מהדורת 2014:

חלק 1

חלק 2

חלק 3

מהדורת 2015:

חלק 1

חלק 2

חלק 3

מהדורת 2016:

המון חלקים…הנה התגית

זה כבר הקיץ הרביעי בו אני מריץ באתר את הפרויקט הזה. גם השנה, ניסיתי לדרג את ההחתמות החופשיות של הקיץ לפי מדד אחיד ואובייקטיבי כמה שאפשר.

למי שלא היה איתנו בשנים קודמות – קודם כל ברוכים הבאים! שנית, קצת חזרה על החומר:

הדירוג מנסה לנבא כמה כל החתמה תתברר כטובה עבור הקבוצה. עבור השחקנים החותמים ישנם יותר מידי גורמים המשפיעים בצורה שבה לא ניתן להגיע לדירוג טוב. זה גם מאפשר להשתמש במדד אחד אבסולוטי:

• FAR – Free Agent Rating – מדד המייצג כמה החוזה טוב. הולך מ1 ל10

הFAR ינסה להתחשב בכמה שיותר נתונים:

• השוק עבור השחקן – 9 מיליון דולר לעונה זה לא רע עבור מה שטיאגו ספליטר נותן לספרס. פשוט אף אחד אחר בליגה לא היה נותן לו כל כך הרבה כסף.

• הצורך של הקבוצה בשחקן –  41 מיליון דולר ל3 שנים זה הרבה בשביל אל ג'פרסון בגיל 28, אבל שארלוט חייבים שחקן שירים אותם בחזרה לפלייאוף ואף אחד לא מוכן לבוא במחיר שפוי, מה לעשות?

• התאמה של השחקן לקבוצה – ג'וש סמית שראינו באטלנטה הוא כמעט אולסטאר ששווה 54 מיליון ל4 שנים, אבל בדטרויט הוא חייב לרדת ל3 בגלל מונרו ודראמונד ומשם הוא תמיד משחק לא טוב והורס גם את הריווח וגם את תקרת השכר של הקבוצה.

• "זה הימור משתלם" – "לא יודע, זאת הייתה עונה מקוצרת וב32 משחקים אחרי האולסטאר הוא עשה 16 נקודות ו7 אסיסטים ב47% מהשדה. אולי שווה לשלם 30 מיליון ל4 שנים של הדראגיץ הזה?" – מישהו עם המון מזל בהנהלה של פיניקס ב2012

• כלל החצי – כלל אצבע שאפשר להשתמש בו לזיהוי חוזים רעים. זה הולך ככה – אם הכסף בחוזה היה חצי ממה שהוא באמת, האם זו עסקה מעולה?(FAR=10)

עבור דוגמאות (וכמה נפילות קולוסאליות שלי), מוזמנים לעיין בכתבות של שלוש השנים הקודמות.

השנה – בדומה לשנה שעברה – אפרסם כל החתמה בכתבה נפרדת עבור ההחתמות הגדולות, וכל הכתבות ישמרו תחת הTag שמופיע בתחתית העמוד, כך שהגישה לכולן תהיה קלה ונוחה. בסוף כל כתבה יהיה גם סקר, שמבקש מכם להשתתף ולדרג את ציון הFAR של ההחתמה (שימו לב לכללים).

*אני פחות מסביר כאן מושגים בתקרת השכר שאני כותב עליהם, כי אני אצטרך לעשות את זה כל כתבה וזה יהיה מתיש גם לי וגם לכם. מוזמנים לשאול בתגובות על כל שאלה וכל מושג שאתם לא מכירים/מבינים עד הסוף שלא הסברתי בטקסט ואני אענה

הקדמה:

אז…זה היה שונה…

הקיץ השנה התאפיין בהפתעה. אם בקיץ הקודם חווינו את הקפיצה המשמעותית הראשונה בתקרה (מ70 ל94 מיליון) בדמות חוזים מטורפים, השנה ראינו את ההאטה בכיוון השני. כבר לפני שנה ידענו שהפנינג הבזבוזים של קיץ 2016 הוריד את הערכות התקרה של קיץ 2017 מ108 מיליון ל102, אבל הגמר הקצר והפלייאוף הלא תחרותי ברובו (כך אומרים), הובילו להודעה של הליגה שהתקרה לעונה הקרובה תעמוד על 99 מיליון דולר – קפיצה של 5 מיליון דולר בלבד מהשנה שקדמה לה.

ההודעה הזו הגיעה פחות משבוע וחצי לפני פתיחת מועד ההעברות, ושינתה להרבה קבוצות את התכניות. בוסטון לדוגמא חשבה שיש לה מספיק מקום פנוי להחתים את גורדון היוורד. בעקבות ההודעה, היא נדרשה לפנות עוד מקום מתחת לתקרה כדי להשלים את ההחתמה, ובלית ברירה העבירה את אייברי בראדלי בטרייד לדטרויט תמורת מוריס הזול יותר. הווריורס יכלו להיתקל בבעיה דומה, אבל ההנחה שKD נתן להם על החוזה החדש שלו (שידובר בהמשך הפרויקט) עזרה להם להימנע מזה.

יש שיגידו שזה השפיע גם על הסדר הכרונולוגי של הבזבוזים. אחד הדברים שמאוד בלטו הקיץ הוא שהחוזים השמנים נחתמו בשלב מוקדם יחסית של הקיץ, וכמעט כל מי שאיחר את הרכבת הזו (KCP, וויטרס, סימונס, רוז, בוגדאנוביץ) נאלץ להסתפק בחוזים צנועים יחסית.

אבל באופן כללי הקיץ הזה מסתמן כקיץ החזרה לפרופורציות. ההזדמנות שהציגה קפיצה של 24 מיליון דולר בתקרה בשנה שעברה הייתה חד פעמית, ולא אמורה לחזור בשנים הבאות – שלפי הערכות ימשיכו להתאפיין בקפיצות מתונות של בערך 5 מיליון דולר כל שנה. לא עוד מפץ גדול – שבו כל חוזה טוב הוא חוזה מעולה וכל חוזה גרוע הוא לא כל כך נורא. האחריות הכלכלית חזרה למשרדי הGMים בNBA – ומי שאיחר להבין זאת הקיץ הפסיד.

נרמול חוזים:

אני מסביר את זה כאן (עבור קיץ 2016) וממליץ לקרוא לפני, אבל בקצרה – עדיף להסתכל על הכסף שהשחקן מקבל לאורך כל שנות החוזה כאחוז שהוא תופס מתקרת השכר של הקבוצה בשנים האלה, ולפי זה לנרמל את המשכורת השנתית הממוצעת שלו, ולהשוות למשכורות השנתיות ששולמו בליגה השנה לקבלת פרספקטיבה. אני אעשה את זה בשבילכם עבור כל שחקן חופשי.

לפי realgm – ההערכות לתקרת השכר בשנים הקרובות הן:

Projected salary cap

ולפי זה אנחנו נחשב ונשפוט את ההחתמות בחוזים ארוכי טווח.

נתחיל מאחד קל:

סטף קארי נשאר בגולדן סטייט – $201,158,790 לחמש שנים – $40.2 מיליון לעונה:

נירמול משכורת לעונת 2016-17 – נדגים את החישוב פעם אחת במלואו:

201.2 (סכום משכורות של השחקן בשנות החוזה)

/

(99.1 (תקרת שכר העונה) + 102 (תקרת שכר ב2018) + 108 (2019) + 113.4 (2020) + 119.1 (2021)) = 541.6

=

37.1% (האחוז שהשחקן תופס מתקרת השכר של הקבוצה לאורך שנות החוזה)

*

94 (תקרת השכר של העונה שעברה)

=

35 מיליון דולר (המשכורת המנורמלת). שחקנים שהרוויחו קרוב לכך בעונה שעברה (פחחח):

החוזה הזה, בצירוף החוזה הקצר והזול יחסית לדוראנט, מאשררים לנו דבר אחד – הווריורס זה עדיין סטף קארי, וסטף קארי זה עדיין הווריורס. הסיכום הזה קרה ב12:01 שעון ארה"ב ביום הראשון של מועד ההעברות (מדהים איך הצליחו לסגור את כל הפרטים בדקה אחת לא? כי הרי לפני זה הצדדים לא דיברו כי אסור לפי חוקי הליגה) והוא פתח off-season נהדר של גולדן סטייט עם הצלחה בכל החזיתות (שעוד נגיע אליהן).

גם בצד הטכני של החוזה, הווריורס הצליחו להפתיע אותי לטובה. קארי כמובן קיבל את המקסימום של ה35% לחמש שנים (זכאי לכך מהקבוצה שלו למרות שאין לו ותק של 10 שנים בליגה, כיוון שזכה בתואר הMVP בלפחות אחת משלוש העונות האחרונות וככזה עומד בקריטריון הDesignated player), אך למרבה התדהמה השנה האחרונה היא רגילה ולא אופציית שחקן.

זה מפתיע בעיקר כי לקארי היה את כל המינוף במשא ומתן הזה, ולווריורס לא באמת הייתה אפשרות לסרב לכל דרישה שהוא היה מציג להם – קל וחומר לדרישה סטנדרטית שנמצאת בכל חוזה מקסימום לשחקנים נחותים ממנו בהרבה. נכון שגם ככה השנה החמישית בחוזה הזה אמורה להרוויח לו יותר ממה שהוא היה מרוויח בחוזה חדש תחת התקרה המוערכת של אותה השנה, אבל אתה אף פעם לא יכול לדעת בוודאות מה צופן העתיד – ברמה הכלכלית בליגה וכן ברמה הקבוצתית המקצועית.

עוד אלמנט מפתיע הוא אי הדרישה לסעיף וטו על טריידים – סעיף די סטנדרטי בחוזי מקסימום לענקי המשחק שקארי נכלל ביניהם. אותו הסעיף שעוזר כעת לכרמלו להכתיב לניו יורק לאן הוא רוצה ללכת, ולא מאפשר לה לשלוח אותו לכל מקום שהוא לא רוצה להיות בו. שוב, סיטואציה כזו נשמעת רחוקה ותלושה מהמציאות היום עבור קארי והווריורס, אבל אתה אף פעם לא יכול לדעת מה יהיה עוד 3 או 4 שנים.

בקיצור אני סתם עושה מאמץ להגיע פה ל1000 מילים – אין ציון אחר לתת פה חוץ מ10.

FAR – 10