זה עתה חזרתי משרלוט. העיר כולה רועשת מהסכמת העיר לתרום 244 מיליון דולארים לשיפור האיצטדיון, והמדינה תוסיף 144 מיליון משלה, וקבוצת הפוטבול 'הפנטרס' תוציא מכיסה 144 מיליון, והכל לשיפור קולוסאלי של האיצטדיון שיקבל פנים חדשות, ואז הקבוצה נשארת בשרלוט ל-20 השנים הבאות.  הסיפור השני הוא בניית איצטדיון בייסבול חדש בדאונטאון ב-500 מיליון דולארים, הבאת קבוצת AAA בבייסבול לשנתיים-שלוש, ואז הולכים על כל הפיסטונים להביא קבוצת בייסבול MLB לעיר המחשיבה את עצמה היום לאחת החשובות במדינה, ובאמת המרכז הפיננסי של כל הדרום.

כן, היו אמש באולם 19,624 צופים, ולפי מה שנראה ונשמע לי, חצי מהם היו אוהדי לייקרס. הקריאות לקובי "אם וי פי!" הציפו את כל האולם וחשבתי שאני נמצא בתוך הפאקינג סטייפס סנטר. טוב, שיהיה. מחר ב-3:30 (בלוג חי!!!) במיאמי לא תשמע לחישה אחת לטובת הלייקרס. כאן כדורסל מקצועני הוא שני למכללות, ואני מתפלא בכלל ששרלוט לא פושטת את הרגל. הכותרות הראשיות הן הכדורסל של דיוק, צפון קרולינה, צפון קרולינה סטייט, ושאר המכללות. מה שקרה אמש נגד הלייקרס לא נוגע במיוחד לתושבי העיר.

אבל מה? מאז 2008 לשרלוט יש את המספר של הלייקרס.  הם נותנים ללייקרס קרב על הכסף כל משחק, וניצחו את שלושת האחרונים כאן בהפרש ממוצע של 16 נקודות. גם אמש כשהיה 20 הפרש לטובת הבובקאטס 5 דקות לסיום הרבע השלישי, חשבתי שיהיה הפסד רביעי רצוף, בהפרש של 20. אך היה זה אחד מאותם ערבים בהם קובי מראה פנים של עורב, עיניו מתכווצות כעיני ינשוף, והוא יוצא לקרב על כבודו. ברגעים כאלה הוא עושה דברים שאף שחקן בעולם – אף פעם, וזה כולל את מייקל ג'ורדן – לא עשה. הוא פשוט שוכח שהוא משחק משחק קבוצתי וחושב באמת ובתמים שזה ,הוא נגד העולם". ברגעים כאלה לא משנה אם תעשה עליו דאבל-טים, טריפל טים, ולא משנה היכן הוא, הוא זורק והכדור ניכנס. הוא קלע 0 מ-2 עד החצי. ואז מה5 דקות לפני סיום הרבע השלישי, והרבע הרביעי, הוא קלע 20 נקודות בהצגה מטורפת.

כמובן שישנם ימים שהוא זורק וזורק ומאומה לא ניכנס. אמש הכל ניכנס. מה שלא הבנתי זה מה מייק דנלופ נתן לסשיונס הנמוך לשמור על קובי. איזה מין טמטום היה זה? ג'רלד הנדרסון עשה עבודה מצויינת על קובי משך 30 דקות, ופתאום שמים את סשיונס הנמוך מול קובי? קובי אכל אותו. עד שדנלופ הבין מה קורה עברו איזה 6-7 דקות, וקובי הוריד את ההפרש ל-2 נגד הלייקרס.  הבובקאטס שיחקו בפחד, ומטרתם היתה לשמור על הפרש של 20 שלא יצטמק לאפס ויהפוך לשלילה, במקום לשחק עבור הנצחון. היה להם נצחון בידיים והם שמטו אותו.

ישבתי בין הקהל הרגיל עם בנה של אשתי גייל, וקני ואני הסתכלנו בבוז על הנמושות שישבו מסביבנו וצרחו עבור הלייקרס.  רובם ככולם מהגרים מכוערים ממערב ארה"ב. מה יש להם לחפש כאן? שיחזרו מערבה לרעידות האדמה שלהם וישאירו אותנו בשקט עם הטבק והכותנה. מה שהבנתי מהעתונים ומהטוק שואוס, שמתבשל דיל בין הנטס והבובקאטס: חלופה אחד באחד של בן גורדון וכריס האמפריז. לשניהם משכורת כמעט שווה 012 מיליון) ולשניהם עוד שנה בחוזה.  קרליסימו לא אוהב את האמפריז, ודנלופ לא אוהב את גורדון.  שתי הקבוצות במשא ומתן דינמי ביותר, כי כמה שביירון מולינס השתפר (אמש 20 ו-12 ריב') הוא לא מספיק, וביומבי או הייווד לא תורמים מספיק לבובקאטס.  הבובקאטס לא צריכים את גורדון כשיש להם את קמבה וולקר, הנדרסון, וסשיונס. חכו להתפתחויות.