספרו כמה נקודות היו מאותו רגע שתיארתי לג'ורג' וכרמלו ביחד (2), וכמה נקודות, החטאות ואיבודים לווסטברוק (הרבה). צרפו את זה למופע סוף הרבע הקבוע של הצמד וויליאמס את דקר נקודות בע"מ, פלוס דיאנדרה ג'ודן, והנה טאדאם לכם….

רבע מכריע? צר לי להיות נודניק, אבל כולם לקחו חלק. המחליפים גראנט פטרסון ופלטון מחזיקים את המוצב בשלוש הדקות הראשונות, ומחזירים את הפיקדון ביתרון 7, 97-104. מאותו רגע זה בעיקר ווסטברוק וג'ורג' (7,10 בהתאמה) עם קישוטים של האחרים. מסירות לסלים, מה שלפעמים קוראים אסיסטים, אל תחפשו כי לא היה שם יותר מדי מזה. לא עזרו גם 13 נקודות של סוויט לו וויליאמס ברבע, בעוד משחק מצוין מהספסל עם 26 ו10. בסיום 117-127 לאורחים מאוקלהומה.

גריפין עם 24 ודיאנדרה עם 26 ו17 ריבאונד השתדלו אצל המארחים, אצל האורחים כרמלו סיים עם 22, ג'ורג' 31 והצ'יטה עם עוד טריפל דאבל לאוסף – 29, 12, 11 לצד 6 איבודים. פלטון עזר מהספסל עם 12 וג'רמי גראנט היה הגבוה האתלטי מספר 9 עם 3 חסימות.

רוצים שורה תחתונה? הקליפרס מספיק טובים להילחם על פלייאוף, ולא ייכנסו לשם. הת'אנדרס עושים ניצוצות של התחברות. אם שלישיית שוקולד מנטה מסטיק תצליח להתחבר ולעשות גשטעלט, יהיה נפלא. אם זה ימשיך להיות ווסטברוק + ג'ורג' + כרמלו + שאריות, איש לדרכו יילך בסוף העונה עם שק גדול של מרירות. בהצלחה בילי בוי.