מהדורת 2014:

חלק 1

חלק 2

חלק 3

מהדורת 2015:

חלק 1

חלק 2

חלק 3

מהדורת 2016:

המון חלקים…הנה התגית

מהדורת 2017:

המון חלקים…הנה התגית

זה כבר הקיץ החמישי בו אני מריץ באתר את הפרויקט הזה. גם השנה, ניסיתי לדרג את ההחתמות החופשיות של הקיץ לפי מדד אחיד ואובייקטיבי כמה שאפשר.

למי שלא היה איתנו בשנים קודמות – קודם כל ברוכים הבאים! שנית, קצת חזרה על החומר:

הדירוג מנסה לנבא כמה כל החתמה תתברר כטובה עבור הקבוצה. עבור השחקנים החותמים ישנם יותר מידי גורמים המשפיעים בצורה שבה לא ניתן להגיע לדירוג טוב. זה גם מאפשר להשתמש במדד אחד אבסולוטי:

• FAR – Free Agent Rating – מדד המייצג כמה החוזה טוב. הולך מ1 ל10

הFAR ינסה להתחשב בכמה שיותר נתונים:

• השוק עבור השחקן – 9 מיליון דולר לעונה זה לא רע עבור מה שטיאגו ספליטר נותן לספרס. פשוט אף אחד אחר בליגה לא היה נותן לו כל כך הרבה כסף.

• הצורך של הקבוצה בשחקן –  41 מיליון דולר ל3 שנים זה הרבה בשביל אל ג'פרסון בגיל 28, אבל שארלוט חייבים שחקן שירים אותם בחזרה לפלייאוף ואף אחד לא מוכן לבוא במחיר שפוי, מה לעשות?

• התאמה של השחקן לקבוצה – ג'וש סמית שראינו באטלנטה הוא כמעט אולסטאר ששווה 54 מיליון ל4 שנים, אבל בדטרויט הוא חייב לרדת ל3 בגלל מונרו ודראמונד ומשם הוא תמיד משחק לא טוב והורס גם את הריווח וגם את תקרת השכר של הקבוצה.

• "זה הימור משתלם" – "לא יודע, זאת הייתה עונה מקוצרת וב32 משחקים אחרי האולסטאר הוא עשה 16 נקודות ו7 אסיסטים ב47% מהשדה. אולי שווה לשלם 30 מיליון ל4 שנים של הדראגיץ הזה?" – מישהו עם המון מזל בהנהלה של פיניקס ב2012

• כלל החצי – כלל אצבע שאפשר להשתמש בו לזיהוי חוזים רעים. זה הולך ככה – אם הכסף בחוזה היה חצי ממה שהוא באמת, האם זו עסקה מעולה?(FAR=10)

עבור דוגמאות (וכמה נפילות קולוסאליות שלי), מוזמנים לעיין בכתבות של ארבע השנים הקודמות.

השנה – בדומה לשנה שעברה – אפרסם כל החתמה בכתבה נפרדת עבור ההחתמות הגדולות, וכל הכתבות ישמרו תחת הTag שמופיע בתחתית העמוד, כך שהגישה לכולן תהיה קלה ונוחה. בסוף כל כתבה יהיה גם סקר, שמבקש מכם להשתתף ולדרג את ציון הFAR של ההחתמה (שימו לב לכללים).

*אני פחות מסביר כאן מושגים בתקרת השכר שאני כותב עליהם, כי אני אצטרך לעשות את זה כל כתבה וזה יהיה מתיש גם לי וגם לכם. מוזמנים לשאול בתגובות על וכל מושג שאתם לא מכירים/מבינים עד הסוף שלא הסברתי בטקסט ואני אענה

הקדמה:

קיץ 2018 חתם תהליך תלת שנתי של התפכחות. אחרי המפץ הגדול של תקרת השכר ב2016 (מ70 ל94 מיליון),השנה התקרה קפצה באופן שולי בלבד (מ99 ל101 מיליון), מה שהפך את השוק של השנה לאפילו יותר צפוף מקודמו:

עוד לפני פתיחת החלון ידענו שהמצב החדש יוליד כמות נכבדת של שחקנים שלא יקבלו את החוזה לו הם ציפו. יצא המצב, ומבחינת היצע וביקוש הנפגעים העיקריים היו הגבוהים. כמעט כולם (מלבד פייבורס) חתמו על סכומים נמוכים ממה שהתרגלנו לראות לפני שנתיים ואפילו לפני שנה. סנטרים כמו לופז מונרו ומגי חשבו שהם עומדים לקבל חוזים מכובדים, וסיימו כשחקני מינימום בקבוצות מובילות – בתקווה להוכיח את עצמם בדרך לחוזה יותר טוב בקיץ הבא.

עוד טרנד שניתן היה לראות הוא החוזים הקצרים, בפרט אופציות הקבוצה (שהקוראים הותיקים של סדרת הכתבות הזו יודעים שסחבק מטיף עליה כבר מ2014). הרבה מהשחקנים לא רצו לשחק בשוק הצפוף של 2018, והרבה מהקבוצות שהיה להם כסף לא רצו להתחייב איתו לטווח הארוך כלקח לקיץ 2016 הכואב (עבורן), וכך נוצר מצב חסר תקדים שבו שחקנים מובילים – שבכל קיץ אחר כבר היו חותמים על החוזה שיסדר להם את המשפחה 10 דורות קדימה – הסכימו עם קבוצתם על חוזה קצר כדי לדחות את הקץ. הקטע הוא שיש מצב שיותר מידי שחקנים עשו את זה, והכניסו גם את השוק של הקיץ הבא למצב של היצע עודף. מחכה ונראה.

לסיום – רק 5 מבין 20 החוזים המובילים (בהם השכר הממוצע הוא הגבוה ביותר) העבירו את מושא ההחתמה מקבוצה אחת לאחרת. זה מספר נמוך באופן חסר תקדים לשנים עברו, ונבע גם ברובו מכך שלרוב מוחלט מהקבוצות לא היה כסף פנוי/רצון עודף להתחזק בשחקנים משמעותיים חדשים. בהרבה מובנים, זה היה offseason פחות מרגש ממה שהתרגלנו אליו בשנתיים האחרונות.

הנה דווקא מישהו שכן עבר קבוצה ושיכניס אותנו לעניינים:

לברון ג'יימס עובר ללייקרס – $153,312,846 לארבע שנים – $38.3 מיליון לעונה – עונה אחרונה אופציית שחקן:

אני בוחר להתחיל מג'יימס כי הוא ההחתמה המלהיבה של הקיץ – וגם אחת היחידות שלא באמת צריך לדרג. כתבנו כמו כולם את כל מה שאפשר על המעבר המסקרן הזה, אז אני רק אוסיף כמה דברים בעניין החוזה.

כוטרן של יותר מ10 שנים בליגה, לברון זכאי כמובן למשכורת התחלתית של כ35% מתקרת השכר. אך כיוון שחתם כשחקן חופשי בקבוצה חדשה – כלומר ללא זכויות Bird – הוא זכאי לקפיצות של 5% בשכר משנה לשנה במקום ה8% שהיה מקבל אם היה נשאר באותה הקבוצה (בדומה למשל לכריס פול – שירוויח 6 מיליון דולר יותר לאורך 4 שנות חוזה המקסימום שלו עם הרוקטס).

ההסכמה של לברון לחתום על חוזה 3+1 (מינוח של נייט דאנקן שאני הולך להשתמש בו מעכשיו כדי לתאר חוזים עם אופציות שחקן) היא ניצחון אדיר ללייקרס. חשוב להבהיר – המלך יכל להמשיך ולחתום על חוזי 1+1 אחד כמו שהוא ודוראנט עושים כבר שנים, והקפיצות החזויות בתקרה השכר היו מקזזות כמעט לגמרי את הפסד קפיצות ה5% שהוזכרו קודם. הצהרת הכוונות הלא מובנת מאליה של לברון למג'יק תיתן ללייקרס הרבה יציבות ושקט תעשייתי לעבוד איתו בשלוש השנים הקרובות – דבר שלקאבס מעולם לא היה.

אין הרבה יותר מה להגיד על ההחתמה הזו, ואני חושב שגם חברי דירקטוריון הללל יתקשו להתווכח על הציון שלה.

FAR – 10