עיסוקי הראשי הוא בתור מנהל פרויקטים באחת מהחברות היותר גדולות בלוס אנג'לס. אתמול העירו אותי בשעה 2 בבוקר בשביל להעביר פרויקט של שעתיים. מחר גם יעירו אותי כנראה באותה שעה (אבל בשביל שעה אחת). ועם זאת – מה לא עושים בשביל גולשי הופס. גם משחק בלוס אנג'לס בשעה 10:30 בבוקר הולך, בטח כשזו הקבוצה היותר טובה של העיר (הקליפרס, אלא מי), מול אחת הקבוצות היותר גרועות בליגה.

עשר וחצי בבוקר, בלוס אנג'לס. תנו לי לומר לכם כבר עכשיו – אנשים לא קמים בלוס אנג'לס בשעה עשר וחצי בבוקר של יום שבת. אני ואשתי תמיד מנסים לנסוע למקומות מרוחקים יותר בשעות כאלה דווקא כי אנחנו יודעים שהפקקים הידועים לשמצה בעיר שלנו, רגועים יחסית ככל שהשעה היא מוקדמת יותר בוויקאנד. ואכן, המשחק מתחיל עם אולי 60% תפוסה. ועם זאת, לאט לאט המושבים מתמלאים ונדמה לי שעוד לפני סוף המשחק כבר היה אפשר לדבר על שמונים אחוז, שזה לא רע.

ובצדק, הקליפרס היא אחלה קבוצה. לגמרי.

נציג האפרוריות – ג'מייקל גרין

א\ני לא מתכוון להציג בפוסט הזה את הניגודיות שבין אפרוריות לבין ייחודיות, כי לדעתי ההיפך מאפרוריות הוא צבעוניות, אך ההיפך מייחודיות הוא חוסר ייחודיות, והאמת היא שהשניים אולי משיקים ברמה כזאת או אחרת, אך בוודאי שלא מצליבים. אבל באפרוריות אני כן מתכוון לדבר על שחקן שעושה את כל הדברים שאף אחד לא שם לב אליהם, ובכל זאת מצליח לנצח את המשחק, ובמקרה הזה על ג'מייקל גרין.

דוק ריברס שכבר אמרתי שהוא אחד המרואיינים הטובים בליגה בעמדת המאמן (תשוו ללארי דרו איפשהו בהמשך הפוסט), כבר אמר שהוא מאד שמח על כך שהוא קיבל את ג'מייקל בטרייד, ואני מבין אותו. יש הרבה ג'מייקלים בליגה, אבל אין הרבה שעושים את הדברים שג'מייקל עושה ביעילות שבה הוא עושה אותן. הגנה פשוטה, יכולת פוסט סבירה, קליעה סבירה מהשלוש. שום דבר ייחודי, שום דבר ספקטקולרי, אבל הכל יעיל ובמקום. ג'מייקל התחיל את המשחק מצוין ונתן לקליפרס את היתרון הראשוני ברבע הראשון עם 8 נקודות, ואז הלך לו לספסל, כפי שהוא רגיל לעשות.

ואז הוא עלה שוב ברבע השלישי וקלע 5 נקודות מהירות שייצבו את היתרון שהקליפרס בנו באותו זמן, ושוב נעלם. ובסופו של דבר עם 18 נקודות ו-10 ריבאונדים אף אחד לא ידבר עליו בתור הכוכב של המשחק, בטח כשהכל כל כך אפרורי, כל כך יסודי, כל כך "טים דאנקי" ועם זאת – עובדה, הוא היה העוגן המוחלט של הקבוצה בתחילת הרבע הראשון ובתחילת הרבע השלישי, ובלעדיו יוק. אות ומופת לאפרוריות שמנצחת משחקים או לפחות יוצרת יתרונות בדקות בהן היא נמצאת על המגרש.

נציג הייחודיות – שיי גילגיוס אלכסנדר מול קולין סקסטון וג'ורדן קלארקסון

אין לי דבר ולא חצי דבר נגד קולין סקסטון, שיחד עם ג'ורדן קלרקסון היו בין שני השחקנים היחידים בקאבס שעוד ניסו לעשות משהו במשחק. קלארקסון וסקסטון קלעו 47 נקודות כמעט שווה בשווה, ובאופן כללי הוכיחו שהם שחקנים התקפיים סבירים למדי. ובטח שלא הבעיה של הקאבס.

רק מה – סקסטון וקלארקסון יש מיליון בליגה. לא כולם שווים, וחלק עושים דברים קצת יותר מהר וטוב מאחרים, אבל עדיין יש מיליון כאלה. והנה חלק מהשמות: קמבה, רג'י ג'קסון, שרודר, סקסטון, קלארקסון, דלון רייט, קוליסון, מונטה מוריס, ביזלי, ברונסון, ברנדון נייט ועוד רבים וטובים – כל אלה הם תכל'ס אותו שחקן. אז נכון, קמבה עושה הכל יותר מהר וטוב מהאחרים, ואילו ברנדון נייט אחרי כל הפציעות עושה הכל קצת פחות טוב ומהר והאחרים, ובכל יש הבדלי רמות משמעותיים. אבל בסופו של דבר – כל השחקנים האלה הם פחות או יותר אותו שחקן.

והאמינו לי – בתור מישהו שצופה באיזה 60-70 משחקים בעונה, נמאס לי לראות את אותו שחקן שוב ושוב ושוב. זה משעמם, זה לא מעניין, וגם אם אותו שחקן הוא מצוין (כאמור, קמבה) או הולך להיות מצוין (סקסטון כנראה), זה פשוט לא מעניין מספיק וחבל. לא קלארקסון ולא סקסטון – אי פעם יחדשו משהו בליגה. הם תמיד יהיו סקוררים טובים שיכולים לצבור הרבה נקודות, מוסרים סבירים אך לא למעלה מכך (סקסטון יותר מקלארקסון) ושחקנים שיכולים להיות חלק מקבוצה מצוינת כמס' 2 או 3 או 4 או 7 בקבוצה. שום דבר מעבר לכך.

שיי לעומת זאת – שיי הוא מיוחד. הוא פוינט גארד גבוה, שמזכיר שחקנים כמו פני הרדוואי או שון ליווינגסטון ודווקא משום כך – הוא די מיוחד. אין הרבה ליבינגסטונים בליגה, אין הרבה פנים בליגה, ובטח שאין הרבה כאלה שהם בריאים. כרגע, גם אם בעונת הרוקי – שיי בריא, ושיי היה מצוין היום. עם חדירות עד חצי המרחק אל-לה ליווינגסטון. עם שלשות שאף אחד מהפוינטים הגבוהים בעבר לא היה יכול לעשות (אבל זה בגלל שהמשחק השתנה), ועם מנהיגות סולידית.

שיי הוא אולי ייחודי, אך קשה לי לומר שהוא צבעוני. אם צריך לצייר טבלה בת 4 פינות – כשהציר האופקי הוא צבעוני לעומת לא צבעוני, ואילו הציר האנכי הוא ייחודי לעומת לא ייחודי. נדמה לי שזה ייראה כך, פחות או יותר – וכן, אני יודע שזה נורא סובייקטיבי:

כך או כך, שיי גילגיוס אלכסנדר היה נפלא היום, ולבטח טוב יותר משחקן שהוא אולי טוב יותר, אך לבטח פחות ייחודי – קולין סקסטון. ובעוד שיי עשה 22 נקודות עם 8 אסיסטים ב 80 אחוז אפקטיבי, סקסטון הסתפק ב 21 נקודות עם אחוזים גרועים בהרבה. וגם דוק, שאני אוהב יותר ויותר בכל ראיון, מדבר קצת על התחרותיות בין שני הרכזים הרוקים:

ועוד כמה דברים שחשבתי עליהם בנוגע לייחודיות, בהקשר למשחק של היום:

1. ייחודיות היא לא סטטית אגב, שחקן אחר שהיה פעם מאד ייחודי והיה הסיבה העיקרית בשבילי לראות את המשחק היה קווין לאב. הוא התחמם ונראה טוב בחימום מול אוויר – אבל לא שיחק במשחק עצמו וחבל. האיש המציא את מעמד הכוכב תחת הסטרץ' פורוורד (שהרי סטרץ' פורוורדים היו גם לפניו. ע"ע רוברט הורי, אך אף אחד לא היה כוכב). רק שמאז עברו הרבה מים במיסיסיפי וכל פורוורד זב חוטם כבר יודע לקלוע מהשלוש ולהסטריץ' את המשחק.  ועם זאת, היה לי את הכבוד לצלם את הראש והראשון שבהם, שהלוואי עוד יחזור לגדולתו. ימים יגידו.
2. ייחודיות היא לא ערובה לאיכות. קחו את לארי נאנס ג'וניור למשל. בעיניי שחקן ייחודי הרבה יותר מאביו. למעשה, הוא ניהל את המשחק של קליבלנד בלפחות שליש מההתקפות בהן הוא היה על המגרש. הוא מטביע אטרקטיבי במיוחד ויש משהו בתנועה שלו על המגרש שאין בהרבה מאד שחקנים אחרים. בעיניי, הוא ייחודי למדי. אין הרבה לארי נאנס ג'וניורים בעולם. מצד שני, צריך להודות – הוא לא משהו במה שהוא עושה. אין לו המון תנועות פוסט, הקליעה שלו מהשלוש קיימת אך לא באמת טובה, הוא קצת רך מדי בהגנה. הוא מיוחד, אבל לא יחיד, ובטח שאין בלתו.

ועוד כמה נקודות, בקטנה:

1. חשיבות משחק וקהל – כתבתי כבר קודם שהאולם לא היה בתפוסה מלאה. אבל הרבה יותר מעניין מכך, היתה תופעת טריסטן תומפסון. תופעה שלא זכורה לי במשחקים קודמים בהם הייתי. האיש קיבל בוז לא נורמלי כל פעם שהוא הגיע לקו. וחי נפשי שלא הבנתי למה דווקא הוא. אז ניסיתי לגגל ולראות מדוע הקליפרס שונאים דווקא את טריסטן תומפסון מכל האנשים ולא קיבלתי תשובה – – עד שבסוף כן קיבלתי. עם ירידתי במעלית בתום המשחק, התברר הכל – אם שחקן של קליבלנד מחטיא פעמיים רצופות מקו העונשין, כל הקהל מקבל קצת עוף מטוגן מ CHICK FIL A, וטריסטן שמעולם לא היה קלעי עונשין מדופלם היווה מטרה קלה עבור הקהל. ואכן, הוא החטיא פעמיים רצופות וכולם קיבלו שובר יוקרתי למקבילה הציפורית של מקדולנד. ללמדכם – שיש דברים חשובים יותר באמריקה מאשר כדורסל, ואחד מהם הוא שניצל.
2. היררכיה – לארי דרו והכריזמה החסרה דיבר על כך בתחילת המשחק – רוטצית הגבוהים שלו, משל היה קבוצה אירופאית שצריכה לתת 12 דקות לכל אחד מ 12 שחקני ההיררכיה שלה. אז הוא אמר שזיזיץ' יקבל פחות דקות, על חשבון מרקיז כריס, כי הוא רוצה לראות איך מרקיז כריס משתלב בקבוצה. וכל זה קרה גם כשטריסטן תומפסון, עדיין חצי פצוע משחק הרבה דקות באפקטיביות מינימלית, לארי נאנס ג'וניור (ע"ע) מספק ייחודיות על חשבון איכות וקווין לאב בכלל לא מקבל דקות. לא יודע איך קבוצת נ.ב.א יכולה לשחק כך. אבל מצד שני, מדובר בזמן הזבל המוחלט של העונה. קליבלנד תהיה אחת מארבע הקבוצות הגרועות לקראת הלוטרי ויהי מה, וכל ניסוי כלים יכול להיעשות. חבל קצת שזה נעשה  על חשבון הפוטנציאל המרהיב של דרבי סנטרים קרואטי בין זובאץ' (שנתן דקות טובות) לזיזיץ' (שנתן דקות טובות, אך לצערו אלו היו בשתי דקות הזבל האחרונות של המשחק). משעשע מאד לראות לעומת זאת, את היכולת של דוק לשלב בין שלושת הגבוהים שלו היום (הארל, גרין, זובאק) באופן כמעט אופטימלי.

• 3. על מומנטום במשחק הכדורסל נכתב ועוד ייכתב רבות. אבל המשחק הזה בהחלט היווה אבן בוחן במידה מסוימת. אמנם היתרון של הקליפרס כמעט לעולם לא היה מוטל בספק, אך בכל זאת קליבלנד בראשות קלארקסון וסקסטון חזרו עד מינוס 7 הפרש בסוף הרבע השלישי, במספר דקות בהן נראה היה שהקליפרס חסרי אונים לחלוטין. הפיתרון של דוק היה פשוט – להכניס כמה שחקנים חדשים, ואכן גארט טמפל נכנס, ושינה לבד את המומנטום עם שלושה סלים נפלאים (13 במשחק). אחריו הגיע התור של לו וויליאמס שעד הרבע הרביעי היה אנמי לחלוטין ועם זאת היה דומיננטי לחלוטין ברבע החד צדדי ביותר של המשחק שבו קלע 14 מתוך 18 הנקודות שלו, וחשוב לא פחות – מסר המון להארל שנתן היילייטים כרגיל וסיים את המשחק כמצטיין לצידו של שג"א עם 23 נקודות ו-6 ריבאונדים. שחקן נפלא גם אם לא מרואיין אדיר.

מי כן מרואיין אדיר – פטריק בברלי. האיש נפלא. לא רק בגלל המנהג שלו להתראיין כשהוא עדיין לא לבוש, בניגוד לכל שחקן אחר שאני מכיר בליגה. אלא גם בגלל שהוא פשוט משעשע, ולכן הגעתי עבורם עד השניה ה-54 בסרטון הזה, שכולו זהב:

עוד שבוע וקצת לסוף העונה, והקליפרס – הם ולא הלייקרס הצליחו לכבוש את העיר לוס אנג'לס, ולאט לאט גם את לבי. קבוצה עצומה, מלאה בשחקנים "ייחודיים", "צבעוניים" וסתם מעולים.