אמנות המסירה – המוסרים הכי טובים (וייחודיים) בהיסטוריה / יהלי אולמר

משחק הכדורסל הוא כבר לא אותו המשחק שהכרנו פעם. מהפכת השלשות שעברה עלינו בעשור האחרון כמעט לא הותירה זכר לסגנון האיטי, המחושב והסוליסטי יותר שהיה נהוג בליגה ב-25 השנה שלפניה. בידודים לכוכבים הפכו לפיקנ'רולים גבוהים ופוסטאפים של הגבוהים המאסיביים של אז נהפכו לתרגילי חסימות מורכבים עבור הקלעים התזזיתיים של היום. אז האם השינוי הזה טוב או רע? זה כבר בעיני המתבונן, אך ברור לכל שהכדורסל שאנו רואים ב-2023 דינמי ואינטליגנטי יותר מהכדורסל שהונהג ב-NBA של ימים עברו (ספציפית, לפני תקופת "המשחק היפה" של סן אנטוניו ששוכלל ע"י הלוחמים מהמפרץ).

אך ישנם אלמנטים מסוימים שעומדים מעבר לגבולות הזמן והמרחב. בואו ניקח את הקליעה מבחוץ, שהייתה נשק שימושי בהחלט מאז הזריקה הראשונה לסל האפרסקים הבתולי של נייסמית'. אמנם כיום היא משחקת תפקיד קריטי מאי פעם, אך בכל עידן, הקלעים הטובים אפשרו לכוכבי העל מרחב נשימה באיזור הצבע, שהיה וישאר שטח הנדל"ן הכי חשוב בכדורסל. הדבר שקבע את מידת ההשפעה של הקליעה על המשחק הוא שינויי החוקים והסגנונות: הכנסת קשת השלוש ל-NBA ב-1980 הפך את הקלעים לסחורה חמה לאט לאט, כשהביקוש מגיע לשיא מאז עליית הפופולריות של האנליטיקס וההבנה שקליעה של 33% לשלוש יעילה כמו קליעה של 50% לשתיים. אך רוב השחקנים בליגה יודעים לזרוק מעל הקו השרירותי הזה של 33%: האחוז הממוצע בזריקות 3 פנויות ומעלה בקרב כלל הליגה בעונה האחרונה היה 36.1%. אך ההגנות של היום לא יתנו בקלות את השלשות הפנויות (לפחות בפלייאוף, בעונה הסדירה זה ענף אחר)- משהו צריך לקרות כדי שזה יקרה.

והמשהו הזה, כמעט תמיד, יהיה מסירה. זריקות מרחוק ממסירה הן יעילות יותר מזריקות מכדרור מאותו המרחק, מגמה שחוזרת על עצמה כבר שנים ארוכות, למרות העלייה בתדירות של השלשות שנזרקות בעלייה מכדרור. לא משנה אם ההגנה קורסת אחרי עזרה על פיקנ'רול, לא מתקשרת בשמירה על האנד-אוף או מתבלבלת בסגירה לריבאונד התקפה, הדבר שמחבר בין קריסת ההגנה לבין כדור ברשת יהיה, לרוב, מסירה. בעונה האחרונה, 50.9% מהסלים ל-2 נק' באו כתוצאה מאסיסט לעומת 83% מסלי השלוש. במילים פשוטות, לקלוע שתי נקודות ממסירה נפוץ בערך כמו לייצר אותן בעצמך (בממוצע לשחקן NBA), אך הרוב המוחלט של הסלים משלוש באים מקאץ' אנד שוט. בקיצור, יכולת המסירה היא אינטגרלית יותר מתמיד בכדורסל של היום. כעת, נבחן מוסרים מצטיינים ויצירתיים לאורך ההיסטוריה, אך מזווית פחות אנליטית ויותר אמנותית, כשנערוך חלוקת תארים למוסרים הכי טובים ומיוחדים בהיסטוריה לדעתי.

המוסר הכי פלאשי – מג'יק ג'ונסון:

ארווין "מג'יק" ג'ונסון הוא אדם עם מילה. את ההבטחה הגלומה בכל חיוך שלו הוא מילא ברצון בכל פעם שעלה על הפרקט והפליא את אוהדי האייטיז במסירות לעילא ולעילא. לפני הכל, הקסם שלו בא לידי ביטוי בהתקפות המעבר, אותן תמיד הוביל ממרכז המגרש כשהוא שועט כאיילה אל עבר הטבעת בצד השני. הוא היה אמן בלמצוא את חבריו שמילאו את הנתיבים בכנפיים, לרוב תוך כדי הטעיות כדור וגוף מרשימות שגרמו ליושבי הפורום לאבד את העשתונות. האיש ניסה כל מסירה שקיימת- מעל הראש, מעבר לכתף, דרך הרצפה, לוב, בעין עקומה, מאחורי הגב, תוך כדי שימוש בסיבוב של הכדור על הפרקט/באוויר, אאוטלט פס ועוד רבים ומבריקים. יו ניים איט ומג'יק מסר את זה.

כשהמשחק האט וההגנות התקשחו, מספר 32 בסגול צהוב מסר שלל כדורים שהעידו על קריאת המשחק המרשימה שלו. הוא היה הטוב בהיסטוריה במסירות בייסבול, שהן כל כך מהירות וחזקות עד שההגנה לא מגיבה בזמן והזורק מגיע לזריקה נוחה יותר, אפילו אם המסירה עצמה מחטיאה את הידיים שלו. לג'ונסון היו את הביצים לפנק את חבריו לשואוטיים גם בחלונות מסירה זעירים, אותם זיהה בשבריר שנייה ולפני שוורת'י או קארים הספיקו לחשוב, 2 הנקודות כבר היו על הלוח.

הביא את ה"שואוטיים" בלייקרס.

המוסר הכי יצירתי – ג'ייסון "שוקולד לבן" וויליאמס:

בשתי מילים: לא כוחות. למרות שהיה שחקן ממוצע משהו בליגה, לרכז הנמוך והלבן הזה היה דמיון מפותח מאוד. הדמיון הזה התגלם ביצירות האומנות בהן היה מפטם את חבריו, בעיקר בשנותיו הראשונות בליגה, בסקרמנטו קינגס של אותה תקופה, שהייתה קבוצה סופר אינטליגנטית (הייתי נותן הרבה כדי לראות את וובר, פג'ה, ולאדה וחברים משחקים יחד בליגה של היום). בתקופה שלו בבירת קליפורניה, וויליאמס היה המנצח על התזמורת. התרומה שלו הרבה יותר מהסנסציה הויראלית שמסירת המרפק שלו יצרה במשחק הכוכבים העולים בשנת 2000. כמו מדען מטורף, הוא שילב אלמנטים שהסתכמו במסירות מרהיבות: זריקת סבתא כמסירת לוב (?!), שימוש ברגל ציר רק כדי לתת כדור אדיר מאחורי הגב, הטעיית מסירה לשחקן אחד שמובילה למסירה לשחקן אחר, מסירה בעין עקומה תוך כדי קפיצה וסיבוב באוויר, להלום כדור ברצפה כדי לשלוח חבר למתפרצת. אבל ג'ייסון תמיד נתן את התחושה שכל מסירה, הזויה ומטורפת ככל שתהיה, מרגישה אפשרית כשהכדור בידיים שלו. אל תיקחו את מה שאני אומר כעובדות- תראו בעצמכם:

מיקס שמתאר במדויק את הוייב שוויליאמס הביא למגרש

הגרסה הארוכה והמלאה יותר, שכוללת מסירות גם משנותיו בממפיס, מיאמי ואורלנדו. עונג צרוף.

המוסר הכי טוב בתנועה – לארי בירד:

בתקופה שהתקפות חצי המגרש היו סטטיות בעיקרן, הציפור היה אחד השחקנים הראשונים שהתבססו על המשחק ללא הכדור כחלק משמעותי מהחבילה ההתקפית שלהם. בין אם הוא חותך לסל או יוצא מחסימה לקליעה, ההגנות היו מוכרחות להתייחס אליו ולפעמים גם שלחו עזרה (!) כדי לנטרל את יכולת הקליעה הייחודית שלו. באותם רגעים, אינטליגנציית הכדורסל שלו פשוט נצצה כשהוא שולח מסירות מהירות (לפעמים בנגיעה אחת רכה) לגבוהים ומייצר להם מבטים פתוחים בצבע, אך הערמומיות של לארי חוצה את גבולות ההתקפה העומדת.

הוא היה המוסר הכי קליני בהיסטוריה בהתקפות מתפרצות, כשמסירות האאוטלט/בייסבול שלו הגיעו ליעדן בדיוק של קרן לייזר. לארי החזיק בראיית משחק פנומנלית, שהתבטאה במסירות מאחורי הראש/הגב הרבות שחילק לחבריו. דיברנו כבר על מסירות בנגיעה אחת אך הוא דאג לקחת את התחום של טיפ פאסינג לרמות חדשות לגמרי עם מסירות כאלו היישר מריבאונדים בהתקפה, שהפכו תוך שבריר שנייה לאסיסטים שלו ונקודות של הסלטיקס. עם בירד, אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה המהלך הבא שלו (לפעמים הוא עצמו לא יודע), אך דבר אחד בטוח: עין הציפור שלו רואה הכל, בכל זמן.

המוסר הכי אמיץ/מדויק – ניקולה יוקיץ':

אם הייתי יכול להיות מישהו, הייתי בוחר להיות ארון גורדון. שחקן גבוה, אתלטי, שומר נפלא אבל יותר מהכל, חי בסימביוזה עם המוסר הגדול ביותר בדורנו, הג'וקר (שניהם, בצדק, עושים בוכטות כסף). אני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל לתאר את הפלא האינסופי הזה שנקרא יכולת המסירה שלו. אמנם הגובה שלו הופך את זה לקל יותר, אך יכולת מסירה לשחקנים שחותכים לסל היא דבר טריקי ובזה הוא הטוב בכל הזמנים (כן, אמרתי את זה), בעיקר מהפוסט. לא משנה איך, איפה ומתי, ביג האני מוביל את אחד משחקני הנאגטס לסל עם מסירה מושלמת ולפני שהמגן מספיק למצמץ, הכדור בתוך הטבעת. חלונות המסירה המיניאטוריים שהוא זורק אליהם כדורים מעוררים קנאה אצלי, עד כדי כך שאני מנסה לחקות אותו עם מסירות חסרות סיכוי במשחקי הכדורסל שלי (אבל היי, לפחות כמה מהן מוצלחות).

אם אתם מחפשים דוגמה טובה לאינסוף, תוכלו למצוא אותה במגוון המסירות שיוקיץ' שולח. גם הוא אוהב לשלב אלמנטים: מסירה לשחקן שחותך מהבייסליין מאחורי הגב כשהוא עם הגב לסל. כמובן שיש לו אלטרנטיבה: אם העזרה מקו הבסיס (שיאניס ספרופולוס אהב להשתמש בה כשאימן במכבי) מתקרבת אליו, אז הוא שולח כדור ארוך מסובב היישר לשלשה מהפינה (בלי להסתכל, כמובן). כשהוא במרכז המגרש הוא שולח חיצים היישר לגארדים שחותכים מהכנפיים לצבע. זה רק על קצה המזלג, אבל בשביל מה יש סרטונים:

אל תפספסו את ההשחלות למגנים המסכנים…

אז מי המוסר הטוב ביותר?

וואו, זה קשוח. הווליום של מג'יק והג'וקר (אני מזהה דפוס כאן) הוא בלתי נתפס- בכל משחק הם מוסיפים מסירה משוגעת אחת לפחות לרזומה. האחרון, יחד עם בירד, הם נביאים של המשחק ומסוגלים לראות גם עוד אלף מהלכים קדימה, כמו גרנד מאסטרים בשחמט. כמו כן, היתרון הכי גדול של השוקולד הלבן בדיון הזה הוא היצירתיות האינסופית איתה עלה למגרש ובעזרתה יצר את הלהיטים הגדולים ביותר שלו. אחרי הכל, החיים הם לא חידה אלא מסתורין, לפעמים כדאי להפסיק לחפש תשובות ולהתחיל להנות מהרגע. כל אחד מהשחקנים הללו ייחודי בדרכו שלו, כמו גם מוסרים ענקיים אחרים בהיסטוריה.

ואלו שמות השחקנים שלא עברו את הקאט אך ראויים למקום של כבוד כאן: אנדרה איגואדלה האינטלקטואלי, לברון ג'יימס ולוקה דונצ'יץ' המחושבים להפליא, ג'ייסון קיד הערמומי, סטיב נאש התזזיתי, ג'ון סטוקטון שיותר יציב מסלע, דריימונד גרין הדינמי ועוד הרבה מוסרים נהדרים אחרים ששכחתי (מוזמנים להמשיך בתגובות). כי בסוף, כדורסל מנצחים עם יותר נקודות על הלוח, אבל אין דבר מענג יותר ממסירה מהממת.

יהלי אולמר

אנשי כדורסל שהשפיעו עליי: פיל ג'קסון, מאנו ג'ינובילי, טים דאנקן, מייקל ג'ורדן, קובי בראיינט, סטפן קרי, ג'ייסון וויליאמס, ויקטור אולדיפו, אלן יוסטון, ניקולה יוקיץ', קיירי אירווינג, ברנדין פודז'מסקי.

לפוסט הזה יש 57 תגובות

  1. Berch

    7 אוג 2023 07:38:45

    טור משובח. אני מת על מסירות טובות….
    בגלל שמדובר בספורט למטרת בידור אני בוחר בוויט צ'וקלט גייסון ויליאמס למרות שיש לו הכי מעט תארים.
    עקב הימצאותו ברשימה המצומצמת הזו ללא תארים קבוצתיים או אישיים כמו האחרים מראה על גדולתו….
    😁

  2. גיא הירוק

    7 אוג 2023 07:54:31

    ג'ייסון קיד.
    לטעמי, נמצא בטופ לצד מג'יק. אחר כך כל השאר.
    מי שמוכר אותו בזמן אמת, בדגש על תקופתו בנוסף,
    זוכר עד כמה יכולת ניהול המשחק שלט הייתה מרשימה,
    עד כמה גאוניות היו המסירות שלו.
    .
    אחלה פוסט!
    תודה.

    3. הציפור הנדירה

      8 אוג 2023 11:25:15

      גם בירד וגם קוזי בטופ ליד מג'יק לא פחות מקיד. לא היה דבר ביכולת המסירה של קיד ומג'יק יותר מקוזי ובירד ואף פיסטול פיט ויכול להיות גם נאש ויוקיץ' ואולי עוד כמה כמו אייזיאה ואוסקאר.
      לגבי קוזי היא היה המג'יק הלבן עוד לפני שמג'יק נולד (14 באוגוסט 59') ועל כן כונה "הודיני של המגרש" שהוא כינוי מקביל ל"מג'יק" ואאורבך בהומור אופייני אמר לשאר השחקנים שעליהם לצפות למסירה ממנו גם כשהוא על הספסל.
      ובירד כאמור מהטובים ביותר אם לא הטוב ביותר במסירה תוך כדי תנועה ונראה לי שמרביץ' היה לא פחות טוב בזה.

    1. יהלי אולמר

      7 אוג 2023 09:20:41

      הוא אחלה של מוסר, באמת, אבל מבחינתי הוא הכי אוברייטד בהיסטוריה. סטוק היה כל כך עמיד ויציב שהוא הגיע למקום הראשון באסיסטים בהיסטוריה בפער מגוחך אבל הוא לא היה מוסר אדיר או ייחודי היסטורית, רק רכז שיודע להפעיל יפה מאוד את חבריו לקבוצה. היו לו הרבה אסיסטים שלא ממש מעידים על יכולת מסירה (להכניס את הכדור למאלון בפוסט למשל) והם יותר עבודה של מקבל המסירה שהפך אותה לסל משאר של ג'ון.

      1. Lior

        7 אוג 2023 09:55:00

        אצל סטוקטון זה דווקא בדיוק הפוך. היעילות המדהימה שלו, פוגעת בזכרון של היצירתיות שהייתה לו (בכל זאת איזה עשור כמלך האסיסטים).
        אני בטוח שאם מישהו יבדוק כמות אסיסטים פלאשים/ יצירתיים/ בתנועה/ מדויקים, סטוקטון יהיה למעלה בכל אחת מהקטגוריות. מעבר לאסיסט קרש סל למאלון, הוא ניהל התקפות מתפרצות נפלאות, כולל מסירות ללא מבט והטעיות נהדרות. עד היום אני זוכר את החדירות שלו לשמאל ומסירת הגשה ללא מבט מאחורי השומר לשחקן שבא מימין לסל…
        כתוב נהדר.

  4. asaf

    7 אוג 2023 08:03:37

    נהדר יהלי. יופי של רעיון וביצוע .
    מותר להציע קטגוריה נוספת? המוסר המשעמם והיעיל בהיסטוריה ג'ון סטוקטון…

  5. עידו גילרי

    7 אוג 2023 08:07:46

    יפה יהלי. זה תמיד יהיה מאד סובייקטיבי אבל לדעתי אי אפשר לנהל דיון על מסירה / מקוריות וכו' בלי להכניס את פיסטול פיט מארביץ' לדיון. הוא האב הרוחני בהרבה מובנים של מוסרים כמו מג'יק, סטיב נאש, גיי'סון וויליאמס ועוד.

  6. עידו גילרי

    7 אוג 2023 08:10:31

    אם להוסיף עוד כמה מוסרים גדולים שלא הוזכרו כאן אז כמובן בוב קוזי שהיה הראשון להפוך את המסירה לאומנות, אבל גם רייג'ון רונדו הלעיתים מושמץ ומארק ג'קסון המעצבן נוכחית.

    1. Jonathan

      7 אוג 2023 10:43:52

      מארק ג'קסון היה אכן הראשון שחשבתי עליו כשלא ראיתי אותו ברשימת הראויים למקום של כבוד.
      גם קיד.
      עניין דורי וזה…

  7. עידו גילרי

    7 אוג 2023 08:11:42

    עוד שניים שלא תמיד זוכים למספיק קרדיט על יכולות המסירה שלהם ושיחקו כמה שנים יחד – מאנו גי'נובלי ופדחתו ומי שהיה הגרסה הראשונה והלא חוצפנית של דריימונד גרין – בוריס דיאו ועכוזו.

  9. מהפנט תרנגולות להטיל ביצה בדאנק

    7 אוג 2023 08:19:48

    לי אין ספק המוסר הכי טוב היה לארי בירד.
    ראיתי ניתוח של מסירה לפני ואחרי שלו. לפני המסירה של בירד מראים בהילוך איטי את מפת המשחק.ואתה אומר לעצמך אין מצב שנראה מסירה פה. ואז בירד מוסר למקום בו אין אף שחקן, מתוך ידיעה שהשחקן יגיע לשם.והוא באמת מגיע לשם לסל קל.
    משום מה שוכחים את בירד.יוקיץ מזכיר אותו.אך לטעמי הוא עדיין לא בירד.
    אין לי שחקן שהוא בגדר הטוב מכולם.כי אי אפשר למדוד דבר כזה.
    בירד הוא מאלה שאתה יכול לטעון לתואר הטוב מכולם.
    ובאותו עניין זה נראה לי שטות לקחת רק שני שחקנים(גורדן, לברון)ולנסות לבחור רק משניהם את הטוב ביותר.

  11. אשך טמיר המקורי

    7 אוג 2023 08:34:04

    תודה. עוד לא קראתי ממש – רק רפרפתי ועברתי על השמות – חסר כאן פיסטול פיט, שכמובן לא ראיתי משחק, אבל לדעתי מג'יק עצמו אמר שהעתיק ממנו את כל התנועות.
    הוא היה האב הקדמון כנראה.

    1. הציפור הנדירה

      8 אוג 2023 12:28:22

      האב הקדמון היה קוזי שהיה המג'יק הלבן עוד לפני שמג'יק נולד ועל כן כונה "הודיני של המגרש". סרטון של דקה וחצי של מה שעשה עם הכדור בידיו גרם לי למקמו כרכז השלישי בטיבו בכל הזמנים לאחר מג'יק ואוסקאר. אאורבך אמר הומור אופייני לשאר השחקנים שעליהם לצפות למסירה ממנו גם כשהוא על הספסל.
      מרביץ' שכלל את יכולת המסירה תוך כדי תנועה ונגד כיוון התנועה. בירד היה אדיר במסירות תוך כדי תנועה ובמתפרצות אך נראה לי שבמסירות נגד כיוון התנועה מרביץ' היה טוב יותר וכן מרביץ' היה באותה רמה בקליעה תוך כדי תנועה ונגד כיוון התנועה.

  16. Jonathan

    7 אוג 2023 10:57:34

    מג'יק היה מלהיב. יוקיץ' מאו מזכיר לי אותו בהרבה דברים באיך שהוא זז. מעין גירסה מוגדלת שלו.
    .
    אייזיה תומאס ראוי לציון. מוסר מלהיב ומקום 10 ברשימת המוסרים בכל הזמנים.
    .
    אחרי שאייזיה ומג'יק סיימו לקחת אליפויות עברו הרבה שנים עד ששחקן שמוסר הרבה מאוד (לכיוון ה-10 אסיסטים למשחק) לקח אליפות.
    וזו גם איזושהי אבולוציה במשחק: מעניינת למשל ההשפעה של להיות מנהל משחק אדיר וריכוזי על הסיכוי לאליפות. מדברים הרבה על זה שמלכי סלים לא ממש לוקחים אליפויות – ובאמת לא היה כזה מאז שאק. אבל אצל מלכי אסיסטים המצב עוד יותר גרוע. ובין מג'יק ב1987 ללברון ב2020 לא היה מלך אסיסטים.

  17. historyteacher

    7 אוג 2023 12:03:48

    אחלה כתבה. זה החלק האהוב עלי במשחק. סבוניס היה מבריק, והיווה אבטיפוס של יוקיץ' בזמנו.
    סטוקטון ממש לא היה משעמם, אלא פשוט תמונת ראי של ג'ייסון וויליאמס – יעיל, לא מתחכם, לא מסתכן, אבל מדויק להפליא. הדומיננטיות שלו בראש טבלת האסיסטים היא גם עניין של בריאות (איש הברזל האולטימטיבי), גם של הפרטנר המושלם (מאלון), אבל גם של ניהול משחק מושלם.

  18. MBK

    7 אוג 2023 12:06:08

    יכולת המסירה של לברון לא מוערכת מספיק
    בעונה שהוא שיחק PG הוא סיים כמלך האסיסטים (הפעם ה 2 בלבד שהוא מסיים ראשון בליגה בקטגוריה סטט׳ לאחר שסיים כמלך הסלים ב 2008
    עוד שחקן ששווה איזכור זה ארוודיס סאבוניס, כל מסירה שלו הייתה וואו
    כריס פול, על אף סלידתי ממנו, היה המוסר הכי טוב להאלי הופים. נגרים עשו מיליונים בזכותו
    היחס איבודים/אסיסט של פול מאוד מרשים (גם של סטוקטון המלך)
    סטיב נאש וג׳ייסון קיד היו מוסרים אדירים

  19. עגל

    7 אוג 2023 13:03:39

    בשבילי זה סטוקטון. האיש היה מכונה. היינו קמים בבוקר וקוראים את הסטטיסטיקה (לא היו שידורים כמו היום), היית יודע מראש שיהיו לו את ה 10+ אסיסטים.

  21. מנחם לס

    7 אוג 2023 14:42:01

    כשהפוסט שלך מקבל יותר תגובות משלי, זה אומר הכל.
    פוסט מעניין ביותר. אני שמח שהכנסת את השוקולד הלבן. באותה קטגוריה אפשר להוסיף את אירל 'דה פירל' מונרו

  24. MacLeod 1

    7 אוג 2023 18:17:13

    אחלה כתבה, כיף לקרוא
    אגב בירד, אם אני לא טועה אז באמת יש לו ראייה מרחבית באחוזון העליון האפשרי, לכן הוא ליטרלי ראה מה שאף אחד אחר לא

  25. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    7 אוג 2023 18:28:48

    פוסט אדיר – הנושא, הכתיבה, הבחירות, הסרטונים, הכל, תודה רבה יהלי.
    .
    מסכים עם כל השמות הדגולים שהוזכרו בתגובות, פשוט תענוג להיזכר
    .
    בעניין מאנו – בדיוק הסתובב איזה מקבץ של המסירות שלו. גרוייסע משוגענע
    😉
    https://fb.watch/mgNNuKp8KI/?mibextid=Nif5oz

  26. NBA בדם

    7 אוג 2023 19:23:53

    פוסט נהדר!!
    תודה רבה.
    יש כמה וכמה מוסרי עילית. זה הרבה עניין של טעם וריח. נוסיף גם ראז'ון רונדו היה מוסר איכותי ביותר.
    צריך להזכיר את CP3 שהיה ממש כירורגי במסירות שלו, כל מסירה נבדקת במסרקות ברזל. יחס האס'- איב' שלו מטורף לאורך שנים. הוא הפייבוריט שלי בתחום.

  27. אוהד ס"א

    7 אוג 2023 22:04:10

    מעניין שלא מוזכר כאן מאנו.
    אני לא אוהב לנופף בספרס ולא תמיד הם שייכים לחגיגה, אבל יש לו כמה מהלכים מדהימים
    הוא לא היה יצרן אסיסטים מצטיין, אלא יותר אומן של עבודת יד.
    הנה כמה דוגמאות:
    https://www.youtube.com/watch?v=48WnPHE2dKk
    ובעיקר אני חושב שהוא ודיאו הם הרוח החיה של האליפות הכי יפה (לא רק של הספרס) ב- 2014.

  29. אטאפומה

    7 אוג 2023 22:50:54

    כתבה יפהפיה .
    אומנות המסירה היא הגאונות
    מאחורי משחקי הכדור.
    במכבי רמת גן לפני כמה עשורים
    שיחקו כמה שחקנים טובים .
    אחד מהם היה ארל וויליאמס
    שעדיין היה אחד האתלטים הטובים
    באירופה ,והיו עוד כמה .
    אך כשאמיר בינו ירד לנוח לא היתה.שם קבוצה ,וברגע בו חזר
    כל השחקנים התיצבו בול בעמדותיהם כי סמכו על המסירות
    וניהול המשחק של אמיר ,דוקא
    היה להם רכז מצוין אך נגד קבוצות
    חזקות שלחצו הוא לא הספיק
    אז היה להם את בינו מהפוסט
    בעל הבית גדול חזק שלא ניתן
    ללחוץ ואז הקבוצה נראתה אחרת.
    דוגמא קטנה לשחקני מפתח שאף
    פעם הסטטיסטיקה לא יודעת להעריך נכון.

  31. הציפור הנדירה

    7 אוג 2023 23:21:15

    בין המוזרים הגדולים ביותר א"א שלא להביא את קוזי ומרביץ. קוזי היה המג'יק הלבן כעשרים פלוס שנים לפני מג'יק. אאורבך אמר בהומור שלו לחבריו לקבוצה של קוזי שעליהם לצפות למסירה ממנו גם כשהוא על הספסל. מיקמתי אותו כרכז השלישי בכל הזמנים בזכות סרטון של דקה וחצי שהראה מה הוא עם עם הכדור בידיו.
    מרביץ' היה אומן של מסירה תוך כדי תנועה וכן של זריקה תוך כדי תנועה והיום לו מסירות מופלאות ומיוחדות.

    מוסרים גדולים נוספים: ארצ'יבלד, קווין ג'ונסון.

      1. הציפור הנדירה

        8 אוג 2023 01:33:57

        המוסרים הגדולים ביותר בין שחקני הציר עד יוקיץ' לפי זכרוני ולאו דווקא לפי הסדר הזה הם: וילט, ראסל, וולטון, אלווין אדאמס, החלום, כארים, האדמירל. ייתכן וגם יואינג ושאק ובלאמי ואולי עוד שייכים לכאן.

        הפאוורים המוסרים הטובים ביותר לפי זכרוני הם גארנט, בארקלי ודאנקן.

        חמישיית המוסרים של כל הזמנים היא לדעתי: קוזי/מג'יק, מרביץ', בירד, גארנט, יוקיץ'.
        חמישייה שנייה: מג'יק/קוזי, וסט, לברון, בארקלי/דאנקן, וילט.
        חמישייה שלישית: נאש, ג'ורדן, פיפן, דאנקן/בארקלי, ראסל.
        חמישייה רביעית: אייזיאה, דרקסלר, בארי, הבליצ'ק, וולטון.
        חמישייה חמישית: קיד, הורנאסק, גראנט היל, דריימונד, כארים/החלום/האדמירל.

  32. הציפור הנדירה

    8 אוג 2023 01:38:01

    תיקון –
    חמישייה רביעית: אייזיאה, דרקסלר, בארי/הבליצ'ק, בארקלי/דאנקן, וולטון.
    חמישייה חמישית: קיד, הורנאסק, הבליצ'ק/בארי, כארים/החלום/האדמירל.
    בעמדה 3 אזכיר את גרנט היל ויותר קרוב לזמננו את פירס והייוורד.

    1. הציפור הנדירה

      8 אוג 2023 12:33:14

      תיקון לחמישייה החמישית: קיד, הורנאסק, הבליצ'ק/בארי, וובר, כארים/החלום/האדמירל.
      עוד מוסר נהדר בעמדה 4 הוא קרל מלון דכמובר השחקן טוב משמעותית מוובר ודריימונד.

  33. ירון, החלום

    10 אוג 2023 09:35:12

    בס"ד
    תודה רבה. נהדר.
    היו כל כך הרבה מוסרים טובים.
    מעיינת הדעיכה המהירה של ג'ייסון ויליאמס. חבל.
    לגבי סטוקטו8, אני אוהב אותו, אבל הבנתי שהרבה מהאסיסטים שלו,
    לא היו אמורים להיחשב ע' פ. הכללים, אבל איש הסטסטיקה של יוטה היה גמיש בענין…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט