אדם הנסן מקבוצת לוטו-סודאל (מספר 136)

יום מנוחה בטור רחוק מלהיות יום שבו יושבים רגל על רגל על שפת הבריכה במלון.  כפי שהסביר יפה גרג למונד אי אפשר לשגע את הגוף שרגיל למאמץ אדיר יום אחרי יום ופתאום להפסיק. לכן גם ביום המנוחה ממשיכים לרכוב. אמנם בעצימות הרבה יותר נמוכה ומן הסתם פחות קילומטרים אבל עדיין ההגדרה שלו כ"מנוחה" היא מאד מטעה.

באופן דומה רוכבים בוחרים להם את המרוצים שבהם יתחרו ומכוונים את מאמציהם בהתאם כשבשאר העונה שומרים על עומס תחרויות נמוך יותר. כלומר זה נכון לגבי הרוב השפוי אבל לא לגבי אדם הנסן הרוכב האוסטרלי בן ה-36 של קבוצת לוטו-סודאל. במידה וישכיל לצלוח גם את השבוע האחרון של הטור יהיה זה הגראנד טור ה-18 ברציפות אותו הוא מסיים. כן, כן, שש שנים ברציפות של שלושה מרוצי שלושה שבועות מפרכים כל שנה (ולא שהוא מוותר על המרוצים הקטנים יותר). אף רוכב בהיסטוריה לא סיים יותר מ-13 במספר ברצף בטח שלא בעידן המודרני.

תחשבו על זה רגע –  18 מרוצים ברצף. תשאלו כל רוכב איזה הישג זה לסיים מירוץ אחד כזה בלי להיכנע למזג האויר, למחלה, לעייפות, למזל, לתאונות או סתם לשריר החשק. עכשיו תכפילו הכל ב-18. זה קצת מצחיק אבל אולי לא מפתיע ממי שמעיד על עצמו שהוא אוהב אימונים עוד יותר מהתחרות עצמה. למרות זאת הוא גם מודע לחשיבות העצומה של המנוחה כשהמוטו אותו הוא נוהג לציין כסיבה להצלחה הוא " המנוחה חשובה כמו הקילומטרים".

הנסן גדל בכלל בהונג קונג כגיק מחשבים שמנמן שלא ידע ספורט מה הוא. כשהמשפחה חזרה  לאוסטרליה הוא התחיל כנער להתאמן כטריאתלט. המעבר להתחרות באופנים נולד בכלל מתוך המחשבה לשפר את התחום החלש אצלו מבין השלושה. הנסן רכב גם על הכביש וגם על אופני הרים כשהוא זוכה פעמיים באחד ממרוצי אופני השטח הקשים ביותר – גביע הקרוקודיל. מדובר במרוץ של מעל 1000 ק"מ ב-10 ימים בתוואי שטח קשה ובחום האוסטרלי. הישג זה הקנה לו את הכינוי – קרוקמן שהולך איתו עד היום (לא יודע איך הם פספסו את קרוקדיל דאנדי).

המעבר הסופי לרכיבת כביש לקח עוד קצת זמן מכיוון שלמרות ההצלחות דאון-אנדר היה קשה לו למצוא הזדמנות באחת הקבוצות המקצועניות באירופה. החלון נפתח ב-2007 כשקיבל חוזה מקבוצת טי-מובייל הגרמנית שדי מהר הפכה ל-HTC. הנסן הרשים בהספקים שהצליח לייצר במבחנים אך היה צריך לחכות עד שיתפנה מקום בקבוצה. מרגע שמצא מקום בהרכב במשך 4 שנים הוא היה דומסטיק נאמן שמשך את הפלוטון והיה חלק מהרכבת שהובילה לניצחונות רבים של מארק קאבנדיש ואנדריי גרייפל. באותם שנים הוא לא רכב יותר מגראנד טור אחד או שניים בעונה. ואפילו נאלץ לפרוש פעמיים בגלל פציעה.

דווקא כשעבר ב-2011 בגיל 30 לקבוצות אומגה פארמה – לוטו (שהיום הפכה ללוטו-סודאל) הוא קיבל את האור הירוק לרכוב מרוץ אחרי מרוץ. גם בקבוצה הבלגית המשיך הנסן להיות דומסטיק נהדר, כשגם גרייפל עובר לקבוצה. אבל לא תמיד הנסן היה כבול לספרינטר שלו. בג'ירו של 2013 ללא מוביל או ספרינטר דומיננטי לשמור עליו הוא ניצל הזדמנות בריחה כדי לזכות לראשונה בקטע בגראנד טור. בקטע השביעי הוא ברח עם עוד 5  ואז באחת העליות השאיר את כולם מאחור כשהוא מסיים דקה לפני הדבוקה בגשם השוטף (איך לא):

שנה מאוחר יותר הוא חזר על ההישג בוואלטה בקטע ה-19 של המירוץ. הפעם הוא חיכה עד שהפלוטון יסגור את הבריחה ביום רווי בהתרסקויות ונפילות כדי לזנק מתוכו בקילומטרים האחרונים, ולשאוט קדימה מבלי להסתכל לאחור:

כפי שכבר נוכחנו אדם הנסן רחק מלהיות אחד שהולך בתלם אבל למעשה יותר מכך  הוא זה שבועט במוסכמות. שלא כמו רוכבים אחרים המתגוררים לרוב באיטליה, צרפת או ספרד, הוא קבע את מקום מגוריו דווקא בצ'כיה. הוא גם באופן קבוע אוהב להתנסות ולשנות את הכוונון של האופניים שלו בניגוד לקונבנציות. כשהמכונאים של הקבוצה מזדעקים לו ש"ככה לא עושים" הוא מתעקש ומחזיר –" איך אתם יודעים? יש לכם נתונים להוכיח את זה?". כך רוכב לא הנסן על אופניים עם סט-אפ לא שגרתי בעליל במטרה להגדיל את ההספק שלו. בספורט שלפעמים כל כך מקובע בתוך המסורת הותיקה שלו אולי ביום מן הימים הוא יחשב לפורץ דרך. מעבר לכך הנסן אפילו מעצב את נעלי הרכיבה שלו מתוך מטרה למקסם כל יתרון אפשרי בכל היבט של הרכיבה.

חסרה להנסן רק זכייה בקטע בטור כדי להשלים את הסט של ניצחון בקטע בכל אחד משלושת המירוצים המרכזיים.  נשארו מעט מאד קטעים בטור הנוכחי בהם סביר שניצחון כזה יגיע. אבל גם אם לא יבוא הנסן תמיד ישמח לסמן וי על עוד סיום של מירוץ מפרך. חוץ מזה לא נראה שהוא מתכוון להפסיק בעתיד הקרוב כך שבהחלט ייתכן שהוא יקבל הזדמנויות נוספות בשנים הבאות.