אולם: הספקטרום סנטר אשר בשארלוט צפון קרוליינה, 19,077 יכולים להנות (?) ממשחקיהם של ההורנטס המקומיים, חלק מהקוראים אולי יתעניינו לדעת שהאודישנים לעונה 12 של אמריקן איידול צולמו באולם כמו גם סצנות בפרק סיום העונה של סדרת הנעורים-כדורסל מגרש ביתי.

בעלים: אלוהים.

מאמן: סטיב קליפורד המוערך לו אני מעניק בזאת את התואר the most reliably bold personal in the nba. מאמן את הקבוצה מ-2013 שנתיים מוצלחות עם עלייה לפליאוף ושנתיים טובות פחות שבהן הקבוצה סיימה עם מאזן שלילי ונכשלה מלהעפיל.

מאזן בעונה שעברה:

התרסקות רבתי. 46-36, מקום 11 בליגה רחוק רחוק ממקום בפליאוף. מרבית העונה של הקבוצה הייתה דווקא סבירה, אבל בסוף ינואר ותחילת פברואר היא ספגה רצף הפסדים לא נתפס של 12 הפסדים ב-13 משחקים מה שריסק אותה לתחתית המזרח, התאוששות נאה אפשרה לה סיכוי לעלייה לפליאוף, אבל חמישה הפסדים רצופים ליריבות ישירות במזרח ב-5 המשחקים האחרונים (וושינגטון, מילווקי, אטלנטה, מיאמי, בוסטון) חרצו את גורלה.

בואו ננסה להבין למה.

פציעות: הקבוצה דורגה במקום ה11 בליגה בהיקף פציעות לעונה. באופן מפתיע, הפציעה המשפיעה ביותר הייתה זו של קודי זלר. הסנטר הפותח של ההורנטס נעדר מ-20 משחקים בהם השיגו ההורנטס 3 נצחונות בלבד. אבל הנתון הזה מעט משקר, אם תשאלו אותי ואחרי מעט התעמקות, הבעיה האמיתית הייתה בעיית עומק בקו הקדמי כאשר היברט וקמינסקי מעבר לפציעות קשות בשריר החשק (במקרה של היברט), נפצעו והשאירו את הקבוצה ללא אפשרויות רוטציה משמעותיות על העמדה.

שגיאות קיץ: אז נכון שהכי קל לנתח בדיעבד אבל הנה מה שכתבתי אחרי הקיץ שעבר על התחזית הפאסימית לעונה של שארלוט: "היברט ובלינלי ממשיכים להיות היברט ובלינלי של העונה שעברה, קיד גילכריסט נפצע, וויליאמס ובאטום מגלים שהמוטיבציה של עונת חוזה היא לא אותו דבר כמו עונה שלאחר חתימה על חוזה. שארלוט שוקעת בבינוניות ומסיימת במקום ה-10 במזרח, תקועה בלי בחירות דראפט טובות מספיק, בלי נכסים טובים מספיק, ובלי כיוון ברור לחזרה לצמרת הליגה"

בקיץ שעבר עזבו את שארלוט ג'רמי לין וקורטני לי בקו האחורי ואל ג'פרסון בקו הקדמי, במקומם הגיעו בלינלי, סשנס ורוי היברט. התוצאה הייתה קריסה מוחלטת ביכולת ההגנתית, בעיקר של היחידה השנייה של שארלוט.

הפסד במשחקים צמודים: באופן מעניין, מדד הפלוס מינוס של שארלוט עמד על +0.2, מקום חמישי במזרח, אבל חוסר היכולת שלה לסיים משחקים צמודים היה בעוכריה וגרם לקריסה שלה, באותו רצף הפסדים רק משחק אחד נגמר ביותר מ-10 הפרש בעוד 6 נגמרו ב-5 או פחות ו-1 הסתיים בהארכה. זה לכשעצמו כמובן לא מאוד מעניין, השאלה המעניינת היא למה שארלוט הפסידה את כל המשחקים הצמודים האלה, והתשובה היא חיבור של הנקודות הקודמות – היעדר עומק שמוביל ליכולת טובה פחות ברבע הרביעי תחת עייפות, וכן חוסר יכולת להעלות את הרמה בהגנה. כאשר אין לך שחקן שיכול לקחת על עצמו את הרבע הרביעי ולקלוע סלים גדולים, אתה חייב הגנה חזקה כדי להכריע את המשחק, ולשארלוט לא היה את זה.

הקיץ שהיה:

אז האם שארלוט למדה מתוצאות המהלכים שעשתה בקיץ שעבר?

הגיעו: דווייט הווארד, מייקל קרטר וויליאמס, מאליק מונק, דויין בייקון, איזיאה היקס, טי ג'יי וויליאמס, ג'וליאן סטון, מרקוס פייג', מנוק מת'יאנג (בטוח כתבתי את זה עם 7 שגיאות אם הוא יהפוך לשחקן NBA לגיטימי נלמד איך לכתוב את זה, סבבה?).

עזבו: ברייאנט וובר, רמון סשנס, כריסטיאן ווד, בריאן רוברטס.

בלאגאן!

דיברנו על שתי נקודות חולשה של ההורנטס בשנה שעברה – בעיית העומק, בעיקר בצבע, ובעיית ההגנה, גם בקו האחורי וגם בקו הקדמי. כדי להעריך נכונה את המהלכים של ההורנטס צריך להוסיף נקודה שלישית – קליעה. שארלוט סיימה במקום ה-18 בליגה באחוזי קליעה משלוש, מה שמתכתב היטב עם המיקום הסופי שלה בליגה.

אז מה שארלוט עשתה כדי להתמודד עם הבעיות האלה?

עומק: דוייט הווארד הוא חתיכת שדרוג על פני היברט או יותר נכון להגיד, שקודי זלר שיהפוך לסנטר המחליף של הקבוצה הוא חתיכת שדרוג על פני היברט, ודוייט הווארד הוא חתיכת שדרוג על פני זלר. בנקודה הזאת צריך לעצור רגע, כי התדמית של הווארד עברה טינופת מהסוג שארתור פינקלשטיין עליו השלום היה מתגאה בה ולא לגמרי בצדק. הסנטר סיים בעונה שעברה חמישי בריבאונדים בליגה, וכשהוא במקום שבו הוא מרגיש מוערך ומשמעותי, הוא עדיין אחד מהסנטרים הטובים בליגה כולה, בוודאי במובן ההגנתי, כשהוא נהנה ממוצע קריירה של כ-2 חסימות למשחק.

אני יכול להוסיף לכך שמרווין וויליאמס ופרנק קמינסקי של העונה צפויים להיות טובים יותר מהעונה שעברה, בעיקר אמורים הדברים לגבי קמינסקי הצעיר, וכן שההגעה של הווארד תאפשר לזלר לשחק גם ב-4. התוספת של MCW נותנת גם תוספת עומק על אף העונה המזעזעת שלו בשיקאגו בעמדת ה-PG ודקות מנוחה נחוצות לקמבה ווקר. עמדה 3 נראית על פניו הכי פחות עמוקה עם טרוון גרהאם כמחליף יחיד ל-MKG, אבל שימו לב לכך שאם מליק מונק, הבחירה ה-11 של ההורנטס יממש את הפוטנציאל שלו וייתן דקות איכות בעמדת הגארד, יתכן ונראה את באטום עושה לא מעט דקות ב-3. במילים אחרות – ורסטיליות ועומק.

הגנה: דווייט הווארד, תגידו מה שתגידו, הוא עדיין סנטר הגנתי משמעותי, ואם הוא יבוא עם מוטיבציה וחשק, הוא יכול לשדרג את ההגנה באופן דרמטי. בנוסף MCW הוא גארד הגנתי מצוין, מה שבהחלט מפצה על העובדה שיכולת הקליעה שלו בינונית מאוד.

קליעה: רבים הרימו גבה על ההחתמה של MCW, שכאמור לא הפליא מכותיו מהשלוש על קבוצות הליגה עד כה, אבל דומה ששארלוט הלכו על תכנית ברורה והגיונית בנקודה הזאת. הם החתימו את MCW כדי לשפר את ההגנה, בונים על הקליעה של קמבה ווקר שהשתפר ל-40% מהשלוש בעונה החולפת, ובנוסף החתימו שני רוקיס שזאת המומחיות שלהם, בתקווה שלפחות אחד מהם יפרוץ השנה ויאפשר יכולת קליעה משופרת מהספסל.

העונה שתהיה:

חמישיה: קמבה ווקר, באטום, MKG, וויליאמס, הווארד.

ספסל: MCW, מונק, לאמב, בייקון, טרוון גרהאם, פרנק קמינסקי, קודי זלר.

תחזית:

זאת השנה השלישית ברציפות שאני עושה את הפריביו לשארלוט, בשנה שעברה התרסקתי עם הערכה שהקבוצה תסיים באמצע הטבלה ותעפיל לפליאוף כמו גם תסיים במקום השני בבית, מה שכמובן לא קרה.

ובתקווה לא לעשות את אותה הטעות שוב, אני הולך אופטימי עם שארלוט העונה.

אני מאוד מאמין בסטיב קליפורד, ואני חושב שהקבוצה עשתה הימורים מושכלים וצעדים נבונים על מנת לשפר את הקבוצה, בהתחשב בעובדה שכמה קבוצות במזרח התרסקו הקיץ, אני בהחלט רואה את ההורנטס מסיימים ברביעיה הראשונה במזרח העונה. כדי שזה יקרה קמבה ווקר צריך להמשיך לשחק כמו אולסטאר, דוייט הווארד צריך לחזוק לשחק כמו אולסטאר ובאטום צריך להמשיך להיות פנטזיית פאנטזי מושלמת.

כך או אחרת יש דיי סיבות טובות לעקוב אחרי שארלוט השנה.