ערב טוב לכולם. אמנם מעט באיחור, אך הליגה חזרה ואיתה גם דירוג הרוקיז. לאחר שבשנה שעברה היינו עדים לאחד ממחזורי הרוקיז המשובחים ביותר שהיו בהיסטוריית הליגה, השנה נראה כי המחזור הנוכחי פתח את העונה באופן מעט מנומנם יותר, עם רוקי אחד שבולט מעל כולם.

אז מי נכנס לדירוג הראשון? מי נשאר בחוץ? ומי כבש את הפסגה? התשובות לפניכם.

מקום עשירי: קווין נוקס (פורוורד, ניו יורק ניקס)

נתונים: 7.6 נק' (33.3% מהשדה), 2.5 ריב', 0.4 חט' וחס' למשחק ב-17.8 דק' לערב (14 משחקים)

נבחר בבחירה התשיעית בדראפט.

אחד מהשחקנים הפחות יציבים בליגה כולה. נוקס הוא אחד מסימני השאלה הגדולים ביותר בקרב הרוקיז עד כה. במשחק אחד הוא יכול לקלוע 11 נק' ב-44.4% מהשדה, ומשחק לאחר מכן לסיים עם 4 נק' ב-25% מכל הטווחים, לסיים עם 11 נק' ו-9 ריב' נגד יריבה משמונה הטובות במזרח, רק כדי להשיג 5 נק' וריב' אחד בלבד נגד קבוצה מהמקום ה-12 במערב. אמנם כשהוא משחק טוב הכשרון מתפרץ החוצה ורואים שחקן עם פוטנציאל עצום, אך במשחקים הלא טובים שלו הוא בעיקר נראה כמו צל של שחקן, פחות כמו הבחירה התשיעית בדראפט. אם נוקס לא ייכנס לקצב, ויתחיל להופיע טוב על בסיס עקבי, זה עלול לגרום לאיבוד אמונה מצד האוהדים, מצד חלק מחבריו לקבוצה ובמקרה הגרוע ביותר איבוד אמונה שלו ביכולותיו. הוא צריך להיכנס לקצב, כי כשהוא עושה את זה, הוא נראה כאחד הרוקיז היותר טובים שיש למחזור.

מקום תשיעי: אלונזו טרייר (שוטינג גארד, ניו יורק ניקס)

נתונים: 11.4 נק' (49.1% מהשדה), 2.9 ריב', 0.5 חט' וחס' למשחק ב-23.7 דק' לערב (21 משחקים)

לא נבחר בדראפט.

משחקן שמאכזב מעט את יושבי המדיסון סקוור גארדן, לשחקן שמפתיע כמעט בכל ערב מחדש. כששמו של טרייר לא נאמר בדראפט האחרון, איש לא ציפה שהוא יצליח כל כך בליגה הטובה בעולם. טרייר אמנם לא עושה יותר מדי מעבר לקליעה ומעט הגנה, אך נכון לעכשיו זה כל מה שהוא צריך. הרוקי המוכשר קולע ביעילות נהדרת (54.1% אפקטיבי, 45.9% לשלוש), ותורם רבות למשחק ההתקפה של הניקס. אם הוא ימשיך לצבור נסיון וביטחון, וישפר מעט את שאר האספקטים במשחקו, הוא יוכל להפוך לרול פלייר לא רע בכלל בעתיד.

מקום שמיני: קולין סקסטון (פוינט גארד, קליבלנד קאבלירס)

נתונים: 14.6 נק' (46.8% מהשדה), 2.8 ריב', 2.4 אס' ו-0.4 חט' למשחק ב-27.6 דק' לערב (18 משחקים)

נבחר בבחירה השמינית בדראפט.

למען האמת, אני לא מתרשם ממש לטובה מסקסטון עד כה. הוא אמנם קולע, ודי הרבה יחסית לרוקי, אך מעבר לכך לא ניתן להבחין בערך מוסף אמיתי שהוא מוסיף לקאבס. בהתחשב בעובדה שקליבלנד צריכה רכז לעתיד ההחלטה לבחור בו הייתה נכונה, אך צוות האימון של הקבוצה חייב לעבוד איתו על עוד אספקטים מעבר ליכולת לשים את הכדור בטבעת. הוא מאבד רק 0.4 פחות כדורים למשחק מכמות האס' שהוא מחלק, לא ממש בא לידי ביטוי בהגנה, ובמקום להיות נק' אור נוכחית בקליבלנד הוא בעיקר גורם לאוהדי הקאבס להרים את עיניהם לעבר הדראפט הקרוב. אני מאוד מקווה שאני טועה לגביו, אך התחושה שלי היא שלסקסטון יש עוד המון עבודה לפני שהוא מגיע לרמה של רכז פותח בקבוצה סבירה בליגה, וקיים ספק לגבי הנכונות שלו לבצע את אותה העבודה.

מקום שביעי: שיי גילגוס אלכסנדר (פוינט גארד, לוס אנג'לס קליפרס)

נתונים: 10.5 נק' (45.6% מהשדה), 3.2 ריב', 2.9 אס', 0.9 חט' ו-0.7 חס' למשחק ב-27.7 דק' לערב (19 משחקים)

נבחר בבחירה ה-11 בדראפט.

התלבטתי רבות היכן לדרג את שיי. משום שעל פניו, הנתונים שלו לא מזהירים והוא מקבל לא מעט דק' למשחק. למעשה, אין כמעט הבדל בינו לבין סקסטון אם מסתכלים על נתונים בסיסיים בלבד, כשהרכז מהמזרח קולע 4 נק' יותר ממנו עם אחוזים גבוהים יותר. אם כך, מדוע שיי נמצא מעליו? מהסיבה הפשוטה הבאה – בעוד שהקאבס מדורגים במקום ה-14 במזרח, הקליפרס נמצאים בצמרת המערב ונאבקים עם הווריורס על המקום הראשון בקונפרנס. לשיי יש השפעה רבה על הימצאות הקליפרס שם. אמנם הנתונים שלו לא מזהירים, אך הוא נלחם בכל דקה בה הוא נמצא על הפרקט, לוחץ את השחקנים עליהם הוא צריך לשמור, ולא נותן לאף יריבה להרגיש בנוח כשהוא על המגרש. בחירה חכמה מאוד של הקליפרס, שמספקת לה רכז מוכשר עם פוטנציאל לא רע בכלל.

מקום שישי: וונדל קרטר ג'וניור (סנטר, שיקגו)

נתונים: 11.2 נק' (47.2% מהשדה), 7.2 ריב', 1.7 חס' ו-0.7 חט' למשחק ב-25.3 דק' לערב (20 משחקים)

נבחר בבחירה השביעית בדראפט.

שחקן שעדיין בוסר, אך עם זאת מפגין יכולות נהדרות ומקשה כמעט על כל סנטר שהוא פוגש. השחקן הפחות מוכשר (לכאורה) מצוות תאומי המגדל של דיוק מציג נתונים לא רעים בכלל עד כה. ועושה זאת ביעילות לא רעה אם כי לא גבוהה מספיק (53.4% טרו שוטינג, 49.4% לשתיים). הדבר היחיד שעומד בעוכריו של קרטר? השלשות. אמנם "מי שלא מנסה לא טועה", אך עד כה יש לסנטר הצעיר 0.2 שלשות למשחק שנקלעות ב-22.7%. הוא לא צריך להפסיק לזרוק או אפילו להוריד בכמות הזריקות לשלוש, שכן הוא זורק רק זריקה אחת כזו למשחק, אך הוא כן יצטרך לעבוד עליה אם הוא רוצה לקחת חלק גדול יותר בהתקפת הבולס, ולהפוך לשחקן שלם יותר.

מקום חמישי: מארווין באגלי ה-III (פורוורד, סקרמנטו קינגס)

נתונים: 12.7 נק' (50.8% מהשדה), 6.7 ריב', 1.3 חס' ו-0.5 חט' למשחק ב-24 דק' לערב (20 משחקים)

נבחר בבחירה השנייה בדראפט.

אם בשחקנים שזקוקים לתקופת הבשלה עסקינן, באגלי הוא הדוגמה הכמעט מושלמת לשחקן שעדיין בוסר, אך גם כעת יש לו כבר לא מעט לתרום לסקרמנטו. נכון, אמנם האחוזים שלו מהשלוש ומהעונשין (31.8 ו-64 בהתאמה) לא ממש טובים בלשון המעטה, אבל כמעט מכל בחינה אחרת הוא נותן המון ערך מוסף למשחק של הקינגס. נוסף על כך, השילוב שלו עם ד'ארון פוקס, שחווה עונת סופומור יוצאת מן הכלל עובד נהדר, ויחד עם בוגדנוביץ' או הילד בעמדת הקלע, נראה שלקינגס יש בסיס לא רע להמשך, והפעם גם עם שחקן פנים בעל פוטנציאל.

מקום רביעי: ג'ארן ג'קסון ג'וניור (פורוורד/סנטר, ממפיס גריזליס)

נתונים: 13.1 נק' (51.9% מהשדה), 4.6 ריב', 2.2 חס' ו-1.1 חט' למשחק ב-25.3 דק' לערב (19 משחקים)

נבחר בבחירה הרביעית בדראפט.

על פניו, נתוניו של ג'קסון ייראו לכם אולי מעט פחות מרשימים מאלה של באגלי, במיוחד לאור העובדה שהוא מקבל 1.3 דק' יותר למשחק. אם כך, למה הוא מדורג לפני הפורוורד של הקינגס? התשובה טמונה במס' הניצחונות של הגריזליס, לעומת אלה של סקרמנטו. הגריזליס, נכון להיום, נמצאים במקום הרביעי במערב, מרחק משחק אחד בלבד מג"ס והקליפרס שנמצאות בראש טבלת הקונפרנס, ולטריפל J יש תפקיד מהותי בכך. נכון להיום הוא החוסם החמישי בטיבו בליגה, אחרי חסן ווייטסייד, ג'אבל מגי, אנת'וני דיוויס ומיילס טרנר. הוא מוביל את הרוקי בקטגוריה הזו כמובן, נמצא במקום השלישי מבין הרוקיז בחט' למשחק, חמישי בנק', ושישי בכמות הריב'. כל אלה עוזרים לממפיס להתקבע במקום הרביעי בטבלה, ולג'קסון ג'וניור, שנבחר במקום הרביעי בדראפט, לכבוש את המקום הרביעי בדירוג.

מקום שלישי: טריי יאנג (פוינט גארד, אטלנטה הוקס)

נתונים: 15.7 נק' (38.3% מהשדה), 7.7 אס', 2.9 ריב' ו-0.7 חט' למשחק ב-29.2 דק' לערב (20 משחקים)

נבחר בבחירה החמישית בדראפט.

הגארד המוכשר מציג כמעט הכל. הוא קולע, מוסר, לא מפחד לחדור, עובד נהדר בהגנה ומשתלב נהדר עם שאר שחקני ההוקס. הבעיה היחידה של יאנג? חוסר הנסיון, המוביל לחוסר יעילות. הרכז, שישנם כאלה המשווים אותו לסטף קרי בעוד שאחרים טוענים שהוא יהיה באסט צורם קולע ב-38.3% בלבד מהשדה, 24.1% לשלוש ומאבד לא פחות מ-3.9 כדורים למשחק. אמנם הוא לא הרוקי היחיד שעושה זאת או עשה זאת, והוא עדיין מתרגל להלך הרוח בליגה, אך יאנג חייב לעבוד על האספקטים האלה של המשחק. כאשר הוא יפחית את מס' האיבודים, "יירה" פחות לשלוש, ויבחר את הזריקות שלו יותר בחכמה, נתחיל לראות אותו משפיע באופן חיובי יותר על אטלנטה החלשה. ומי יודע? אולי בעוד מס' שנים הרכב הכולל את יאנג, קולינס ופרינס (שלושת הצעירים המובילים של הקבוצה) יטיל אימים על הליגה. הפוטנציאל בהחלט שם, כעת צריך לממש אותו.

מקום שני: דיאנדרה אייטון (סנטר, פיניקס סאנס)

נתונים: 16.9 נק' (62.4% מהשדה), 10.4 ריב', 2.8 אס', 0.7 חס' ו-0.6 חט' למשחק ב-32.3 דק' לערב (19 משחקים)

נבחר בבחירה הראשונה בדראפט.

כשפיניקס בחרה באייטון בדראפט, לצד כל היתרונות שלו היא ידעה כי הוא מעט לא בשל, וכי יש לה עוד מספר שנים לעבור איתו לפני שהכשרון יתפרץ והשחקן ימצה את הפוטנציאל הטמון בו. ואם נשפוט ע"פ תחילת עונת הרוקי של אייטון, הפוטנציאל בשמיים, והעתיד ורוד מאוד. הסנטר המוכשר שומר על עקביות מופלאה בכל משחק ומשחק, כאשר למעט שני משחקים בהם חווה נפילה דרסטית הוא מצליח לקלוע ביעילות נהדרת, ולקבוע את הטון מתחת לסלים. דבר שהיה חסר לסאנס המון זמן. הסיבה היחידה שאייטון לא במקום הראשון היא פתיחת עונה מפלצתית של שחקן אחר, המאפילה אפילו על זו של בוגר אונ' אריזונה. מי הוא השחקן המדובר אתם שואלים? התשובה לפניכם.

מקום ראשון: לוקה דונצ'יץ' (פורוורד, דאלאס מאבריקס)

נתונים: 19.1 נק' (45.3% מהשדה), 6.6 ריב', 4.3 אס' וחטיפה אחת למשחק ב-33.7 דק' לערב (18 משחקים)

נבחר בבחירה השלישית בדראפט.

כשלוקה עבר בטרייד בערב הדראפט, הרבה מאוד אנשים האמינו שאטלנטה תצטער על זה. כעת, אחרי 18 משחקים בהם לוקה לקח חלק, מתוכם ניצח בתשעה והפסיד כמות דומה במדי המאבריקס, ניתן לומר בביטחון שהוא אחד הרוקיז היותר מרשימים שפקדו את הליגה. הוא קולע, חודר, מוסר, שומר, לוקח ריב', מפגין חוכמת משחק, בגרות ואחריות. והדבר המרשים ביותר – הוא בן 19 בלבד, אחד מהשחקנים הצעירים ביותר בליגה. הביטחון שמפגין לוקה, יחד עם הבגרות ולקיחת האחריות אותם ציינתי קודם לכן, משפיעים על כלל שחקני דאלאס לטובה. וכבר בתחילת עונת הרוקי שלו ניתן לראות ניצנים של פרנצ'ייז פלייר, שרק צריך לעבור מעט ליטוש ולקרוע עוד זוג נעליים או שתיים לפני שהוא הופך לדבר הגדול הבא בליגה.

*כל הנתונים נכונים ליום שני בערב (טרם קיום המשחקים בין שני לשלישי).