.jpg)
למה? סתם ככה כי נחה עלי רוח נוסטלגית.
אז בלי עיכובים מיותרים, קבלו את מי שלדעתי הוא הרכב הישראלים הכי טוב בתולדות מכבי חיפה:
שוער – אבי רן: נחשב בעיני רבים למוכשר מבין שוערי ישראל בכל הזמנים. כאשר תפס מקום של קבע בהרכב הקבוצה היא זכתה בשתי האליפויות הראשונות שלה. בשניה מביניהן ספג 18 שערים בלבד. שימש גם כשוער נבחרת ישראל.
מגן ימני – דני שמילוביץ' (שמילו) רום: למכבי חיפה מעולם לא היה מגן ימני איכותי. לפיכך, מתחרים על עמדה זו שני "כלבויניקים" ששימשו בה לעת מצוא: שמילו ואלון חרזי. הואיל ושמילו היה שחקן בית וחלק מהקבוצה המהוללת של שנות ה-60' המוקדמות אשר זכתה בתואר הראשון של המועדון, החלטתי לתת לו את המשבצת. מהירות ומשחק ראש משובח היו מנת חלקו. שחקן איכותי הן בצד ההגנתי והן בצד ההתקפי.
בלם – ישעיהו שווגר: יותר מ-400 משחקים ב-14 עונות במכבי חיפה לבלם שכונה "הבוס" או "התחנה האחרונה". שחקן נבחרת ישראל בטורניר גביע העולם במקסיקו 70. נכלל בהיכל התהילה של הכדורגל הישראלי.
בלם – אריק בנאדו: שיאן ההופעות בליגת העל עם 573 הופעות הוא גדול בלמי ישראל של העידן הנוכחי. 9 אליפויות, 4 גביעים, 4 גביע הטוטו, רבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע ושלב הבתים של ליגת האלופות מספרים רק חלק מהסיפור של הסיוט הכי גדול של חלוצי ליגת העל בדורנו.
מגן שמאלי – ציון מרילי: גם פה היתה לי התלבטות גדולה עם קייסי, אבל החלטתי לתת משקל לראשוניות ולביסוס הקבוצה כאחת מאריות הכדורגל הישראלי. אחד משני שחקני הרכש היחידים שלקחו חלק באליפות הראשונה. בישל את שער האליפות של סלקטר. זכה עם מכבי חיפה בשלוש האליפויות הראשונות.
קשר אחורי – רוני לוי: בדיוק מה שחסר לקבוצה בשנים האחרונות. קשר שיודע להרוס התקפות מצד אחד ולבנות אותן מהצד השני. שחקן חכם וחזק עם משחק ראש מצוין. היה חלק מרכזי בקבוצה המהליבה של אמצע שנות ה-90'.
קשר התקפי – אייל ברקוביץ': נחשב בעיני רבים כגדול שחקני ישראל בכל הזמנים (בהחלט ויתכן וישתנה עם פרישתו של בניון). האדריכל, שמסירותיו נודעו ברחבי האי הבריטי, זכה ב-2 אליפויות ו-2 גביעים ונבחר לשחקן העונה במה שנחשבת לעונה הכי גדולה של קבוצה ישראלית אי פעם עם מאזן של 28 ניצחונות, 11 תוצאות תיקו וללא הפסדים.
קשר התקפי – יוסי בניון: ב-4 שנים במדי מכבי חיפה הספיק להגיע לרבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע ולזכות ב-2 אליפויות. ממוצע של כמעט 14 שערים לעונה בגיל צעיר. הדריבל היה הנשק העיקרי שלו. לפני עזיבתו היה רמה מעל הליגה.
קשר התקפי/חלוץ – אהרון אמר: ותיקי האוהדים מדברים על השחקן הישראלי הכי מוכשר שנולד. השמועות אומרות שאם לא היה נפצע בעבודתו בנמל, היה מוצא עצמו ביובנטוס. השחקן המרכזי בקבוצה שזכתה בגביע המדינה בשנת 1962.
חלוץ – זאהי ארמלי: ממוצע של יותר מחצי שער למשחק ב-7 שנים. טכניקה אישית גבוהה ושליטה בשתי הרגליים. מלך שערי מכבי חיפה בכל הזמנים. נכלל בהיכל התהילה של הכדורגל הישראלי.
חלוץ – אלון מזרחי: מלך שערי ליגת העל בכל הזמנים מחזיק בממוצע של 0.69 שערים למשחק ליגה במדי מכבי חיפה. בנוסף, כבש 15 שערים במסגרות אירופאיות. בעונה בה עזב את מכבי חיפה בפעם האחרונה, כבש 21 שערים ב-21 משחקים בליגה ובאירופה.
*
ראויים לאזכור (ובחירה בהם לגיטימית לא פחות): ניר דווידוביץ', אלון חרזי, אדורם קייסי, ראובן עטר, יניב קטן, חיים רביבו, אברהם מנצ'ל, אשר עלמני, ג'וני הרדי, רוני רוזנטל, ברוך ממן.
ברוך ממן לא שווה לפחות אזכור ? ואדורם קייסי כן ? הוא אפילו לא שווה אזכור בגדולים של הפועל פתח תקווה
אין שום קונסטלציה שיניב קטן לא ב 11 של כל הזמנים
לצורך העניין אם הייתי מרכיב את ה 11 של בית״ר לשחקנים אשר גדלו במועדון ותרמו לאורך שנים הייתה עדיפות על שחקנים ששיחקו מספר עונות מועט
עם כל הכבוד לשמילוביץ אלון חרזי הרבה יותר ראוי
עמר ביובנטוס ???? מי המקור שלך סוור שיכור בנמל
ובהמשך לדבריו הנכוחים של מידן – מתן, סחטיין על האומץ!
מציע שהפוסט הבא יהיה בנושא קצת פחות מעורר מחלוקת. נגיד, דוגמה אפשרית אחת, ראש הממשלה הטוב ביותר של מדינת ישראל.
איך למען השם לא כתבת אפילו מילה על ברוך ממן??
ולמה אין לקבוצה שלך מאמן?
אין מאמן, אבל אברם מועמד 🙂
לגבי רה"מ – לא בטוח לגבי הכי טוב, אבל אני די סגור על הכי גרוע…
צודקים לגמרי לגבי ממן – מוסיף לאזכורים.
מידן, המילה "טובים" נבחרת בקפידה. אם היה מדובר על הגדולים, אני איתך שקטן בפנים ללא כחל וסרק.
קייסי, מעבר למספר תארים גדול והשתתפות בקמפיינים אירופאים מרשימים, היה שחקן של מאני-טיים.
*בתור מגן* כבש את השערים הבאים: 1:1 הפועל ת"א (סגר את האליפות), 0:1 על פ.ס.ז', צימק ל-2:3 מול שטרום גראץ (הבטיח עליה לראשונה לליגת האלופות), 1:3 על ריד (ריד ניצחו 1:2 בראשון).
תגדיר את ההבדל בעיניך בין טובים וגדולים
רוקי מרציאנו – מוחמד עלי. ודי לחכימא ברמיזא.
ממממ…
דוגמה יפה מאוד.
אגב, אני נוטה לדגים, בין היתר, באמצעות קובי ומג'יק.
להדגים!
גם אני נוטה לדגים.. בשר זה כבד מדי..
לא מת על קטן לטעמי לא ברשימה של הכי טובים ולא ברשימה של הכי גדולים,הוא פשוט ניצל ואקום ובתקופה שבה אין שום משמעות לסמל ולמעשה לאף קבוצה אין שום סמל,הוא נשאר נאמן לחיפה ועוד ויתר על כסף גדול יותר מארקדי(לא שצריך לדאוג לו שחר נתצן לו חוזה מטורף)ובגלל זה ביסס את מעמדו.בכלל לעניות דעתי(לא זוכר את ההיסטוריה של חיפה לפרוטרוט) אולי בעונה אחת בלבד הוא היה השחקן הכי טוב של חיפה,תמיד היה שחקן יותר טוב ממנו.
ובכלל שאני מסתכל היום על סמלים זה ממש מצחיק.
הפועל ת"א-ורמוט,גדל בכלל בהפועל חיפה,נחשב סמל כי חזר אליהם מחו"ל.
מכבי ת"א-זהבי שנחשב לסמל כי חגג נגד הפועל בדרבי.
מכבי חיפה-בניון(שאני מת עליו)שיחק רק 4 שנים בחיפה.
ביתר-בכלל אין מה לדבר,טביב דואג שלא יהיה בכלל זכר וכל שחקן בית מוכשר מיד מועזב.
בניון לא סמל. אתה לא יכול לשחק 4 שנים עד השחרור מהצבא לחזור בשלהי הקריירה ולהיחשב לסמל. בטח כשאתה לא שחקן בית.
מקבל,פשוט לתחושתי זה נראה כי מתייחסים אליו כמו הבן שחזר הביתה וסוג של סמל.
אחלה פוסט מתן.
יפה שהזכרת את כושר השיא של אלון מזרחי לפני שעזב. עד היום לא הבנתי מה בדיוק גרם לו לעזוב את חיפה, שהצליחה כל כך באירופה לניס מהליגה השנייה בצרפת. ממה שאני זוכר אמרו לו שהוא יגיע לרומא או משהו כזה.
אם אני לא טועה במקומו הגיעו רונן חרזי אחרי השיא, וויקטור פאצ'ה שלמרות שבסרטון הבא אמר ששכח מזה, זריקת הנעל הייתה הרגע הזכור ביותר שלו ממדי מכבי חיפה
https://www.youtube.com/watch?v=TataC5aeg-M
יש מצב שגם אחרי שמזרחי הגיע לניס הוא היה משוכנע שהוא משחק ברומא
האווריון עבר לקבוצה אם בת של רומא ככה אמר בראיון
מומי זוכר שהאווריון קנה בית מול הים לראות כל בוקר את הזריחה
מומי שיחק חלוץ מרכזי בנוער של כפר שלם
לא היה מגן חציל במידה של מומי אז מומי פרש אחרי שחטף אחת שעמד בחומה בדרבי מול בית"ר עזרא .
למומי הייתה שמאלית שלא מביישת את מישל פלטיני
המשפט של הים והזריחה שייך דווקא לעופר לוי ולך תוכיח שהוא לא דיבר על ים המלח 🙂
כשאבא שלי שיחק במכבי מונטיפיורי, יצא לי להיות בלא מעט משחקים מול בית"ר עזרא.
או ברומא או בארופה . . .
אהבתי וגם החכמתי.
ברור שיש השגות, אבל לא קיימת רשימה מסוג זה שאין לגביה השגות.
יניב קטן בצדק לא בפנים וגם לא צריך להיות ברשימה של הקרובים להיות בפנים.
מי שכן צריך להיות בפנים הוא ראובן עטר (ולא כמאמן :)).
ולא יעזור כמה שנים יעברו (ואני לא אוהד מכבי חיפה בכלל), כל אזכור הכי קטן של אבי רן מוריד לי דמעה.
האבדן הגדול ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי. זומן גם להיות שוער נבחרת שאר העולם בזמנו.
עילוי!
בניון היה פשוט סופרסטאר(במונחים של הליגה ההישראלית) שכל ילד שאהד מכבי חיפה העריץ. כמו איימאר בריבר פלייט
מעולה, ומאוד קשה להתווכח, התכוונתי לצעוק עליך על קנדאורוב ואז ראיתי שזה רק ישראלים.
לא בטוח שלקטן יש מקום, אין בחירות מופרכות, קצת חסר לי חרזי אבל קשה לי להתווכח עם דברים שהתרחשו לפני שנולדתי.
להגיד על קנדאורוב לא ישראלי בזמן שטיפוס כמו טיוס משחק בנבחרת ישראל זה נשמע צורם
ראוי לאזכור: ניר קלינגר
לא ראוי: יניב קטן.
ועטר חייב להיות בפנים. הכי קרוב ששהיה בחיפה ל"כל שסק מלמליאן"
קלינגר ועטר זה בעיה. הם אמורים להיכנס גם בנבחרות של אויבות מושבעות
ניר, במקום מי עטר? הכי קל להגיד מי בפנים. הקושי הוא להוציא מישהו.
מכבי חיפה קיימת 100 שנים. ב-15 השנים בהן קטן שיחק היו לה יותר הישגים מבכל שאר התקופה. טול קורה.
אם קלינגר לא היה עושה מה שעשה במחוזות אחרים, לא היו מדברים עליו באותה נשימה עם השחקנים הללו. הוא נשפט לפי יכולתו במכבי.
פשוט אחלה פוסט המעלה זכרונות וגם ויכוחים.
השאלה שלי: האם אריק בנאדו (בשנות השיא) באמת כזה גדול ?
כן. היה אדיר.
החלוקה לישראלים וזרים מעניינת. בתקופה ה"מודרנית" לדעתי למרות שמות כמו ברקוביץ', רביבו, בניון , אלון מזרחי, ונגיד שגם קטן, הזרים הם אלו שאצלי בזיכרון עשו את ההבדל – קנדאורוב, רוסו, יעקובו, ז'וטאוטס.
אבל זו התרשמות מהצד, לא ממעקב צמוד.
קטן לא ראוי להיכנס גם בעיני
ולגבי עניין הסמלים יש לי הרבה מה להוסיף
יש הרבה סיבות שגילי סמל בהפועל וזה הרבה יותר מורכב מהתיאור של יניב
דווקא בכדורסל שלנו יש הרבה יותר "סמלים" מבכדורגל[מתן נאור,גיא פניני,עידו קוזיקרו..]
לא חושב שיש שחקן יותר שנוי במחלוקת מיניב קטן. בעיניי, מאז שחזר מהחוויה הכושלת בווסטהאם הוא בעיקר הזיק, וגם לפני זה לא נפלתי ממנו. לעומת זאת, הרבה אנשים (אוהדי חיפה ברובם) מחזיקים ממנו אחד השחקנים הגדולים- כמו שרשמת. לדעתי להגיד שהוא ראוי להיכלל באותה רשימה עם יתר השחקנים שציינת זה הזוי.
בכל אופן- מעניין מאוד לקרוא, והייתי שמח אם היית כותב גם על קבוצות אחרות. אני יודע שאתה כותב בעיקר (או רק) על מכבי חיפה, אבל בכל זאת.
תודה!
הנה מה שכתב עליו יניב פרנקו, אוהד הפועל ת"א:
"ולעמוד ביעדים ריאליים ושפיות פיננסית זה יניב קטן.
אתה מסתכל עליו ורואה הכל, עוצמה פיסית ומהירות, הבנת משחק ויכולת לשחק כל תפקיד שיתנו לו. אפשר לראות שהוא באמת אוהב להיות סמל . ואתה רואה שאיכפת לו. ושהוא גם איש נחמד , מה לעזאזל רע להיות נחמד.
ואז אתה נזכר בכל מה שהוא האכיל אותך, וכל הביטחון שצברת מהרביעיות והתארים והעקיצות האלה בדקה ה92 מפנים מקום לפחד הזה. ושום דבר ממנו לא מזכיר נחמדות, רק יכולת לתקוע לך גול מתי שהוא רוצה.
והפלאשבקים מהמשחק באליפות ההוא, באליפות הראשונה של אלישע כשהוא נתן משחק מושלם ולקח לבדו את התואר. לבדו!
אני גם זוכר שהוא לא הלך לגאידמק וזה לא משנה למה, אולי כי לא רצו מספיק או שהחוזה היה סגור בבטון, אבל הוא לא הלך , ולא עשה מזה רעש , פשוט נשאר והעביר שנתיים רעות ואז חיכה שזה יתמוטט, כי זה היה חייב להתמוטט ולקח אליפות, ועוד אחת. בדיוק אותו מספר שאנחנו לקחנו בשני עשורים.
בזמן שהסמל האדום שלנו לקח את ההיסטוריה והכבוד והדאווין המנופח והחליף את כל זה בזכות לשחק אצל אלה שהשפילו אותו ושרו לו את השירים הכי גרועים ועוד ניסה להגיד שזו אשמתנו ואשמת ההנהלה שלא הציעו לו מספיק.
והסמל הירוק הזה שהוא באמת סמל נשאר בכרמל ועמד ביעדים ונשאר שפוי.
בשנים האחרונות זה הטרנד, להגיד שהוא צריך להיות השלום תקווה, הרובן עטר או סתם הזקן התורן שעולה בדקה ה-65 וסוגר משחק בכמה פעולות טובות. אני לא חושב שהוא מסוגל לזה, כי שהוא יירד לספסל , הוא ידעך וייתן לכאבים בגב להתחיל לקבל בשבילו את ההחלטות. גם הוא יודע שהקריירה שלו זו החמצה ואין לו כוח להיות שחקן מחליף לאיל גולסה ועם כל הכבוד לגולסה ואין לי באמת הרבה כבוד בשבילו, זה באמת לא בשבילו. עטר לפחות היה המחליף של בניון.
וכשהסוף הזה יגיע נצטרך להגיד שכמה שהוא היה החמצה , ככה הוא היה גדול.
יש עוד יומיים למשחק הזה, והלוואי שרובן יחשוב שהכי נכון לקטן זה להיות רובן ולעלות בדקה ה-65. אני רק מקווה שבאדיר יחזיק עד הדקה הזו מעמד."
ואת זה כתב מתי סין קרונה (אוהד מכבי חיפה). אולי זה יעזור לאנשים להבין מי הוא בעיני יניב קטן:
נגמר וזה הסוף שלו/ במקום לרוץ הלך/
הגיע מאמן חדש/ החליט שהוא כבר פח/
לפני שנייה סיים תיכון/ וכבר הוא איש זקן/
אך לא נשכח ת'יום בו התחיל הוא לזיין.
*
זה הוא הבקיע שער/ בטראפורד הקשיש/
במו רגליו בעט/ בהפועל הכריש/
את כל ההגנות/ הצליח לסובב/
אבל יותר מכל דבר היה לו את הלב של מכבי/
של מכבי/
יותר מכל דבר/ היה לו את הלב/
של מכבי.
*
שְׁבַע אליפויות/ מעל מאה שערים/
פעמים אלופות/ האיש עשה דברים/
רבע גמר המחזיקות/ שמינית באופ״א רק/
הפועל ובית״ר/ את מי הוא לא דפק.
*
רק בחיפה יש מכבי/ שרנו בזמנו/
גדול הדור/ הקפטן/ האיש שבזכותו/
כשירוק בנשמה/ בתל אביב כואב/
אבל יותר מכל דבר/ היה לו את הלב של מכבי/
של מכבי/
יותר מכל דבר/ היה לו את הלב של מכבי.
*
הגיע זמן לקרוא לו/ לתת לו צעקה/
האיש הזה ללא ספק היה לאגדה/
מספר 20/ הסמל/ על החולצה ישיב/
כשכל האצטדיון יקרא/ תודה לך יניב/
של מכבי/
של מכבי/
יותר מכל דבר/ היה יניב הלב של מכבי.
יעקובו?!
יעקובו ישראלי? למה לא מספרים לי שום דבר בבית הזה? 🙂
סבא שלו וסבתא שלי קנו סלק וביצים מאותו איכר בצ'ורטקוב, היום צ'כוסלובקיה.
יתכן שבעבר הייתה צ'ורטקוב בריבונות ניגרית?
קשה לי להסביר לצעירים כמוכם שמנצ'ל ה-י-ה מכבי חיפה, ונבחרת ישראל משך 10 שנים. לפניו היה אלי פוקס, גדול שחקני ישראל מאז ומעולם – ממש זידן. ומתן, דני שמילוביץ לא שיחק מגן כל ימי חייו. הוא היה החלוץ המרכזי, כובש השערים, וההתקפה של מכבי חיפה (ונבחרת ישראל).
חמישה שחקנים היו הלב של מכבי חיפה ונבחרת ישראל כפי שאף שחקן אחריהם לא היה: אלי פוקס, אהרון אמר, מנצ'ל, דני שמילוביץ, ורוני רוזנטל. הם היו גם הטובים ביותר בזמנם בנבחרת. אף אחד אחר ב-11 שלך מלבדם (כולל אייל ברקוביץ' ובניון) לא שלטו באופן יחסי כפי שהם שלטו.
אני יודע – כי אני ראיתי מספיק פעמים גם את החדשים ב-11 שלך.
צריך להיות "דני שמילוביץ לא שיחק מגן אף פעם בחייו". (אוקיי. "כמעט אף פעם בחייו"). הוא היה אשכרה סטרייקר – חלוץ מרכזי אם פעם היה כזה!
שמילו שיחק בכל התפקידים האפשריים! אאל"ט, אפילו היו לו כמה דקות כשוער, אחרי הרחקה של השוער הפותח.
הבעייה עם "ה-11 של מכבי חיפה" היא שבני ה-60 ומעלה היו עושים 11 שונים לחלוטין מה-11 של הצעירים הצעירים כמו מתן שחלב אימם עדיין על שפתיהם\, ואינם יודעים בין ימינם ושמאלם.
אני יכול להתווכח רק לגבי רוני רוזנטל כי את כל השאר אני לא מכיר(מה שכן מוזר לי שאם הם היו כאלה כוכבים כמו שאתה מתאר איך זה שהם לא הצליחו לעשות כלום ברמה הקבוצתית?)בכל מקרה רוני רוזנטל בשום שלב לא היה השחקן הטוב ביותר בנבחרת,היה אחלה שחקן אבל מחמיצן מזעזע(תשאל באנגליה שעד היום יש לו את התואר של החמצת המאה או משהו כזה)
http://www.youtube.com/watch?v=kiVq5-u7MH0
לא הוגן לתייג את הקריירה של רוזנטל לפי החמצה אחת
צודק אני בכלל בעיקר זוכר את החחמצה מול קולומביה ברמת גן בשנת 89 ולא את ההחמצה הזאת
נכון אבל גם בפעם האלף זה מצחיק
מה עם ברקוביץ ?
בנוסף לענ״ד חובה להכניס את חרזי עם ההיסטוריה שלו .
ראויים לציון בין בהרכב בין באיזכור
צאנוב , חזן , קאנדארוב , רוזנטל , ויעקובו .
אהרון, לא מתאים לך…
ברקוביץ' בהרכב.
חרזי ורוזנטל הוזכרו.
קנדאורוב ויעקובו עדיין לא ישראלים, בפעם האחרונה שבדקתי.
מוזר מאוד איך אף אחד לא הזכיר כאן את מנו שוורץ האגדי, השוער האגדי שכיכב בשנות השבעים ונמכר למכבי תל אביב ואף עבר לשחק בהמשך בארצות-הברית של אמריקה,
מוזר מאוד שלא הזכירו כאן את ירון פרסלני הסטופר-תחנה אחרונה בהדר.
ברוך ממך היה תותחחחחחחחחחחחחחח
שחקן אדיר, ראיתי גול שלו בקריה משלושים מטר ממש על קו החוץ הוא הצליח לסובב הכדור בבננה מרהיבה, זה היה משחק ביתי נגד הפועל ירושלים, היחיד שהיו לו בעיטות זהות למארדונה זה שחקן אורגאווי בשם:אלבארו רקובה
בשביל זה אתה כאן 🙂
רובנו לא זכינו לראות אותם. זה המקום שלך לשתף אותנו בתובנות בתור מי שיש לו פרספקטיבה רבת שנים.
שוורץ היה גם אחד מדפוקי הראש הגדולים בכדורגל הישראלי.
היה למכבי עוד שוער נפלא שהיה מנטלי דפקטיב. שכחתי את שמו.
לכל השוערים יש "שריטה", נראה לך אחד נורמלי מוכן מרצונו לעמוד בקו השער ולחטוף פצצות לגופו.
מנו שוורץ היה הפלייבוי של חיפה, קצת שמנמן, אולם זריז בתגובות כמו פנתר , בשבתות היה יורד לחוף השקט מאחורי בית החולים רמב"ם וחותר בעמידה על החסקה של המצילים, כל הצרצוחות של נווה -יוסף התחננו אליו שיוריד את משקפי הריי-באן הגדולות שהוא הרכיב בכדי לחזות בעיניו הירוקות.
היו למכבי המון שוערים בתקופות שונות, אחד מהם מוכר פיתות בטירת הכרמל ושמו:צדוק אברהמי
סליחה עכשיו ראיתי שברקוביץ בפנים ושזה כולל רק ישראלים .
חרזי חייב להיות הרבה לפני קייסי למשל …למרות שחרזי לא שיחק בשמאל …אך הוא היה סמל והוא שיחק מגוון תפקידים …גם כקשר אחורי הוא הקבה לפני רוני לוי …ודעתי שגם חזן מקדים את לוי .
בכל הכבוד לבניון …בחיפה ספציפית עטר קודם לו ..בכלל זכרונות מעטר יש לי למכביר עם השער בגמר גביע 93 והשער המדהים במשחק העונה 94 והמספרת מול בית״ר בטדי.
ארמלי גם ראוי להזכור ובכלל דור שנות ה80 הוא בעצם הדור ששם את חיפה על המפה .
ארמלי גם בהרכב (תגיד, באיזה גיל מאבדים את הריכוז? 🙂 )
כפי שהבהרתי כבר בתגובות, מדובר על השחקנים הכי טובים ולאו דווקא הכי גדולים. עטר אמנם יותר גדול מבניון (במונחי מכבי חיפה), אבל מבחינת כדורגל גרידא (שוב, בשנים במכבי) השני עולה על הראשון ולא במעט.
מתן זה עובר כל גבול!
תרים ת'ראש ותסתכל… איפה בנאדו???
אני לוקח את עטר בשיאו אליי לקבוצה הרבה לפני בניון
מתן מודה ועוזב ירוחם …
אני בחופשה ואיני מגיב רק במאמרים בודדים ובאיפון בלבד .
.
באייפון כנראה קשה לראות בצורה ברורה .
בכל אופן נהנתי .
היה עוד חלוץ נפלא – שלמה לוי
I would put Eitan Aharoni on the right
הגדולים שלי בחיפה היו מנצל אמר שמילו ברקוביץ ביניון עטר רביבו שווגר רוזנטל אלמני
איפה הגדולים באמת? מנור חסן, אופיר קופל, צבר דניאל?
וברצינות – אני לא בטוח שבמקום רוני לוי אני לא שם את בוקולי. היה חלק משמעותי באליפויות ומבחינתי סמל במועדון. וישראלי!