דריימונד גרין הבא, מתוצרת האוליניק קליניק / ערן שור

 

מכירים את החבר הזה שכל פעם שאתם פוגשים אותו מנדנד לכם על להקת האינדי החדשה שהוא גילה לאחרונה? זו שכמעט רק הוא מכיר אבל עוד רגע או שניים כל העולם הולך לזמזם את השירים שלה. שאם רק ניקח דקה להקשיב לה לא נוכל שלא ליפול בקסמה. החבר הזה שאחר כך, כשהלהקה תהפוך לאיזו ריידיוהד או רד הוט צ'ילי פפרס (סליחה על הרפרנסים לשנות ה-90; אפשר לראות איפה תקוע הטעם המוזיקלי שלי) ישמח לבשר ש"אמרתי לכם".

אז אני זה החבר הזה (חוץ מהקטע של ה"אמרתי לכם" אני מקווה). והלהקה היא בראנדון קלארק, הכוכב הנחבא אל הכלים של גונזאגה. טוב, בשלב הזה אתם בטח אומרים לעצמכם: נו ברור, הנה שוב הוא מגיע עם האובססיה שלו לשחקנים קנדים. לא נמאס לו עוד? מה לא הספיקו לנו אנתוני בנט ואנדרו וויגינס?

וחוץ מזה, מה כבר יכול להיות כל כך טוב בסנטר (העמדה שבה הוא משחק בגונזאגה) לא כל כך צעיר (יהיה כמעט בן 23 עד הדראפט) בגובה של 2.03 ביום טוב, לא מאסיבי במיוחד, שלא זורק כמעט מבחוץ, ועם קליעה חשודה מהעונשין (ממוצע קריירה באיזור ה-55%)? שחקן שעד לפני חדשיים אף אחד לא שמע עליו, שקיבל מקום בחמישייה של גונזאגה רק בגלל הפציעה של קיליאן טילי, ושבקושי מצא לפני כן מקום באחד הקולג'ים החלשים בדיוויז'ן 1, סן חוזה סטייט.

המקרה של קלארק הוא סיפור סינדרלה קלאסי. הוא נולד בונקובר לאמא קנדית ואבא מג'מייקה. מאוחר יותר, המשפחה עברה לפיניקס אריזונה. כמו הרבה שחקנים מוצלחים (דייויד רובינסון, סקוטי פיפן, דניס רודמן, טים דאנקן, מאנו ג'ינובילי, אנתוני דייויס, סי ג'יי מיילס, ועוד), קלארק נתן קפיצה משמעותית בגובה בגיל מאוחר יחסית. בגיל 15, שבו לא מעט נערים כבר כמעט מסיימים לגבוה, הוא עוד היה 1.80. גם אחרי שגבה, לקח לו זמן להתרגל למידות הפיזיות החדשות שלו ולאתלטיות שהלכה והשתפרה. כשגמר את התיכון, הקליעה שלו הייתה לגמרי שבורה וההצעה היחידה שהברווזון המכוער קיבל מקולג' בדיוויז'ן 1 הייתה מסן חוזה סטייט. עד כמה שבורה הייתה הקליעה שלו? הנה דוגמאות מלפני שנתיים בסן חוזה סטייט. בואו נגיד שבהשוואה לאיך שהוא נראה אז, לונזו בול הוא מלכת היופי של הקליעה:

עכשיו, תנו קפיצה שנתיים קדימה, וככה זה נראה היום. קשה להאמין שמדובר על אותו שחקן:

 

אז מאיפה מגיעה ההתלהבות שלי? שוב, רק שליש מהעונה הסדירה של המכללות מאחורינו. אבל בשליש הזה קלארק מראה ממשחק למשחק שהוא פשוט שייך לרמה הכי גבוהה של המכללות, ולדעתי גם לזו שמעל.

 

התקפה

ההתקפה של קלארק מעט מוגבלת. למרות השיפור בקליעה, הוא עדיין לוקח את רוב הזריקות שלו ליד הטבעת וזרק השנה רק שתי שלשות (קלע את שתיהן). הוא מסוגל ליצור קצת לעצמו, עם הפנים או הגב לסל ולדעתי יכול עוד להשתפר בתחומים הללו, אבל כרגע רוב הנקודות שלו באות ממסירות לליי אפ או אלי-הופ, או מריבאונדים התקפיים. ולא שזה בהכרח רע. כל קבוצה צריכה גם שחקנים של לואו-יוסג'.

ועדיין, את מה שהוא יודע לעשות, הוא עושה ברמה הכי גבוהה שיש.

פר 40 דקות הוא קולע עד עכשיו 25 נקודות למשחק ב-72% מרשימים ומוריד 12.5 קרשים. יש לו ניתור אדיר, תזמון מצויין, חוש מיקום טוב, ידיים מצויינות לתפוס כדורים ויד רכה ליד הטבעת וגם בכלל לא רעה מחצי מרחק. מהעונשין הוא באמת לא משהו כרגע, למרות שבארבעת המשחקים האחרונים הוא עומד על 21 מ-28 (75%), ככה שנדמה לי שגם בתחום הזה יהיה בסדר.

אבל מה שעוד יותר מרשים זה הסטטיסטיקות המתקדמות (שמביאות בחשבון גם הגנה וגם התקפה, עם עדיפות מסויימת לנתונים ההתקפיים).

אתר ספורטס רפרנס מחזיק סטטיסטיקות שונות ומשונות על כל שחקני המכללות בדיוויז'ן 1, ב-10 השנים האחרונות (מאז 2009; לפני זה אין נתונים). מדובר כאן על קרוב ל-30,000 עונות שחקן. אז אנחנו רק אחרי שליש מהעונה הסדירה בערך, וסטטיסטיקות למיניהן נוטות להתיישר בהמשך העונה. אבל הנה הדירוג הנוכחי של העונה של קלארק בכמה קטגוריות מרכזיות (כל הסטטיסטיקות אחרי 10 משחקים):

(PER (Player Efficiency Rating: מקום שני בעשר השנים מאז שהחלה המדידה עם 37.2 (זאיון ראשון עם 41.8! אנתוני דייויס רביעי; קא"ט מקום 12). כדי לתת קצת נקודת התייחסות, אנטוני דייויס, ג'יאניס, קרי, לברון, הארדן ודוראנט מובילים השנה בקטגוריה הזו ב- נבא (טוב, האמת שבובאן מריאנוביץ', אבל עם 11 דקות למשחק). כולם עם PER בין 26 ל- 30.

BPM (בוקס פלוס/מינוס): שוב, מקום שני בעשור האחרון עם 19.2 (זאיון ראשון עם 20.4; אנתוני דייויס שלישי; קא"ט חמישי; אולדיפו שישי).  המובילים בשנה שעברה ב-נבא: הארדן, לברון, קרי וווסטברוק, עם BPM של בין 8 ל- 11.

ומה עוד?

אחוז קליעה אמיתי? קלארק במקום השביעי בעשר השנים האחרונות במכללות.

אחוז קליעה אפקטיבי? מקום רביעי.

אחוזי ריבאונד התקפה? מקום רביעי.

אחוז חסימות? מקום עשירי (אחד לפני קא"ט ושניים לפני סטיבן אדאמס).

יש עוד, אבל נראה לי שהנקודה ברורה. מדובר כאן נכון לעכשיו על אחת העונות היעילות ביותר בקולג'ים מאז שהאנליסטים החלו להמציא מדדים שונים ומשונים כדי לנסות לכמת את התרומה של שחקנים לקבוצה שלהם מעבר לסטטיסטיקות המסורתיות.

קחו רגע לעכל את זה. אלו לא סטטיסטיקות זניחות, אלא כאלה שהרבה אנשים מאמינים שמעידות לא מעט על האיכויות של השחקן. העונה של זאיון היא לא פחות מהיסטורית. זו של קלארק רק מעט אחריה…

זה כמובן לא הופך את קלארק לשחקן של 20 נקודות למשחק ב-נבא. בעשירייה המובילה של מדד ה- BPM למשל נמצאות גם עונות השיא בקולג' של שחקנים די בינוניים, כמו דנזל ולנטיין וסינדריוס ת'ורנוול. ועדיין, יש לו פוטנציאל התקפי מעניין כשחקן נבא משני שמביא אנרגיות, מסיים נהדר ויעיל ליד הטבעת (משהו בסנגנון של דוייט פאוול מדאלאס, אבל עם יותר יכולת לייצר לעצמו) ולא צריך כל הזמן את הכדור כדי לתרום.

 

הגנה 

למרות המספרים ההתקפיים הדי מדהימים מלמעלה, לדעתי הצד ההגנתי הוא זה שבו פוטנציאל ה- נבא של קלארק הוא באמת מבטיח (לא סתם הכותרת שלי מזכירה את דריימונד גרין). בואו נשים את הקלפים על השולחן: כבר עכשיו יש לו קייס לשחקן ההגנה הטוב במכללות ויש לו את הנתונים להיות תוך כמה שנים אחד המגינים הטובים גם ב- נבא.

אז מה הופך את קלארק לפוטנציאל הגנתי מבטיח כל כך? כמו כל מגן מצויין, מדובר כאן בשילוב של כמה אספקטים.

קודם כל, האתלטיות שלו היא ברמות הכי גבוהות, ובעיקר המהירות שבה הוא מנתר (כולל ניתור שני). יחד עם תזמון מצויין, זה מאפשר לו להיות חוסם נהדר, שכרגע מדורג רביעי בחסימות במכללות עם 3.3 למשחק (5 חסימות ל-40 דקות).

אבל לא פחות חשוב מהיכולת להגן על הטבעת, קלארק משלב ידיים ארוכות עם ניידות נהדרת ותנועה אופקית מהירה, שמאפשרות לו להגן על עמדות 1 עד 5. אומרים את זה כיום על לא מעט שחקנים, אבל אצלו זה פשוט נכון. במשחקים של גונזאגה אפשר לראות אותו מבצע חילופים מצויינים על גארדים בהגנת הפיק-אנד-רול ו"מכיל" אותם באופן מצויין, כשהניתור המהיר והידיים הארוכות גם מפריעים להם לשחרר זריקה מהירה מבחוץ.

יש לקלארק גם הבנת משחק טובה (בשני צידי המגרש), שמאפשרת לו לקחת החלטות טובות, לא להמר שלא לצורך, ולהבין מתי לא כדאי לעשות חילופים הגנתיים. הוא שומר טוב מאוד על השחקן שלו, אבל מגיע יפה לעזרה בהגנה על הטבעת ומחליק במהירות כדי לעזור מול גארדים שהצליחו לחדור את קו ההגנה הראשון.

אין לקלארק את הכוח של שחקנים כמו זאיון וויליאמסון או דריימונד גרין (הוא שוקל פחות מ-100 קילו), אבל הוא רחוק מלהיות עלה נידף, עם מרכז כובד נמוך יחסית, שמאפשר לו לעמוד בכבוד מול רוב הסנטרים במכללות. זו עדיין יכולה להיות נקודת חולשה מסויימת מול שחקני פנים מאסיביים ב- נבא, אבל רוב הפאוור פורוורדים של ימינו כבר לא כאלו מאסיביים.

ולבסוף, קלארק מראה גם אנרגיות מצויינות ונראה שהוא נהנה לשחק הגנה ויש לו את המוטיבציה לשמור חזק וקשוח, לרדוף אחרי שחקנים, ולנסות למרר ליריבים את החיים.

לא הכל מושלם כמובן. הוא עדיין עושה מדי פעם טעויות, מבצע יותר מדי עבירות (חלקן בניסיונות חסימה מוגזמים, למרות שבאופן כללי הוא די ממושמע), וכאמור מתקשה לפעמים מול שחקנים גבוהים יותר עם מאסה רצינית. אבל השורה התחתונה היא שחקן עם פוטנציאל הגנתי נהדר, שמראה כבר עכשיו הגנה ברמות הכי גבוהות ומצטיין כמעט בכל האספקטים החשובים של הגנה קבוצתית ואישית.

 

גונזאגה 

לפני סיום, עוד מילה על המכללה של קלארק, גונזאגה, זו שנותנת לו (ולעוד שני ג'וניורים מבטיחים, האצ'ימורה וטילי) את הבמה המרכזית. אז את זה שזו המכללה של סטוקטון כולם יודעים (בשידורי המשחקים שלהם אפשר כמעט תמיד למצוא אותו בקהל). אבל במשך השנים היא הוציאה את המיטב מעוד לא מעט שחקנים, שהמשיכו משם ל- נבא, למרות שרובם, איך לומר בעדינות, מאותגרי פיגמנטים ואתלטיות. בין היתר מדובר בשנים האחרונות על סאבוניס הבן, קלי אוליניק, דן דיכאו(ן), זאק קולינס, קייל וילטז'ר, רוברט סאקרה, רוני טוריאף, וגם האיש והשפם, אדם מוריסון (טוב לא אמרתי שכולם הצלחות, אבל ל- נבא הם הגיעו).

ואם נראה לכם שזה סתם מזל ואתם לא משוכנעים שלגונזאגה יש חלק גדול בהצלחות הללו, רק תעיפו שוב מבט למעלה על הקליעה של קלארק בימי סן חוזה שלו ועל איך שהוא זורק היום אחרי שנה וחצי של עבודה יומיומית עם המאמנים של גונזאגה.

מה יש לומר? יש בה משהו במערכת של גונזאגה שמצליח לקחת שחקנים שנראים כבעלי פוטנציאל בינוני לכל היותר, ובתהליך שזכה לשם החביב "האוליניק קליניק" (באנגלית זה עוד יותר חביב: The Olynyk Klynyk) להוציא מהם שחקני נבא, שחלקם גם מחזיק בליגה לא מעט שנים.

אגב, גם מכבי תל אביב והפועל ירושלים זכו במשך השנים להינות (מי יותר ומי פחות) משחקנים שיצאו מפס הייצור של גונזאגה: ג'רמי פארגו ואוסטין דיי.

 

דראפט

אז איפה קלארק ייבחר בדראפט 2019?

קודם כל, משחקן שאף אחד לא הסתכל עליו בתחילת העונה, זה הולך ונהיה ברור ששווה לתת לו צ'אנס, כנראה אפילו כבחירת סיבוב ראשון.

אם אני ג'נרל מנג'ר של קבוצה עם שאיפות ויש לי בחירה בחלק הנמוך של הלוטרי (נניח בחירות 14-11, אולי אפילו קצת יותר גבוה), אני בכיף הולך על קלארק. גם אם לא ישתפר עוד הרבה ויביא רק את מה שכבר יש לו, מדובר באחלה שחקן משלים וכאמור בפוטנציאל הגנתי ייחודי שכל קבוצה שרוצה לנצח צריכה.

האם זה גם יקרה? קצת קשה לי להאמין. נראה לי שהשילוב של ביג-מן לא גבוה במיוחד, הגיל המבוגר יחסית והפוטנציאל ההתקפי המוגבל משהו יעשו את שלהם וישאירו את קלארק לחלק השני של הסיבוב הראשון גם אם ימשיך בקצב הנוכחי. רוב הקבוצות מעדיפות נראה לי לנצל בחירות לוטרי כדי לרדוף אחרי חלומות – להמר על שחקנים עם פוטנציאל לכוככבות, גם כאלו שלא הראו יותר מדי לפני כן והסיכוי שיום אחד אכן יממשו את הפוטנציאל הזה במלואו לא גדול במיוחד.

 

לפוסט הזה יש 39 תגובות

    1. הגיע הזמן לומר מילה על מאמן גונזגה מרק פיו.
      \הוא נראה כמו פקיד בנק או מורה למתמטיקה בתיכון. מין מלך היורמים.
      אבל הוא מאמן שם גכבר 19 שנה, ו-18 מהן הביא את קבוצתו לטורניר ה-NCAA (פעם אחת נדמה לי לפיינל פור)
      הוא זכה כמעט כל שנה שאליפות ה-WCC. הוא המאמן 'המוחבא' והמוסתר ביותר מכולם, אבל הוא כנראה RECRUITER שאין שני לו, או שלגונזגה יש את הסטודנטיות החתיכות ביותר מכל המכללות!

      1. נכון, פיו עושה עבודה אדירה. כמו תמיד במצבים הללו, הוא לא לבד ויש מסביבו מערכת שלמה, אבל הוא עומד בראשה ומגיע לו הרבה קרדיט.

        העבודה שיש לו (לגונזאגה) היא בעיני הרבה יותר קשה מזו של ששבסקי בדיוק או קאליפארי בקנטאקי. הוואן-אנד-דאנס לא מסתכלים ברצינות על גונזאגה, מה שאומר שצריך לחפש מציאות. כתבתי על זה באחד המאמרים לפני פתיחת העונה ואמרתי שאולי הדבר הבולט ביותר שהם עושים זה עבודה יסודית מאוד של איתור וגיוס בשוק הבינלאומי. השנה זה בולט מאוד, כשכל הקו הקדמי שלהם (כנראה הטוב במכללות) מגיע מארצות אחרות — טילי מצרפת, האצ'ימורה מיפן, פטרוסב מסרביה וקלארק מקנדה, דרך ארה"ב. אבל גם בשנים קודמות הם עשו עבודה נהדרת, למשל עם קנדים (אוליניק, ווילטז'ר, סאקרה, פנגוס, ועוד), אבל גם עם פרוספקטים כמו הפולני עב הבשר קארנובסקי. באמת מכללה מיוחדת

        בקשר לסטודנטיות (אני יודע שזה בצחוק), אין לי מידע פנימי על הסטונדטיות של גונזאגה, אבל יש נדמה לי מחקרים שמראים שהסטודנטיות (והסטודנטים) הכי יפים נוטות/נוטים להתרכז באוניברסיטאות העילית (לא גונזאגה). כסוציולוג, יש לי השערה למה זה קורה, אבל נשאיר את זה לפעם אחרת.

        1. כמה הערות על פיו (ואני כמובן מסכים עם כל מה שנאמר על גיוס בינ"ל):
          1. בתחילת שנות ה-2000 כשכוכבו התחיל לזרוח היו מכללות מהליגות הגדולות שהתחילו לפזול. פיו, לא מעט בגלל שראה מה קרה לקודמו בתפקיד דן מונסון, בחר להודיע לכל המתעניינות שהוא הולך להישאר בגונזגה עד שיפטרו אותו במטרה לבנות פאוור האוס. אם זכרוני אינו בוגד בי אז מאז אף מכללה לא פנתה אליו.
          2. שיטת הגיוס שלו דומה מאוד לזאת של רוי וויליאמס בתחילת דרכו בצפון קרוליינה, עם דגש על גיוס שחקנים שאמורים להישאר ארבע שנים ולא לברוח בשלב מוקדם. השיטה הזאת הביאה בזמנו את האליפות הראשונה של וויליאמס, והיא בסיס ההצלחה של פיו בליג ואיזור שמעט מאוד שחקנים בוחרים לבוא אליהם.

        2. בקשר לסטודנטיות. אתה רציני? מישהו חקר את זה? ואיך זה מתיישב עם העובדה שהסטודנטיות ביו די אמ הרבה יותר שוות מהסטודנטיות במקגיל?

          1. לא מתאם של אחד לאחד, אבל קרוב. ב-20 הראשונים תמצא את כל האיי וי ליג, וגם את סטנפורד, ברקלי, שיקאגו, נורת'ווסטרן, אם איי טי, וכו'. ייל ראשונה. דיוק שלישית (אם כבר מדברים על עזרה בגיוס). ואם חושבים על זה קצת, זה דווקא בהחלט הגיוני.

            יו די אם > מקגיל? או, פתחת כאן חזית! בהנחה שזה נכון (מדגם שיטתי והכל), הייתי תולה את זה באלמנט הצרפתי מן הסתם.

  1. כתבה טובה. הוא לא נראה לי חומר לאמצע סיבוב ראשון אלא יותר כמו משהו שקבוצה בכירה מביאה בבחירות האחרונות. הוא גם נראה לי יתאים יותר כחלק מסגל שרץ ועובד בצורה נכונה מאשר קבוצה שמנסה לבנות את עצמה.

    1. תודה. אני חושב שהרבה מזה קשור לתפיסה שלנו את בחירות הסוף-לוטרי. רובינו, וכנראה גם רוב הג'נרל מנג'רים והפרשנים, מאמינים שיש סיכוי טוב לדוג שם כוכבים.

      הנה מה שהנתונים אומרים על בחירות 11-14 שעליהן דיברתי לגביו: מאז 2000, מתוך 72 שחקנים שנבחרות בבחירות הללו (לא כולל דראפט 2018), בערך 11 (15%) הם/היו שחקני חמישייה לאורך זמן באחת הקבוצות (רובם שחקני חמישייה בינוניים ודי שוליים) ורק אחד (קליי תומפסון) הגיע לרמת אולסטאר (דונובן מיטצ'ל, דווין בוקר וזאק לווין יכולים עדיין להצטרף לרשימה הזו).

      מן הסתם, הרשימה כוללת גם לא מעט שחקני ספסל תורמים, אבל גם הרבה כשלונות גדולים (יותר מדי בשביל להתחיל להזכיר שמות)

      אז אפשר כמובן להמשיך להאמין, למרות מה שאומרים הנתונים, שאתה זה שתביא את המכה בצורת היאניס הבא. או שאפשר לנסות ללכת על שחקן עם רצפה גבוהה שכמעט בטוח יהיה תורם, עם פוטנציאל לא רע לשחקן חמישייה אפילו.

      בגלל התפיסה של מה צריכה בחירה כזו להניב, הרבה מנהלי קבוצות ימשיכו ללכת על האפסייד.

  2. תודה ערן.
    מסכים עם הסכין פה מעליי, שהרושם הוא שקלארק יתאים לקבוצת פלייאוף טובה שצריכה שחקני לואו-יוסג' שיכולים לעשות עבודה שחורה. לקבוצות לוטרי יש בדר"כ צורך בשחקנים עם אפסייד גבוה יותר ופוטנציאל כוכבות מסוימת. לכן הוא יילך (בצדק לדעתי) בסוף סיבוב ראשון. זה גם יעשה איתו חסד כי אחרת יהיו ממנו ציפיות גבוהות מדי והוא יכול לאכזב רבים.

    האם יהיה לו מקום בנבחרת לדעתך?

    1. מסכים שהוא יתאים בהחלט לקבוצת פלייאוף טובה. אבל כמו שכתבתי לסכין למעלה, הסיכוי לדוג מישהו עם פוטנציאל כוכבות בבחירות 11-14 נמוך מאוד (אולי 5% בהתבסס על 20 השנים האחרונות). בהקשר לנתונים הללו, הציפיות מהבחירות האלו (של כולנו אני חושב) פשוט לא ריאליות).

      האם יהיה לו מקום בנבחרת? אם יתפתח לשחקן ההגנתי שנראה לי שהוא יכול להיות (ושלדעתי הוא כבר עכשיו במידה מסויימת), אז בהחלט כן (בטח כשתומפסון, אוליניק, ופאוול יזדקנו). יש שאלה מסויימת לגבי אם ירצה לשחק בנבחרת, לאור זה שהוא לא היה בעבר חלק מהנבחרות הצעירות של קנדה, אבל זה כבר עניין אחר.

      1. תודה.
        אם התאור שלך נכון, הקבוצות שיוכלו להנות ממנו הן אפילו לא אלו של בחירות 15-22, אלא רק ממש הקבוצות על סף קונטנדריזם. אולי הייתי עושה טרייד כדי לקבל אותו כמו שפופ עשה בזמנו עבור קאוואי

  3. מעולה, ערן.

    שחקן מסקרן. להצטיין בהגנה על הפיק אנד רול, להיות שחקן הגנה ממושמע, ועדיין להחזיק ממוצע גגות כזה גבוה, זה בהחלט מרשים.
    עתיד בליגה יהיה לו אך ורק אם ילמד לקלוע באחוזים סבירים כאשר הוא חופשי.
    כיום, שחקני הגנה מעולים בעמדה 4, שורדים בליגה לאורך זמן אך ורק אם הם לא מעמסה על ההתקפה.
    השיפור במכניקת הזריקה שלו (כפי שניתן לראות בסרטונים המצורפים), היא ללא ספק סימן מעודד.

    1. כן, נדמה לי שאין סיבה שיהיה מעמסה בהתקפה. קליעת חצי מרחק לא רעה כבר יש לו. ומתחת לסל הוא יעיל באופן מיוחד, כפי שמראים הנתונים. הקליעה מבחוץ יכולה לדעתי להיות ההבדל בין שחקן חמישייה לשחקן ספסל תורם. אם יוכל לקלוע נניח ב-35% ומעלה, הוא יכול להיות גם שחקן חמישיה. אם לא, יש לא מעט שחקני ספסל תורמים בעמדה הזו (דוויט פאוול, מונטרז הראל, או טריי ליילס למשל) גם בלי קליעה יציבה מבחוץ.

  4. או, עכשיו כשהוא יככב, אני אוכל לומר שהכרתי את שמו (או כשהוא יגיע לאירופה, גם הולך).
    תודה רבה ערן

  5. ערן תודה רבה. זו העונה בה אני צופה הכי פחות בכדורסל מכללות מאי פעם (עבודה וכו'). אני בסופ"שים משתדל להספיק אחד או שניים. את קלארק הזה ראיתי רק מול דיוק בהפסד המפתיע של הבלו דבילס (נראה לי שקלע די הרבה ,תחת הסל ושחסם את בארט כמה פעמים). הוא הרשים מאוד כשחקן האסל שלא מפחד מכלום. הנתונים שלו בהשוואה לגדולים לא רלוונטית כי כמו שאמרת זה מדגם קטן וכי בגילו אולי הגיע הזמן להשוותו לשחקנים בגילו שכבר בליגה. ככל הנראה אין לו כלל טווח NBA והמכניקה שלו נראית בסדר לטווחים של עד 15-20 פיט.

    ראיתי שיש מוקים שרואים בו סיבוב שני וטנקת'ון חושבים יותר לכיוון 12-14. הבעייה היא שמכיוון שהגיע משום מקום (סן הוזה) אין לו מדידות אמינות לא של גובה ולא של מוטת ידים. בגובה ראיתי בין 6'6 ל-8'6. ואין שום יכולת להבין את מוטת הידיים שלו (נראות ארוכות אבל קשה לדעת). עם הגובה שלו והזריקה שלו הוא חייב להיות לפחות סביב ה1'7 או 2'7 בשביל להיות מעניין. ה-NBA זו חייה אחרת ולהיות נמוך לעמדה מחייב תכונה מפצה. דריימונד ומונטרל הארל (מוטות ידיים של 2.18 ו-2.24 בהתאמה) הם דוגמא נדירה.

    נבר סיי נבר – יש עוד הרבה כדורסל לראות

    1. תודה על התגובה המפורטת ג'ון. אנסה להתייחס לעניינים השונים שהעלת:

      בעניין הגובה והאורך, באמת קשה לדעת בביטחון, אבל הנתון הרשמי כרגע הוא 8'6 (2.03) ומצפייה במשחקים זה נראה לי די נכון. זה לא גבוה לפאוור פורוורד, אבל גם לא נורא נמוך בימינו, בטח לא עם אתלטיות יוצאת דופן וניתור כל כך זריז. לגבי מוטת הידיים, שמעתי דיבורים על איזור ה-0'7 או 1'7, אבל גם כאן קשה לדעת. בכל מקרה, מגיע זמן שבו צריך להסתכל מעבר לאלו על היכולת במהלך משחקים. ושם קלארק מראה שאין לו בעייה להתמודד מול פאוור פורוורדים אתלטיים ורוב הזמן גם מול סנטרים. נכון שזה לא ה-נבא, אבל ההערכה שלי היא שזה יעבוד לא רע גם ברמה הבאה.

      לגבי שלל הנתונים ההשוואתיים, מסכים שצריך לקחת אותם "עם גרגיר של מלח" וגם כתבתי את זה. אבל זה גם לא אומר שהם לא רלוונטיים. לדעתי יש כאן משהו באמצע. יעילות כזו ברמה היסטורית, שגם אפשר לראות אותה כשצופים במשחקים של גונזאגה, לכל הפחות מעידה על פוטנציאל מעניין מאוד. אז נכון, צריך לראות אם הוא מסוגל לשמור על זה לאורך עונה שלמה (נראה למשל מה יקרה כשטילי יחזור). וגם אז מותר וכדאי לשאול כמה מזה הוא יוכל להראות גם מול רמת נבא. אבל להתעלם מהמספרים בהחלט לא רצוי לטעמי, כי הם מלמדים בכל זאת על משהו שלא ניתן לראות ממספרי הנקודות או הריבאונד הגולמיים (הלא רעים כשלעצמם אגב).

      1. "מגיע זמן שבו צריך להסתכל מעבר לאלו על היכולת במהלך משחקים. ושם קלארק מראה שאין לו בעייה להתמודד מול פאוור פורוורדים אתלטיים ורוב הזמן גם מול סנטרים" – לצערי נכוותי מספיק פעמים. שחקנים שטרפו את המכללות והמידות שלהם פגעו בהם ברמה הבאה? סנטר במידה שלו זה פשוט לא קל. PF כיום ללא קליעה יכול לעבוד אך גם זה מאוד קשה.

        אחד הטעויות שלי לטובה בעניין הזה היה ג'ון קולינס קצר הידיים. חשבתי שהוא קצר מדי להיות מגן טבעת טוב ולא ידעתי אם הקליעה והאתלטיות תעבור לליגה. טעיתי כי הוא הפך לקלע מצויין מהמיד ריינג' והוא שיפר כל אספקט במשחקו (ו..הוא אתלט אדיר ברמת ה-NBA). אבל קולינס עדיין כיום שנה יותר צעיר מקלארק עכשיו. שוב…נבר סיי נבר. מוסר עבודה גבוה אינסטינקטים טובים ומאמנים טובים יכולים להביא אותך למצות את כל הפוטנציאל. אם הוא הופך לקלע שלשות והוא יכול לנוע על בין עמדות 3/4 (סטייל המעבר שקאווי עשה בסן אנטוניו) הוא יהיה חתיכת גניבה. כי הוא באמת נראה כמגן מוכשר

        1. צודק כמובן. כמו תמיד, יש גם סיכוי/סיכון לנפילה, אם כי לדעתי קצת פחות מאשר עם פרוספקטים אחרים שהם בגדר פוטנציאל וזהו. בהחלט יש גם סימני שאלה, בעיקר בנוגע לקליעה (וכאן צריך לציין שבגלל שזה אספקט חדש במשחק שלו, הוא מן הסתם עדיין לא מרגיש לגמרי בנוח להשליך שלשות, ורואים את זה במשחקים).

          אבל ההימור שלי זה שאפילו בלי קליעה טובה משלוש, יהיה לו מקום בליגה כאנרג'י גאי מהספסל. קולינס הופך השנה לכוכב של קבוצה. קלארק לא סביר שאי פעם יגיע לשם (נבר סיי נבר והכל), אבל יכול ואולי אפילו צריך להיות דיפרנס מייקר הגנתי.

  6. תודה ערן. אני לא מתמצא מדי בקולג'ים, והאמת שכתבת עליו די באריכות . . .
    אז בהחלט רשמנו לפנינו למי לתת את הקרדיט כשיבוא היום

כתיבת תגובה

סגירת תפריט