אז מה היה לנו?
היה לנו סיבוב שני בו הבאקס התאוששו מהתבוסה במשחק מספר 1 בבית עם 4 ניצחונות רצופים, כולם בהפרש דו ספרתי.
(למעשה, את כל 8 הניצחונות שלהם השנה בפלייאוף, הבאקס ניצחו בהפרש דו ספרתי).
עד כמה טובים היו הבאקס?
ניתן למספרים לדבר.

ההגנה.
בסדרה כולה הבאקס עצרו את בוסטון על 99.2 נקודות ב-100 פוזשנים,
ב-4 הניצחונות שהגיעו אחרי התבוסה במשחק 1, המספר הוא 96.5 נקודות.
הבאקס לקחו קבוצה של 36.5% מהשלוש (הסלטיקס סיימו את העונה הרגילה במקום ה-7 באחוזים מה-3), והגבילו אותם ל-30.7% בלבד.
הם הפכו את קיירי, הנשק ההתקפי החשוב ביותר של הסלטיקס,
משחקן של 48.7% מהשדה, 40.1% מהשלוש, לשחקן של 38.5% מהשדה, 31% מהשלוש.
כאשר מתבוננים על סך 9 המשחקים של הבאקס עד כה בפלייאוף,
אנחנו מדברים על הגנה ברמה גבוהה מאוד, כאשר הם העלו הילוך במאני טיים (בהשוואה לעונה הרגילה), והגדילו את הפער בינם לבין התחרות בתחום זה.
השורה התחתונה?
הבאקס הצליחו לבלום לחלוטין את הסלטיקס, כולל 2 ניצחונות מרשימים בבוסטון, אחרי שבעונה שעברה הם הפסידו בבוסטון 4 פעמים במפגש בין הקבוצות בסיבוב הראשון.

העומק.
אם מתבוננים ברוטציות של שאר המתמודדות בסיבוב השני של הפלייאוף,
רואים שרוב הקבוצות משחקות עם רוטציות קצרות למדי.
בעוד שלבאקס יש רוטציה של 9 שחקנים שמשחקים כמות דו ספרתית של דקות,
מהם 7 שמשחקים בין 25 ל-35 דקות (יאניס, מידלטון, קונאנטון, בלדסאו, מירוטיץ', לופז, היל),
ועוד 2 שמשחקים 15 – 18 דקות (איליאסובה, וברוגדון שחזר לשחק אחרי פציעה והוציא את בראון מהרוטציה),
לשאר קבוצות הסיבוב השני רוטציות קצרות בהרבה –
טורונטו, היריבה הבאה של הבאקס, שיחקה במשחק 7 עם רוטציה של 7 שחקנים בלבד (בסדרה כולה, יש להם רק 7 שחקנים עם 15+ דקות).
לגולדן סטייט, יריבה פוטנציאלית בפיינלס, יש 4 שחקנים ששיחקו יותר מ-39 דקות למשחק בסיבוב הקודם (כצפוי – קרי, קליי, גרין, דוראנט), כאשר גם איגודאלה הקשיש מרביץ דקות (34.6 דקות למשחק). מעבר ל-5 המופלאים, יש רק עוד 2 שחקנים עם יותר מ-10 דקות (ליווינגסטון ולוני שזכה להגיע לכמות דקות דו ספרתית רק בגלל הפציעה של דוראנט).
פורטלנד, הקבוצה הבודדת שמציגה שימוש רחב גם בשחקנים מספר 8 – 10, שיחקה עם צמד כוכביה (לילארד ומקולם) 40+ דקות למשחק.
השורה התחתונה?
הבאקס מגיעים לסיבוב השני כאשר הסגל שלהם רק התרחב (ברוגדון חזר מפציעה),
וכמות הדקות של שחקנם ששיחק הכי הרבה דקות פלייאוף עד כה העונה (מידלטון, 295 דקות),
נמוכה ב-3.2 משחקים מלאים מזו של קאוויי, ו-3.5 משחקים מלאים מזו של קליי.

המאמן.
זה שיאניס שחקן על, זו עובדה שידועה היטב לנו האוהדים, לצוות האימון של הבאקס, לצוות האימון של הסלטיקס.
זה שיש "חורים" במשחקו של יאניס, זו גם עובדה שידועה היטב לנו האוהדים, לצוות האימון של הבאקס, לצוות האימון של הסלטיקס.
במשחק מס' 1, ראינו ניצחון משמעותי של צוות האימון של הסלטיקס על זה של הבאקס.
הסלטיקס הגיעו למשחק עם תכנית הגנה סדורה (ואגרסיבית) שמטרתה למנוע מיאניס למצוא את הנקודות מהן הוא אוהב להתקיף, למנוע ממנו להגיע לצבע, למנוע ממנו לנהל משחק.
והם נחלו הצלחה מסחררת. הם החזיקו את הבאקס באותו משחק על רק 92 נק',
ואת יאניס על 22 נקודות, 7 מ-21 מהשדה, ורק 2 אסיסטים.
איך הם עשו זאת?
קודם כל, אל הורפורד. האיש הוא "יאניס סטופר" אם יש באמת אחד כזה. בכל פעם שיאניס עבר את החצי (כהרגלו), המתין לו הורפורד. הורפורד הוא מהשחקנים הבודדים בליגה שמסוגל להתמודד הן עם המהירות של יאניס, והן עם הכוח שלו. פעם אחר פעם יאניס נתקע בקיר ההורפורד, ופעם אחר פעם ההתקפה של הבאקס נתקעה.
פעם אחר פעם הסלטיקס "סתמו" את הצבע, ופעם אחר פעם הבאקס נתקעו (גם אם זה היה במחיר שלשה מזדמנת).
הפתרון?
לשחק מהר יותר, להטיס את הקלעים קדימה בכל התקפת מעבר, ולגרום לסלטיקס לשלם מחיר על הניסיון לסתום את הצבע.

בדוגמה ממשחק 5, יאניס לוקח את הריבאונד וטס קדימה, אחרי שהוא חוצה את קו מחצית המגרש, כבר ממתינים בכל פינה שחקן של הבאקס, כאשר לימינו ולשמאלו על קו ה-3 נמצאים היל ומירוטיץ'.
קיירי מנסה לעזור לביינס לעצור את החדירה של יאניס, מה שמשאיר את היל חופשי לחלוטין לשלשה קלה.

שוב יאניס לוקח את הריבאונד, שוב הוא טס קדימה. הפעם שלושה שחקני סלטיקס ממתינים לו בצבע,
אז במקום להיכנס עם הראש בקיר הוא חותך ימינה (ובכך חוסם את הדרך למידלטון), ומוסר למידלטון שדלק בעקבותיו, והוא מסיים עם עוד שלשה בהתקפת המעבר.

הפעם יאניס משיג את הכדור אחרי חטיפה (בעזרת השלוב ההגנתי המנצח של מוטת ידיים בלתי נגמרת, מיקום, וריכוז),
ושוב הוא מנצל את היכולת לטוס קדימה בהתקפת המעבר, כאשר הוא מנצל את העובדה שמוריס לא מסוגל לעצור אותו בדרך לסל, ושהניסיון להאט אותו נותן לו את האפשרות לקחת ריבאונד התקפה קריטי שלמעשה סגר את הסיכוי של הסלטיקס לקמבאק במשחק 2.

הפעם ההתקפה היא התקפה עומדת. הסלטיקס כרגיל מצופפים את הצבע,
רק שיאניס הפעם לא "במקומו הרגיל" ב-top of the key, אלא הוא ממתין במרפק.
מידלטון הוא זה שנכנס לצבע, הסלטיקס מצופפים לכיוונו, והוא משחרר מסירה ללופז שכהרגלו ממתין בפינה. המשך הנעת כדור מוצא את יאניס במרפק, ואת הסלטיקס לא מוכנים לעצור אותו בדרך לעוד ליי אפ, כאשר הוא בקלילות חולף על פני השומר הבודד שבדרכו (הורפורד).

בכלל, החל ממשחק 2 בסדרה מול הסלטיקס, מילווקי הראו יכולת לשנות את הדרך בה הם שומרים ותוקפים, כאשר טביעת אצבעו של בודנהולצר ברורה ומורגשת.
ראו את זה בכל פעם שהסלטיקס ניסו דאבל טים, בכל פעם שהם ניסו לצופף את הצבע –
התנועה של שחקני מילווקי ללא הכדור, ההבנה של כל שחקן היכן הוא צריך להיות ממוקם בשביל למקסם את יכולתה של הקבוצה להשיג נקודות.
דוגמה אחרונה –

משחק 3. מילווקי מנסים לפתוח פער דו ספרתי. שוב הריבאונד בידיים של יאניס.
שוב הוא דוהר קדימה.
כאשר הוא מגיע לצבע, 4 משחקני הסלטיקס ממתינים לו בצבע, כולל בראון, שמשאיר את היל חופשי לחלוטין בפינה לשלשה קלה להפליא.

מה הלאה?
בהמשך הבאקס מקווים להגיע למשחק מספר 1 מול הראפטורס ללא חלודה אחרי ההפסקה הארוכה מאז משחקם האחרון. אם הסלטיקס הצליחו לאתגר את הבאקס הגנתית (לפחות במשחק מס' 1), אז לטורנטו יש כלים רבים יותר לעשות זאת. יש להם את קאווי, שהוא "תמנון" הגנתי מדהים לא פחות מיאניס. יש שחקנים ותיקים וממושמעים (גרין, לאורי) שמסוגלים לתת גם פיזיות, וגם כיסוי לקלעים של מילווקי. ויש גבוהים שיודעים גם לסתום את הצבע, וגם לעזור בהגנה.

בדבר אחד אני בטוח. יהיה מרתק.