הטור של מל: הלילה, COLLISION COURSE

(הווריורס של 2015. חסרות 3 אליפויות רצופות להגיע ל-GREATNESS!)

כששני כוכבים הם על קו התנגשות שירעיד עולמות הנמצאים ביליון שנות אור מאיתנו, מדעני החלל אומרים שהם על COLLISION COURSE. זה יקרה גם לכוכב הקטן הנקרא "EARTH" באחד הימים, אם כי זה עלול לקרות עוד כמה ביליוני טריליוני שנים. אבל זה יקרה. ההרגשה שלי לקראת מפגש הלילה בין הגולדן סטייט ווריורס והסן אנטוניו ספארס  היא הרגשת COLLISION COURSE עם הבדל קטן: לא עוד טריליוני שנים, אלא הלילה…

ישנו עוד הבדל: בהתנגשות בין שני כוכבים בערך באותו גודל הנעים באותה מהירות, מאומה לא נישאר אלא רסיסים קטנים (כך לפחות אני חושב). כאן,  במגה ההתנגשות הקבוצתית הזאת, קבוצה אחת תישאר, והרגשתה תהיה – אולי, ולפחות מבחינת הספארס במקרה שהיא תנצח את הסידרה  – שהיא עברה את המשוכה האמיתית.

הנה דעתי על שתי הקבוצות שתשחקנה היום את המשחק הראשון על אליפות המערב של ה-NBA-2017.

גולדן סטייט ווריורס

אגדות – אני מדבר על אגדות אמיתיות בספורט – נבנות על אליפויות. לא מאמינים? תשאלו על הניקס והם תמיד יחזרו לדבר על 1970 ו-1973. הניו יורק ג'טס? התאריך הכתוב על מצחם הוא 1969. העונה היתה עונת 1968 אבל הסופרבול בו הג'טס ניצחה את הבולטימור קולטס באחת מהפתעות הפוטבול הגדולות בכל הזמנים קרתה ב-12 לינואר 1969, במשחק בו ג'ו נמט "הבטיח" ניצחון על הקולטס, והקוורטרבק שלה ג'והני יונייטס, שנחשב לגדול מכולם עד שתום בריידי לקח ממנו (בצדק!) תואר זה השנה. מצד אחר, לבופלו בילס היו עונות נפלאות אבל אף אליפות פוטבול.

אני הייתי בניו יורק ב-1994 במדיסון סקוור גארדן כשהריינג'רס ניצחו את אליפות ה-NHL שלהם, לראשונה מאז 1940 – 54 שנים ללא אליפות. כל העיר צהלה ושמחה כפי שלא קרה מאז אליפויות הניקס, ואולי אפילו יותר.

את האליפות של השיקגו קאבס ב-2016 אחרי שלא ניצחו את הוורלד סרייס מאז 1908 – 108 שנה! – ואת הטירוף שהיא גרמה לעיר אנחנו עדיין זוכרים. כפי שאנחנו זוכרים את האליפות הראשונה של קליבלנד קאבס בכדורסל.

הגולדן סטייט ווריורס ניצחה אליפות לפני שנתיים. הם חייבים אליפות העונה, ומיד אחריה עוד אחת ב-2018, ואז עוד אחת ב-2019 כדי שאני אוכל להחשיב אותה כ-"קבוצה גדולה". אני מדבר על "GREATNESS" – "גדולה"עם שורוק באות ה-"וו" – כפי שהיתה הסלטיקס של שנות ה-60, הסלטיקס והלייקרס של שנות ה-80, והשיקגו בולס של שנות ה-90'. אני מדבר על "GREATNESS" ולא על "GREATEST" לאותה שנה, כפי שהיה עם הלייקרס בשנות 2000-2003 כשהם היו הטובים ביותר בליגה, אבל קבוצה בינונית מאד.

גדולה עם שורוק, ולא 'הכי טובה' בזמנה. ל-'בד-בויז' של דטרויט היתה חסרה עוד אליפות רצופה אחת לפחות – עדיף היה שתיים – כדי להיכנס לרשימת ה-GREATNESS.  אותו דבר עם הלייקרס של 2000-2003 עם שלוש האליפויות שלהם. אני מדבר על הקבוצה של שקיל, קובי, רוברט הוריי, בריאן שואו, דרק פישר, והאחרים. לקבוצה הזאת חסר משהו כדי להיכנס לרשימת ה-GREATNESS, אולי בגלל שהיא לא היתה קבוצה טובה במיוחד, והיא ניצחה בגלל שאלה היו שנות FUNK ב-NBA. אבל אילו שקיל היה נשאר והם היו זוכים בעוד אליפות, לא היתה ברירה אלא להכניסם רשימת ה-GREATNESS.

לקבוצות של הפלח בסן אנטוניו ניתן לתת את התואר "GREATNESS" רק אם לוקחים את כולן כמיקשה אחת. אבל אף אחת מיוחדת – "IN PARTICULAR" – לא שייכת ל-"GREATNESS" כי אף פעם לא היה רצף לנצחונותיהם. קשה להאמין, אבל מכל חמש האליפויות של הספארס הם אף פעם לא היו אלופים פעמיים רצופות. אותו דבר מיאמי של דוויין ווייד-כריס בוש, וג'יימס לברון. הם היו חייבים לפחות עוד אליפות רצופה אחת – ועדיף שתיים – כדי להיכנס לרשימה ה-GREATNESS.

 

(סלטיקס של שנות הששים -GREATNESS)

לווריורס של השנה אין כל קשר לקבוצה הבינונית של ריק בארי, ג'מל וילקס, וג'ף מולינס שזכתה באליפות של 1975. אבל יש לה קשר הדוק ביותר לקבוצה שניצחה את האליפות ב-2015. למעשה היא כמעט אותה קבוצה, ואם היא תנצח את האליפות השנה נוכל לומר עליה שהיא טובה אפילו יותר. למעשה, אולי הקבוצה של 2016 שסיימה עונה עם רקורד של 9-73 היא קבוצה שרפי הבנה יכניסו לרשימת ה- GREATNESS, אבל קבוצה שמובילה בגמר 1-3 רק כדי להפסידו 3-4 לא יכולה להיחשב ל-"גדולה" – עם שורוק מלא, שורוק חסר (אני לא יודע את ההבדל) או ללא שורוק בכלל…

אבל, מה לעשות, בעולמנו הקטן מחשיבים רק דבר אחד:  א-ל-י-פ-ו-י-ו-ת. אפילו קבוצה שתסיים עונה 0-82 לא תיחשב בדרגת GREATNESS אלא אם-כן היא תנצח אליפות באותה עונה, או שהיא תוכל לנפנף ב-0-82 שלה כמה שהיא רוצה ואפילו לקרוא לאולמה "0-82" וזה לא יעזור לה.

אני יודע כמו כל אחד מכם שמה שהווריורס עשו בשלוש השנים האחרונות הוא UNPRECEDENTED, חסר-תקדים. לא היה דבר כזה לא רק בכדורסל, כי שליטה ברמה כזאת אולי לא היתה אף פעם, באף ספורט קבוצתי מקצועני. אבל אם גולדן סטייט לא תנצח עוד שלוש או ארבע אליפויות  בשש השנים הבאות – שתיים מהן חייבות להיות רצופות  – היא לא תיכנס לרשימה שלי של  ה-GREATNESS.

(לייקרס שנות השמונים – GREATNESS!)

בואו אגיד זאת במילים פשוטות לכל אוהדי הווריורס באשר הם: אליפות NBA אחת DOES NOT CUT IT! אליפות NBA אחת DOES NOT CUT THE MUSTARD!

העלייה לעבר ה-GREATNESS – אם תהיה כזאת – מתחילה הערב.

בשנים של מייק ג'ורדן היה לו מבט עיניים שאמר "אני לא נותן לאף אחד לקחת זאת ממני". אבל אחרי שלוש שנים הוא הוכיח לעצמו שאף אחד לא יכול לקחת זאת ממנו אז הוא עבר לבייסבול. אחרת אולי היו לו ולשיקגו בולס 8 אליפויות רצופות. מה שגולדן סטייט עשתה אפילו מייקל ג'ורדן לא יכול היה לעשות, אבל זה לא היה בדרך לאליפות. אתה מזכיר 9-73, ומיד מישהו יזכיר לך 3-1 ואז 3-4.

הווריורס הם עדיין צעירים. כל כוכביהם הם בשנות ה- 20 המאוחרות והאמצעיות. יש להם עוד 6-7 שנים לעשות זאת.

 

(סלטיקס שנות השמונים – GREATNESS!)

אבל בדרכם עומד שחקן שכשמגיע הפלייאוף, משהו במבט עיניו מזכיר את מבע עיניו של מייקל ג'ורדן, ולאדם זה קוראים לברון ג'יימס, שגם הוא יישאר על הבמה עוד איזה 4-5 שנים והוא מהווה מחסום ענק.

אבל למה ללכת כל כך רחוק? הערב הם נתקלים במחסום גדול מאד ושמו סן אנטוניו ספארס. הערב ספורטס סנטר ראיין את סטפן קרי בקשר להרגשה העונה נגד העונה שעברה: "בעונה שעברה היינו חייבים להגן על משהו. העונה אין עלינו כל פרשר. אנחנו לא מגינים על שום דבר".

אוי כמה שהוא טועה. הם מגינים על שמם. הם לוחמים על הכבוד להיכנס לכיתת ה-GREATNESS של קבוצות הכדורסל. הייתי אומר שזה דבר חשוב מאד לנסות להשיגו.

 

סן אנטוניו ספארס

כמה שניסיתי בחלק הראשון של הטור לחשוב על המטרה הבאה של הווריורס – לנצח את הספארס כצעד הכמעט סופי לנצח את האליפות –  המחשבה שלי קפצה שוב ושוב לקליבלנד קאבס.

זאת טעות גדולה.

אני מאמין שהווריורס יקרעו את התחת לפני שינצחו את הספארס. אבל הם ינצחו רק בתנאי שקאווי לינארד כשיר לחלוטין לשחק. לא מעניין אותי שנגד  יוסטון הספארס נראו טוב יותר בלעדיו. יוסטון לא היתה עצמה והיה זה משחק שקשה לי להסבירו. פשוט ABERRATION שקורה מדי פעם בכדורסל. נגד הווריורס הספארס חייבת קאווי ברמה גבוהה ביותר, כדי שיהיה לה סיכוי.

לא בגלל הניצחון על יוסטון, אבל באופן כללי אני רואה בספארס קבוצה שלא ראיתי מהעיר של 'אלאמו' מאז 2014. כאילו שהקבוצה קיבלה זריקת אנרגיה עם כדורי צעירות, כשאפילו מאנו ג'ינובלי (שכבר לפני שנתיים חיסלתי אותו) השיל 10 שנים מגילו.

אבל הווריורס איננה יוסטון. היא הקבוצה המשחקת את הכדורסל המהיר והקבוצתי ביותר בליגה, ויש לה שני שחקנים מחמישיית ה-NBA כשקייל ת'ומפסון מתדבק על הדלת חזק-חזק להיכנס לחמישייה. בריו דה ג'ניירו מייק ששבסקי העלה אותו בחמישיית ארה"ב כמעט בכל המשחקים. הספארס יהיו חייבים את קאווי לינארד במיטבו לשמור עליו ולא להרשות לו לקלוע את השלשות המטורפות שלו, שבהרבה מקרים הן דוקרות יותר מה'טרייז' של סטפן.

פאו גאסול אמר היום לספורטסנטר: "המשימה לשחק נגד הווריורס היא שונה מנגד כל קבוצה אחרת. אמנם נגד היוסטון שיחקנו נגד קבוצה המשתמשת גם היא בזריקה מהפרימטר כנשק ראשון, אך הווריורס היא קבוצה המשתפת את כל החמישייה וזה מעמיד אתגר שונה לחלוטין. כל אחד מאיתנו יודע שהמאמץ הגופני נגדם הוא שונה, וקשה הרבה יותר מכל קבוצה אחרת המשחקת יותר לאט, כי אצל הווריורס אין כמעט HALF COURT GAME".

(שיקגו בולס של שנות התשעים – GREATNESS!)

למרכוס אולדרידג' אמר: "המפתח נגדם הוא להמעיט את השלשות. יוסטון קלעה נגדם 20.5 שלשות למשחק בשני ניצחונותיה, אבל רק 13 שלשות למשחק בשני הפסדיה. התפקיד שלי ושל פאו הוא לדאוג שההחמצות ייפלו לידינו". אבל זה לא רק ההחמצות: אלה הכניסות לסל של סטפן, והכניסות של מאנו השמאלי שלפתע מצא את חדירתו מחדש.

התקווה הגדולה של הספארס רובצת על כתפיו של "איש 11 השנים" אולדרידג', שמעולם לא שמעתי אותו מדבר יותר מעשר מילים רצופות עד הראיון הלילה עם ספורטסנטר. פאטי מילס אמר על משחקו האחרון: "הוא היה BEAST לחלוטין. חייה טורפת. אף פעם לא ראיתי אותו משחק ככה". עבור אולדרידג' זה יהיה גמר הקונפרנס הראשון בקריירה שלו, והוא אומר רק "I CANNOT WAIT".

מה יש לי לומר?

אני יודע שהספארס ניצחו 2 מ-3 המשחקים העונה נגד הווריורס, אבל לי זה לא אומר דבר. זוהי סדרה חדשה לחלוטין. אני מרגיש שהספארס היא היום קבוצה הקרובה לשיאה אפילו ללא טוני פרקר, אבל אני לא מאמין ששיאה יספיק לה ליותר משלושה ניצחונות.

אני לא יכול לחכות למשחק הערב. זה עלול להיות כדורסל בשיאו.

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 55 תגובות

  1. תודה על המעורב!

    הסדרה בין הווריורס לספרס היא בהחלט הסדרה לה כולנו מחכים, ולא רק בפלייאוף הזה, גם ב-2 הקודמים כולם ציפו לה, והפעם הסדרה סוף סוף הגיעה.

    מקווה שיהיה קצת עניין והספרס ינצחו איזה משחק או 2.
    רק לא סוויפ נוסף של הווריורס.

  2. תודה מנחם.
    המשחק הראשון ביניהן היה משחק פתיחת עוהנ והשני משחק מחליפים.
    המשחק שאולי אפשר ללמוד ממנו משהו הוא דווקא המשחק האחרון בו ג"ס, ללא דוראנט, אחרי B2B ביוסטון ואחרי פיגור 17 ברבע הראשון הצליחה לנצח בחוץ. לדעתי, זה הכי משקף את פערי הרמות בין הקבוצות.

  3. לא יכול לחכות לערב, אני לא רואה את הספרס מנצחים יותר ממשחק אחד בסדרה, מצד שני גם לא ראיתי את גס מפסידים 3 ברצף בגמר אחרי שהובילו 3-1 או מנצחים 3 ברצף אחרי שפיגרו 3-1 נגד אוקלהומה ככה שהקבוצה הזאת מלאה בהפתעות לכל כיוון, לא יהיה משעמם זה בטוח.

  4. כל הקבוצות שהזכרת מתגמדות מול האגדה האמיתית
    האימפריה בצהוב כחול לבן
    אלופת הגלאקסיה
    עם 40 ומשהו אליפויות די רצופות
    ושליטה טוטאלית בליגת היהודים….
    מא כא בי….. תל הביב………… !!!!!

    חוצמזה אתה צודק.

  5. כשאני קורא שפופוביץ' אתבטא כשנשאל על הסדרה מה הוא מתכוון לעשות וענה "להתפלל" , אני מתחיל לדאוג .
    כמו כן , יש לווריורס נטיה להיות קצת סלופי אחרי מנוחות ארוכות , ולהפסיד או לנצח קשה. זה קרה לדוגמא במשחק הראשון מול קליבלנד בסדרת הגמר לפני שנתיים , בראשון מול אוקלהומה לפני שנה , במשחק הפתיחה של העונה מול ס"א , במשחק הראשון השנה בסדרה עם פורטלנד, ועוד. ס"א באה חדה , ואם יש משחק מהשניים הראשונים שיש לה סיכוי לגנוב , זה הלילה.

    בכל אופן , זאת הסדרה שביקשתי וגם ניבאתי שתגיע . אם לא אנחנו , היית שמח לראות את הספרס מול קליבלנד. תמיד עודדתי אותם והחזקתי להם אצבעות מול לברון . הזלתי דמעה עם השלשה של ריי אלן , וקפצתי משמחה שנה אח"כ כשהם השאירו אותו בידיים ריקות .

    והלילה מולנו , במה שהוא גמר ה-NBA האמיתי . לא יכול לחכות שיתחיל .

    1. "כשאני קורא שפופוביץ' אתבטא כשנשאל על הסדרה מה הוא מתכוון לעשות וענה "להתפלל" , אני מתחיל לדאוג ."

      חחחחחח תשובה מצויינת ואופיינית של פופ. מה היית מצפה שאשכרה יפרט את תכנית המשחק שלו? אתה צריך לדאוג לא כי הוא אמר שצריך להתפלל (אני בספק אם הוא אדם דתי) אלא כי מה לעשות שגולדן הרבה יותר טובים. הלוואי שהם יצליחו לחולל כאן הפתעה.

      1. כשאמרתי שאני מתחיל לדאוג , זה בגלל שזה מראה שהוא מנסה להרדים את הלוחמים ולהנמיך פרופיל , ואז לשלוף איזה שפן במשחק.
        פופ הוא המאמן הגדול מכולם . מצחיק אותי שכותבים שפיל ג'קסון קרוב אליו – פופ לא רואה אותו ממטר. והוא הדאגה הגדולה שלי בסדרה הזאת – בפרט שסטיב קר לא על הקווים .

        1. הבנתי אותך

          ולגבי פיל – לא יודע, לא מתכוון להכנס לדיון כזה. הדבר היחיד שאני יכול להגיד הוא שאני לא מתווכח עם 11 טבעות.

        2. תגיד הייט, אתה לא רוצה לעבור לכדורגל ספורט 5? תפור עליהם בדיוק. קצת רונאלדו, קצת מסי, מנסים להרדים, קונספירציות, דראמות, מה רע?

          1. תשמע – אחרי שנים רבות מאוד יש לי סוף סוף קצת נחת מאחת הקבוצות שלי . אז תן ליהנות קצת.
            רק בשביל הפרופורציות – האדומים שלי ירדו אתמול ליגה .
            והקבוצה שלי באנגליה מדשדשת וכבר לא ראתה תואר 30 שנה.

            כדורגל ספרדי ממש לא מעניין אותי .

          2. בכיף, תהנה, אבל שתדע שעד כמה שאני זוכר, פופ מעולם לא אמר דבר כזה. אני מאמין שהוא באמת חושב כך. יעשה הכל כדי לנצח את ג"ס, אבל עדיין חושב שבעיקר צריך להתפלל.

  6. מדהים איך כל מילה שאתה כותב, מנחם, מעוררת בי התנגדות.
    אני לא מסכים עם מילה וחצי מילה שכתבת.

    דאלאס של 2010-11 היא לא קבוצה גדולה? (עם שורוק או בלי שורוק) קשקוש!

    1. יש הבדל בין GREAT, ואכן דאלאס ועוד קבוצות אחרות היו כאלו, לבין GREATNESS. זה בערך כמו ההבדל בין דומיניק וולקינס לבין מיקל ג'ורדן…

      1. מי קבע שדרושה יותר מאליפות אחת כדי להיחשב לגדולה? מי קבע שבכלל דרושה אליפות כדי להיחשב לגדולה? מי קבע חמי אה? מי קבע?

        מנחם קבע, אז בואו כולנו נאמר אמן.

        נו באמת; יוטה של מלון וסטוקטון לא הייתה גדולה על אף שלא זכתה מעולם באליפות? הייתה גדולה ועוד איך.

  7. תודה מנחם.
    לפני הפליאוף הלכתי על ס.א …..לא ידעתי שפארקר ייפצע

    כיום התחושה שלי לדאבוני ג.
    אבל.
    1. זה לא יהיה קל.
    2.לס.א יתרון בכך שהם חוו פליאוף נורמלי ולא קייטנה מה שלטעמי יעזור לה בפתיחת הסדרה ובפרט במחזור הראשון .

    3 אנו מכירים את פופופיץ ובצד השני קר חסר ועכשיו חסרונו יתחיל להיות מורגש.
    בקיצור סדרה שתלך 6 -7 משחקים ותהיה מרתקת .
    באופן אישי אני עם ס.א אך אני חצוי בגלל שקשה לי לראות אותה מגיעה עם כוחות לגמר מול הקאבס.
    אם ג.ס תנצח היא תקרע לדעתי את הקאבס.
    אם ס.א תנצח היתרון בגמר של הקאבס ( יתרון קטן אבל יתרון ).

  8. גמר המערב המתקרב יהיה גם סדרה מכוננת עבור כל הליגה, ובמיוחד עבור הקבוצות הכמעט-קונטנדריות :
    האם ללכת על כל הקופה ולעשות את הצעד-שניים החסרים להתחזקות או שבלתי אפשרי להתחרות בג"ס ולכן עדיף לחכות?

    1. אף פעם לא צריך לחכות. תמיד יש התרחשויות בלתי צפויות כמו פציעה של כוכב או מאמן או התעלות בלתי צפויה של שחקן אחר. ספורטאי אמיתי לא מחכה אלא נותן כל מה שיש לו . ראה מקרה לברון במצב של 1:3 בשנה שעברה.

      1. צריך לזכור שאת ההחלטות לא מקבלים ספורטאים.
        ובליגה הזו זה יותר מסובך, כי ללכת על כל הקופה יכול להוביל את הקבוצה למשכן את עתידה ולהדרדר לתהומות הליגה.

    2. זו שאלה שחוזרים ומעלים, "האם לא עדיף לחכות".
      השאלה, איך אתה מרגיל שחקנים מעולים "לחכות", כלומר לשחק בידיעה שהם הולכים להפסיד, שאין להם סיכוי בהמשך.
      ואלה שחקני NBA. כל אחד מהם, בערך, היה השחקן הכי טוב בשכונה, בכיתה, בבית הספר, בכל בתי הספר, בכל התיכונים, בקולג', בכל הקולג'ים בסביבה, הכי טוב מכולם בעיירה, במדינה שלו, אנשים היו באים מגיל אפס במיוחד לראות אותו משחק. כל אחד מהם רגיל לנצח, כמעט כל הזמן, ובזמן שהוא הכי טוב מכל מי שיש מסביב.
      לבוא ולהפנים ש"התחרות סגורה" – אני לא רואה את זה קורה עם שחקנים כמו פול ג'ורג', כריס פול, אנתוני דיוויס, ראסל ווסטברוק.
      להיפך. התחזית (הסבירה מאוד) על הסופר-טים האחת, עשויה להניע מעברים והתאגדויות של כוכבים לסופר-טימז יריבות. אחרת, חבל על השנים היפות בקריירה.
      ועוד משהו:
      השכר המטורף ב-NBA, מאפשר היום לשחקנים רבים, אחרי 2-3 עונות, להיות מסודרים עוד 100 שנה קדימה. זה לא לקנות את הפורש הכי יקרה – זה פורש לכל משחק.
      קווין לאב שכזה, מרוויח רבע מיליון דולר למשחק. למשחק.
      טוביאס האריס שכזה, מקבל ב-3 שנים 50 מיליון דולר. סכום שהוא על גבול הלא מוסרי.
      מה הצד השני?
      אפשר, די בקלות, עם כזה הון עצום שנח כבר בבנק – לבוא ולשחק "עבור הטבעת", בלי כסף כמעט (שכר מינימום: מיליון וחצי דולר לעונה, למשל. ממש משכורת רעב). יש לי כבר 10-20-30-40 מיליון דולר בבנק? מה הבעיה לבוא לאיזה סופר-טים, ולשחק עבור "פרוטות". ולזכות בטבעת.
      זה פועל יוצא של אקלים הסופר טימז, הרצון המובנה שיש בשחקן הזה לנצח – ותקרת השכר המפלצתית של ה-NBA, עם חלוקת רווחים דמיונייים בין בעלים לשחקנים בלבד (בלי שום דבר להחזיר לקהילה). בואו נצטרף לסופר-טים, ונפרוץ את תקרת השכר מלמטה. ע"ע דיוויד ווסט, זאזא פאצ'וליה.

      1. בגדול אני מסכים, השחקנים לא באמת יכולים "לחכות". השאלה אם הארגונים שמאחוריהם יעשו מהלכים רציניים לטובת ההווה על חשבון העתיד (בוא נגיד ששני סוויפים של ג"ס, כפי שחלק פה צופים, לא בדיוק יעודדו את זה)

      2. סומסום אתה מצליח לבלבל אותי כל פעם מחדש.
        לפי התגובה הזאת אתה מודה שיקומו עוד סופר טים בכדי להתמודד על אליפות,אז האם אני מבין שהליגה לא סגורה ל5 שנים הבאות כפי שטענת כל הזמן???

        1. אני שמח שאתה מייחס לי את היכולת לדעת בדיוק מה יקרה בעתיד. אגב: אני יכול, אבל זה משעמם.

          אין סתירה בין השניים. הליגה סגורה – בהנחה (הסבירה) שגולדן סטייט הזו נשארת. ואגב, גם הם מדברים על "קיצוצי שכר" כדי שזה יקרה, בגלל שדוראנט וקארי ושות' מרוויחים פי כמה יותר מדברים אחרים. אז מה הבעיה "לעשות הנחה". זה בוטנים. עוד מעט לא תהיה משמעות לתקרת השכר. ותיכף יבואו עוד כמו דיוויד ווסטים, לקנות טבעת.

          וזה לא סותר את ההנחה, שוב שלי – ששחקנים אחרים לא יוכלו לשבת בחיבוק ידיים, ביוטה האפרורית שלהם, סתם לשחק כדי להיות קישוט בפלייאוף סיבוב ראשון שני. והם ינסו לייצר לעצמם סיכוי כלשהו להפתיע את הסופר-טים. איך? עם חבירה ויצירה של עוד סופר טימז. לא סותר בכלל.

          ואם וכאשר יהיה שינוי טקטוני נוסף, כמו המעבר של דוראנט – נניח, סתם ככה, לברון משחק על מינימום, ובכסף שמתפנה אנתוני דיוויס חובר לקליבלנד, או שינוי דרמטי דומה בקבוצה אחרת – אפשר יהיה "לפתוח את הליגה" מחדש. כרגע? סגורה בפלומבה.

          1. אז שאני יבין אין לך דרך לחזות את העתיד אבל אתה יודע שהליגה סגורה כבר ל5 שנים הבאות??
            זאת אומרת ההנחה הראשונה שלך היא ודאית ומוחלטת ואילו ההנחה השנייה שלך(שהכרח סותרת את ההנחה הראשונה שלך) היא משאלת לב?
            עכשיו יש מצב שיש לי הגיון דפוק אבל ההגיון שלי אומר שאם יקומו סופר טימס נוספות,הרי שהם יוכלו להתמודד מול המפלצת מהמפרץ.
            אם הם מקימים סופר טימס ומצליחים להתמודד מול המפלצת מהמפרץ הרי הליגה לא סגורה בפלומבה כפי שאתה טוען.

      3. לגבי השכר – לדעתי הוא כבר מזמן עבר את גבול הלא מוסרי, בNBA ובליגות המקצועיות בכלל.

        לגבי ה"לחכות" – לא מדובר על טאנקינג ולהכניס את הקבוצה לתודעה של הפסדים, אלא האם הGMים של קבוצות האמצע העליון יעשו את המהלך הנועז של "ללכת על כל הקופה" עכשיו או עוד שנה שנתיים, ובינתיים להגיע גבוה כמה שאפשר עם הסגל הנוכחי ולחכות להזדמנויות בלתי צפויות

    1. אני מריח בפוסט התרפקות על העבר..
      כאילו הקבוצות של ה20 שנה האחרונות צריכות להיות סופר מיוחדות כדי להתגבר על הנוסטלגיה.
      בתכלס, היום הרבה יותר קשה לקחת אליפויות רצופות מאשר בשנות ה80 ולפני. הרבה יותר קבוצות, חוקים לשיווניות, עומס ופציעות…

    2. בשנות ה-80 המאבק בין הסלטיקס והלייקרס היה כה צמוד שכל אחת מהם יכולה היתה לנצח גם 5 או 6 אליפויות. זה היה עשור של GREATNESS לשתיהן.

  9. טור נהדר מנחם, תודה. אבל אני חושש שזה בעיקר wishful thinking לצפות לקצת מתח בסדרה.
    פשוט לא רואה את סן אנטוניו לוקחים אף משחק בסדרה חוץ מאולי משחק 3 בבית.

  10. איך הלייקרס עם שלוש אליפויות רצופות, שאקיל בשיאו וקובי עם הצגות פסיכיות נגד ס״א לא מופיעים כגרייטנס?! עם כל הכבוד לנוסטלגיה שמשפיעה כאן קשות, לדעתי לוקחים כל קבוצה כאן ברשימה, כולל שיקגו של ג׳ורדן.

    1. "עם כל הכבוד לנוסטלגיה שמשפיעה כאן קשות, לדעתי לוקחים כל קבוצה כאן ברשימה, כולל שיקגו של ג׳ורדן".

      אחד המשפטים המשעשעים של היום.
      הלייקרס ההיא- קבוצה די חלשלושה שצירופי מקרים בדמות עזרה של שופטים, בדיחה של יריבות והמון מזל הביאו לשורה תחתונה מאוד מכבודת (שלוש אליפויות).

    2. יש נטייה לייחס לכל מי שחושב שהכדורסל בשנות ה 80+90 היה טוב יותר שזה רק נוסטלגיה ושפעם לא ממש ידעו לשחק והיום כולם הרבה יותר טובים.
      אז ככה:
      קודם כל
      לא, לא הכל היה מושלם פעם והיום הכל זבל.
      לא כל מי שמשחק היום הוא עילוי וגם לא כל מי ששיחק פעם היה עילוי.
      אחרי שזה נאמר.
      את הכדורסל לא המציאו בעשור האחרון.
      גולדן סטייט והספרס (של דאנקן) קבוצות גדולות בעיני. הם משחקות כדורסל גדול שהיה עובד בכל תקופה כי הן זזות הרבה בלי ועם הכדור.

      השחקנים של היום מיומנים יותר בדברים מסוימים כמו קליעה לשלוש, להטוטנות עם כדור וקליעה מכדרור אבל זה בא על חשבון משחק עם גב לסל, קליעה מחצי מרחק, תנועה ללא כדור, חסימות רחוק מהכדור והבנת משחק כללית.
      אגב, הרבה יותר קל ללמד ולאמן שחקנים לעשות להטוטנות כדור ולזרוק עם פנים לסל מאשר איך לקרוא את המגן ולפי זה לזוז בלי כדור, עבודת רגליים נכונה עם גב לסל או איך להתמקם בפוסט ואיך להכניס כדור פנימה נכון.

      הנ.ב.א עשו הרבה קיצורי דרך והקלו את המשחק.
      מאז 2001 המשחק השתנה והפך לקל יותר לביצוע ולכן קבוצות עדכניות יותר נספרות פחות.
      חוק האנד צק שינה את המשחק באופן מוחלט. יש עוד כמה חוקים בולטים אבל הוא הכי מהותי.
      זה שסטפן קרי כל המשחק מצחקק לו על המגרש מעיד כמה חופש פעולה יש לו וכמה הוא לא באמת נתקל בקושי תנועתי.

      גם פעם היו הרבה מאוד אתלטים גדולים, פשוט חוקי המשחק לא אפשרו להרבה מהם להתבלט ורק אלו שהיו להם מיומנויות משחק אמיתיות זכורים. ככה בשליפה מהמותן זכורים לי שחקנים כמו למונד מורי, סטייסי אוגמון והארולד מיינר שהיו מעופפים לא פחות מאלו של ימנו והיו בכדורסל של היום הרבה יותר בולטים ואילו אז היו שחקנים בינוניים למדי.

      המשחק היום מושתת על 2 דברים. פיק אנד רול ושלשות. אלו הדברים שהכי קל ומהיר ללמד שחקנים.

      קליעה לשלוש זה לא ביג דיל. יש ילדים בני 13-14 פה בארץ שקולעים ברמה של בוגרים.
      הנ.ב.א הפכו את המשחק לקל ונגיש ומכאן כל סימני השאלה.

      1. משחקים ומנצלים יתרונות וחסרונות של המשחק על פי החוקים הקיימים, ולא על פי חוקים שאינם קיימים, גם אם היו קיימים פעם.
        הרי באותו מידה, אם כי קצת בהגזמה אפשר לומר שיש גם כדורגלנים שמתאימים למשחק הכדורסל אן בי איי של היום, אם רק ישנו את החוקים, ובמקום סל ישימו שער ובמקום לכדרר ביד, יבעטו ברגל..

        ולכן כל המשחק פוסט, מיד ריינג' וכל השאר כמעט לא רלוונטי.
        התנועה ללא כדור, ההבנה, וראיית משחק עשו גם אדפטציה למשחק של היום, והם יותר מורכבים מבעבר.

        זה שקארי מצחקק על המגרש מעיד על זה שהוא בן אדם צחקקן, זה אופיו, לעשות מזה עניין ולתפור מיזה תיזה ? ג'ורדן לעס מסטיק והוציא לשון…

        החופש פעולה נובע מטווח אש יותר גדול, והמשחק היום הרבה יותר מאוזן מבעבר בו כמעט לא זרקו מחוץ לקשת, ובכלל איזון זה מה שעושה לקבוצה שלך טוב, גם אם זה אומר פיקנרול ושלשות.

        גם היום יש הרבה מעופפים שהם שחקנים בינוניים, ולמטה מזה.

        https://www.youtube.com/watch?v=au7WJbus5BM

        אם אתה חושב שרוקי יכול לעשות דבר כזה בכדורסל של התחרותי של היום, אז אנחנו חלוקים. הרמה פה מאוד נמוכה, עם חופש פעולה הרבה יותר גדול ממה שקיים היום, במיוחד ביחס לעובדה שאז לא השתמשו בקשת, ההגנות לא חכמות, ירידה איטית להגנה במתפרצות, אינטנסיביות נמוכה, לא נצמדים לחולצה של התוקף, וכ"ו וכל זה בפיינל…

        1. אני חושב שאם נקביל לכדורגל אז ביטול האנד צק דומה לכך שפתאום יאסרו על מגנים לבצע תאקלים. האם נראה כדורגל מהיר יותר, פתוח יותר, ולפתע יהיו יותר ויותר שחקנים בסגנון של מסי? כנראה שכן.
          האם זה יהיה שיפור אותנטי?

          היילטס ממשחק אחד בודד זה לא מדד בעיני. באותה מידה אפשר לראות היילטס של משחקים מאוד קשוחים ולהחליט דבר שונה לחלוטין. וגם היום יש לא מעט משחקים עם הגנה ביזיונית ונרפית.

          הלייקרס היו עושים סל במתפרצת בשלוש שניות ומטה. לא מסכים שהירידה להגנה הייתה איטית.

          הכדורסל התפתח מאוד לאורך שנות השמונים והתשעים עד שהגיע לשיא של קושי ולמשחקים ברמה טקטית מאוד גבוהה שהובילו לירידה עקבית בתוצאות המשחקים. שינוי החוקים באו להקל ולייצר יותר שואו ובזה אכן הצליחו.

  11. מנחם, כל הכבוד לך!
    בתקשורת כבר מדברים חופשי על הגמר בין גולדן-סטייט לקאבס, וכל כך שמחתי לראות שהכותרת מובילה למעורב על גמר המערב.
    פופוביץ' חייב לנצל את הסטייט אוף מינד הזה, שבוודאי חלחל גם לגולדן-סטייט, בשביל לגנוב לפחות משחק אחד במפרץ.

    לגבי גְּדוּלָּה – מסכים עם על מילה. אולי שנינו קצת זקנים…

  12. הפציעה של גארנט מנעה מהסלטיקס בהנהגתו (בשיתוף עם פירס) להיכנס לקבוצות הגדולות ביותר ואתו ללא הפציעה היה סיכוי טוב ומעלה להגיע לשלוש אליפויות לפחות ואפשרי אף שלוש רצופות לפחות.
    כל זאת אינו סותר שפציעות הן חלק מהספורט.

    1. מנחם, אני הקטן חלוק עליך בכמה נקודות.

      ראשית אם לדעתך הקבוצה של הלייקרס 200-2003 לא היו קבוצה כל כך טובה הדעת נותנת שרק ולו בגלל זה הם אמורים להיכלל בגדולה…

      { אגב אין דבר כזה שורוק חסר.. יש חולם חסר ומלא ואילו שורוק חסר הוא למעשה הקובוץ…}
      דבר נוסף יש סתירה בדבריך פעם אתה אומר שמספר האליפות קובע ופעם רק הרצף?!
      עוד דבר הלוחמים קבוצה הסטורית בכך שיש לה שליטה ללא עוררין אך בהתחשב במתאר הקבוצה עיין ערך דוראנט אין בה כל יחודייות מסויימת שאפיין כל אלופה. זה כמו שהאקים אלוגו'אן היה מצטרף לבולס של 96 כל האפקט של הטריפיט היה יורד כי הדבר מובן מאליו, כנ"ל לוורירס.

  13. התחלת עם הגזמות פראיות בשתי השורות הראשונות ודילגתי על ההמשך והתגובות מסיבה פשוטה אתה מתבלבל….
    לא מדובר בשום אגדה מדובר בסדרת גמר מערבי שמורכב משבעה סיבובים …
    קרב איגרוף במשקל כבד. כמו עלי נגד פורמן. החל בריקודים בסיבובים הראשונים , פורמן הנחית מכוצ מטורפות והרס לעלי את הבריאות לנצח אך בו בזמן התעייף.
    שניים שלושה הסיבובים הראשונים היו סיבובי גישושים שלא אמרו כלום עלההמשך , כנל הערב.
    למעשה אני מאמין שסא הולכים לותר על המשחק. הראשון לחטוף 30+ הפרש ובכך להרדים את הלוחמים לגמרי ,ובו בזמן לתת לקאוואי עוד זמן מנוחה.
    למשחק השני הלוחמים יגיעו שאננים ,לא צריך יותר מזה,אנחנו הולכים לראות מלחמת חפירות בסדרה הזו לא בחיץ קריג !

  14. כתבת שהווריירס צריכים שלוש אליפויות רצופות ומיאמי היו צריכים כדי להיחשב לקבוצות מהגדולות ביותר, אך ללייקרס ולסלטיקס בשנות השמונים לא היו שלוש רצופות ולסלטיקס גם לא שניים כך שזה לא מדד טוב.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט