11 הדיברות פברואר / עומר מזיג

מידי פעם (בסוף כל חודש) אני ארשום בפינה הזאת סט של 11 מגמות או דברים מעניינים ששמתם או לא שמתם אליהם לב בחודש החולף בNBA. לפני שיגידו – כן, עשקתי את הרעיון לפינה הזאת מזאק לואו מגרנטלנד, אבל זה כיף :-). הנה הדיברות לפברואר:

כדורסל פחות טוב מאז הפגרה – ממש מוזר. הייתם מצפים שכולם יחזרו מהאולסטאר רעננים יותר ונקבל רמת משחק גבוהה נכון?אז לא. ב69 המשחקים שהתקיימו מאז

  • הדירוג ההתקפי נפל מ103.1 ל100.3
  • יחס אסיסטים/איבודים ירד 1.53 ל1.44
  • אחוזי השדה ירדו מ44.9% ל43.7%
  • אחוזי עונשין מ75.4% ל74.1%

נכון שזו דגימה מצומצמת להחריד, אבל אלה שינוים משמעותיים ומגמתיים מאוד שנתמכים גם ע"י מבחן העין (לפחות שלי – בגלל זה הלכתי לבדוק בכלל). אני מעריך שהרבה מזה זה בגלל שפאקינג 9% מהשחקנים בליגה החליפו קבוצות בדדליין וצריכים זמן להסתגל, אבל יכול להיות שגם הפגרה הארוכה במיוחד הוציאה את השחקנים מכושר ו/או מפוקוס.

חיתוכים של דאמארה קארול ללא כדור – אטלנטה ממשיכה לשגשג, ואחרי שזכתה בארבעה אולסטארים אני רוצה לציין דווקא את החמישי. קארול הוא כנראה שחקן ההגנה הטוב בחמישייה הזאת, הוא עוזר בריבאונד, והוא קלעי שלוש נהדר כשהוא חופשי. 6 מתוך 9 הזריקות שלו במשחק באות בלי כדרור לפניהן, והרבה מהן באות בצורה הזאת:

יש הרבה דרכים להחזיק את השומר שלך צמוד אליך ולרווח את המשחק, ורק אחת מהן היא קליעה טובה משלוש. אחת אחרת היא תנועה בלתי פוסקת שבצירוף עם מוסרים טובים, מונעת מהשומר שלך לבוא לעזור בהגנה. קארול מדורג בעשירון העליון של הליגה באחוזי סלים מאסיסטים ובסלים מחיתוכים, וזה תרומה נחמדה שהוא מוסיף להתקפה של אטלנטה. אגב חיתוכים, נחמד לראות איך בגיל 28 ואחרי שנחתך בעבר הלא רחוק מיוסטון ומדנבר, הוא מוצא את עצמו באטלנטה בתפקיד חשוב.

ההגנה של קיירי וג'יי.אר – אם יש משהו שמדגיש את ההצלחה של דיוויד בקאבס, יותר מהיכולת של ג'יימס בחודש האחרון, ויותר מההשתלבות של טימופי מוזגוב, זה היכולת ההגנתית של השניים האלה. קיירי לא שמר בעונה שעברה. ג'יי אר שמר כל כך גרוע בניקס שהם היו חייבים לזרוק את אימן שומפרט לטרייד רק כדי להיפטר מהחוזה שלו. היום כשהם על המגרש (מדגם רציני של כמעט 700 דקות), הדירוג ההגנתי של קליבלנד אשכרה משתפר, והחמישיה החדשה שלהם עם ג'יימס לאב ומוזגוב מעמידה דירוג הגנתי של 92 עגול, הנתון השני בטיבו בליגה לחמישיה ראשונה וטוב אפילו מהנתון של בוגוט-גרין-בארנס-קליי-קארי האגדית. כל מי שראה את המשחק משלשום נגד הווריורס יודע על מה אני מדבר – פתאום הכל אצלם מתבצע בהילוך חמישי בהגנה – סגירות לקלעים, השלמות ברוטציה, יציאות לחטיפות, עבודת רגליים מול חדירות. אף פעם לא הייתה סיבה שהשניים האלה לא יהיו שחקנים הגנה טובים. עכשיו זה גם באמת קורה ומגיע לבלאט (וכנראה שגם ללברון) המון קרדיט על כך.

הויזארדס – מה לעזאזל קורה עם הקבוצה הזאת??11 הפסדים ב13 המשחקים האחרונים, כשהשניים האחרונים באים מול שתי הקבוצות החלשות בליגה, מינסוטה ופילדלפיה. היא כבר התדרדרה מהמקום השני במזרח לחמישי וקרובה מאוד למילווקי בשישי. אני הופתעתי מאוד מהרצף הזה מאוד כי צפיתי בשני המשחקים הראשונים שלו כשהם פגשו את פיניקס וטורונטו. הם אמנם הפסידו אבל נתנו פייט יפה ושיחקו טוב מול שתי קבוצות חזקות מאוד. לקבוצה עם שאיפות פלייאוף כמו שיש לוויזארדס אסור שיקרו דברים כאלה.

הסלטיקס – זה הכיף של להיות במזרח – אתה יכול להיות מועמד לבחירת דראפט גבוהה בתחילת החודש, ולהיות חצי משחק מהפלייאוף בסוף החודש. הסלטיקס מכרו את רונדו וגרין לקונטנדריות בערוץ הקניות – וזה עשה להם טוב. הם פלוס 41 עונתי בלי שניהם על המגרש, והם ממשיכים לנצח גם אחרי שסאלינג'ר נפצע. בראדלי נותן פברואר של 18 נקודות למשחק ב47 אחוז מהשדה ו40 אחוז לשלוש. אוון טרנר החליט שהוא הולך להיות רונדו ומעמיד 7-7-7 בפברואר (ב30% מהשדה ו15% משלוש…). אייזאה תומאס יצא מתותח והוא עם 22 נקודות ו7.8 קליעות עונשין למשחק ועם פלוס מינוס חיובי של 58. (בארבעה משחקים של 28 דקות למשחק!!!) אני מהתומכים באסכולה שאם יש לך משהו מנצח ביד, עדיף ללכת איתו לפלייאוף ולהפסיד בסיבוב הראשון, מאשר לגרום לו לשקוע בשביל בחירת דראפט יותר טובה. בילי קינג נתן לקבוצה את הפריווילגיה (עטופה בסרט) לא לדאוג מבחירות דראפט, ופלייאוף כבר השנה יכול להיות טוב למועדון ולשחקנים ולזרז מאוד את החזרה לטופ.

Dribble Hand-Off של בוגוט – עוד פרק בפינה החודשית "למה ההתקפה של הווריורס הכי טובה ומגניבה". אין לי ממש דרך טובה להסביר במילים מה זה Dribble Hand-Off, אז הנה אילוסטרציה קצרה:

קליי תומפסון רביעי בליגה בנקודות מHand-Offs וסטף קארי שמיני. אני מוכן להתערב שהרוב המוחלט מהן באות מחסימות של בוגוט. במשחק של היום, שבו הקליעה חשובה וכבר כמעט אין סנטרים שחונים בצבע וצוברים נקודות בפוסט-אפים, חסימה (Screen. וצריך לחשוב על מושג חדש לזה בעברית כי זה מבלבל) נהייתה אחד מהכשרונות הכי חשובים עבור סנטר. בוגוט, שמתויג לפעמים כנטל התקפי וכשחקן שנמצא על המגרש רק בשביל הגנה וריבאונד, הוא אחד הטובים בליגה ביחד עם פרקינס נואה צ'נדלר פייבורס גורטאט ועוד כמה ששכחתי. כשהוא מצליח לשלב את זה עם יכולת המסירה שלו (ועם זמן מגרש), זה פותח את קליי וסטף לקליעות הרבה יותר נוחות, ומוסיף עוד אלמנט להתקפה של הווריורס.

זכויות על בחירות דראפט – לפני הישורת האחרונה – הנה סיכום של בחירות סיבוב ראשון שיכולות לעבור בקיץ:

הבחירה של ברוקלין לאטלנטה (החלפת בחירות) – כאילו לא הספיק להם להיות הקבוצה הטובה בליגה. ברוקלין על גבול הפלייאוף. אם תעפיל, זאת תהיה בחירה 15-16. אם לא זו כבר כנראה בחירת טופ 10 ואז זה יותר מעניין.

הבחירה של הקליפרס לבוסטון – משתפרת מאוד במיקומה לאחרונה. כרגע יושבת ב24.

הבחירה של סקרמנטו לשיקאגו (מוגנת טופ 10) – כאילו אין מספיק חוסר מזל בעונה של הבולס. סקרמנטו שהתחילה טוב את העונה נמצאת היום 7 מהסוף בליגה. קשה לי להאמין שהם יתאמצו יותר מידי לנצח משחקים עד לסוף העונה כשהם יודעים שבחירת הדראפט שלהם תלויה בזה, אבל ג'ורג' קארל זה לא מאמן של טנקינג. לעקוב אחרי זה.

הבחירה של ניו אורלינס ליוסטון (מוגנת 1-3 ו20-30) – אם תהיתם למה ניו אורלינס נראית כל כך תחרותית העונה, זו הסיבה. הם כבר רחוקים מידי מההגנה משני הצדדים, ועכשיו הם פשוט רוצים לנצח כמה שיותר ולדפוק את יוסטון עם בחירה כמה שיותר נמוכה.

הבחירה של יוסטון ללייקרס (מוגנת 1-14) – כאילו אין מספיק חוסר מזל בעונה של הלייקרס. יוסטון עם המאזן הרביעי בליגה (מדהים. תכף נדבר על זה) וזה אומר שזו הבחירה ה27. גם אם היא לא תשאר כל כך גבוה, יוסטון לא יורדת הרבה יותר מזה, והלייקרס יקבלו בחירה הרבה הרבה פחות טובה ממה שקיוו.

הבחירה של הלייקרס לפילי (מוגנת טופ 5) – הלייקרס כרגע 4 מהסוף והם במרחק של 4 ניצחונות מלהיות 6 מהסוף ולאבד את הבחירה שלהם. לפני שבוע הייתי קורא לכם משוגעים אם הייתם מציעים שתרחיש כזה יכול לקרות, אבל השבוע הלייקרס עשו 3 מ3, כולל ניצחון על מילווקי לפנות בוקר. לפי ג'ון שומן מNBA.COM יש להם את אחד מ5 הלו"זים הקלים בליגה עד סוף העונה, וזה עומד להיות פשוט קורע לראות איך הם יתמודדו עם המצב הזה. הקיקר – הלייקרס מסיימים את העונה עם משחקי בית-חוץ מול הקינגס, שכרגע נמצאים 4 נצחונות מעליהם במערב. אם יש מאמן בליגה שינקוט בגישה של "אנחנו באים לנצח כל משחק!הדבר הכי חשוב בשבילנו זה הניצחון!אני לא מאמין שבחירות דראפט לוקחות אליפויות אלא רק מביאות אותך לפלייאוף!", זה ביירון סקוט. ואחרי שהסברנו שגם סקרמנטו לא רוצה לנצח, אני מכריז כבר עכשיו שאלה עומדים להיות שני המשחקים המצחיקים של השנה. לעקוב אחרי זה!!!!!!!!!!!!!!1

הבחירה של מיאמי לפילי (מוגנת טופ 10) – מעניין מאוווווד. מיאמי כרגע שביעית במזרח (שזה אומר בחירה 15 בלי הגרלה, בניגוד לבחירות של קבוצות שלא העפילו לפלייאוף ויגיעו להגרלה), אבל רחוקה 6.5 משחקים ממילווקי וכנראה לא תתפוס אותה בזמן בלי בוש שגמר את העונה. החלק המעניין הוא שבגלל הצפיפות בחלק הזה של האזור המזרחי (הפרש של 2.5 משחקים בין המקום ה7 ל12 במזרח), ארבעה הפסדים רצופים יכולים להוריד את מיאמי קרוב לאיזור ההגנה, ויהיה מעניין לראות מה היא תעשה אם תגיע לשם מספיק קרוב לסוף העונה, בלי סיכוי לפלייאוף (אולי מישהו יזכיר לוייד על כאבי הברכיים שלו). כמו במקרה של הלייקרס, לפני שבוע הייתי אומר לכם שאיו סיכוי שזה יכול לקרות, אבל הפציעה של בוש משנה הכל. אישית אני עדיין אומר שגם בלי בוש זו קבוצה ששווה פלייאוף במזרח, אבל איתו זו קבוצה שהייתה משפרת עמדות לאזור הבחירה ה18-19. אז א' – כמה מזל לפילי וב' – לעקוב אחרי זה.

הבחירה של OKC לפילי (מוגנת טופ 18) – התאנדר נמצאים בדיוק על הגבול, ובגלל שהמזרח יחסית חזק השנה בצמרת נראה שהמקום השמיני במערב יקבל משהו כמו הבחירה ה19-20. חשוב לציין – זה בדיוק מה שפילי רצתה כשעשתה את הטרייד הזה (דרך דנבר יש לציין). אם הבחירה לא מתממשת השנה, היא תעבור אליהם בשנה הבאה כשהמיקום של אוקלוהומה בטבלה יהיה גבוה בהרבה ולכן הבחירה תהיה נמוכה בהרבה. אז שוב, א' – כמה מזל לפילי וב' – לעקוב אחרי זה. פילי יכולה להגיע לדראפט 2015 עם בחירה אחת בסיבוב הראשון או עם ארבע בחירות בסיבוב הראשון. נראה מה הקארמה תגיד על זה.

המתדרדרים –

טוני פארקר

ג'ואקים נואה

ניקולה באטום

בוריס דיאו

לא יודע מה קרה בצרפת השנה, אבל זה לא עושה טוב לשחקני הNBA שלה. קריסה טוטאלית של הכוכבים הגדולים של הנבחרת, שצריכה לחשוש מאליפות אירופה בקיץ. לפחות גובר סבבה 🙂

כריס פול בקלאץ – פול לוקח יותר משליש מהזריקות של הקבוצה שלו [abbr title="פחות מחמש דקות לסיום בפלוס/מינוס 5 נקודות ומטה"]בדקות האלה[/abbr], וקולע אותן ב30% מחפירים. ב94 הדקות האלה, הוא גם מוסר רק 13 אסיסטים ומאבד 7 כדורים, וזורק 2 מ15 (!!!) מחוץ לקשת.

זה אחד מהמקרים הכיפיים האלה של מגמות שאתה רואה לאורך זמן, ובסוף משתקפות גם בסטטיסטיקה – העונה (גם בעונות קודמות, אבל בצורה פחות מוגזמת) אפשר ממש לראות איך בשתי הדקות האחרונות במשחקים של הקליפרס, פול כמעט בלעדית לוקח את הכדור ומבקש בידודים. שום מהלך מדוק, שגם בתקופת בוסטון תמך בדקות האלה בHero-Ball של פירס (שלהגנתו היה שחקן קלאץ עדיף). פול היה באמת שחקן קלאץ טוב בניו אורלינס, והתדמית שלו ככזה נשארה עד היום. אבל התפיסה הזאת מתבססת על זה שאנחנו בעיקר זוכרים את הפעמים שזה מצליח, ולא את הפעמים שזה לא. הקליפרס צריכים לחשוב על תוכנית אחרת או לפחות לעזור לו קצת, כי בפלייאוף קבוצות רציניות יבואו עוד יותר מוכנות לזה.

ג'יימס הארדן – הגיע הזמן לדבר על זה – הוא ה-שחקן הכי טוב ליגה. הוא מעמיד שיאי קריירה בנקודות (27.0 למשחק, ראשון בליגה), שלשות (2.6 למשחק, חמישי בליגה), חטיפות (1.9 למשחק, רביעי בליגה), אסיסטים (7.0 למשחק, 11 בליגה), וריבאונדים (5.8 למשחק, שישי בליגה מבין הגארדים). למרות 44.7% פושרים מהשדה, הוא שחקן ההתקפה היעיל בליגה כמעט בלי תחרות (אנתוני דיוויס?) בזכות היכולת שלו להגיע לקו 9.5 פעמים למשחק, נתון יוצא דופן עבור גארד. אבל זה לא מספיק. ג'ף ואן גאנדי אומר שהכל נשפט על הישגים קבוצתיים. ובכן, להוביל את היוסטון הזאת, שחסרה את דוויט האוורד ב26 (!!) משחקים העונה, ל40-18 במערב, זה לא פחות מהירואי. הוא שיחק העונה הכי הרבה דקות בNBA, הוא שיפר מאוד את ההגנה שהייתה אולי הגרועה בליגה בעונה שעברה ועכשיו הוא שומר ממוצע לכל הפחות. הוא ראשון בליגה גם בתדירות וגם בכמות הבידודים בNBA העונה, והוא מעמיד PPP של 1.08 במהלכים האלה, שני בליגה רק לקיירי מבין אלה עם יותר מ100 פוזשנים. הוא קרוב מאוד למה שלברון היה לפני 2-3 שנים. הוא לא הפסיד משחקים העונה. הוא הMVP שלי עד עכשיו, ויצטרך לקרות משהו קיצוני מאוד כדי שזה ישתנה.

זאק לאבין – עברו שבועיים ואני מנחש שחלק לא ראו את זה כל יום מחדש כמוני. אז הנה תזכורת:

הכי גדול בהיסטוריה של התחרות?אני אומר שכן.

לפוסט הזה יש 32 תגובות

  1. מנחם לס

    1 מרץ 2015 06:22:07

    עוד מאסטר פיס מהחייל שלנו.
    ממש תענוג לקרוא אותך.
    עומר, או שתענה לי כאן או באימייל לי ולכל הצוות כיצד אתה מצליח להעתיק ולהדביק את הטבלאות שלך. בעבר לא היתה לי בעייה, אבל היום אני מקבל גירביש של מספרים.
    אנא הסבר לי (לנו) מה אתה עושה, ובאיזה בראוזר אתה משתמש (שוב שכחתי כיצד מכנים בראוזר בעברית. או, ניזכרתי: דפדפן!

  4. גיא

    1 מרץ 2015 07:09:33

    לעשוק את לואו זו מצווה (יש לו רעיונות לא רעים…)

    ה-MVP לעונה זו יהיה או ווסטברוק, או הארדן.
    השחקן הכי טוב בליגה (עדיין)(בהפרש) זה לברון.

  5. אפלטון

    1 מרץ 2015 07:43:12

    טור מעולה! איזה כיף של קריאת בוקר.
    אם בהארדן עסקינן אני חייב להכניס עוד נתון שמציין את היכולת שלו להוסיף מימד נוסף למשחק שלו בכל שנה.
    הארדן הפך למלך הסטפ באק. הוא מוביל את הליגה בזריקה הבלתי עצירה הזו עם 57 קליעות (ב-52% כשהרבה מהזריקות האלו הן משלוש). הבא אחריו הוא טיי לאוסון עם 27.

    1. עידו גילרי

      1 מרץ 2015 10:30:30

      זה מעניין, כי את שאר הזריקות מהכדרור הוא לא קולע ביעילות כזו.
      מה שכן הוא שם 60%! (24-40) מהשלוש בסטפ-בק זו באמת אומנות.

  9. עידו גילרי

    1 מרץ 2015 10:17:49

    לגבי הארדן נראה לי שהשינוי החיובי ביותר הוא באגרסיביות בכניסה לסל. בעונה שעברה הוא היה נכנס לסל רק 6.7 פעמים ועושה 5.4 נקודות למשחק. העונה הוא נכנס 10.7 פעמים למשחק לסל ועושה 7.8 נקודות למשחק. רק לברון עושה יותר נקודות ממנו מכניסה לסל.
    זה בא לידי ביטוי גם ביעילות הקבוצתית כאשר סך כל הנקודות שיוסטון מקבלת מהכניסות של הארדן לסל עלה מ-8.4 ל-14.3. אין עוד שחקן בליגה שהחדירות שלו לסל מייצרות לקבוצה יותר נקודות.
    זה מתחבר גם העובדה שציינת שהוא הולך 9.5 פעמים לקו במשחק.

    1. אפלטון

      1 מרץ 2015 10:35:48

      לא ממש מדוייק ושוב מראה כמה הסתכלות על סטטיסטיקה בלבד לא אומרת הכל.
      הארדן נכנס באותה אגרסיביות. זה כל הקטע שהמשחק שלו מבוסס על חכמה והבנת המשחק ופחות על מהירות ואתלטיות (תאמין לי ראיתי כל משחק השנה ובערך 70 משחקים שנה שעברה).
      הוא שיפר מאוד את הכניסה מצד ימין, ושדרג את יכולת המסירה לשחקנים חופשיים בכנפיים אבל עיקר השיפור הוא הסטפ באק שלא מאפשר ליריבים לתת לו חצי מטר אחורה ואז בצעד ראשון אחד הוא עובר אותם. זה היופי שלו בניגוד לשחקנים כמו לברון ו-ווסטברוק שמתבססים על כוח ואתלטיות או קרי שמתבסס על קליעה אלוהית (לא שחסר לו כוח, יש לו את אחת מהכניסות החזקות בליגה מבחינת עוצמה ופיזיות)

        1. עידו גילרי

          1 מרץ 2015 11:06:59

          דרך אגב אם נישאר לרגע במישור הסטטיסטי, גם בעונה שעברה הוא השתמש בסטפ-בק די הרבה. למעשה 12.2% מהזריקות שלו היו כאלו.לעומת 12.7% העונה. ההבדל המהותי הוא שהעונה הוא קולע אותן באחוז גבוה יותר שעלה מ-45% ל-51%. כמו כן העונה הארדן זורק הרבה יותר אז אנחנו רואים גם יותר סטפ-בקים.
          עכשיו יש כאן שאלת ביצה ותרנגולת, האם הוא יכול לחדור יותר לסל בגלל הסטפ-בק או שהמגינים פוחדים יותר מהחדירה שלו ולכן הסטפבק הופך ליעיל יותר.

      2. דובי

        1 מרץ 2015 10:38:51

        טוב מאוד להתחיל את השינוי לפני הפלייאוף. הקושי בשנה שעברה היה הראש בקיר ברגעי ההכרעה, ע"ע הסיום בשנה שעברה מול פורטלנד.
        אם הוא עושה את הקפיצה הזאת, האליפות בהישג יד.

        רק תקווה שהווארד יישאר בצד ולא יפריע, אחרת נחזור לחפש את המושג ההפוך לגשטעלט.

        1. אפלטון

          1 מרץ 2015 11:50:19

          אני אגיד לך את האמת, קשה לי להגיד את המילה אליפות כשמקהייל על הקווים. לא רואה איך הוא יתמודד מול שאר המאמנים בסדרות.
          כישרון יכול להביא אותך עד גבול מסויים

  10. הבן השחור גלוח הראש מחוץ לנישואים של ג'ון סטוקטון

    1 מרץ 2015 10:52:22

    תודה על ההשקעה.

    ההצעה החלופית שלי ל screen היא: "מיסוך"
    (בהשראת "מיסוך עשן" מושג מהעולם הצבאי, בתאוריה נועד להסוות נסיגה או הסתערות או הכנסת כוחות אחרים למשחק ולמנוע היחשפות לירי, בפועל זה גורם באימונים לחנק של החי"רניקים והחרמש שרצים לי סביב הטנק (ייקח קצת זמן עד ש צאלים 2015 ייצא לי מהראש, עמכם הסליחה).

    1. רועי ויינברג/

      1 מרץ 2015 12:31:40

      לא שידוע לי, ב-1979 לקבוצות היו את הבחירה הראשונה והשלישית בדראפט, אבל הלייקרס קיבלו את הראשונה (מג'יק) מהג'אז, והניקס את השלישית (ביל קרייטרייט) מהסלטיקס.

  13. עגל

    1 מרץ 2015 13:09:46

    עוד טור מצוין של עומר.
    לנקודה הראשונה, שהכדורסל פחות טוב מאז הפגרה -אני לא בטוח, אולי כחזרה מהפגרה ההגנות קצת השתפרו ?
    לגבי הדיון על הארדן והסטפ באק – באמת נקודה מעניינת שלברון כמעט ולא עושה את זה, לא שמתי לב לפני כן.
    מהטבלה הסטטיסטית של טוני פארקר אני דווקא מתרשם שהנפילה היא ירידה די קטנה, ושטוני מסוגל לתקן אותה בהמשך העונה.

  15. אחד העם

    1 מרץ 2015 15:24:28

    הארדן ממחיש בצורה מושלמת איך הדבר שהכי חשוב לשחקן כדורסל לפתח זו יכולת תלת מימדית ( קליעה חדירה ומסירה) השינוי שהחל אצלו כבר שנה שעברה הביא לשיאו תהליך שבו הארדן למד שהוא מסוגל, פוטנציאלית, להוביל קבוצה . מכאן ואילך השאלה החשובה ביותר הייתה במה להשקיע כדי לממש את אותו פוטנציאל. נראה שהתשובה שנבחרה הייתה מדויקת כיון שהדברים בהם הארדן החליט להתמקד היו בדיוק השניים ששדרגו אותו טוטאלית ( המסירה בחדירה וההגנה ) מדהים לראות איך מיקוד נכון ( לא יודע למי הקרדיט – אפלטון תחשוף באזנינו את הסוד ) הופך שחקן למוביל קונטנדרית.
    לעניות דעתי אין כמעט שחקנים שעלו מדרגה ככ דרמטית בשלב כזה של הקריירה ( גם קרי השתדרג אבל לא ברמה של פיתוח יכולות ספציפיות ( למעט החדירה והלייאפ מימין )אלא בהבאה לידי ביטוי יכולות קיימות בצורה נרחבת וטובה יותר )
    המגמה הכי בולטת ביציבותה זו רמת הכתיבה והידע של עומר. מדהים, מצדיע לך!!

    1. עגל

      1 מרץ 2015 17:38:17

      ועומר אפילו עוד לא קצין, לכן ניתן לו את הכבוד של מפקד ונגדיר אותו כאן כמש"ק.
      אגב הארדן ומה שכתבת על היכולות שהוא פיתח, תראו את ההבדל מלברון, שהוא שחקן בשתי דרגות גבוהות יותר (בסקלה לוגריתמית). לברון פיתח את כל היכולות האלה בגיל 17 אם לא לפני.

    2. אפלטון

      1 מרץ 2015 20:56:32

      אני לא יכול לענות על זה במדוייק אבל יש לי ניחוש שמתבסס על משהו שלין אמר בנוגע לאנליטיקס.
      הוא אמר שביוסטון בכל סוף שנה כל שחקן מקבל דף מידע שמרכז על אילו אספקטים הוא צריך להשתפר לעונה הבאה שמתבססים על איסוף כל הנתונים הסטטיסטיים מהשנה הקודמת. אך ורק איסוף של נתונים אנליטיים שמתומצתים לדף או שניים של פעולות שבהם צריך להשתפר.
      הוא אמר את זה דווקא בהקשר די שלילי לגבי הלייקרס שלא משתמשים בכלל, או כמעט ולא באנליטיקס.
      אז יכול להיות שזו הסיבה שהארדן השתפר, או שפשוט ששבסקי ומקהייל ישבו לו על הראש לשפר דברים שכולנו ראינו שהיה חסר לו…

  17. bobby

    1 מרץ 2015 19:31:50

    תודה רבה על הפוסט המעולה!
    לגביי הארדן – טוב שכתבת על זה. לי אישית כאוהד יוסטון זה לא חידוש, אבל תמיד טוב ששאר הקוראים, שחלקם במקרה הטוב נייטראלים ובמקרה הפחות טוב הייטרים של יוסטון, יבינו למה פשוט מגיע לבחור הזה.
    האמת? עם איך שהארדן היה נראה בשנתיים הקודמות, אני יכול להבין למה אנשים לא חיבבו אותו. במיוחד בגלל ההגנה הזוועתית, ושלא לדבר על האיבודים המעצבנים.
    השנה הוא אכן עשה עליית מדרגה משמעותית. הוא שומר ממוצע ++ אפילו, ולמרות שהוא עדיין רושם לא מעט איבודים, הוא כן מנהל את המשחק באופן מסודר יותר, ויותר התקפות שלו נגמרות בדברים טובים (לראייה – יותר אסיסטים, ויותר נק' למשחק).

    בנוסף – מאוד אהבתי את מה שרשמת פה על הזכויות לבחירות דראפט..
    אכן מעניין לראות איך הן יתפתחו.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט