היום בבוקר (ליתר דיוק – בשעה 07:32), הזדעזעתי לגלות שיש מי שמפקפק בגדולתו של מי שמסוגל להפוך אפילו הרכב של נגרים, להרכב מנצח,
מי שכסותו הראוותנית לא תמיד מתאימה לעיר האפרורית בה הוא מככב
(לא, אני לא מתכוון לראסל ווסטברוק) –
האבטיח המוחמץ.
מתברר ש-Berch, יקיר המערכת, חושב שלהחמיץ אבטיח, זה מוזר.
אז במיוחד לכבודו של Berch, החלטתי "לתעל" את השמעון שבי, ולעשות דרוג!
סניף נשר (שלוחת רמות יצחק) של יוצאי העיר יאשי, גאה להציג:
הפאוור רנקינגס של החמוצים הרומניים!
אבל זו לא תהיה רשימה שמעונית קלסית,
זו תהיה רשימה "רשעה" (רשעה = טרחנית, ארוכה, ומלאה בעובדות שלא מעניינות אף אחד).

נתחיל בפריט מידע לא חשוב 1#
לצרפתים, להם יש את הסומלייה (אוצר היין). סומלייה טוב יודע להתאים את היין המשולם למנת האוכל, כך שהשלוב בן ביס ללגימה יהיה קרוב ככל האפשר לשלמות.
אנחנו הרומנים?
לנו יש סוג אחד של יין – "יין רומני", כמובן.
המבחן שמגלה האם זה יין רומני אמתי הוא חילוץ פקק השעם.
לעולם פקק השעם של בקבוק יין רומני אותנטי, יתפורר בו ברגע שנעשה ניסיון נועז לחלצו.
לעולם חולץ הפקקים יינטש, ובמקומו סכין מטבח פושטית תדחוף את שאריות פקק השעם לתוך הבקבוק, כך שאפשר יהיה למזוג יין.

פריט מידע לא חשוב 2#
הסומלייה הרומני, הוא לא ישאל "איזה יין למזוג לך לצד המיטיטיי?" (אותו קבב רומני מופלא)
הוא ישאל – "יין או שפריץ?"
(שפריץ = יין רומני בתוספת סודה. עדיף ממיכל סיפולוקס)
למה כל ההקדמה המיותרת הנ"ל?
כי היום אני אהיה סומלייה רומני אמתי,
ולא זאת בלבד שאדרג את טופ 8 החמוצים (מה לעשות, זה מספר המשחקים הלילה),
גם אתאים לכל חמוץ הקשר מה-NBA התפור למידותיו. אני אעשה זאת בדוחק, תוך כיפוף מציאות מרשים (לא ממש), והקשרים בנליים.
הכל בשביל להוכיח לעולם הלא רומני את מקומו של האבטיח המוחמץ!
אז ללא (עוד) שהות מיותרת,
בבקשה:

דטרויט פיסטונס (14 – 13) – מילווקי באקס (19 – 9)
(02:00 לפנות בוקר)
במקום ה-8:
גזר.
כל מי שאינו יוצא מזרח אירופה (וגם חלק מבוטל מאלו שכן), מפחד (ובמידה מסוימת, בצדק) מאחד הסמלים של המטבח האשכנזי –
הגפילטע פיש.
לגפילטע יש שורשים הגיוניים. זה לא שהפולנים אוהבים לחגוג באמצעות אוכל טפל.
המקור של הגפילטע הוא העוני. במזרח אירופה של הפרעות, ליהודים לא היה את האמצעים לחגוג עם לוקוס טוב, טראוט (פורל), או אפילו מושט.
מה שהיה בנמצא זה הקרפיון. אותו דג שמנמן, מלא במיליוני עצמות ("קוצים" בעממית), שכמעט בלתי ניתן לאכילה ללא אבדן משמעותי של חלקים נרחבים מהדג.
אז מה עושה אותה רומניה קשת יום שצריכה להכין ארוחת חג מקרפיון שלם, למשפחה רעבה?
היא מקשקשת את הדג, ובזהירות פושטת את עורו. את הבשר, על אלף עצמותיו המזעריות, טוחנת דק דק.
מאותו בשר קרפיון טחון מכינים קציצות דג, כאשר המהדרין "מלבישים" את הקציצות בעורו של הקרפיון, ומגישים פרוס עם חזרת וגזר.
עכשיו, הביקורת לה זוכים הפולנים מוצדקת.
(סליחה מראש לחסידי המטבח הפולני)
(יש באמת כאלו?)
(בטוח שכן. יש גם מי שאוהבים סאדו – מאזו. או לצפות בסאנס משחקים)
ראבק, החברה שמים בקציצה שלהם סוכר. ואז בשביל להיפטר מהטעם המתוק, הם אוכלים את הגפילטע עם חזרת חריפה.
אנחנו הרומנים, נמנעים מלאכול אוכל דוחה.
אז שדרגנו את הגפילטע.
כן, אנחנו עדיין משתמשים בקרפיון (אבל זה בגלל התקווה הסמויה לגלות ביצי דגים בדג, ולהרוויח על הדרך מעדן נהדר  – האיקרה).
אבל אנחנו בוחרים לתבל את הדג ברוחב יד, כאשר אפילו את הקישוט שדרגנו, ובמקום פרוסת גזר עצובה, הקציצה שלנו מקושטת בגזר מוחמץ שזכה להביא למאכל טעמי שום, שמיר, ופלפל חריף,
וכל זאת מבלי לאבד את הפריכות המחייבת.
קצת כמו גריפין.
הוא הגיע לדטרויט על מנת לשדרג אותם, ושוב להפוך אותם לקבוצת פלייאוף.
והוא אכן מביא לקבוצה אלמנטים שחסרו להם –
ניהול משחק משובח מעמדת הפוסט, ויכולת של סקורר מוכח.
אבל מה?
ישנה השורה התחתונה –
על מי אנחנו מנסים לעבוד?
בשנה שעברה הפיסטונס סיימו את העונה במקום ה-9. השנה הם במקום השישי, במרחק לא מבוטל מהמקום ה-5. אז במקום להחמיץ את הפלייאוף במקום אחד, הם יזכו להפסיד בסיבוב הראשון לטורונטו/בוסטון/מילווקי.
כמו הגזר המוחמץ על הגפילטע. לא משנה כמה מוצלח הוא באמת, זה עדיין גפילטע שהוא מנסה להציל…
הניחוש שלי למשחק הלילה:
לטעמי, המאזן של דטרויט קצת מרמה. נכון, הם במקום השישי. אבל יש להם הפרש סלים שלילי, כזה שמנבא שהם קרובים בהרבה למקום ה-9 מאשר למקום ה-5 (2 משחקים מהמקום ה-9, 3 משחקים מהמקום ה-5).
הלילה הם פוגשים את מילווקי, ולמרות שלמילווקי יש נטייה למצוא עצמם מסתבכים מול קבוצות בינוניות, במיוחד במשחקי חוץ, במאצ' אפ בין בלייק גריפין ליאניס, אני בוחר ביאניס.
ניצחון למילווקי.

(בתמונה: דטרויט בשבועיים האחרונים. או יש מי שישתמש בביטוי: "איכס…")

ניו יורק ניקס (9 – 22) – פיניקס סאנס (6 – 24)
(02:30 לפנות בוקר)
במקום ה-7:
סלרי.
יא רבאק, איזו משימה מטופשת הפלתי על עצמי.
לך תמצא איך להשוות בין אותו ירק שכאשר משאירים אותו לבדו, הוא סתמי עד לא רלוונטי, וצריך יד של רומני שידע איך למצות את הפוטנציאל של אותו גבעול ארוך, כך שטעמו המודגש יישמר למרות התיבול המקיף אותו, כך שפריכותו תישמר, למרות השהות באותם מי מלח, כך שיהיה נגיס, למרות הסיביות שלו.
אין לי מושג.
כל מה שאני יודע זה שהסאנס עדיין מחפשים את הטבח שיצליח להשמיש, ולמצות את הפוטנציאל, של הגבעול הטרי שהגיע לקבוצה עם הבחירה מספר 1 בדראפט.
סרבר, מסתבר שהוא מאמין שריברס (הבן) הוא הפתרון, כאשר הוא שלח את אריזה לוושינגטון תמורתו ותמורת אוברה ג'וניור (הצמד ככל הנראה לא ישחק הלילה).
אישית, אני חושב שסרבר נותן בתקופה אחרונה תחרות אמיצה לדולאן מהניקס בתחרות על התואר "הבעלים הגרוע בליגה"
(כפי שניתן לנחש – אין לי הרבה אמונה בתוצאות הטרייד)
הניחוש שלי למשחק הלילה:
הסאנס ניצחו 2 ברצף. כל הכבוד. 3 ברצף, זה כבר גדול עליהם. גם אם אלו הניקס שממול.
ניצחון לניקס.

(שוב בוקר לא מסר מספיק לאייטון. פלא שהוא מרגיש שמנמיכים אותו…?)

אוקלהומה סיטי ת'אנדר (18 – 10) – שיקגו בולס (7 – 23)
(03:00 לפנות בוקר)
במקום ה-6:
כרוב.
זה כבר קל. כרוב חמוץ, לבדו, לא לוקח אותך לשום מקום.
אבל כל מי שיצא לו לאכול נקניקיה מעגלה בניו יורק, או טוקניצה (סוג של גולאש רומני) ביאשי, יודע שבלי הכרוב החמוץ, זה פשוט לא אותו הדבר.
את הטוקניצה של יאשי מבשלים עם כרוב חמוץ בתוך התבשיל, ומי שלא טעם, לא יודע. זה שילוב שנולד בגן עדן.
בדיוק כמו שסטיבן אדאמס, לבדו, לא מוביל, ולא יוביל, קבוצה להישגים כלשהם.
אבל בלעדיו, הת'אנדר הם פשוט לא אותה קבוצה. הוא העוגן בהגנה. הוא החסימה שמאפשרת לווסטברוק כל כך הרבה ריבאונדים. הוא המטרה מתחת לסל, מי שיודע לנצל את תשומת הלב לה זוכים ווסטברוק וג'ורג'.
הניחוש שלי למשחק הלילה:
הבולס ניצחו את הת'אנדר, בפעם האחרונה שהשתיים נפגשו (112 – 114 בשיקגו).
הלילה, לאבין בספק למשחק. וחשוב יותר, הלילה המשחק באוקלהומה סיטי (שהיא "רק" קבוצת ההגנה הטובה בליגה).
לא כל יום פורים, ניצחון לת'אנדר.

(השמיכה ההגנתית שאדאמס מעניק לווסטברוק, כמעט מושלמת)

יוסטון רוקטס (14 – 14) – יוטה ג'אז (14 – 16)
(03:00 לפנות בוקר)
במקום ה-5:
כרובית.
איך היה אפשר למצוא זיווג נכון יותר לסוליסט הגדול של דורינו, ג'יימס הארדן.
את הכרובית המוחמצת, אפשר לשלב לצד כל ארוחה. אין כמו בשר על האש, כאשר לצדו צלחת חמוצים, וביניהם פרחי כרובית יפים, פריכים, חריפים, ורעננים.
אבל את אותה כרובית מוחמצת, כיף באותה המידה לאכול ככה לבד, כאשר כל שלצידה זה כוס בירה צוננת, ומשחק NBA מתנגן ברקע.
בול הארדן. הוא מצליח לפרוח לצד כל מי ששמים לצדו.
הוא גם פורח לבדו –
מי שחשב שהעונה הארדן זה כבר לא אותו הארדן (סובל מירידה ביכולת), לא יודע על מה הוא מדבר.
גם השנה הארדן מוביל את טבלת הקלעים בליגה (30.9 נק' למשחק),
גם השנה הוא המלך הבלתי מעורער של ה-ISO.
1.2 נק' לכל מהלך ISO יש לו, 31.3% מהמהלכים שלו, הם מהלכי ISO.
זה שלוב של כמות מהלכים, ותפוקה (1.2 נקודות למהלך זה שווה ערך ל-60% אפקטיבי), שיש רק להארדן.
הניחוש שלי למשחק הלילה:
הארדן רותח לאחרונה. משחק אחרי טריפל דאבל של 50 נק' הוא סיים עם טריפל דאבל של 30 נק'.
את ה-30.9 נק' שיש לו העונה (חצי נקודה יותר מבעונה שעברה) הוא קולע באחוזים טובים יותר, הן מה-2, והן מה-3.
במילים אחרות –
הוא מציג יכולת של MVP.
הג'אז?
אם יוסטון הם אחת מאכזבות העונה, אז הג'אז הם אחת מאכזבות העונה הענקיות.
במשחק חוץ, מול יוסטון המשתפרת?
ניצחון ליוסטון.

(את ההודעה הנ"ל, כתב האשך הטמיר)

מינסוטה טימברוולבס (13 – 16) – סקרמנטו קינגס (16 – 13)
(03:00 לפנות בוקר)
במקום ה-4:
עגבנייה.
הירק שהפער בין גרסתו הנהדרת, לזו המגעילה, הוא הקטן ביותר.
קל, ממש קל, לפספס עם העגבנייה המוחמצת (גוגונל, ברומנית).
אם היא רכה מדי, זה מגעיל.
אם היא בשלה מדי, זה מגעיל.
אם היא קשה מדי, זה מגעיל.
אם היא לא בשלה מספיק, זה מגעיל.
הגוגונל חייב להישלח למיכל ההחמצה בדיוק רגע לפני שהעגבנייה הירוקה הפכה לאדומה, כך שיש לה מספיק סוכר בתוכה, אבל לא יותר מדי. כך שהיא מספיק קשיחה, אבל לא יותר מדי. כך שהרכות הפנימית שלה מספיקה בדיוק בשביל לספוג טעמים, אבל מבלי לאבד את טעמה האופייני של העגבנייה.
וכאשר היא מוצלחת, זה אחד החמוצים הטעימים שיש. החמצמצות הטבעית של העגבנייה מקבלת "חיזוק", המתקתקות מקבלת במה בדיוק מספק, והפריכות של פרי שנקטף רגע לפני שהבשיל, הופכת את הגוגונל לאחד המוצלחים שיש.
(למטיבי הלכת – במסעדת ליאון ויוז'י בחיפה, מוכרים קבבים רומניים כמו שקבבים רומניים צריכים להיות –
שמנמנים, ומפוצצים בשום. לצד הקבב, הם מגישים גוגונל, ופלפל רומני. תענוג צרוף)
2 דוגמאות מצוינות יש לנו הלילה ל-2 הגרסאות של הגוגונל –
המוצלח, זה שנתנו לו להבשיל בשקט במשך עונה מלאה, בלי לחץ, בלי עצבים (פוקס מהקינגס, כמובן. הוא צומח להיות אחד הרכזים הטובים בליגה), ואז ברגע הנכון הפכו אותו למנהיג של הקבוצה, והתוצאה היא מפתיעה, ונהדרת. יש מעט קבוצות מהנות יותר לצפייה מהקינגס בגרסתם הנוכחית.
בדיוק כמו גוגונל טוב.
יש את חמוץ המוחמץ, זה שלא נתנו לו לצמוח, להתפתח, והוא הפך לחד גוני בטעמו (טאונס, שהוא עדיין שחקן התקפה מצוין. וזהו),
ויש את החמוץ המקולקל – זה שמעולם לא היה צריך להישלח למיכל ההחמצה (כן וויגינס, אנחנו מדברים עליך. כל כך הרבה מיליונים תמורת כל כך קצת תמורה, זה מעורר השתאות).
הניחוש שלי למשחק הלילה:
למרות שעבור הקינגס זה באק-טו-באק, למרות שהמשחק במינסוטה. אני הולך על הקינגס. הם פשוט קבוצה מרשימה.

(וויגינס)

סן אנטוניו ספרס (15 – 15) – פילדלפיה סיקסרס (20 – 11)
(03:30 לפנות בוקר)
במקום ה-3:
קולורבי.
אני יודע שזה קצת מאולץ, אבל מאנו דה מן, גם הוא יקיר האתר, הפתע לגלות שמחמיצים גם קולורבי.
אין לי מושג איך הקולורבי מתקשר למי מהקבוצות, אבל הקישור למאנו, זה מספיק עבורי.
מאנו –
כמו הכרובית, שהולכת נפלא לצד בירה, כך גם הקולורבי. היות וזה שורש פריך במיוחד, הוא מצליח לשמור על מרקמו טוב יותר מכל ירק אחר. הוא לא מפוצץ נוזלים, כך שהוא קל לאכילה. הוא סופג רק מעט טעם, כך שהוא לא מפריע למאכל שמלווה אותו.
בקיצור נמרץ, לא סתם הקולרבי נמצא במקום ה-3 ברשימה.
הניחוש שלי למשחק הלילה:
האמת?
אין לי מושג.
אני לא יודע איך "לעכל" את הספרס שניצחו את הקליפרס, הטריילבלייזרס, והלייקרס, אבל הפסידו בבית לבולס, ולמג'יק.
פילדלפיה, הפ קת יותר קלים לניחוש. יש להם את אחד ממאזני הבית הטובים בליגה (14 – 3), יש להם את מאזן החוץ מהגרועים שבין קבוצות הפלייאוף בליגה (6 – 8).
אז מצד אחד, הספרס הפסידו בבית במשחקם האחרון. לבולס.
מהצד השני, זה משחק חוץ עבור פילדלפיה.
אז הטלתי מטבע, והתוצאה היא –
הניחוש שלי הוא ניצחון ביתי לספרס (מצטער, מאנו. הלך עליכם…)

(פופ, אחרי ההפסד לבולס)

לוס אנג'לס קליפרס (17 – 12) – פורטלנד טריילבלייזרס (16 – 13)
(05:30 לפנות בוקר)
במקום השני:
המלפפון.
זה אולי קצת מוזר לראות מלפפון במיקום כל כך גבוה. אבל המלפפון החמוץ, הוא השימושי ביותר מכל החמוצים.
יש אינספור סלטים בהם הוא לוקח חלק. יש לו מקום של כבוד בכריכים, יש לו מקום של כבוד לצד מגוון מנות בשר.
נכון, הוא לא סופרסטאר. אבל בלעדיו, הכוכבים הגדולים קצת פחות זוהרים.
קצת כמו הקליפרס. גם להם אין ספורסטאר, אבל הם מראים לכל אותם כוכבים שיתפנו בקיץ הקרוב, שהם אחלה מלפפון חמוץ…
הניחוש שלי למשחק הלילה:
לילארד בספק למשחק הלילה.
בלעדיו, אני לא חושב שפורטלנד מנצחים.
אם הוא משחק?
שוב, שאלה טובה.
הקליפרס בתקופה רעה. הם ניצחו רק 2 מ-8 משחקי הקבוצה האחרונים.
פורטלנד? הם ניצחו 3 מ-8 משחקיהם האחרונים.
לא הבדל קרדינלי.
המקום בו יש הבדל, הוא במאזני ה-בית/חוץ של 2 הקבוצות.
2 הקבוצות חזקות בבית, חלשות בחוץ. היות והמשחק בלוס אנג'לס, הניחוש שלי הוא שהקליפרס מנצחים.

(האריס. רגע אחרי חוזה המקס שיקבל בקיץ הקרוב)

גולדן סטייט ווריורס (20 – 10) – ממפיס גריזליס (16 – 13)
(05:30 לפנות בוקר)
במקום הראשון:
אבטיח.
כתבתי על המטבח הפולני, ועל המטבח הרומני. יש בין 2 המטבחים מספר נק' השקה (לא בטעם…),
אבל המקום בו המטבח הרומני מדלג בקלילות ועוקף את המטבח הפולני הוא בגמישות המחשבתית.
להחמיץ אבטיח. מי שמע על דבר כזה?
ובכן, הרומנים. האבטיח הוא כמו ספוג. יש לו את היכולת לספוג טעמים כמו שלמעט ירקות או פירות יש. יש את הרומנים שאוהבים את הצד של הקליפה. יש את הרומנים שאוהבים את הצד של הפרי. דבר אחד בטוח –
עד שתנסו, אל תפסלו על הסף.
המלצה למטיבי לכת #2
מעיין הבירה בחיפה. אחד ממוסדות האוכל הידועים בעיר (ואולי בארץ), מקום בו מבחר ברזי בירה מרשים כמעט כמו מבחר האוכל המרכז אירופאי. הם מוכרים אבטיח מוחמץ מהזן בו הקליפה היא החלק הדומיננטי. מומלץ בחום.
הקשר למשחק הלילה?
חשבתי להשוות את גרין לאבטיח המוחמץ, אבל גרין דורש השוואה למאכל קצת יותר "בועט…"
טוב, ההשוואה היחידה שנשארת, זו המציאות.
גולדן סטייט. היו, ונשארו, הקבוצה החזקה בליגה.
היו, ונשארו, הפייבורטית לזכייה (רביעית ב-5 שנים) באליפות.
אני יכול לבלבל את המוח כמה שאני רוצה על ההגנה שנחלשה,
על העומק החסר,
על היכולת החלשה העונה מצדם של גרין ואיגודאלה.
אבל האמת?
על מי אני מנסה לעבוד.
קרי, דוראנט, וקליי. לא באמת צריך להרחיב.
הניחוש שלי למשחק הלילה:
הלוואי ויכולתי לכתוב בלב שלם על הקשיחות של ממפיס העונה, על קונלי שלוקח את כספי לפלייאוף, על גאסול שמנהיג את אחת מההגנות החזקות בליגה.
אבל גם אם הם לא היו מפסידים 4 מ-5 משחקיהם האחרונים,
בינינו, בביתם של גולדן סטייט, רק גולדן סטייט פייבוריטים.

(מעיין הבירה. מומלץ)