כשרוג'ר פדרר זכה בתואר הגראנד סלאם ה-18 שלו באליפות אוסטרליה האחרונה, לאחר כמעט 5 שנים עקרות מזכייה בתואר מייג'ור, הוא ניצח את המשחקים המכריעים מן הגורן ומן היקב. על המדורגים הבכירים שנקרו בדרכו, קאי נישיקורי, סטניסלס וואוורינקה ורפאל נדאל הוא גבר במשחקים בני 5 מערכות כל אחד. אפילו בסיבוב הראשון נגד שחקן שהעפיל מהמוקדמות נדרש פדרר לארבע מערכות. והנה, כחצי שנה לאחר מכן, פדרר זוכה בתואר גראנד סלאם נוף. אבל הפעם ההבדל דורש הדגשה מיוחדת. כשהוא נושק לגיל 36, כשהוא הזוכה המבוגר ביותר בהיסטוריה של הטורניר היוקרתי ביותר, כשהוא משלים זכייה שמינית בתואר (יותר מכל אחד אחר), כשהוא משלים זכייה 19 במייג'ור (יותר מכל אחד אחר), הוא עושה זאת מבלי לשמוט ולו מערכה בודדת. הישג שפדרר בעצמו השיג לאחרונה בטורניר גראנד סלאם במלבורן בשנת 2007 והישג שהושג בטורניר ווימבלדון לאחרונה בשנת 1976. קצרה היריעה מלפרט את שלל השיאים של פדרר. קצרה היריעה מלפרט למה הוא הטניסאי הגדול אי פעם ולמה הוא ניצב במרכז השורה הראשונה של גדולי כל הזמנים בהיסטוריה של הספורט המודרני. זה לא המקום ולא הזמן לענות לכל אותן טענות שמנסות לגמד אותו, למרות שיש תשובות מצוינות לכל אלה ואף ספקולציות נגדיות, אשר יכולות אף לפאר אותו יותר. אבל, בכל זאת, ישנן שתי טענות אשר דורשות התייחסות בעת הזו:

• רבים לאורך השנים האחרונות קראו לפדרר לפרוש. אני לא נכנס כאן לסוגיה הפילוסופית של קריאה לספורטאי, קל וחמר מגדולי כל הזמנים, להפסיק ולעסוק בספורט בו הוא עוסק. לא כל שכן אם הוא עדיין מפיק ממנו הנאה ופרנסה טובה. אני מתייחס לטענה הזו בהיבט מקצועי בלבד. נכון, לאורך אותן השנים זה לא היה פדרר של 2004-2007 ואפילו לא פדרר של 2012. נכון, היו לא מעט רגעים בהם היה נדמה שהסיכוי שלו לתואר גראנד סלאם נוסף אינו גבוה. אבל… באותן השנים פדרר המשיך לזכות בתארים אחרים, המשיך להגיע לשלבים מתקדמים בטורנירי מייג'ורס, המשיך לייצג את נבחרתו בגאון בגביע דיוויס ובעיקר המשיך לרתק מיליונים למרקע ואלפי למגרשים. אין זו חכמה שבדיעבד – מבחינה מקצועית פר אקסלנס, לא היתה הצדקה שפדרר יתלה את המחבט. בשום שלב לא היה נראה שזוהי שירת הברבור שלו כטניסאי בטופ העולמי.
• על הנייר, שלושת הקונטנדרים הכי רציניים לזכייה בטורניר, זולת פדרר, היו נובאק ג'וקוביץ', אנדי מארי ומארין צ'יליץ'. שלושתם הפסידו במשחקים בהם פציעה הגבילה אותם (אולי היו מפסידים בכל מקרה, זאת לא נדע לעולם). אחרי זה באים לפדרר, שוב נזכיר – ספורטאי שגילו נושק ל-36 והקילומטרז על הגוף שלו עצום – ומבקרים אותו על כך שוויתר על עונת החימר, לרבות הרולאן גרוס. פדרר וצוותו כנראה יודעים מה הם עושים. לעומת כל שאר המועמדים הצעירים ממנו, פדרר היה נראה בעל הכשירות הפיזית הגבוהה ביותר. נראה לי שאפשר להפסיק לנסות לברור במקומו את הטורנירים בהם בוחר להשתתף, שנים רבות אחרי מה שהיה נראה כשיא הקריירה שלו.

עד כה, בשבעת החודשים הראשונים של 2017, פדרר זכה בשלושת הטורנירים הגדולים על משטח קשה ובשני הטורנירים הגדולים על משטח דשא, כשהמאזן העונתי שלו עומד על 2:31 והמאזן שלו בטורנירי 1000 ו-2000 עומד על 0:25 (לא כולל הניצחון הטכני על קריוס). שוב, בגיל 35.

פנומן!